אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> התמשכות הליכים תיאורטית אינה טעם מספיק לשחרור נאשם לחלופת מעצר

התמשכות הליכים תיאורטית אינה טעם מספיק לשחרור נאשם לחלופת מעצר

תאריך פרסום : 19/08/2007 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
6422-07
16/08/2007
בפני השופט:
ע' פוגלמן

- נגד -
התובע:
ישראל (סרוליק) טאייב
עו"ד מנחם רובינשטיין
עו"ד איתן עוצר
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד עידית גיל עוז
החלטה

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) אשר הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

1.        כתב אישום שהוגש לבית-המשפט המחוזי בחיפה מייחס לעורר שניים-עשר אישומים שעיקרם מסכת ארוכה של מעשי תרמית שבוצעו במתכונת שיטתית ומתוכננת תמורת בצע כסף. על פי המתואר בחלק המקדמי של כתב האישום, בין התאריכים 10.3.06-8.4.05 פרסם העורר בעיתון מודעות אודות שירות למתן הלוואות, בהן נכתב, כי סכומי ההלוואות יכולים להגיע עד לסכום של 50,000 ש"ח, כי הן מיועדות לשכירים ועובדי מדינה כאחד, וכי הן ניתנות בריבית בנקאית, לפי חוק וכנגד חשבוניות. באישומים הראשון עד העשירי נטען, כי בעקבות מודעה זו פנו לעורר מספר מתלוננים אשר נתנו לו שיקים בסכומים של אלפי שקלים בתמורה להלוואה שהובטחה להם על ידו. סכומי השיקים שניתנו לעורר היו גבוהים במידה ניכרת מסכום ההלוואה המובטח, וההפרש בין הסכומים נועד לשמש כריבית על ההלוואה. אולם, כך נטען, התקשרויותיו של העורר עם המתלוננים לא היו אלא אחיזת עיניים, שכן העורר נטל את השיקים מידי המתלוננים מבלי שהתכוון ליתן להם את ההלוואה המובטחת וכל מבוקשו היה לעשות שימוש בשיקים שניתנו לו לצרכיו הוא. בחלק קטן של המקרים, הוחזר למתלוננים חלק מסכום ההלוואה, במקרים אחרים, לא הוחזר להם דבר. במקרה אחד - המתואר באישום הרביעי - העורר אף גנב מאחת המתלוננות שיק ביטחון שסירבה ליתן לו, במקרה אחר - המתואר באישום השביעי - הוא השתמש בפרטי כרטיס חיוב של אחת המתלוננות לצרכיו הוא, ובהזדמנויות אחרות, הוא אף איים על המתלוננים כי ייפגע בהם אם יחשפו את מעשיו. בגין המעשים המתוארים באישומים אלה, יוחסו לעורר עשר עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שתי עבירות איומים ועבירה אחת של גניבה לפי סעיפים 415 סיפא, 192 ו-384 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:"חוק העונשין"), תשע עבירות של הלוואה בריבית מופרזת לפי סעיף 7 לחוק הריבית, התשי"ז-1957 וכן עבירה אחת של הונאה בכרטיסי חיוב בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 17 סיפא לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו-1986.

           באישום האחד-עשר נטען, כי העורר חתם עם בני זוג שבבעלותם היתה חלקת משק בזרעית (להלן:"החלקה") על חוזה למכירת זכויותיהם בחלקה תמורת סכום של 160,000 דולר. על פי הנטען, העורר שילם לבני הזוג את תמורת החלקה בשיקים שלא כובדו, ולפיכך - ובהתאם לתנייה שנקבעה בחוזה - הודיעו בני הזוג לעורך הדין שערך את החוזה על רצונם לבטלו. בשלב זה, על פי הנטען, ניצל העורר את היעדרותם של בני הזוג מביתם, והשכיר את החלקה למגוריהם של אחרים. כל זאת, ללא ידיעתם או הסכמתם של בני הזוג ומתוך ידיעה כי השיקים שמסר להם לא כובדו ולא יכובדו. בגין המעשים המתוארים באישום זה יוחסו לעורר עבירות של הסגת גבול וניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים  447(א)(1), 415 סיפא ו-25 לחוק העונשין.

