בעניין עיזבון המנוחים: י' וח' פ' ז"ל
1. בפני התנגדויות לבקשות למתן צווי קיום לצוואות המנוחים י'-י' וח. פ'.
2. בעלי הדין בהליכים שלפני הם ארבעה מששת ילדיהם של המנוחים. שלוש מבנותיהם של המנוחים הן המתנגדות ואילו אחד מבניהם, הוא הנהנה היחיד על פי הצוואות, הוא שמבקש את קיומן. ילדים אחרים של המנוחים נטלו חלק בהליך בדרך של מתן עדות. לנוחות הקריאה יכונו כלל ילדי המנוחים בשמותיהם הפרטיים (המבקש – מ' ; המתנגדות – ר', ש' ול').
3. הואיל והצוואות נערכו באותו היום בפני אותם העדים, ומרבית הטענות ביחס לצוואות אלה הן דומות, נידונו ההליכים בצוותא חדא. חלק ניכר של הדיון שלהלן יהא אחוד אף הוא.
4. לוז טענות המתנגדות העיקרי הוא להשפעה בלתי הוגנת של מ' על המנוחים, עימם הוא התגורר, וכן טענת זיוף, לכל הפחות של צוואת המנוח.
רקע כללי
5. המנוח נולד ביום 30.1.1924 ונפטר ביום 1.3.1997, כשהוא כבן 73 שנים.
6. המנוחה נולדה ביום 11.7.1932 ונפטרה ביום 13.2.1999, כשנתיים לאחר המנוח, כשהיא כבת 67 שנים.
7. המנוחים שניהם סבלו ממחלות רקע שונות עובר לפטירתם. מ', כאמור, התגורר עם המבקשים בדירתם בxxx במהלך השנים שעובר לפטירתם, לרבות בעת עשיית הצוואות נושא ההליכים שלפני. למעשה, אין מחלוקת כי מ' התגורר בדירת המנוחים בXXX עד לשנת 2007, ובשנת 2009 עבר לגור בXXX הארץ.
8. לבקשת ר', ניתנו על ידי כב' הרשם לענייני ירושה צווי ירושה אחר המנוחים ביום 28.04.14 (נספח ג' להתנגדויות).
9. מ' הגיש במהלך חודש נובמבר 2014 בקשות לביטול צווי הירושה וטען כי בידיו צוואות המנוחים. בהסכמת המתנגדות בוטלו צווי הירושה ביום 17.12.14. הוגשו בקשות לקיום צוואות המנוחים (הגם שדומה כי העתקן אינו מצוי בתיקי הנייר שהועברו לבית המשפט),ובד בבד הוגשו התנגדויות המתנגדות – או אז הועברו התובענות כולן לבית המשפט בהחלטת כב' הרשם לענייני ירושה מיום 22.2.15.
הצוואות10. הצוואות הן צוואות מודפסות בעדים, נושאות תאריך 8.9.96.
11. לשון הצוואות זהה, וכך גם העדים שאימתו את החתימות בכתב יד על גבן, מר צ.א. ומר י.ו. (להלן: "צ'" ו"י'").
12. בלוז הצוואות הוראה בסיסית אחת – כל אחד מהמנוחים מוריש את מלוא רכושו וזכויותיו (לרבות את דירת המגורים ב****** ואת הזכויות הפוטנציאליות מהליכים כנגד מושב XXX) למ' וממנה אותו כמנהל עזבונם, תוך הותרת זכות מגורים בדירת המגורים לבן הזוג השני.
רקע דיוני13. התובענות הועברו לבית המשפט ביום 2.3.15.
14. בהסכמת הצדדים ניתן ביום 23.3.15 צו מידע רפואי לקופת החולים הכללית ולבית החולים סורוקה בקשר עם המנוחים.
15. ביום 26.5.15 הוגשה תשובת המבקש להתנגדות.
16. במהלך חודש אוקטובר 2015 הועברו התובענות לטיפולי.
17. ביום 18.11.15 הגיש מ' תצהירים מטעם עדי הצוואות, צ' וי'.
18. ביום 3.12.15 שוחרר ב"כ היועמ"ש מהתייצבות לדיונים, לבקשתו.
19. ביום 28.1.16, לבקשת המתנגדות, מונתה גב' א.ש. כמומחית מטעם בית המשפט לבדיקת החתימה הנטענת על גבי צוואת המנוח. עקב היעדר דוגמאות חתימה לא התבקש ולא מונתה המומחית גם לבדיקת צוואת המנוחה (ראו גם דברי ב"כ המתנגדות בדיון מיום 7.1.16).
20. על פי חוות דעת המומחית שהוגשה ביום 3.5.16 (נושאת תאריך 24.4.16) "... קיימת סבירות גבוהה מאד שהחתימה א' שבצוואה שבמחלוקת לא נכתבה על ידי המנוח מר י.פ...." (להלן: "המומחית" ו"חוות הדעת", לפי העניין).
21. ביום 24.7.16 התקבלו תשובות המומחית לשאלות ההבהרה מטעם המבקש, וביום 1.1.17 התקבלו תשובות המומחית לשאלות ההבהרה מטעם המתנגדות. משהתקבלו תשובות המומחית, איש מהצדדים לא ביקש לחקור את המומחית על חוות דעתה (ראו גם בתגובות הצדדים מימים 23.8.16 ו – 25.8.16).
22. משהצדדים לא הגיעו לכלל הבנות, נקבעה התובענה לשמיעת ראיות. תצהירי הצדדים הוגשו בימים 19.1.17 ו – 25.4.17 והראיות נשמעו ביום 3.5.17, במהלכן נחקרו בעלי הדין, א' וי' וכן אחי הצדדים, ר' וד'.
23. סיכומי הצדדים הוגשו בכתב.
תמצית טענות המתנגדות 24. באשר למנוח, לאור חוות הדעת, הקובעת ברמה סבירות גבוהה ביותר שהחתימה על גבי הצוואה איננה חתימתו של המנוח, טוענות המתנגדות כי יש לקבוע שחתימת המנוח על הצוואה מזוייפת, ומכאן, שלאו צוואה היא. מסקנה זו איננה תלויה במצבו הרפואי של המנוח, כפי שהבהירה המומחית בתשובותיה לשאלות ההבהרה. נסיבות אלה מובילות, לשיטת המתנגדות להיפוך נטל הבאת הראייה והעברתה לכתפי המשיב. מסקנה זו נלמדת גם מהתנהלות מ' בכל הנוגע לעריכת חוות הדעת והתנגדותו לקבלת דוגמאות החתימה מבית החולים סורוקה, עת טען כי הוא עצמו שחתם במקום המנוח בבית החולים ; גם ממסמכים רפואיים המעידים על מצבו הירוד של המנוח עוד בטרם נעשתה הצוואה הנתקפת ; מהיעדר חקירה נגדית של ממש בנושאים אלה של המתנגדות ל' וש' בכל הנוגע למצבם של המנוחים, ומתצהיריהם הלאקוניים של מ' ושל עדיו באשר למצבם הרפואי והקוגניטיבי של המנוחים. המתנגדות טוענות כי עדותם של עדי הצוואה היתה רצופה תמיהות נוכח הפער שבין תצהיריהם הלאקוניים ובין דבריהם בעדותם. זאת, בדגש על הרקע להתייצבותם כעדי קיום לצוואה, שכלל לא פורט בתצהיר ורק בחקירתם עלה, לשיטת המתנגדות כעדות כבושה. הוא הדבר באשר לשינוי הגרסה של י' אשר בחקירתו הנגדית טען שהמנוח ציווה דברים בעל פה, כשעומת עם הטענה לפיה היתה לו פגיעה בעינים. מסקנות אלה מתחזקות בהתחשב בסימן השאלה הגדול האופף את נסיבות עריכתן של הצוואות.
25. כך או אחרת, עותרות המתנגדות גם בסיכומיהן לקבוע כי המנוחים שניהם היו תלויים באופן מוחלט במ', ונתונים להשפעה בלתי הוגנת מצידו.
