אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> השבת פסק בוררות לידי בורר במחלוקת בין בעלי אחזקות משותפות בקבוצת חברות

השבת פסק בוררות לידי בורר במחלוקת בין בעלי אחזקות משותפות בקבוצת חברות

תאריך פרסום : 25/02/2008 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט העליון
10316-07,10378-07
25/02/2008
בפני השופט:
י' דנציגר

- נגד -
התובע:
1. שבח אופיר
2. יוסף רובינשטיין

עו"ד ל' מאיר
עו"ד א' דר-לולו
הנתבע:
1. יוסף גרינפלד
2. אבי שנור
3. טלאדיום בע"מ

עו"ד ע' בלס
עו"ד י' יפרח
החלטה

            בפניי שתי בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 31.10.2007 בה.פ. 1390/06 (כבוד השופטת ר' רונן), אשר קבע כי יש להחזיר את פסק הבוררות שניתן ביום 11.10.06 על ידי הבורר שאול אלוני ז"ל (בהתאמה - פסק הבוררות והבורר) לבורר, לשם השלמתו בשני עניינים, כפי שיפורט להלן.


השתלשלות האירועים

1.         בין השנים 1988-1991 היו הצדדים בעלי אחזקות משותפות בקבוצת חברות. בין היתר, החזיקו הצדדים במניותיהן של החברות ליאו גולדברג בע"מ (להלן - ליאו גולדברג), חוף הכרמל 88 בע"מ וחוף הכרמל נופש ותיירות 89' בע"מ (להלן יחד - חוף הכרמל), כאשר אחזקותיהם של המבקשים ברע"א 10378/07 (להלן יחד - גרינפלד) בחברות אלה היו באמצעות חברת טלאדיום בע"מ, המשיבה 3 ברע"א 10378/07 (להלן - טלאדיום), אשר הייתה משיבה פורמאלית בלבד בהליך שהתנהל בבית המשפט קמא.

2.         בסוף שנת 1991 התגלעו חילוקי דעות בין הצדדים והם החליטו לסיים את דרכם העסקית המשותפת ולהיפרד. לאחר משא ומתן שנמשך מספר חודשים, התקשרו הצדדים במספר הסכמים שנחתמו ביום 8.7.92, בהם הסדירו את אופן חלוקת אחזקותיהם בחברות הקבוצה בעין ובאמצעות תשלומי איזון, בהתאם לשווי אחזקותיהם (להלן - הסכמי ההיפרדות). בהתאם להסכמי ההיפרדות, קיבלו המבקשים ברע"א 10316/71 (להלן יחד - שבח) נכסים בשווי של כשלושה וחצי מיליון דולר ארה"ב. בנוסף, במסגרת הסכמי ההיפרדות הסכימו הצדדים לוותר על טענותיהם ההדדיות אחד כלפי השני, כשהסכמה זו באה לידי ביטוי בחתימה על כתב שחרור וויתור.

3.         כארבע שנים לאחר החתימה על הסכמי ההיפרדות, פנו שבח לגרינפלד בטענה כי הוטעו על ידם בשלב המשא ומתן שקדם לגיבוש הסכמי ההיפרדות. משכשלו הצדדים לפתור את הסכסוך שנוצר בעקבות העלאת טענות אלה, הסכימו בחודש יוני 1999 להפנות את המחלוקת ביניהם להליך בוררות, במסגרתו תוכרענה טענותיהם של שבח ביחס לחוף הכרמל וליאו גולדברג בלבד, כאשר סכום התביעה המכסימאלי יוגבל.

בשנת 2004 הגישו שבח תביעה כנגד המבקשים במסגרת הליך הבוררות ובשנת 2006 נתן הבורר את פסק  הבוררות, במסגרתו דחה את רובן המכריע של הטענות אותן העלו שבח.

4.         לאחר שניתן פסק הבוררות, הגישו שבח לבית המשפט קמא בקשה לביטולו (להלן - בקשת הביטול). ראשית, טענו שבח במסגרת בקשת הביטול כי הבורר חרג מסמכותו כשקבע כי אינו מוסמך לדון בטענותיהם לפיהן גרינפלד הסתירו מהם את התקשרותן של חברות חוף הכרמל בהסכם עם עיריית חיפה, לפיו תבצע העירייה תבצע את עבודות הפיתוח בחוף הכרמל ותחזיר להן היטלים שאותם שילמו, הסכם שיש לו השלכה על שוויין של חברות אלה, מן הטעם שטענות אלה לא הופיעו בכתב התביעה. לטענתם, הבורר לא היה מוסמך לדון בשאלת סמכותו ולפיכך, משהחליט שלא לדון בטענות אלה ולא הכריע בהן לגופן, יש לבטל את פסק הבוררות הן בעילה של חריגה מסמכות, הקבועה בסעיף 24(3) לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן - חוק הבוררות), ביחס לדיון בשאלת הסמכות והן בעילה של אי הכרעה בעניין שנמסר להכרעתו של הבורר, הקבועה בסעיף 24(5) לחוק הבוררות, ביחס להימנעותו של הבורר מלדון בטענות הנ"ל.

