אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> השפעת אלכוהול או סמים בשעת מעשה המשליכה על מידת האשם ועל מתחם הענישה

השפעת אלכוהול או סמים בשעת מעשה המשליכה על מידת האשם ועל מתחם הענישה

תאריך פרסום : 06/03/2014 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום בתל אביב - יפו
10016-07-12
05/03/2014
בפני השופט:
השופט צחי עוזיאל

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
י.ב
עו"ד שמרית צור
גזר דין

1.     בהתאם לעובדות כתב האישום, ביום 29.6.12, בסמוך לשעה 16:15, ברחוב לוינסקי בתל-אביב, בחנות בתחנה המרכזית שבבעלות אחיו של הנאשם, פצע הנאשם את מ' (להלן-  המתלונן), ללא כל סיבה נראית לעין, בכך שרץ לעברו כשהוא אוחז בידו שבר בקבוק זכוכית אותו ניפץ קודם לכן ודקר אותו במרפק יד שמאל. כתוצאה מהדקירה, פונה המתלונן לבית החולים כשהוא מדמם מחתך של 10 ס"מ בידו וחתך בשריר, שהצריכו תפירה כירורגית.

2.     בתשובה לכתב האישום, הודה הנאשם, באמצעות באת כוחו, בעובדות המיוחסות לו (האירוע תועד במלואו במצלמת אבטחה - ת/2) ובירור האשמה התמקד בטענת ההגנה בדבר תחולתו של סייג אי שפיות הדעת.

3.     לאחר שמיעת ראיות ובחינת עמדותיהם המנוגדות של הצדדים באשר למצבו הנפשי של הנאשם נקבע, במסגרת הכרעת הדין, כי " ..הנאשם אינו חולה במחלת נפש מוכרת. מן הראיות עולה כי הנאשם סובל, לכל היותר, מהפרעה התנהגותית ונפשית על רקע פגיעה מוחית אורגנית שנגרמה בשנת 2004, כתוצאה מתאונת הדרכים, אשר אינה מהווה מחלת נפש, גם לא במובן הרפואי - משפטי" (סעיף 38 להכרעת הדין). עוד נקבע, כי " מן הראיות עולה כי הנאשם כלל לא היה במצב פסיכוטי או במצב אחר שהביא לגריעה ממשית, באופן הנדרש, ביכולת ההבנה שלו" (סעיף 51 להכרעת הדין) ואומצה עמדת הפסיכיאטר המחוזי לפיה  "מדובר פה בדיסאינהיביציה, שהוא שחרור עכבות, שנוצר כתוצאה משימוש בסמים. זה מסביר גם את התנהגותו המוזרה, אני לא חושב שאם הוא לא היה לוקח סמים הוא היה מתנהג בדרך זו" (סעיפים 52 ו- 59 להכרעת הדין).

4.     משלא הייתה מחלוקת בנוגע למסכת העובדתית המתוארת בכתב האישום ומשנדחתה טענת ההגנה בדבר קיומו של סייג אי שפיות הדעת, הורשע הנאשם במיוחס לו בכתב האישום - עבירה של פציעה כשהעבריין מזוין בניגוד לסעיפים 334 ו- 335(א)(1) לחוק העונשין.

טענות הצדדים לעונש

5.     ב"כ המאשימה הדגישה את חומרת העבירה ונסיבותיה, לרבות עוצמת החבלות שנגרמו למתלונן, כעולה בין השאר מהראיות שהוצגו במשפט (ת/5) ובקשה לקבוע, בהתחשב במידת הפגיעה בערך החברתי שעליו עמדה בטיעוניה, מתחם עונש הולם של מאסר שמשכו בין שנה לשלוש שנים. באשר לקביעת העונש המתאים, נטען כי יש לקחת בחשבון כי מדובר במי שלא נטל אחריות למעשיו ובמי שיש לחובתו 11 רישומים קודמים, כעולה מתדפיס המידע הפלילי שהוגש (תב/1). בנסיבות אלה, עתרה המאשימה לגזירת עונשו של הנאשם בהתאם לרף העליון של המתחם.

