אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> התובע הצבאי הראשי נ' ק/XXX סגן הילה נעים

התובע הצבאי הראשי נ' ק/XXX סגן הילה נעים

תאריך פרסום : 03/10/2017 | גרסת הדפסה
תיק צבאי
בית הדין הצבאי לערעורים
22-17
05/09/2017
בפני שופטת:
אל"ם מאיה הלר

- נגד -
המערער:
התובע הצבאי הראשי(ע"י ב"כ סרן טומי מאירי)
המשיבה:
ק/XXX סגן הילה נעים (ע"י ב"כ סרן נתנאל יעקב-חי)
פסק דין
 

 

כללי

  1. המשיבה, סגן הילה נעים, הורשעה על-פי הודאתה בעבירה שעניינה נהיגה במהירות העולה על המותר, לפי תקנה 54(א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, בכך שנהגה בדרך עירונית, המחברת בין כיכר מחנה גלילות לבין הצומת הסמוך לקרית שאול, שבה המהירות המותרת היא 50 קמ"ש, במהירות של 99 קמ"ש, כלומר במהירות העולה ב-49 קמ"ש על המותר.
  2. בית הדין קמא הנכבד השית על המשיבה עונש של שבעים (70) ימי פסילת רישיונות נהיגה צבאיים ואזרחיים בפועל, לצד קנס בסך 400 ש"ח, תשעים (90) ימי פסילת רישיונות נהיגה על תנאי למשך שנתיים ועשרה (10) ימי מאסר על תנאי למשך שנתיים לבל תעבור עבירה שעניינה נהיגה במהירות העולה ביותר מ-40 קמ"ש על המותר.
  3. התביעה לא השלימה עם מידת העונש ועתרה לקבוע מתחם עונש הולם חמור מזה שנקבע על-ידי הערכאה קמא, ובהתאמה להורות על החמרה בעונש פסילת הרישיונות בפועל.

 

גזר-דינו של בית הדין קמא

  1. בית הדין קמא הנכבד עמד על חומרתה של העבירה, במיוחד משהמדובר בחריגה "כה גבוהה ומופרזת מן המהירות המותרת", ועל הסכנה הכרוכה בנהיגה במהירות שכזו, בשל החשש מפני אובדן השליטה ברכב והסיכון הניבט מכך לחייהם של כלל משתמשי הדרך. לאחר מכן, בחן בית הדין את נסיבות המקרה, תוך שציין כי פוטנציאל הסיכון במקרה זה היה רב "לנוכח מאפייניה של דרך זו שבה, ישנה תנועה איטית יחסית של כלי רכב, הולכי רגל, רוכבי אופניים ועוד, ובקרבתו של מחנה צבאי גדול" וכי מהירות הנסיעה "לא הותאמה בנסיבות העניין לתנאי הדרך". מנגד, נתן בית הדין קמא דעתו לסיבות שהביאו את המשיבה לביצוע העבירה, וקבע, כי נתן אמון בטענת המשיבה כי מיהרה לבדיקה רפואית של אמהּ, זאת אף שהמדובר בטענה כבושה, שלא נתמכה באישורים כנדרש, אף כי העניק משקל מוגבל לעניין זה במכלול שיקוליו. כן ראה בית הדין קמא להעניק משקל מסוים "להנחה של הנאשמת כי סברה בטעות שאין מדובר בקטע דרך המוגבל במהירות של 50 קמ"ש" אף שהוסיף וקבע כי "מדובר במי שעושה שימוש בקטע דרך זה, על בסיס יומיומי בשלוש השנים האחרונות, ומוטלת עליה החובה להכיר את חוקי התנועה בקטע הדרך שמוביל אותה ליחידתה מדי יום". בהמשך סקר בית הדין את הפסיקה הנוהגת במקרים דומים, אף כי ככלל, פירט אודות פסקי-דין המתייחסים לחריגת מהירות בנסיעה בדרך בינעירונית. בהינתן כל אלו קבע את מתחם העונש ההולם בין 50 ל-150 ימי פסילה בפועל.
  2. בבואו לקבוע את עונשה של המשיבה בתוככי מתחם העונש ההולם, התחשב בית הדין קמא בהודאתה, בשיהוי בן 9 חודשים ממועד ביצוע העבירה ועד להגשת כתב האישום, בעברה התעבורתי הנקי, בותק נהיגתה – כשמונה שנים, בכך שהמדובר בקצינה ערכית ומסורה ובהתחשב בנסיבותיה האישיות.

 

ערעור התביעה על קולת העונש

  1. התביעה הצבאית עתרה להחמיר במתחם העונש שנקבע וכן להורות על החמרה בעונש הפסילה שהושת על המשיבה. נטען, כי אין בעונש אשר הושת כדי להלום את הסיכון הרב אשר נגרם ממעשה העבירה, במיוחד נוכח היות העבירה מבוצעת בדרך עירונית ומשכך חרג בית הדין קמא מתפקידו במניעת הקטל בכבישים. עוד נטען, כי נהיגה במהירות כה גבוהה אינה נעשית בהיסח הדעת "אלא תוך מודעות לחריגה וזלזול בהוראות החוק". כן נטען, כי שגה בית הדין קמא עת ייחס משקל לטענתה של המשיבה בדבר היעדר מודעותה לכך שהיא נהגה בדרך עירונית, וזאת משנסעה בדרך זו במשך שלוש שנים, כך שאין זה סביר כי לא נתנה דעתה לתמרור הקיים במקום. התביעה טענה אף כנגד המשקל הרב שנתן בית הדין קמא, בעת גזירת העונש, לנסיבותיה האישיות של המשיבה, וכי בנסיבות העניין, לאור הסיכון הרב שיצרה המשיבה בהתנהגותה, נדחקות אלו לקרן פינה. לבסוף נטען, כי "האינטרס הציבורי בדמות שמירה על ביטחון המשתמשים בדרך ושיקולי הרתעה גוברים על צרכי יחידתה", זאת אף בשל הדוגמא שצריכה המשיבה, בהיותה קצינה, ליתן לפקודיה.     

 

עמדת ההגנה

  1. מנגד, סמכה ההגנה את ידיה על גזר-דינו של בית הדין קמא, ועתרה שלא אתערב בו. נטען, כי בנסיבות הייחודיות של העבירה במקרה זה, ועל אף המהירות הגבוהה בה נסעה המשיבה, מידת החומרה שיש לייחס למעשה פוחתת, בהינתן כי אין המדובר בנהיגה בעיבורה של עיר, אלא באזור המוגדר כדרך עירונית, אך מסביבו שטחים חקלאיים, באופן שהסיכון הנשקף מהמעשה הוא פחוּת. כן נטען, כי מתחם העונש שנקבע, מתאים לנסיבות המקרה ואינו חורג, בוודאי שלא באורח המחייב התערבות, ממתחם העונש ההולם. עוד נטען, כי תמהיל הענישה שהושת מתחשב במידה הנכונה בכלל השיקולים הרלוונטיים ויש בו, כשלעצמו, חומרה לא מבוטלת, ולפיכך, אין להחמיר בעונש אף מעבר לכך.

 

דיון והכרעה

  1. לבית הדין הצבאי תפקיד ראשון במעלה במלחמתו של צה"ל במיגור תאונות הדרכים לשם שמירה על חייהם של משתמשי הדרך. יפים לעניין זה קביעותיו בע"ת/2/17 סמ"ר מזרחי נ' התובע הצבאי הראשי (2017):

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