26. בכל הנוגע למנוחה, טוענות המתנגדות כי עסקינן בצוואה זהה, שנחתמה על ידי אותם העדים בנסיבות זהות, שלא הובררו דיין. המנוחה סבלה ממחלות רקע פסיכיאטריות ומסרטן, היתה תלותית, מיעטה לצאת מהבית ולא יצאה ללא ליווי. שני המנוחים היו תחת השגחתו המוחלטת של מ' שהתגורר עימם, השתלט עליהם וקבע עם מי יהיו בקשר ואת אופן הטיפול בהם (והוא אף שנתן למנוחה תרופות והעלה את מינונן על דעת עצמו). בהתאם, דאג מ' לגירושו של ד' מבלי שהמנוחה יכולה היתה להתנגד, והמתנגדות עצמן חששו להתעמת עימו. המנוחה למעשה היתה תלויה לחלוטין בעיקר במ' ; טענה שנתמכה גם על ידי העדים מטעמו, ר' וד'. בכל אלה יש לשיטת המתנגדות כדי להוביל גם במקרה זה להיפוך נטל הראיה, גם לאור הכללים שנקבעו בפרשת מרום. ככלל, המתנגדות טוענות שנוכח הממצאים והמסקנות שהוצגו עולה ספק גם באשר לצוואת המנוחה ומכל מקום, בזמן עריכת הצוואה הנטענת היתה נתונה המנוחה לשליטתו להשפעתו של מ'.
27. באשר לעיתוי הגשת הבקשות לצווי ירושה, ומנגד, הצגת הצוואות, טוענות המתנגדות כי "התעוררו" לבקש צווי ירושה רק בשנת 2014 נוכח האפשרות לקבלת זכויות בתביעה כנגד מושב XXXX, שהפכה לרלוונטית בשנת 2014, ומנגד נוכח ערכו הנמוך של הבית בו התגוררו המנוחים, הוא נכס עזבון המנוחים שהיה ידוע וברור כל השנים. מנגד, טוענות המתנגדות, דווקא למ' היה אינטרס של ממש לפעול להגשת צווי קיום לצוואות, בהתחשב שהוא היה הנהנה היחיד על פי הן ובמיוחד עת בשנת 2005 התקבלה דרישה מהמינהל לחתום על הסכם מהוון.
תמצית טענות המבקש28. בסיכומיו בעיקרם חוזר המבקש על טענותיו בתגובתו, לפיהן עסקינן בצוואה כשרה. המבקש טוען, כי הצוואות נחתמו כמקובל, כצוואות הדדיות לטובתו, במעמד העדים צ' וי'. עסקינן בעדי קיום בלתי תלויים שלא נסתרה עדותם, אשר הבהירו כדבעי את נסיבות עריכת הצוואה. גם עדותו של המבקש עצמו היתה קוהרנטית, ונתמכה בעדויותיהם של ר' וד', אחי הצדדים. מנגד, אין לקבל לשיטתו את עדויות אחיותיו המתנגדות, בהן עלו תהיות וסתירות, במיוחד נוכח זניחת טענותיהן ביחס לצוואת הוריהן המנוחים, ועת זנחו גם את הטיפול בדירת המנוחים שננטשה למעשה לאחר מעברו של המבקש לXXX הארץ. בסיכומיו טוען המשיב כי אין לקבל את חוות דעת המומחית שכן היא מהווה עדות סברה שאין לקבלה נוכח הנטל הכבד להוכיח טענת זיוף.
29. המבקש טוען כי השיהוי רובץ דווקא לפתח המבקשות, שלא טרחו במשך כחמש עשרה שנים להגיש בקשה למתן צו ירושה. המבקש טוען כי מעולם לא חשש ולא סבר שתוגש בקשה למתן צו ירושה ולכן לא הגיש בקשה למתן צו קיום צוואה.
30. כבר עתה יצוין, כי לא ראיתי בסיכומי המבקש התייחסות לטענות המתנגדות (שנטענו מתחילת ניהולו של ההליך) באשר להיפוך נטל הראיה.
דיון והכרעה31. הכלל היסודי הוא כי יש לכבד את רצון המוריש ולפיכך, כידוע, לא בנקל תיפסל צוואה. כלל זה נובע הן מחזקת הכשרות והן מהאוטונומיה של הפרט לצוות, כחלק מכבוד האדם.
אולם כלל זה איננו כלל מוחלט, כמובן.
32. במקרה שלפני, לאחר שעיינתי במכלול הראיות ושמעתי את הצדדים ועדיהם, הגעתי לכלל מסקנה שדין ההתנגדויות להתקבל. זאת, בין היתר, מנימוקי המתנגדות. אבהיר טעמיי.
צוואת המנוח, תקינותה ותוקפה33. סעיף 20 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965, מורנו, בין היתר, כי צוואה בעדים תיחתם ביד המצווה (להלן: "חוק הירושה"). ככל שאמנם החתימה על גבי הצוואה הנתקפת איננו חתימתו של המנוח, או-אז לכל הפחות לפנינו פגם צורני המעביר את נטל הראייה לכתפי המבקש את קיומו של המסמך הנחזה כצוואה (השוו, למשל: ת"ע (פ") 41666-07-11 מ.צ נ' האפוטרופוס הכללי (מצוי במאגרים המשפטיים ; 2.9.13) והאסמכתאות שם).
34. הואיל ונסיבות עריכת צוואת המנוח (ובאותה המידה – גם צוואת המנוחה), במידה רבה לוטות בערפל כפי שעוד אראה להלן, מונתה המומחית לשם מתן חוות דעתה באשר לצוואת המנוח. כבר עתה אעיר, כי איני רואה כל טעם לפגם בכך שהמומחית לא בדקה את צוואת המנוחה אף היא, שעה שלא היה חולק כי כעבור כמעט עשרים שנה מאז עשייתה, לא היו בנמצא דוגמאות חתימה מספקות של המנוחה לשם כך.
35. בשלב זה ובטרם אפרט את ממצאי ומסקנות המומחית אבהיר, כי איני מוצא כל נפקות לטענת מ' לפיה עסקינן בעדות סברה. ברי כי חוות דעתו של מומחה, מכילה בקרבה גם יסודות של סברה – דדוקציה מושכלת, על יסוד נסיון שבמומחיות, מתוך מסד נתונים עובדתי קיים. זוהי, כטענת המתנגדות, אחת ממאפייני היסוד של חוות דעתו של מומחה ואין בכך משום עילה בלתי תלויה ועצמאית לפסילת מסקנות מומחה. לו זה היה מצב הדברים, הרי שכל חוות דעת היתה צריכה להיפסל אך משום שהיא כוללת רכיבים של הסקת מסקנות מתוך מסד נתונים עובדתי קיים. מכאן, לחוות הדעת.
חוות הדעת36. חוות הדעת נערכה על ידי מי ששימשה בעברה כראש המעבדה לבדיקת מסמכים של מז"פ, בדרגת סגן ניצב. לזהותה של המומחית לא התנגד גם המבקש עצמו.
37. המומחית בדקה את החתימה (שסומנה א') על גבי הצוואה (להלן: "חתימת הצוואה"). להשוואה עיינה המומחית בחמש דוגמאות חתימה של המנוח: שלוש מתוכן מבית החולים סורוקה (שתיים מחודש יוני 1996, כשלושה חודשים לפני מועד הצוואה הנתקפת, ואחת מחודש פברואר 1995), אחת מחודש יולי 1984 ואחת מחודש פברואר 1984.
38. באשר לדוגמאות החתימה, מצאה המומחית כי כלל דוגמאות החתימה נכתבו על ידי אותו אדם (קרי, המנוח – ב.ש), בשלבים כרונולוגיים שונים של חייו (ראו גם בעמ' הראשון לדפי העבודה של המומחית). הדוגמאות מ- 1996 מתאימות לאדם מבוגר וחולה ; הדוגמה מ- 1995 לאדם מבוגר ; ואילו הדוגמאות משנת 1984 מתאימות לאדם צעיר ובריא יותר.
39. לעומת זאת, מצאה המומחית אי התאמות בחתימת הצוואה, שהובילו למסקנה לפי קיימת סבירות גבוהה מאד שחתימה זו איננה חתימת המנוח, ונכתבה על ידי אחר בדרך של חיקוי.
40. בדוגמאות החתימה הקרובות יותר למועד עשיית הצוואה הנטענת קו הכתיבה לא היה שוטף, היו בו הפסקות ותיקונים, רעד קפיצות וזוויות וניכרה אי שליטה ביד הכותבת כשל כתיבה טבעית של אדם המתקשה לכתוב. מנגד, חתימת הצוואה נכתבה בקו שוטף ללא הפרעות, כאשר ניכרה שליטה טובה ביד הכותרת (סעיף 2 לחוות הדעת). המומחית הבהירה כי קו הכתיבה הוא בעל משקל רב ביותר בעת ביצוע ההשוואה, כשמדובר באדם מבוגר וחולה.
41. ניכר גם הבדל במיקומן של האותיות בשורה. בעוד בדוגמאות החתימה שורת הכתיבה היתה "קופצנית" תוך מיקום אותיות משתנה ולא עקבי, הרי שחתימת הצוואה נכתבה על "קו בסיס דמיוני ישר למדי" (שם).