6.     ב"כ הנאשם הדגישה את נסיבות ביצוע העבירה ובקשה ליתן משקל, בעת קביעת המתחם, להיעדרו של תכנון מוקדם ולעובדה שלא נגרמו למתלונן, לפי עדותו, חבלות צמיתות, למעט צלקת, וכי הוא שוחרר באותו היום, לאחר קבלת טיפול, מבית החולים. עוד טענה ההגנה, כי מתקיימת בעניינו של הנאשם, לאור מצבו הנפשי, הנסיבה המוזכרת בסעיף 40ט(א)(9) לחוק העונשין, שעניינה " הקרבה לסייג לאחריות פלילית", ויש להתחשב בה בעת קביעת המתחם. לפיכך, סבורה ההגנה כי המתחם שהציעה המאשימה הוא גבוה ויש לקבוע מתחם שהרף התחתון שלו נמוך משמעותית והוא אף צופה פני עתיד בלבד. באשר לעונש המתאים, נטען כי יש ליתן משקל משמעותי לעדותו של המתלונן במסגרת הטיעונים לעונש, במסגרתה ציין כי " המשפחה פיצתה אותי ב- 25,000 ש"ח. הם שילמו את כל ההוצאות הרפואיות שלי....לא צריך שהוא יהיה בבית סוהר, אלא בטיפול"(ע' 82, ש' 12) וכן לדבריו לפיהם לאחר האירוע הוא אושפז עקב אירוע לבבי (ללא קשר למעשה הנדון) והנאשם נהג לבקר אותו וכן " היה דואג לי לכדורים, הוא ממש חבר.." (ש' 16). עוד טענה ההגנה, כי יש להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, שנפרשו במלואן במהלך המשפט ובעובדה שהיה עצור מספר חודשים ובהמשך היה נתון בתנאים מגבילים. באשר לרישום הפלילי הקודם, בקשה הסנגורית לייחס לו משקל מוגבל, שכן הרשעותיו הקודמות מתייחסות לעבירות שביצע בשנת 2002 וקודם לכן, לפני למעלה מעשור, שבגינן הוטלו עליו בעיקר עונשים צופים פני עתיד.

הנאשם, בדברו האחרון, ציין  בין השאר כי  "...אני חי על תרופות...לא היה לי טוב במעצר, היה לי ניסיון התאבדות. אני לא חולה נפש, אני פגוע ראש אחרי קומה..." (ע' 86, ש' 20-24).

דיון והכרעה

מתחם העונש ההולם

7.     בקביעת מתחם הענישה, יש להתחשב, כידוע, במידת הפגיעה בערך החברתי, שעניינו הגנה על בטחונו וחייו של הזולת, במדיניות הענישה הנהוגה, המושפעת מהצורך להתמודד עם תופעת האלימות, שהפכה לנפוצה מאד, ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. באשר לפרמטר האחרון, יש לקחת בחשבון בין השאר, מחד, את עוצמת החבלה, שבעקבותיה הובהל המתלונן לבית החולים ונזקק לטיפול רפואי כירורגי (ת/5) ומאידך, את היעדרו של תכנון מוקדם.

8.     לגישת ההגנה, גם אם נדחתה טענתה בדבר תחולתו של סייג אי שפיות הדעת הקבוע בסעיף 34ח לחוק העונשין, עדיין עלה בידה להוכיח, לשיטתה, כי עניינו של הנאשם נופל בגדרי הנסיבה המוזכרת בסעיף 40ט(א)(9) שעניינה " הקרבה לסייג לאחריות פלילית", ואשר בכוחה להשליך על מתחם הענישה באופן המקל עם הנאשם.

כפי שפורט לעיל, נקבע, במסגרת בירור האשמה, כי הנאשם אינו חולה במחלת נפש, כי לא היה חסר יכולת של ממש להבין את המעשה או להימנע ממנו (לא היה במצב פסיכוטי) וכי מעשיו נבעו כתוצאה משימוש בסמים. במצב דברים זה, העובדה כי מדובר במי שהוא בעל " הפרעה פסיכיאטרית שנובעת מפגיעה בראש שגורמת להפרעות התנהגות או הפרעת אישיות, אבל אינה הפרעה פסיכוטית" (ראה סעיף 18, 38 ו- 39 להכרעת הדין; ע' 42 ש' 2 ואילך לפרוטוקול; ע' 19 לפרוטוקול) אינה יכולה, בנסיבות שהוכרעו בענייננו, לקרב את הנאשם לסייג לאחריות פלילית באופן המשליך על קביעת מתחם הענישה. כפי שהוכרע, אין קשר ישיר בין ההפרעה שממנה סובל הנאשם לבין מעשיו, שכן, כפי שכבר צוטט לעיל, "מדובר פה בדיסאינהיביציה, שהוא שחרור עכבות, שנוצר כתוצאה משימוש בסמים. זה מסביר גם את התנהגותו המוזרה, אני לא חושב שאם הוא לא היה לוקח סמים הוא היה מתנהג בדרך זו" (סעיפים 52 ו- 59 להכרעת הדין- ההדגשה אינה במקור). עם זאת, ראוי לציין כבר עתה, כי מצבו הנפשי של הנאשם וההפרעה ממנה סובל ראויים, לטעמי, להתחשבות בשלב השני של גזירת הדין, בהיותן נסיבות הקשורות בחייו ואשר אינן קשורות לביצוע העבירה.