           באישום השניים-עשר נטען, כי בחודש פברואר 2006 פגש העורר בל', שהיתה אותה עת רווקה, והציג עצמו בפניה כרווק, בן למשפחת יהלומנים אמידה, העוסק בענף היהלומים ושמקום מגוריו בקיסריה. נתונים אלה היו שקריים, והעורר השתמש בהם על מנת לרכוש את אמונה וחיבתה של ל'. בין העורר לל' נקשרה מערכת יחסים אינטימית. בהמשך, כך על פי המיוחס, סיפר העורר לל' כי הוא נקלע לקשיים פיננסיים על רקע הפסד בעסקת יהלומים וביקש ממנה הלוואה בסכום של 40,000 ש"ח אותה הבטיח להחזיר בחלוף מספר ימים. חלקו של סכום זה הוחזר לל' לאחר שנקטה הליכים משפטיים נגד העורר. באישום זה יוחסה, אפוא, לעורר עבירה אחת של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין.

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו ובקשה זו נענתה בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי מיום 16.7.07. בהחלטה נקבע, כי לחובת העורר קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירות פליליות שעיקרן מרמה על דרך של הצגת מצגי שווא בפני המתלוננים, וכי נוכח מסכת ראיות זו, לא ניתן לשעות לטענת העורר לפיה הוא ניהל עסק רגיל ותקין. בהמשך נקבע, כי מן העורר נשקפת מסוכנות הנלמדת מכלל נסיבות המקרה, לרבות ריבוי העבירות, תדירותן והישנותן, העובדה שהעורר בחר כקורבנות אנשים מעוטי יכולת והעובדה שהעבירות בוצעו בפריסה גיאוגרפית רחבה, ובליווי עבירות גניבה ואיומים. בנוסף, עמד בית-המשפט על עברו הפלילי העשיר של העורר, אשר העיד לדעתו, על אורח חיים עברייני מובהק. מסוכנות זו, קבע בית-המשפט, מקימה עילה למעצרו של העורר, אליה מצטרפת עילה נוספת של חשש להימלטות מן הדין ושיבוש הליכי משפט נוכח כך שהעורר איים על חלק מהמתלוננים והתייחס בזלזול להליכי החקירה שהתנהלו נגדו. בהמשך קבע בית-המשפט, כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר באמצעות חלופת מעצר, נוכח כך שלעורר - שהוא כבן 30 בלבד - עבר פלילי עשיר בעבירות מרמה ואלימות, נוכח כך שהוא ריצה זה מכבר עונש מאסר בפועל ונוכח כך שהוא ביצע את העבירות נושא כתב האישום הנוכחי בשעה שמאסר מותנה בר הפעלה תלוי ועומד נגדו. לכך, ציין בית-המשפט, מצטרפת העובדה שלכאורה, העורר ניצל את תמימותם של אנשים קשי יום אשר פנו אליו משום שלא היה ביכולתם לקבל הלוואות ממקור בנקאי מקובל, ולא זו בלבד שהעורר נטל מהם את כספם אלא שהוא אף העביר את השיקים שמסרו לו לגורמים שלישיים, צעד שחשף את המתלוננים לתביעות והליכים משפטיים על לא עוול בכפם. על יסוד כל אלה, סבר בית-המשפט כי העורר נושא סכנה של ממש לציבור ואין לשחררו, לעת הזו, לחלופת מעצר.

3.        מכאן הערר שלפני בגדרו נטען, כי בית-משפט קמא לא בחן את כלל הראיות בתיק, לרבות אלו המסייעות לו, והתעלם מכך שהעורר לקח על עצמו את האחריות להסדרת נזקים שנגרמו למתלוננים כתוצאה מתביעות והליכים משפטיים. יצוין, כי הטענות בנושא הראיות לכאורה מצומצמות יחסית, והערר מתמקד בעיקרו בשאלת מסוכנותו של העורר ובאפשרות לשחררו לחלופת מעצר. העורר טוען, כי קביעת בית-המשפט בדבר המסוכנות הנשקפת ממנו, אינה יכולה לעמוד הואיל וטרם מעצרו הוא התייצב לחקירות במשטרה כנדרש והואיל ומחומר הראיות עולה כי הוא פסק מלפעול בתחום ההלוואות והוא עוסק עתה בתחומים אחרים. בהמשך הוא טוען, כי בית משפט קמא שגה כאשר נמנע מלדון בשאלת קיומה של חלופת מעצר, חרף החובה המוטלת עליו לעשות כן, וכי ההליך המשפטי בעניינו הוא סבוך מן הבחינה הראייתית וצפוי להימשך זמן רב, ואף מן הטעם הזה יש להורות על שחרורו לחלופת מעצר. 