42. גודל האותיות י' היה שונה בין דוגמאות החתימה, שבהן האות היתה גדולה מאד, ובין חתימת הצוואה, שם האותיות היו בגודל רגיל.
43. ממצא זהה מצאה המומחית גם ביחס לאות פ'.
44. גם באשר למבנה האות ג' מצאה המומחית שוני בין דוגמאות החתימה ובין חתימת הצוואה. בעוד שבחתימת הצוואה האות היתה "מוזנחת בעיצובה", הרי שבדוגמאות החתימה האות ג' היתה ברורה יותר ושונה בצורה. המומחית הבהירה מפורשות כי גם גם בדוגמת החתימה מיום 3.7.84 שבה לכאורה האות ג' היתה דומה יותר לצורתה בחתימת הצוואה, קיים הבדל בעיצוב האות.
45. עוד מצאה המומחית אי התאמה בהתחלות הכתיבה. רוב התחלות הכתיבה בחתימת הצוואה היו בעובי הקו לערך, אולם מנגד, בדוגמאות החתימה "...קיימת וריאציה שכיחה של התחלות חלשות וחוטיות..." (שם).
46. מכלול אי התאמות אלה, להן נלוו גם דפי העבודה של המומחית וצילומים מוגדלים להמחשה, הוביל למסקנת המומחית, כדלקמן: "... מסקנתי מממצאי הבדיקה היא שקיימת סבירות גבוהה מאד שהחתימה א' בצוואה שבמחלוקת לא נכתבה על ידי המנוח מר י.פ.. לדעתי, מאד לא סביר שהמנוח היה מסוגל לכתוב בספטמבר 1996 כתב סדור ומדוייק, שוטף וללא תקלות, כפי שכתובה החתימה שבמחלוקת. סביר מאד שהחתימה שבמחלוקת נכתבה על ידי כותב אחר בדרך של חיקוי. הסיוג ברמת הוודאות של המסקנה נובע ממיעוט דוגמאות חתימה להשוואה, ובפרט כאלה מזמנים סמוכים ממש לתאריך הצוואה..." (עמ' 3 לחוות הדעת).
47. עיון בדפי העבודה של המומחית מגלה שמסמך הצוואה "...נראה ישן או 'מיושן', אך לא מצאתי סימנים ממשיים לכך..." (שם). ככלל, דפי העבודה של המומחית מבהירים את ממצאיה כפי שפורטו לעיל.
48. המומחית אף השיבה לשאלות הבהרה ששלחו לה ב"כ הצדדים. בין היתר, הבהירה המומחית בתשובותיה לשאלות ב"כ מ', כי כלל דוגמאות החתימה נכתבו על ידי אותו אדם (תשובה לשאלה 4). המומחית הבהירה כי מסקנתה איננה ברמת הוודאות הגבוהה ביותר, לאור מיעוט דוגמאות החתימה של המנוח, במיוחד אלה הסמוכות לתאריך הצוואה. אולם גם כאן הבהירה המומחית, בין היתר על יסוד אופי הכתב, קו הכתיבה והרצף, כי לא סביר שהמנוח יכול היה לכתוב את חתימת הצוואה (תשובה לשאלה 10), וכי סביר מאד שחתימתה צוואה נעשתה בדרך של חיקוי, מחד על יסוד הדמיון הצורני שבין חתימת הצוואה לבין דוגמאות החתימה המוקדמות יותר ומאידך על רקע איטיות הכתיבה של חתימת הצוואה ועל יסוד ההבדלים שפירטה בתכונות הכתיבה. כל אלה, מהווים מאפיינים של חתימות שנכתבו בדרך של חיקוי (תשובה לשאלה 11).
49. בנוסף, בתשובה לשאלות הבהרה שנשלחו לה על ידי ב"כ המתנגדות צירפה המומחית דף נוסחים לפירוט מסקנות מומחים להשוואת כתבי יד, ופירושיהם. ככלל, הבהירה המומחית בתשובותיה כי מקום שבו לא נכתבת מסקנה מפורשת וחד משמעית, מנוסחת מסקנה במתחמים ובמונחים של סבירות. כאשר מעיינים בנוסח המונחים שצורפו לשאלות ההבהרה, עולה כי הנוסח שבו עשתה שימוש המומחית הוא הנוסח המפרט את רמת הסבירות הגבוהה ביותר לאי התאמה בין חתימת הצוואה ובין דוגמאות החתימה, למעט מסקנה חד משמעית.
50. מצאנו, אפוא, כי מסקנת חוות הדעת היא כי קיימת סבירות גבוהה מאד שחתימת הצוואה איננה חתימתו של המנוח. לאחר עיון בראיות, וגם למשמע עדויות עדי הקיום, לא מצאתי שמסקנת המומחית נסתרה ולפיכך יש לאמצה. אפרט.
51. מבלי להידרש להסקת מסקנות מתחומים שבמומחיות, עיון חופשי בחתימת הצוואה ובדוגמאות החתימה מגלה אף הוא לכל הפחות חלק מאי ההתאמות שנזכרו בחוות הדעת. כך, למשל, ניכר הבדל של ממש בגודל האותיות י' בין חתימת הצוואה ובין דוגמאות החתימה. גם ניכר הבדל בצורה ומבנה של האות ג' בין דוגמאות החתימה ובין חתימת הצוואה. ניכרת היתה גם אי ההתאמה שבין מיקומן היחסי של האותיות בשורת החתימה, שהיו אמנם מסודרות יחסית בחתימתה צוואה, בשונה מדוגמאות החתימה, ובמיוחד להבדיל מאלה שנעשו בשנים 1995- 1996.
52. בנוסף, אין להתעלם מכך שהמומחית לא הוזמנה להיחקר על חוות הדעת, והדברים אומרים דרשני. בראש ובראשונה נטל מ' סיכון, שבאי הזמנת המומחית לחקירה, ייסתם הגולל על האפשרות לשלול את משקלה של חוות הדעת בראיות אחרות [לעניין זה השוו, בין היתר: ע"א 2160/90 רז נ' לאץ פ"ד מז (5) 170 וכן תמ"ש (נצרת) 42052-07-11 צ.מ נ' ל.ש (19.12.12 ; מצוי במאגרים המשפטיים)].
חתימה "במקום" המנוח על מסמכי "XXXX"53. לכך יש להוסיף את גרסותיו של מ' לעניין חתימתו "במקום" המנוח. עת ביקשו המתנגדות מסמכי מקור מבית החולים XXX, לשם עריכת חוות הדעת, התנגד באופן תמוה משהו מ' למתן צו לשם כך. די בעצם ההתנגדות כדי להוסיף תמיהה, כטענת המתנגדות, לשאלה בדבר הטעם לה (שהרי ראינו, כי ככל שבידי הבודק יותר דוגמאות חתימה, כך ניתן להגיע למסקנה ברמת וודאות טובה יותר, לכאן או לכאן).
54. בתגובתו, שנתמכה בתצהיר, טען מ' כי "... למיטב זכרונו .... (מ' – ב.ש) חתם על חלק מהמסמכים המבוקשים ולבקשת הרופאים ו/או האחיות ו/או המרדים שהיו במקום..." וכי "... מבוקש ליידע את המומחית בדבר, לרבות בעובדה כי המנוח אינו זה שחתם בבית החולים, אלא בנו שסעד אותו, ואם חתם על אילו מסמכים בבית החולים לפני ניתוח, ייתכן והיה תחת טשטוש..." (עמ' 2 לתגובת מ' מיום 2.3.16, שהוגשה לת.ע 4118-03-15). בתגובה לבקשה למתן הוראות מטעם המומחית, לא הכחיש המשיב עמדה זו (כזכור, בחוות הדעת הגיעה המומחית לכלל מסקנה כי כלל דוגמאות החתימה, לרבות אלה מבית החולים XXX, נחתמו על ידי אותו האדם, קרי המנוח – שלא היה חולק על כך שחתם את החתימות המוקדמות משנת 1984 - ולא מ').
55. חרף האמור בתגובתו – שכאמור נתמכה בתצהירו – שלל מ' בחקירתו הנגדית אפשרות זו: "...אתה בתגובה שהגשת ב- 1.3.16 ציינת שלפעמים היית חותם את השם שלו? ת: בחיים לא..." (עמ' 23 שורות 13 – 14 לפרוטוקול).
56. מדובר בסתירה מהותית, היורדת לשורש הסוגיה שבמחלוקת – והיא, זהות חותם חתימת הצוואה.