9.     יחד עם זאת, הגם שהנושא לא נטען ישירות על-ידי ההגנה, סבורני כי עניינו של הנאשם נופל בגדרה של הנסיבה המנויה בסעיף 40ט(6) שעניינה " יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה ומידת השליטה שלו על מעשהו", הרלבנטית, להשקפתי, למקרים בהם הושפעה מידת השליטה של הנאשם על מעשיו, גם אם שלא כתוצאה ממצב כלשהו המקרב אותו לסייג לאחריות פלילית.

בהתחשב בכך שמדובר, בענייננו, בשימוש בסמים מדעת ובעבירה התנהגותית שאינה דורשת מטרה או כוונה מיוחדת, לא התעוררו שאלות הנוגעות להגנת השכרות (ראה סעיף 34ט(ב) לחוק העונשין וכן רע"פ 6382/11  נאיף קאדריה נגד מדינת ישראל (נבו, 9.6.13)), למרות שהשימוש בסמים, כפי שנקבע בהכרעת הדין, הוביל לשחרור עכבות אצל הנאשם, בעטיו ביצע המיוחס לו. יחד עם זאת, נתון זה משליך, במידת מה, על מתחם הענישה - המושפע, כידוע, גם ממידת אשמו של הנאשם (ראה סעיף 40ט(א) לחוק העונשין) - באופן הנותן ביטוי, לצרכי ענישה, לשוני בין מידת האשם של מי שביצע את מעשה העבירה באופן מודע לבין הנאשם, שמידת השליטה שלו, גם אם בשל כניסתו למצב בהתנהגות הפסולה, הוגבלה במידת מה. בהקשר זה, ראוי להפנות לדברי בית המשפט העליון בע"פ 10416/07  פאבל דולינסקי נגד מדינת ישראל (נבו, 7.12.09), במסגרתו נתקבל ערעור הנאשם והופחת עונשו, לפיהם " מצבו הנפשי של המערער בעת ביצוע העבירה עקב השימוש בסמים,  מפחית במידת מה את אשמו המוסרי, בשל התרופפות העכבות והחסמים המאפשרים לכל בן אנוש להפעיל ביקורת עצמית על מעשיו במישור ההכרתי והרגשי" (ההדגשה אינה במקור). עם זאת, סבורני, כי מידת ההשפעה של נסיבה זו על מתחם הענישה אינה ניכרת, וזאת בהתחשב בעיקר בערך החברתי הניצב מנגד שעניינו כאמור הגנה על שלומו וחייו של הזולת ומידת הפגיעה בערך זה.

10.     בהתחשב בדברים האמורים, הגעתי למסקנה כי מתחם העונש ההולם הוא מאסר שמשכו בין 10 חודשים לבין 30 חודשים.

קביעת העונש המתאים

11.     בהינתן המתחם האמור, יש לקבוע את עונשו של הנאשם תוך התחשבות בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ובנסיבות נוספות המשליכות על עניינו, שאלה הן:

·      נטילת אחריות ופיצוי המתלונן -  מעדותו של המתלונן, במסגרת הטיעונים לעונש, עולה כי משפחת הנאשם שילמה לו פיצוי כספי בסך של 25,000 ש"ח ומימנה את הוצאותיוהרפואיות. עוד עלה מעדותו, כי הנאשם, עמו יש לו היכרות מוקדמת, נהג לבקר אותו בבית החולים ובמוסד השיקומי שבו שולב לאחר שעבר צנתורים (שאינם קשורים לאירוע הנדון). נתונים אלה מצדיקים התחשבות בנאשם וזאת בהתאם לנסיבה המנויה בסעיף 40יא (4) שעניינה " נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב" ולנסיבה המנויה בסעיף 40יא(5) שעניינה " מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה". כאן המקום לציין, כי אין בידי לקבל את טענת המאשימה כי בחירת הנאשם לנהל הוכחות מעידה על אי נטילת אחריות, שכן, כפי שצוין, המשפט התמקד אך בשאלת מצבו הנפשי של הנאשם בעת ביצוע העבירה, כאשר עמדת ההגנה, לאור ההיסטוריה הרפואית והמשפטית של הנאשם, מובנת.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