           המשיבה סבורה כי יש להותיר על כנה את החלטתו של בית משפט קמא מטעמיה.

4.        לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות. ראשית אומר כי לאחר שבחנתי את החלטתו של בית משפט קמא ועיינתי בחומר הראיות נחה דעתי כי נגד העורר קיימות ראיות לכאורה במידה המצדיקה את מעצרו. שאלת מהימנותם של המתלוננים והשאלה האם העימותים שנערכו בינם לבין העורר גורעים ממהימנותם תוכרע בידי בית המשפט הדן בתיק, והליך המעצר אינו ההליך המתאים להכרעה בעניין זה. מכל מקום, איני סבור כי עימותים אלה מחלישים את עוצמתה של התשתית הראייתית הקיימת, במידה לה טוען העורר.

           יתרה מכך. אף אם אניח לטובתו של העורר כי הוא אכן נרתם לסייע למתלוננים להתמודד עם הליכים משפטיים שננקטו נגדם, אין בכך כדי לשנות את העובדה שלכאורה, העורר הוא שסיבך את המתלוננים בהליכים אלה, על לא עוול בכפם ותוך ביצוען לכאורה של עבירות פליליות. טענותיו של העורר בנושא הראיות לכאורה נדחות, אפוא.

5.        אוסיף ואומר כי להשקפתי, קביעת בית המשפט המחוזי בדבר המסוכנות הנשקפת מן העורר, בדין יסודה. ההלכה הפסוקה קבעה, כי עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של עבריינים מספר עשויות להיות כאלה המסכנות את ביטחון האדם ואת ביטחון הציבור (ראו, למשל, בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268, 272; בש"פ 8746/04 פלד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.11.04) וזהו, להשקפתי, מצב הדברים בעניינו של העורר, לו מיוחסת שורה ארוכה של עבירות מרמה, אשר בוצעו באופן שיטתי ובמתכונת קבועה, בהיקף כספי ניכר וכלפי מספר רב של מתלוננים שנפלו ברשתו. מעשים אלה כשלעצמם, מקימים עילת מסוכנות המצדיקה את מעצרו של העורר.

           עוצמתה של עילה זו הולכת ומתגברת כאשר נלקחים בחשבון נתונים נוספים המעידים אף הם על מסוכנותו של העורר. ראשית, מעבר למעשי המרמה השיטתיים המיוחסים לו, העורר חטא, על פי הנטען, גם באיומים על שלומם של חלק מן המתלוננים וממתלוננת אחת הוא גנב את מספר כרטיסי אשראי ועשה בו שימוש לצרכיו הוא. מעבר לכך, על פי הנטען, העורר לא צימצם את מתחם פעולתו למעשי הרמייה השיטתיים בלבד, אלא ביצע מעשי מרמה גם בדרכים אחרות כלפי בני הזוג שמכרו לו בתמימות את חלקת האדמה שלהם, וכלפי אותה אישה ממנה נטל כספים תוך הצגת מצג שווא. כל אלה מעידים, כי לכאורה, העורר נוקט בדרכי רמייה, בהקשרים שונים,   תוך שהוא מנצל את תמימותם או מצבם הכלכלי הקשה של קורבנותיו. עוד אוסיף, כי אין זו הפעם הראשונה בה מיוחסות לעורר עבירות מעין אלה, שכן עברו הפלילי שזור הרשעות בעבירות של קבלת נכסים שהושגו בעוון ובפשע, זיוף, סחיטה באיומים, התחזות כאדם אחר במטרה להונות, ניסיון למרמה בנסיבות מחמירות, וכן עבירות תקיפה ואלימות. העורר אף ריצה תקופת מאסר בפועל ואת העבירות המיוחסות לו באישום הנוכחי ביצע, כאמור, בשעה שמאסר מותנה בר-הפעלה היה תלוי ועומד נגדו. צירופם של כל אלה יחד מוביל למסקנה, כי מן העורר נשקפת מסוכנות של ממש כלפי הציבור, ומסוכנות זו מקימה עילה למעצרו. בנוסף לעילה זו - וחרף טענת העורר לפיה הוא התייצב להליכי החקירה בעניינו - אני סבור כי יש טעם רב בקביעתו של בית-משפט קמא לפיה נוכח זלזולו של העורר בהליכי החקירה ונוכח העובדה שהוא שב, לכאורה, לסורו לאחר שחרורו מן הכלא ובשעה שמאסר מותנה תלוי ועומד נגדו, וכן נוכח איומים שהשמיע כלפי מספר מתלוננים - קיים חשש של ממש להימלטות מן הדין ושיבוש הליכי משפט.