57. גם אם השאלה שנשאל מ' בחקירתו הנגדית ועמדתו בתגובה הנ"ל לא היו זהות לחלוטין, תמוה בעיני כיצד שלל מ' בכזו נחרצות סוגייה עובדתית, שהוא עצמו העלה מיוזמתו קודם לכן, והיא שעת היה בבית החולים, התבקש לחתום במקומו של המנוח. מסופקני אם אמנם אנשי הצוות הרפואי הם אלה שביקשו ממ' לבצע פעולה שבמובהק איננה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין או עם המצופה מאיש צוות רפואה. זאת, מקום בו נוכח המטפל כי יכול והמטופל אינו יכול להביע בכתב הסכמה מדעת לטיפול רפואי. אולם מנגד, בסוגיה זו יש כדי ללמדנו, כך נראה, שני דברים. האחד – על עוצמת הסתירה שבדברי מ'. השני – על כך שמ' עצמו, כך נראה, לא ראה באופן שלילי מצב שבו הוא נצרך לחתום את חתימת אביו "במקומו". הדברים אומרים דרשני.
גרסות העדים מטעם מ' ועדי הצוואה58. אם סברנו, כי עדויותיהם של צ' וי' יפחיתו ממשקלה של חוות הדעת או לכל הפחות יבהירו את נסיבות עשיית וחתימת הצוואות הנטענות שתיהן, סברה זו התבררה כשגויה.
59. בתצהיר לאקוני מיום 4.11.15 טען צ', כי הוא היה עד לחתימת המנוחים על צוואותיהם, וזאת בביתם בXXX בתצהיר זה ציין צ' כי "המנוחים חתמו בפני על צוואתם לאחר שקראו את הצוואה וביקשו ממני להיות עד לחתימה". צ' טען כי הכיר את המנוח מאחר שהיו שכנים וגם כאשר היה מגיע בשבתות או חגים לבית הכנסת.
60. תצהירו של י' מיום 4.11.15 אף הוא, דומה לתצהירו של צ'. בתצהיר זה מבהיר י' כי הוא חתם כעד על צוואות המנוחים בביתם בערב וכי "המנוחים חתמו בפני על צוואתם לאחר שקראו את הצוואה וביקשו ממני להיות עד לחתימה...". היכרותו של י' עם המנוחים, לפי תצהיר זה, היה נוכח יחסי ידידות שנוצרו ביניהם כאשר היה עושה עבורם עבודות אחזקה ותיקונים וכן הכיר את המנוח כשהיה מגיע לפעמים לבית הכנסת.
61. מכאן, לחסר שבתצהירים. שני התצהירים לאקוניים מאד בנוגע למצבם הפיזי או הקוגניטיבי של המנוחים (השוו: סעיפים 6 לתצהירי העדים ; הדבר יפה במיוחד באשר לתצהירו של י', שהעיד בתצהירו כי היה "מיודד" עם המנוחים). התצהירים אף שותקים בכל הנוגע לשאלה האם מלבדם ומלבד המנוחים נכח אדם אחר במעמד חתימת הצוואות.
62. הדברים, כשלעצמם, מעוררים תמיהה. אולם התמיהות מתחזקות לנוכח עדויות העדים בחקירתם הנגדית. כך או אחרת, זו, למעשה, גרסתם של העדים באשר לנסיבות חתימת הצוואות הנטענות. זו, למעשה, הגרסה היחידה שיכולה לשפוך אור על נסיבות עשיית הצוואות הנטענת.
63. גם אם ניתן להבין אי זכירה של פרטים רבים, בהתחשב בחלוף הזמן מאז עשיית הצוואה ועד מתן העדות (כעשרים שנה), הרי שבחקירתו הנגדית מצא צ' לפרט נסיבות רקע שכלל לא פורטו בתצהיר עדותו הראשית. לטענתו, הרב ל' ביקש שיקיים מצווה ושילך למנוח לדבר על צוואה: "...סיפרתי לרב ל' אמר שאני יכול ללכת ואקח איתי עוד מישהו ונעזור לו. אחר כך מצאו את י' איך קוראים לו? יש לו עוד שם. אחרי חודש בערך הלכנו וחתמנו לו...." (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 9 – 10). סיפור הרב ל' שב ועלה גם בחקירתו של י' (עמ' 19 לפרוטוקול שורה 20). מדוע סיפור זה לא פורט בתצהירי העדות הראשית? לשאלה זו לא מצאתי תשובה של ממש, לא בעדותו ולא בסיכומי מ'.
64. לשאלה "... דופק בדלת מי פותח לך?..." השיב צ' "איזה שאלה?" (עמ' 16 לפרוטוקול). במיוחד בהתחשב בשתיקת תצהירו ביחס לשאלה מי נכח בבית המנוחים בעת החתימה על הצוואה, יש בתשובה זו, שאיננה מרמזת בהכרח רק על אי זכירה נוכח חלוף הזמן, ממד מתחמק. לאחר חילופי דברים טען צ' כי המנוחה היא שפתחה את הדלת, וכי המנוח ישן. אולם מנגד, י' העיד כי נסע עם צ' וכי המנוח הוא שפתח לו את הדלת, "... לא בדיוק זוכר" (עמ' 19 לפרוטוקול שורות 20 - 24). צ' אף נשאל האם המנוח ,... קם, הלך דיבר איתך?" והשיב "... כן דיברנו מה שלומך איך אתה מרגיש זהו...." (עמ' 17 לפרוטוקול).
65. משהעיד צ' כי המנוחים שניהם קראו את צוואותיהם , הוא נשאל באשר ליכולתו של המנוח לקרוא, נוכח פגיעה נטענת בעיניים, אולם שלל כל ידיעה על כך (עמ' 18 לפרוטוקול). אולם מנגד, י' (שנכח באותו המעמד), טען, משעומת עם הטענה שלמנוח היתה פגיעה בעיניים, כי "...אשתו קראה את הצוואה והוא אמר בעל פה.... אשתו קראה והוא דיבר על הצוואה למ'..." (עמ' 20 שורות 16-19). גרסה זו של י', לפיה המנוח לא קרא בפניו את צוואתו, אלא רק פירט את תוכנה בעל פה, סותרת הן את דבריו של צ' והן את דבריו בתצהירו. הדברים מעלים סימן שאלה של ממש על מעמד חתימת הצוואה.
66. שאלה נוספת עלתה למשמע עדויותיהם של צ' וי' בכל הנוגע למקום הימצאו של מ' במעמד חתימת הצוואות. לטענת העדים שניהם, הרקע להיכרות עם המנוח ולהתגייסותם לשמש כעדים, היה בין היתר מפגשים בבית הכנסת ובקשה של רב. העדים אף הכירו אחד את השני בבית הכנסת (ראו דברי י' בעמ' 19 שורה 9 לפרוטוקול). אולם מנגד, דומה היה שהעדים ביקשו בחקירתם הנגדית למזער את אופי ההיכרות שלהם עם מ', הגם שאין בין בני המשפחה מחלוקת כי מ' הוא זה שסעד וטיפל בהוריו המנוחים גם בעת עריכת הצוואה ושעה שגם אותה העת מצבם הרפואי לא היה טוב (ראו בדברי צ' בעמ' 15 לפרוטוקול ואת דברי י' בעמ' 19 – 20 לפרוטוקול ; כך גם דברי מ' בחקירתו הנגדית, ראו בעמ' 23 – 24 לפרוטוקול). שתיקתם של שני העדים - במיוחד בתצהיריהם - בנוגע לפירוט מצבת הנוכחים בדירת המגורים בעXXX בעת החתימה על הצוואות הנטענות, בולטת. לכך יש להוסיף את מחדלו של מ' לנסות להציע כל הסבר באשר לקורותיו הוא בעת עריכת הצוואה (הגם שהוא עצמו טען להיותו הדמות הדומיננטית בחיי הוריו גם אותה העת) ; התייחסות לשאלה עובדתית זו אף לא הובאה בתצהירו של מ' ולו בדרך של היעדר זכרון נטען.
