אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> התביעה הצבאית נ' עאהד מוחמד אחמד רבאיעה

התביעה הצבאית נ' עאהד מוחמד אחמד רבאיעה

תאריך פרסום : 09/01/2018 | גרסת הדפסה
תיק מס'
בית המשפט הצבאי ביהודה
5850-15
27/12/2017
בפני השופטת:
רס"ן לידור דרכמן

- נגד -
המאשימה:
התביעה הצבאית באמצעות קמ"ש נעם טל
הנאשם:
עאהד מוחמד אחמד רבאיעה
עו"ד ברכאת
גזר דין

 

 

 

פתח דבר

  1. ביום 13.11.2017 הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בעבירה שעניינה מעשה מגונה, לפי סעיף 305(2) לחוק הפלילי הירדני (תיקון מס' 16), 1960. על פי עובדות כתב האישום שבו הודה, ביום 6.9.2015, במועדון ה"יויו" שבמעלה אדומים בו עבד הנאשם, ביקש מן המתלוננת, ש.נ. (להלן: המתלוננת), נערה כבת 16 אשר עבדה עמו במועדון, להיכנס עמו למחסן באמתלה כי ברצונו להראות לה ציוד הקשור לעבודתם. לאחר שהשניים נכנסו למחסן, נגע הנאשם בישבנה של המתלוננת וליטף אותו. המתלוננת ביקשה מהנאשם לחדול ממעשיו אולם הנאשם נגע בישבנה פעם נוספת. בהמשך, לאחר שביקשה לצאת מן המחסן, נשק הנאשם על לחייה של המתלוננת וביקש כי לא תתלונן על מעשיו. כן ניסה הנאשם לנשק את המתלוננת בפיה.
  2. הנאשם נעצר בגין החשדות כנגדו אך שוחרר ממעצרו בהסכמת התביעה הצבאית. ביום 16.9.2015 הוגש כתב האישום בעניינו. מאז, התקיימו מספר ישיבות, במהלכן עדכנו הצדדים כי הם מצויים במשא ומתן מתקדם לצורך הגעה להסדר טיעון. משכך, נדחה הדיון בעניינו של הנאשם מעת לעת. ביום 13.11.2017 הורשע הנאשם על פי הודאתו, אף על פי שהצדדים לא הגיעו למתווה מוסכם לסיום התיק. משכך, נשמעו באותו מועד ראיות וסיכומי הצדדים לעונש.

 

ראיות הצדדים לעונש

  1. נוכח הרשעתו ומשהצדדים לא באו לכדי הסכמה עונשית, נשמעו עדי התביעה. תחילה, העידה אמה של המתלוננת, אשר סיפרה על אודות הנזקים שנגרמו לה ולבני משפחתה כתוצאה ממעשיו של הנאשם. העדה מסרה כי בתה עברה חוויה קשה וכי מאז קרות האירוע הפכו היא ובעלה להורים החרדים לגורלה של בתם, כל אימת שהיא יוצאת מביתם. אמה של המתלוננת מסרה כי בילדותה חוותה אף היא תקיפה מינית, וכי מעשיו של הנאשם החזירו אליה את זיכרונות העבר ומקשים עליה עד היום. עוד מסרה האם כי מאז קרות האירוע היא מטופלת ברווחה, נוכח החוויה המטלטלת שעברה בתה והפחד "שהיה יכול להיות גרוע יותר".
  2. אף המתלוננת העידה לפניי. המתלוננת סיפרה על "הפחד לצאת מהבית... גם לאחר שידעתי שאין לו אישור כניסה לישראל, בכל זאת פחדתי שאיכשהו הוא ישלח לי אנשים שיגיעו אליי". המתלוננת מסרה כי אינה הולכת לבדה לבית הספר או לביתה, אלא תמיד מלווה על-ידי אדם נוסף. עוד מסרה, כי במהלך השנתיים האחרונות, מאז קרות האירוע מושא כתב האישום, לא שבה לעבוד במלצרות ועבדה רק אצל אביה. המתלוננת מסרה כי בשל מעשיו של הנאשם היא "מפחדת להתקרב לאנשים, לא מתחברת, מפחדת. יש בי את הפחד לחזור מאוחר... או לצאת לרחוב". בעקבות מעשיו של הנאשם, טופלה המתלוננת בטיפול נפשי במשך כחצי שנה.
  3. לבסוף, שמעתי את דברי אביה של המתלוננת. העד מסר כי במעשיו הנאשם "שינה לנו את החיים מקצה לקצה". כך למשל, סיפר העד על בתו כי "כל עבודה שהיא עובדת זה רק ביום, היא מקבלת ליווי תמיד, אנחנו מחכים במרפסת וכל הזמן מתקשרים לראות איפה היא". העד מסר כי נוכח התקיפה המינית שעברה רעייתו בהיותה בת 12, נגרמו גם לה נזקים בעקבות מעשיו של הנאשם והשפעתם על העלאת זיכרונות העבר.