6.        העורר טוען כי בית-המשפט לא בחן כלל את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר. דא עקא, שבית-משפט קמא ציין בהחלטתו באופן מפורש, כי חרף קיומה של עילת מעצר הוא מודע לחובתו לבחון את האפשרות להשיג את מטרת המעצר באמצעות חלופה, אולם לאחר שבחן את כל הנתונים הצריכים לעניין, לרבות אופי המעשים המיוחסים לעורר ועברו הפלילי,  הגיע לכלל מסקנה כי בעניינו של העורר, לא ניתן להשיג את מטרת המעצר  - הגנה על הציבור והבטחת קיומם הראוי של הליכי המשפט. משכך נקבע, לא היה הכרח לבחון את היתכנותן של  חלופות מעצר ספציפיות (בש"פ 7189/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.8.05; בש"פ 3002/06 סעאידה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.4.06); בש"פ 803/05 סכיסיכ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.2.05)). לא נפל אפוא פגם בהחלטה, גם בהיבט זה.

7.        לבסוף, לעניין התמשכות ההליכים הצפויה בעניינו של העורר. בית משפט קמא עמד על כך שחלק מהתמשכות ההליכים נעוץ בהתנהלותה של הסניגוריה (הגם שזו האחרונה מציינת כי הדבר היה בעטיו של הצורך לקבל חומר חקירה). מכל מקום, לא ניתן לצפות כבר עתה, וקודם לישיבה המקדמית שנקבעה ליום 20.8.07, כמה זמן ייארך משפטו של העורר. התמשכות הליכים תיאורטית אינה יכול להוות טעם מספיק לשחרורו של העורר לחלופת מעצר. כמובן, כי יש לקוות שההליכים בעניינו של העורר אכן יבואו אל סיומם במסגרת המועדים הקבועים בחוק, וכפי שצוין לא אחת בהחלטות שיצאו מלפני בית משפט זה, ככל שההליכים יתמשכו מעבר לתקופה זו האיזון בין מסוכנותו של העורר לשיקולים אחרים עשוי להשתנות. גם בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי ככל שהמשפט יתארך, נשמרת זכותו של העורר לפנות בבקשה לעיון חוזר ובקשתו תיבחן לגופה. עוד יש להדגיש כי בשלב הנוכחי מצוי העורר ממילא מאחורי סורג ובריח, גם בלא זיקה לאישומים נושא הערר. ביום 25.7.07 גזר עליו בית משפט השלום בחיפה (ת.פ. 1960/00) 7 חדשי מאסר בפועל שתחילתם ביום 17.4.07 (בחופף לעונש מאסר אחר אותו מרצה העורר). שלילת חירותו, בנקודת הזמן הנוכחית ועד לסיום ריצוי העונש, אינה נגזרת אפוא ממעצרו נושא הערר.

           על יסוד כל האמור, הערר נדחה.

           ניתנה היום, ב' באלול התשס"ז (16.8.07).

ש ו פ ט


העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    נב

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