67. תמיהה נוספת עולה כאשר בוחנים את דברי העדים באשר לביקוריו של המנוח בבית הכנסת בסמוך לחתימת הצוואה. צ' העיד כי גם כחודש לפני עריכת הצוואה נהג להיפגש עם המנוח בבית הכנסת הכנסת (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 11 -14 לפרוטוקול). גם י' אישר שהמנוח היה מגיע לבית הכנסת בשבתות ובחגים, הגם שלאחר חתימת הצוואה לדעתו המנוח הפסיק להגיע נוכח בעיה ברגל (עמ' 20 לפרוטוקול). אולם מלבד העובדה שבעיות רפואיות בשתי הרגליים התעוררו אצל המנוח עוד קודם לעשיית הצוואות הנטענות, מגלה מכתב שחרור של המנוח מן המחלקה הגריאטרית, ביום 21.11.96, בה אושפז ביום 27.10.96 (כחודש ומחצה לאחר חתימת הצוואות הנטענת), כי המנוח התקבל למחלקה הגריאטרית "...לניסיון שיקומי לאחר טיפול ניתוח עקב DIABETIC FOOT וחוסר ניידות לאחר ריתוק למיטה כחודשיים בבית..." (מכתב שחרור נספח ו' לתיק המוצגים שצירפו המתנגדות).
68. אם אמנם כחודשיים לפני יום 27.10.96 היה המנוח על פי התיעוד הרפואי חסר ניידות ומרותק למיטה עקב מצב רפואי שהצריך אישפוז במחלקה גריאטרית לצורך נסיון שיקום, האמנם ייתכן כדברי י', שהמנוח קם ממיטתו במעמד עריכת הצוואה (עמ' 17 שורה 11-12)? האמנם יתכן כי המנוח נהג במהלך חודשיים אלה (ולכל הפחות כשבועיים לפני עריכת הצוואה הנטענת) להגיע לבית הכנסת ולו בסופי שבוע, עת מן התיעוד הרפואי עלה כי לא היה נייד והיה מרותק למיטה? האמנם ייתכן שהמנוח הוא שקם ופתח את הדלת כפי שהניח י' בחקירתו הנגדית (עמ' 19 לפרוטוקול, שם השיב בתגובה לשאלה מי פתח את הדלת "...י'. לא בדיוק זוכר. אני רגיל שהוא בדרך כלל פותח שקורא לי לתקלות...")?
69. ער אני לכך, שממרחק זמן כה רב יקשה על בני אדם (במיוחד על עדים שעבורם אין בהכרח מדובר באירוע משמעותי) למסור גרסה מפורטת. כמובן, שגם סתירות בסוגיות שאינן מהותיות לעמים יכולות ללמד דווקא על היעדר פניות של עד, ולא בהכרח על כשל בגרסה. אולם כאשר מביאים בחשבון גרסות כה לאקוניות באשר למעמד החתימה על הצוואות ; תמיהות (ולא שתיים) שהתעוררו ביחס לגרסות העדים לחתימה על הצוואה, לרבות סתירה מהותית בדברי העדים בנוגע לאופן הציווי על ידי המנוח באותו המעמד ; ושאלות של ממש בנוגע למקום המצאו של מ' בעת חתימת הצוואה ; ספק אם בגרסות לאקוניות אלה יש כדי להקהות מן המשקל המשמעותי שיש ליתן למסקנות חוות הדעת.
70. מכאן, לצוואות עצמן ולנסיבות עריכתן. כאמור – מדובר בצוואות מודפסות, שלא ברור מי ערך אותן ; האם סייע למנוחים עורך דין? האם סייע אדם אחר? שמא הרב ל' שנזכר לפתע בחקירות הנגדיות? ר' עצמה, שצידדה במ', העידה כי הגם שבבית המנוחים היה מחשב, המנוחים עצמם לא ידעו כפי הנראה להדפיס (עמ' 28). מי, אפוא, הדפיס את הצוואות? מי עוד נכח במועד החתימה? לשאלות אלה לא נמצא מענה. כאמור לעיל, בנסיבות בהן כבר מחוות הדעת מתעורר ספק של ממש באשר לכשרות הצוואה הנטענת, כשל המבקש להציג ראיות של ממש בנוגע לנסיבות עריכת הצוואה. בהקשר זה יוער, כי השיהוי המשמעותי בהצגת הצוואות בפני כב' הרשם פועל לרעת מ', כך או כך.
71. לבד מן האמור, מבקש מ' להסתייע בעדויות אחיו, ר' וד' .
72. אולם גם כאן, עדויות אלה שונות זו מזו. ר' טוענת בתצהירה כי היא יודעת, ולמיטב ידיעתה גם אחיה ידעו כי המנוחים הותירו צוואה בה ציוו את עזבונם למ' (סעיף 2 לתצהירה). בחקירתה הנגדית טענה ר' בבטחון מה, כי "כל האחים ידעו", שההורים השאירו צוואה (עמ' 29 שורות 20-21 לפרוטוקול). אולם מנגד, ד' לא טוען לידיעה על אודות צוואה, אלא טוען בתצהירו כי היה ידוע מאז ומעולם שהוריו התכוונו להוריש את רכושם למ', הבן הצעיר (סעיף 3-4 לתצהיר). מניין נובע פער זה? לשאלה זו לא נמצא פתרון גם בחקירותיהם הנגדיות.
73. הגם שלא נמצא ביטוי לכך בתצהירה (שבו רק ציינה כי ידוע לה שהוריה הותירו צוואה), סיפרה ר' כי הוריה המנוחים סיפרו לה על אודות קיומן של צוואות "... ולאחר כמה חודשים שאבי נפטר אמא שלי הראתה לי קלסר ואמרה שיש צוואה היא שמה למעלה בארון כמו שאת יודעת הכל של מ' אתם נשואים ומסודרים אנחנו רוצים שהכל יהיה של מ'...." (עמ' 29 שורות 20 – 26). יוזכר כי הן ר' והן ד' ערכו תצהירי עדות ראשית ולא היתה כל מניעה שטענה עובדתית מהותית כל כך תמצא את מקומה בתצהירה של ר'. אולם כאמור, הדברים נאמרו לראשונה בחקירה הנגדית, ומשלא נחקרה העדה בחקירה החוזרת אף לא נמצא המקום להבהיר את האיחור בהעלאת טענה זו. בנסיבות אלה, יש ממש במסקנה שמדובר בגרסה כבושה.
כך או אחרת, מדוע ד' לא היה מודע לקיומה של צוואה (ראו גם בדבריו בעמ' 31 לפרוטוקול)?בנסיבות בהן גם בקרב העדים מטעמו של מ' אין אחידות בשאלת המודעות לקיומה של צוואה, ממילא אין בכך כדי לסייע לו לקבל את עמדתו חרף מסקנות המומחית.
74. כמובן, שגם בגרסות המתנגדות לפיהן לא היו מודעות כלל לקיומן של צוואות, אין כדי לסייע למ', ואף לא ראיתי שגרסות אלה קרסו בחקירתן הנגדית.
75. לכך יש להוסיף, את תלותם של המנוחים שניהם במ' גם בסמוך לעשיית הצוואות, כפי שעוד יפורט להלן, בכלל זה גם נוכח מצבם הרפואי.
סיכום בינייםסיכום ביניים של האמור לעיל מוביל לקביעות הבאות:א. על פי חוות הדעת, סבירות גבוהה מאד כי חתימת הצוואה אינה חתימת המנוח וכי אדם אחר הוא שחיקה את חתימת המנוח על גבה.
ב. גרסותיהם של צ' וי' למעמד העדות לצוואות היתה לאקונית ותמציתית מאד, רצופה שאלות, חסרים ואף סתירות.
ג. בתיעוד הרפואי מבית החולים XXX שצורף להתנגדות עלה לכאורה כי המנוח היה מרותק למיטה בעת עשיית הצוואה (מצב שלא עולה בקנה אחד עם גרסותיהם של צ' וי' בחקירתם הנגדית).
ד. טענת ר' בדבר מודעותה לקיומה של צוואה ונסיבותיה, התפתחה מעת הגשת תצהירה עד לחקירתה הנגדית, באופן המטיל צל על מהימנותה ; גרסה שאף איננה עולה בהכרח בקנה אחד עם גרסתו של ד', שהצהיר שכלל לא היה מודע לקיומה של צוואה. מדוע, אפוא, אם "כל האחים ידעו" לשיטת ר', דווקא ד' העיד כי לא ידע על אודות קיומן של צוואות? לשאלה זו לא נמצא מענה של ממש.
ה. נסיבות עריכת הצוואה עלומות הן במידה רבה ורצופות בשאלות רקע על אודות עצם הקלדת והדפסת הצוואות כמו גם על אודות מעמד החתימה עצמו.
כלל האמור לעיל מוביל למסקנה, שחוות דעת המומחית לא נסתרה. לא זו בלבד, אלא שנוכח עדויותיהם הלאקוניות של העדים צ' וי', אין להעניק להן מעמד בכורה על פני חוות הדעת, בלשון המעטה.
בנסיבות אלה, חוות דעת המומחית מעוררת ספק של ממש באשר לתקינות הצוואה. כאמור לעיל, הנטל על מ' היה להציג ראיות של ממש שבכוחן היה להפיג את הספק. אולם מ' עצמו לא הציג די ראיות אשר בכוחן היה לעשות כן.