 

טיעוני הצדדים לעונש

  1. בסיכומיה, עמדה התביעה הצבאית על נסיבות ביצוע העבירה שבה הורשע הנאשם ועל הערכים החברתיים בהם פגע במעשיו. נטען, כי במעשיו פלש הנאשם למרחב האישי של המתלוננת, ביזה אותה ופגע באוטונומיה שלה על גופה. התביעה עמדה על חומרתם הרבה של מעשים אלה, המתבצעים בהיעדר הסכמה מצד הקורבן ועל כך שהנאשם ניצל את האמון ששרר בינו לבין המתלוננת עקב היכרותם, בבקשו ממנה להיכנס עמו לחדר סגור, שם ביצע את המעשים. נטען, כי בהתנהגותו רמס הנאשם את כבודה של המתלוננת, חילל את גופה והביא להתדרדרות במצבה הנפשי של המתלוננת, אשר נזקקה לסיוע מקצועי בעקבות מעשיו של הנאשם. מנגד, טענה התביעה בהגינותה כי מדובר באירוע "קצר ויחיד, המצוי ברף החומרה הבינוני ולא נעשה שימוש בכוח או באלימות כלפי המתלוננת, על אף שהמעשה נעשה בניגוד לרצונה". התביעה הצבאית עמדה על מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות כגון דא והגישה אסופת פסקי דין המשקפים, לדידה, את רמת הענישה הנהוגה, ממנה יש לגזור את עונשו של הנאשם. נטען, כי בענייננו מדובר בנאשם בגיר, שביצע את המעשים כלפי המתלוננת בהיותה קטינה כבת 16 בלבד. עוד נטען, כי העובדה שהנאשם הודה במעשים לא צריכה להיזקף לזכותו, שעה שכתב האישום כנגדו הוגש בסמוך למעצרו וההליך המשפטי בעניינו ארך כשנתיים עקב התמשכות הליכים מצדו של הנאשם. בנסיבות אלה, נטען, אין בהתמשכות ההליך כדי להצדיק הימנעות מהשתת עונש מאסר בכליאה ממשית. עוד נטען, כי אין ליתן משקל נכבד לעברו הנקי של הנאשם שכן בעבירות אלה נסיבותיו האישיות צריכות לסגת מפני האינטרס הציבורי. בנסיבות אלה, ביקשה התביעה הצבאית כי ייקבע מתחם עונש הנע בין חודשי מאסר ספורים לשנת מאסר וטענה כי העונש ההולם את מעשיו של הנאשם מצוי ברף הבינוני. עוד ביקשה התביעה, כי לצד רכיב המאסר יוטל על הנאשם מאסר מותנה מרתיע, קנס ופיצוי כספי למתלוננת.
  2. בא כוחו הנכבד של הנאשם עמד על כך שהנאשם שוחרר ממעצרו כבר בתחילת ההליך בהסכמת התביעה וכי כעת, כשנתיים וחצי לאחר קרות האירוע מושא כתב האישום, אין להחזירו לרצות מאסר מאחורי סורג ובריח. עוד עמד הסנגור על כך שהנאשם בחר להודות במעשים שביצע, בין היתר, על-מנת לחסוך מהמתלוננת את המעמד הקשה של מסירת עדות בבית המשפט. נטען כי הנאשם הביע חרטה על מעשיו וכי מאז ביצוע המעשים הוא איננו עובד ואף נשלל ממנו אישור העבודה בישראל, שבו החזיק עובר לביצוע המעשים. אשר למדיניות הענישה הנהוגה, נטען כי פסקי הדין שאליהם הפנתה התביעה חמורים יותר מעניינו של הנאשם. הסנגור הפנה לתיק יהודה 1001/09, שבו הורשעו מספר נאשמים בעבירה של מעשה מגונה והוטל עליהם עונש מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת. עוד הציג הסנגור לעיון בית המשפט "דוח רפואי", ממנו עולה כי ביום 14.12.2016 נבדק הנאשם על-ידי פסיכיאטר, שמסר כי במהלך הבדיקה היה הנאשם "עצבני, אימפולסיבי, חסר מנוחה... ולא שולט בעצמו". עוד צוין במסמך הרפואי, כי בני משפחתו של הנאשם העידו כי הנאשם סובל מתופעות אלה כשבוע וכי הוא זקוק לטיפול ולמעקב. נוכח חרטתו של הנאשם על מעשיו, ביקש הסנגור כי אסתפק בהטלת עונש כספי ומאסר מותנה מרתיע.
  3. הנאשם מסר בבכי כי הוא מתחרט על מעשיו, מצטער מעומק ליבו וסובל מהמעשה שביצע. עוד מסר הנאשם כי לו ולרעייתו שלושה ילדים, כי רעייתו בהריון מתקדם וכי הקשר ביניהם נפגע. כן מסר, כי בשנתיים האחרונות לא עבד ולא התפרנס כלל ועל כן קיבל את עונשו.

 

דיון והכרעה

  1. בהתאם לעקרונות חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012, אשר אומץ בפסיקת בתי המשפט באזור (ראו: עד"י 2974/14 חאלד אסמאעיל חוסני אבו קשך נ' התביעה הצבאית (פורסם בנבו, 1.12.2014); ע' (איו"ש) 1204/12 התביעה הצבאית נ' יוסף ח'ליל עבד אלחמיד תרתיר (פורסם בנבו)), ייקבע להלן מתחם העונש ההולם את מעשה העבירה שבו הורשע הנאשם. כידוע, מתחם העונש ההולם "הוא אמת מידה נורמטיבית, המשקללת את הערך החברתי שנפגע כתוצאה מן העבירה, מדיניות הענישה הנהוגה ביחס לעבירה זו ונסיבות ביצועה, לרבות מידת אשמו של הנאשם" (ע"פ 1323/13 חסן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 5.6.2013); סעיפים 40ב ו-40ג(א) לחוק העונשין). בהמשך, ייקבע העונש ההולם, בשים לב לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