76. לפיכך, ועל יסוד מכלול המסקנות לעיל, אני קובע כי צוואת המנוח לא נחתמה על ידו וכי קיים ספק של ממש באשר לאמיתות צוואתו. מכאן שדין ההתנגדות לבקשה לקיום צוואת המנוח להתקבל.
צוואת המנוחה, תקינותה ותוקפה77. כזכור, בסיכומיהן טענו המתנגדות כי יש להעביר את נטל הראיה לכתפיו של מ' גם בהתייחס לצוואת המנוחה, נוכח ספק נטען בתקינותה, בין היתר נוכח זהות הצוואות ומסקנות המומחית לגבי צוואת המנוח.
78. הגעתי למסקנה שדין טענת המתנגדות בדבר העברת נטל הראיה לכתפיו של מ', מהטעמים הבאים:
א. כזכור, המומחית מצאה ביחס לצוואת המנוח כי קיימת סבירות גבוהה מאד שאדם אחר הוא שחתם, בדרך של חיקוי, על צוואתו. בהקשר זה, אין מחלוקת שהצוואות זהות (מ' אף כינה בכתבי הטענות את הצוואות כצוואות הדדיות, הגם שספק אם עסקינן בצוואות הדדיות כמשמעותן בסעיף 8א לחוק הירושה). אף אין מחלוקת כי העדים לצוואות הם אותם העדים (שעל עדויותיהם והבעייתיות העולה מעדויות אלה כבר הרחבתי לעיל). בהתאם לטענות צ' וי' כמו גם לפי העולה מהתאריך הנקוב בהן, הצוואות נחתמו על ידי המנוחים שניהם באותו המעמד. בנסיבות אלה אך טבעי הוא שהספק שהתעורר בנוגע לאמיתות צוואת המנוח פורש כנפיו גם על צוואת המנוחה.
ב. מ' מצא להציג את הצוואות בפני כב' הרשם לענייני ירושה רק בחודש נובמבר 2014, בחלוף למעלה משמונה עשרה שנים מאז נחתמו לפי הנטען הצוואות. בנסיבות אלה אף יש לזקוף לחובתו את היעדר היכולת לבקש מינוי מומחה להשוואת כתבי יד באשר לחתימה על גבי צוואת המנוחה הנטענת באין דוגמאות חתימה להשוואה, שהוא בבחינת נזק ראייתי של ממש.
79. כפועל יוצא מן האמור, ומעת שקבעתי כי התעורר ספק של ממש באשר לתוקף וכשרות צוואה אחת שנחתמה באותו המעמד, אין ניתן בעיני להתעלם מספק זה גם באשר לצוואה השניה שנחתמה לפי הנטען באותו המעמד עצמו ובאותן נסיבות עלומות. גם אם אין בכך כדי לקבוע מפורשות שעסקינן בצוואה מזויפת, מקובלת עלי המסקנה כי יש בכך כדי להעביר את נטל הראיה לפתחו של הטוען לתקינותה ולכשרותה של הצוואה.
80. טעם נוסף ונפרד מצאתי שיש להעברת נטל הראיה לכתפיו של מ', והוא מצבור הראיות שהוצגו ואשר מעלות את החשש שמא, גם אם אניח שהצוואה אכן נחתמה על ידי המנוחה, הצוואה נחתמה עקב תלותה של המנוחה במ'. על כך אפרט עוד להלן.כך או אחרת, אני מקבל את הטענה לפיה על מ' נטל הראיה בדבר תקינות הצוואה.
81. אלא שגם כאן, מסתמך מ' בעיקר על עדויותיהם של צ' ושל י', כמו גם על דבריה של ר'. באשר לעדויות אלה ולתמיהות העולות מהן י' הדברים שנקבעו דלעיל בקשר עם צוואתו של המנוח. בעיקרן יודגש הספק המתעורר - במיוחד ממרחק זמן כה רב - האם ניתן לבסס על גרסות כה לאקוניות, משתנות ומתפתחות לפרקים (כאשר מנגד חלק ניכר מנסיבות עריכתה, הקלדתה והדפסתה של הצוואה עלומות), מסקנה לפיה מדובר בצוואה כשרה ותקפה.
82. לטעמי, כאמור, אין די בעדויות אלה כדי לבסס את המסקנה האמורה. הדברים יפים במיוחד בהתחשב במסקנה לה הגעתי ביחס לצוואה האחות, צוואת המנוח.אולם גם לו הייתי סובר אחרת, לכל הפחות יש לקבל את טענת המתנגדות בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת, שלא נסתרה על ידי מ'.
השפעה בלתי הוגנת – הדין החל83. סעיף 30 לחוק הירושה מורנו, כי הוראת צוואה שנעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת, בטלה.
84. לא כל השפעה על מצווה תחשב כהשפעה בלתי הוגנת. השאלה האם היתה על מצווה השפעה היא שאלה עובדתית, והשאלה האם ההשפעה היא בלתי הוגנת, היא שאלה נורמטיבית - ערכית (לעניין זה השוו, למשל: ע"א 4902/91 גודמן נ' מוסאיוף פ"ד מט (2) 441, 448-450).
85. כיצד יקבע בית המשפט אימתי היתה עריכתה של צוואה נגועה עקב השפעה בלתי הוגנת? ההלכה הפסוקה קבעה, בין היתר, ארבעה מבחני עזר להכרעה בשאלה האם דינה של צוואה בטלות עקב השפעה בלתי הוגנת. האחד, עצמאותו הגופנית והשכלית של המצווה ; השני, מבחן התלות והסיוע שבין הזוכה על פי הצוואה ובין המצווה ; השלישי – קשרי המצווה עם אחרים זולת הזוכה על פי הצוואה ; הרביעי – נסיבות עריכת הצוואה ומידת מעורבותו של הזוכה על פי הצוואה בעריכתה (דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד נב 2, 813 ; להלן: "פרשת מרום").
86. גם כאן, חובת הראיה ונטל השכנוע מוטלים ככלל על המתנגד לקיומה של הצוואה. זאת, למעט במקרים בהם הצוואה נגועה בפגמים צורניים או מקום בו קובע בית המשפט כי קיימת חזקה בדבר השפעה בלתי הוגנת, או-אז עוברת חובת הראיה לכתפי המבקש [לעניין זה השוו, למשל: עמ"ש (ב"ש) 21783-03-15 י' ע' נ' מ' כ' (7.3.16 ; מצוי במאגרים המשפטיים) ; עמ"ש (חיפה) 35500-05-16 מ' מ' נ' ג' ש' (6.11.16 ; מצוי במאגרים המשפטיים) והאסמכתאות שם].
87. כאשר מביאים בחשבון את מכלול המבחנים שנקבעו בפרשת מרום, המסקנה המסתברת – והמצטברת – היא כי בעניינה של המנוחה הוכחה חזקה בדבר השפעה בלתי הוגנת.
מבחן העצמאות הגופנית והשכלית88. אין מחלוקת כי המנוחה סבלה ממחלות שונות, בהן גם גידול סרטני בעת עריכת הצוואה ולוקמיה בעברה. בהקשר זה עולה כי המנוחה ככלל, מיעטה לצאת את דירת המגורים שבה התגוררה לצד המנוח ולצידו של מ'. מתיעוד של בית החולים XXX מיום 19.6.95, למעלה משנה לפני עריכת הצוואה הנטענת וכארבע שנים לאחר גילוי הגידול הסרטני, עולה כי "... משך היום פעילה בבית, מתקשה בהליכה ולכן לא יוצאת את הבית הרבה..." (נספח יח' לתיק המוצגים מטעם המתנגדות). מצב זה, כפי הנראה לא השתנה רבות גם בעת עשיית הצוואה, כעולה בין היתר מדבריה של ר', העדה מטעמו של מ', וגם בחקירתו הנגדית של מ' עצמו (ראו למשל בעמ' 28 לפרוטוקול שורות 13 – 23 ובעמ' 25 לפרוטוקול, בהתאמה). דברים אלה עולים בקנה אחד גם עם דברי המתנגדות (סעיף 27 למשל לתצהיר ר', סעיף 32 לתצהיר ר', סעיפים 15-16 לתצהיר ש').
100. אין כפי הנראה מחלוקת כי המנוחה אף טופלה בתרופות פסיכיאטריות מזה שנים (ראו גם בחקירתו של מ' בעמ' 25-26 לפרוטוקול). אולם אין בכך כדי לקבוע ממצא כלשהו באשר למצבה הקוגניטיבי בעת עריכת הצוואה.
101. כך או אחרת, יש בהיעדר הניידות ובנטיית המנוחה להסתגר בביתה כדי לשמש נדבך ראייתי בבחינת חזקת השפעה בלתי הוגנת בעניינה.
תלות המנוחה (כמו גם המנוח) במ'102. דומה שאין מחלוקת, גם אליבא דר' וד', כי המנוחה היתה תלויה באופן ממשי במ' (וכך גם המנוח, בסמוך לעריכת הצוואה הנטענת). בחינת הראיות מובילה למסקנה המסתברת שמארג היחסים שבין המנוחה ומ' חצה את הגבול שבין סיוע לגיטימי ורצוי שבין הורה וילדו, לעבר תלות של ממש, לכל הפחות. ניתן למצוא לכך ביטויים מספר.
א. ר' העידה בחקירה הנגדית על אופי הקשר שבין מ' ובין המנוחים, המבהיר היטב את תלותם בו במשך שנים ארוכות לרבות בעת עשיית הצוואה הנטענת: "... ש: בצוואה כתוב שמ' מטפל בהורים, למה הם לא טיפלו אחד בשני? ת: היא גם טיפלה באבא אבל היו תקופות שהם היו חולים ביחד לפעמים היו אשפוזים שהם היו מאושפזים כל אחד בקומה אחרת ומ' סעד אותם ואני הייתי באה יום כן יום לא לרוב. ש: איך זה בא לידי ביטוי שמ' דאג לכל מחסורם? ת: הוא הלך לקניות, היה מכבס, מבשל הכל. ש: ואם הוא לא היה עושה? ת: אין דבר כזה תמיד הכל. ....... ש: ללכת לטייל, קניות? ת: מ' עשה את הכול, גם שהיינו גרים במושב ...." (עמ' 28 לפרוטוקול ; ראו גם בעמ' 30 שורות 5 – 6 לפרוטוקול).
ב. גם מחקירתו הנגדית של ד' עולה כי התלות של המנוח ושל המנוחה במ' היתה ממשית, גם נוכח מצבו הרפואי של המנוח (עמ' 31 לפרוטוקול).
ג. דברים אלה עולים בקנה אחד גם עם דברי המתנגדות בתצהיריהן, לפיהן מ' הוא שהתעקש ליטול על עצמו את מלוא הטיפול במנוחים חרף ההצעה להעסיק מטפל זר לסייע למנוח וכן הדגישו את התלות של המנוחה במ', שלטענתם התנהג כ"בעל הבית" ביחס למנוחים (ראו סעיף 27, 36-37, 30, לתצהיר ר' ; סעיפים 20-21, 25, 35 – 38, 45 - 46 לתצהיר ר' ; סעיפים 10, 15,17 , 18 לתצהיר ש').
המתנגדות כלל לא נחקרו על טענותיהן אלה, ובמיוחד בהקשר זה המסקנה היא שטענותיהן לא נסתרו כל עיקר (ראו עמ' 6 – 9 בחקירת ר', עמ' 9 – 11 בחקירת ל' ועמ' 11 – 14 בחקירת ש').
ד. עיון בתיעוד הרפואי של המנוחה מלמד על היקף התלות במ'. ביום 2.4.98 נרשם מפי ד"ר ש.ל. "... לדברי הבן העלה פרקוסט ל- על דעת עצמו. ! (סימן קריאה במקור – ב.ש ; נספח י"ז לתיק המוצגים מטעם המתנגדות)". גם אם מדובר בתיעוד מרוחק ממועד עשיית הצוואה הנטענת, הוא בהחלט מוסיף נדבך למעורבותו הרבה, גם בסוגיות רפואיות שאין מחלוקת כי איננו מתמחה בהן, של מ' ביחס למנוחה.
ה. הדברים מקבלים גם ביטוי ותמיכה מתצהירו של מ' עצמו (ראו סעיף 8 לתצהיר).
ו. אף אין לשכוח כי לשון צוואת המנוחה הנטענת (כמו גם הצוואה הנטענת של המנוחה) מלמדת לכל הפחות על הקשר ההדוק שבין מ' ובין הוריו, כעולה מסעיף 2 הימנה: "... כיום אנחנו מתגוררים בXXX .... יחד עם בנינו מ.פ. הדואג לכל מחסורנו ולבריאותינו..." (שם).
103. עולה, אפוא, כי המנוחה היתה תלויה תלות של ממש במ' גם בעת עשיית הצוואה הנטענת.
קשרי המנוחה עם אחרים104. טענות המתנגדות לפיהן המנוחה הרבתה להסתגר בבית ולמעשה מאז המעבר לעיר XXX כמעט שלא קיימה קשרים עם אחרים, לא נסתרו. לא זו בלבד, אלא שדומה כי אין מחלוקת שלמ' היה חלק של ממש במיזעור פוטנציאל הקשר שבינה ובין יתר ילדיה – עם חלקם לפני עריכת הצוואה ועם חלקם לאחר מכן.
א. כך, טענו המתנגדות כי במועדים הסמוכים לעריכת הצוואה מ' סרב להעסיק מטפל זר (ראו לעיל) ואף מנקה (עמ' 25 לתצהיר ל').
ב. המתנגדות טענו שהוריהם המנוחים לא יצרו קשרים חברתיים בXXX (סעיף22 , 28 לתצהיר ר' ; סעיף 34 לתצהיר ל' ; סעיף 24 לתצהיר ש').
ג. כלל המתנגדות טענו למערכת יחסים "לא קלה" עם מ' בכל הנוגע לטיפול בהוריהם וכי ביכרו שלא להתעמת עימו. טענות אלה לא נסתרו כלל על ידי מ' ודומה שאף חוזקו על ידי ר' וד' (סעיף 17 לתצהיר ר' ; סעיפים 20 – 21 לתצהיר ל' ; סעיף 18-19 לתצהיר ש').
ד. כלל טענות המתנגדות כפי שפורטו לעיל לא נסתרו – לא בתצהירו של מ' ולא בחקירותיהן הנגדיות.
ה. בנוסף, אין כפי הנראה מחלוקת כי עקב סכסוך בין מ' ובין ד', נותק ביניהם הקשר והידרדר הקשר בין ד' ובין הוריו (סעיף 29 לתצהיר ר' ; סעיף 35 לתצהיר ל' ; סעיף 23 לתצהיר ש'). גם ד' העיד כי למעשה מאז הטיפול באביו בבית החולים והנתק בינו ובין מ' נפגש עם הוריו בעיקר בבית החולים ועם אימו בבית (עמ' 31 לפרוטוקול ; ראו גם אישור לנתק בינו ובין מ', בדברי מ' בעמ' 23 לפרוטוקול).
ו. המתנגדות אף טוענות, כי לאחר פטירת המנוח, דאג מ' למנוע קשר בין המנוחה ובין ש' ול'. ש' טוענת כי עקב כך נאלצה להגיע ולדבר עם אימה דרך גדר שהפרידה בין בית המנוחים ובין גן שעשועים גובל, בהיחבא (סעיף 2 לתצהיר ש' ; ראו גם תיאורה של ל' על אודות אופן ניתוק הקשר בינה ובין המנוחה בסעיפים 40-43 לתצהירה ). לא זו בלבד שדברים אלה לא נסתרו בחקירותיהן הנגדיות, אלא שלא מצאתי כל התייחסות לטענות אלה בתצהירו של מ', האוחז שני עמודים בלבד. גם אם אמנם עסקינן באירועים שהתרחשו סביב פטירת המנוח, כחצי שנה לאחר עשיית הצוואות הנטענת, יש בהם כדי להשתלב במארג הראיות דלעיל ולהבהיר היטב את הדומיננטיות של מ' בחייהם של המנוחים, שממילא בעת עשיית הצוואות ככלל היו בעיקר ספונים בביתם או מטופלים בבית החולים.
נסיבות עריכת הצוואה הנטענת105. גם כאן, כפי שהובהר ביחס לצוואת המנוח, נסיבות עריכת הצוואה עלומות הן ומגובות בעיקר בדברי י' וצ', שעל אודות גרסותיהם והבעייתיות שבהן, פירטתי לעיל. גם בכך יש כדי להטות את הכף לעבר קיומה של חזקה בדבר השפעה בלתי הוגנת.
סיכום ביניים:א. ראינו כי בסמוך למועד עריכת הצוואה הנטענת נהגה המנוחה להסתגר בביתה ולא היתה ניידת.
ב. קבעתי (ודומה שאין על כך מחלוקת), שמ' היה הדמות הדומיננטית והמרכזית בטיפול בהוריו המנוחים בכל תחומי החיים בסמוך לעשיית הצוואה וגם לאחר מכן, וכי המנוחה עצמה היתה תלויה בו באופן משמעותי.
ג. תלות זו נלמדת גם מהקביעה לפיה מ' דאג להשליט את רצונו ביחס לטיפול בהוריו, גם אל מול יתר אחיו.
ד. המנוחה לא קיימה קשרים עם איש לבד מבני המשפחה, וגם קשרים אלה, כפי הנראה, נוטרו על ידי מ' עצמו.
ה. נסיבות עשיית הצוואה עלומות ומעמד חתימת הצוואות הנטען לא הובהר גם על ידי צ' וי', שככלל לא נתתי לדבריהם משקל של ממש, עת גם גרסתם התמציתית והלאקונית נשזרה סימני שאלה ואף סתירות של ממש.
106. כלל האמור לעיל מוביל למסקנה לפיה עלה בידי המתנגדות לשכנע בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת, גם לו אניח כי הצוואה שלמה צורנית וכי החתימה היא חתימת המנוחה.
107. מנגד, מ' עצמו תלה יהבו בעיקר בעצם קיומה של הצוואה, ובדברי ר' וד' שטענו כי ההורים המנוחים הבהירו עוד בחייהם כי הם מבקשים להוריש את רכושם למ', הבן הצעיר.
אולם כאמור, אין בעצם שלמותה הצורנית של צוואה כדי להוות ראיה ברת משקל של ממש, כאשר מוכחת חזקה בדבר השפעה בלתי הוגנת.
108. בנוסף, בנסיבות בהן מעורבותו של מ' בחייה המנוחה היתה כה נרחבת, כפי שפורט לעיל, ספק אם יש די באמירות כלליות בתצהירי ר' וד' בדבר הצהרות של מי מהוריהם המנוחים בהקשר זה, כדי להוות ראיה של ממש שתפיג ותנטרל את חזקת ההשפעה הבלתי הוגנת.
109. כפועל יוצא מכלל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי גם בהנחה שהצוואה עצמה איננה לוקה בכל פגם צורני, וגם לו אניח כי המנוחה (להבדיל מן המנוח) חתמה על הצוואה, דינה להתבטל מחמת השפעה בלתי הוגנת.
110. בשולי הדברים אעיר, כי בהתחשב בכך שעקב מצבו הרפואי של המנוח שכאמור היה מרותק למיטתו בעת עשיית הצוואה, אין להוציא מכלל אפשרות שצוואה אחת נחתמה על ידי המנוחה, ואילו האחרת, צוואת המנוח, נחתמה על ידי אדם אחר תוך חיקוי של חתימת המנוח. מיהו אותו אדם? התשובה לשאלה זו מוטלת לפתח המבקש. תשובה של ממש הוא לא הניח.
השפעה בלתי הוגנת ביחס לצוואת המנוח111. מאחר שקיבלתי בעיקרה את טענת הזיוף ביחס לצוואת המנוח, איני מוצא להידרש בהרחבה להשלכות מבחני פרשת מרום ביחס למנוח. אציין בתמצית, כי גם לו הייתי נדרש לבחון את הצוואה הנטענת במבחנים אלה, בחינה זו היתה מקימה חזקה בדבר השפעה בלתי הוגנת שלא נסתרה. חרף נסיונו של מ' למזער את השלכות מצבו הרפואי של המנוח עובר לעריכת הצוואה, כפי שכבר הבהרתי לעיל, עסקינן באדם שהיה תלוי גופנית בבנו, היה מאושפז פעמים רבות לפני ובסמוך לעריכת הצוואה (ראו למשל בסעיף 13 לתצהיר ר' ובכלל המסמכים הנלווים לו כמפורט בסעיף זה), וסבל ממחלות רקע רבות בהן סכרת פעילה, בעיות בכליות, בעיית עיניים, בעיות לב, וכפי הנראה היה מוגבל בניידות עוד לפני שהיה מרותק למיטה בסמוך לעשיית הצוואה. תלותו של המנוח במ' אף היא היתה גדולה וספק אף אם היא במחלוקת, והדומיננטיות של מ' באשר ליחסיו עם המנוח אף היא לא נסתרה. לא הוצגו קשרים רבים של המנוח עם אחרים, וחרף טענת י' בתצהירו לפיה היה "מיודד" עם המנוחים, דומה שלמעשה הקשר היה על רקע עבודות האחזקה שביצע בבית המנוחים. כאשר מצרפים לכך את נסיבותיה של עריכת הצוואה, כפי שפורט כבר לעיל, מגיעים לכלל מסקנה כי גם לו עסקינן היה בצוואה תקפה צורנית וחתומה על ידי המנוח, די היה באמור לעיל כדי להקים חזקת השפעה בלתי הוגנת ביחס למנוח, שלא נסתרה.
על עיתוי הגשת הבקשות למתן צו ירושה ומנגד, עיתוי הצגת הצוואה 112. מ' פירט והרחיב בתצהירו, כמו גם בסיכומיו, את טענותיו בדבר השיהוי בהגשת הבקשות למתן צו ירושה כמו גם השיהוי בהצגת הצוואה. לטענתו, "שיקולי מס" ושיקולי זכאות למשכנתא הובילו לכך שלא הגיש את הצוואה (סעיף 42 לתגובתו להתנגדות).
113. בהקשר זה מצאתי טעם לפגם הן בהתנהלות המתנגדות והן בהתנהלותו של מ'. נראה, כי במיוחד עת מ' עבר להתגורר בXXX הארץ, ביכרו כלל הילדים (מי יותר ומי פחות) להתנער מאחריות כוללת כיורשים – ולו פוטנציאליים – לעזבון הכולל בית מגורים שננטש.
114. אולם בעוד שדווקא בעדות המתנגדות לעניין זה, שהבהירו כי "התעוררו" וביקשו צו ירושה נוכח האפשרות שמא יזכו לסכום כסף במסגרת תביעה כנגד מושב XXX אני מוצא הגיון סובייקטיבי (וסובייקטיבי בלבד, שכן כאמור – אין לקבל התנהלות זו), דווקא בגרסת מ' בהקשר זה ספק אם יש הגיון רב.
115. מ' טען כי טרח לבדו לשאת בתשלומי הארנונה לדירת המנוחים, שילם דמי היוון למנהל מקרקעי ישראל (עמ' 3 לתצהירו) מבלי ששיתף את יתר אחיו או דרש השתתפותם (ראו גם בנספחים לתצהירו). לצד זאת, לטענתו החזיק בצוואות הוריו המנוחים במשך כשבע עשרה שנים מבלי לעשות בהן דבר, חרף הכתרתו במסגרתן כנהנה הבלעדי מעזבונם. בניגוד מיתר חמשת אחיו (אשר ניתן לקבל את המסקנה לפיה שווי הדירה וחלקם הצפוי בה לא הצדיק כדאיות לפעולה מצידם), , הרי שדווקא שתיקתו של מ' – הנהנה היחיד לפי הצוואות - ואי הפעולה שלו להוציא לפועל את צוואות הוריו, תמוהה. שכן יש הבדל בין זכיה פוטנציאלית במלוא העזבון ובין זכיה פוטנציאלית בחלק הימנו לצד כלל האחים.
116. בכך לא סגי. שכן גם לשיטתו מ' ידע היטב במשך שנים ארוכות על אודות קיומן של הצוואות הנטענות – בהן החזיק - וחרף האמור לא פעל לבקש קיומן. במיוחד נוכח הסייג הפלילי הקבוע בסעיף 75 לחוק הירושה באשר להסתרת צוואה מפני הרשם לענייני ירושה, שתיקה ארוכת שנים זו יש בה כדי להטיל צל כבד לכל הפחות על מכלול ההתנהלות בהקשרן ועל נסיבות הצגתן לפני הרשם.
סיכום אופרטיבי117. נוכח מכלול האמור לעיל, מצאתי שדין ההתנגדויות לצוואות המנוחים להתקבל. כפועל יוצא, נדחית הבקשה לקיום הצוואות.
היורשים לפי דין יפעלו כהבנתם אל מול הרשם לענייני ירושה בקשר עם הגשת בקשות לצווים לירושת המנוחים, משאלה כאמור בוטלו.
נוכח השיהוי הממושך גם בהגשת הבקשות המקוריות לצווי ירושה אחר המנוחים, מצאתי שלא לעשות צו להוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו.פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת מלוא פרטיהם המזהים של הצדדים.המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ותסגור את כלל התיקים שבכותרת.
ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ח, 09 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.