5.         שנית, טענו שבח כי הבורר חרג מסמכותו, משלא דן בטענתם לפיה גרינפלד הפרו את חובת הגילוי כלפיהם, כשלא גילו אודות מימוש זכותה של טלאדיום (באמצעותה החזיקו הצדדים את המניות בחברת ליאו גולדברג) לדילול של בעלי מניות נוספים בליאו גולדברג על פי הסכם מיום 13.6.90, והסתפק בקביעה כי גרינפלד לא הטעה אותם באופן אקטיבי. לפיכך, טענו שבח  כי יש לבטל את פסק הבוררות מכוח העילה הקבועה בסעיף 24(5) לחוק הבוררות גם ביחס לעניין זה.

6.         לבסוף טענו שבח, כי הבורר חרג מסמכותו משלא דן בטענתם לפיה המבקש 1 ברע"א 10378/07 (גרינפלד עצמו) הטעה אותם באופן אקטיבי ביחס לחוף הכרמל, כשטען, במהלך המשא ומתן שקדם להסכמי ההיפרדות, כי "הכל תקוע והריבית אוכלת" בשעה שהתרחשו התפתחויות רבות וחיוביות ביחס לחברות אלה אשר הביאו להעלאת שוויין. לטענתם, הבורר הסתפק בקביעה לפיה היה באפשרותם של שבח לדעת אודות ההתפתחויות האמורות אולם לא הכריע בשאלת ההטעיה האקטיבית ומשכך, יש לבטל את פסק הבוררות מכוח סעיף 24(5) לחוק הבוררות, גם ביחס לעניין זה.

7.         מנגד, טענו גרינפלד כי הבורר כלל לא התייחס לשאלת סמכותו העניינית, אלא התייחס לטענות אותן העלו שבח ודחה אותן, לאור קביעתו לפיה מדובר בהרחבת חזית אסורה.

8.         בנוסף, טענו גרינפלד כי טענתם של שבח לפיה הם לא גילו להם אודות מימוש הזכות לדילול בליאו גולדברג היא טענה שלא עלתה במסגרת הליך הבוררות, הואיל ושבח לא הכחישו את ידיעתם על ביצוע הדילול ועל המהלכים שננקטו לשם מימוש זכות זו. לטענתם, שבח העלו טענה זו רק לאחר שהבורר דחה את טענתם לפיה נאמר להם שטלאדיום ויתרה על זכות הדילול.

9.         לבסוף טענו גרינפלד, כי שבח ידעו את העובדות שלטענתם הוסתרו מהם ביחס לחוף הכרמל, ולפיכך כלל לא ניתן לטעון כי הייתה הטעיה אקטיבית ביחס לעובדות אלה. עוד טענו גרינפלד כי ההתפתחויות החיוביות ביחס לחוף הכרמל אירעו לאחר ששבח כבר לא היו פעילים בחברות והיוו פועל יוצא של העובדות עליהן ידעו שבח עוד קודם לכן, ולפיכך קבע הבורר כי קיימת "מידה רבה של היתממות" בטענותיהם של שבח ביחס לטענות אלה.

10.       באשר לטענתם הראשונה של שבח, קבע בית המשפט קמא כי הבורר דן בטענות אותן העלו ביחס להסתרת מידע על הליכי התכנון והחזרי ההיטלים בחוף הכרמל ועל ההתפתחויות בחברות אלה, שיש להן השלכות על שוויין. בית המשפט קמא פסק כי קביעתו של הבורר לפיה טענות אלה מהוות הרחבת חזית אינה מביאה למסקנה כי הבורר היה סבור כי אינו מוסמך לדון בהן. עוד קבע בית המשפט קמא כי הבורר דן בטענות אלה והתייחס אליהן בפסק הבורר, כאשר הקביעה הפוזיטיבית שלו, לאחר דיון בעניין, הייתה כי יש לדחות טענות אלה מן הטעם שהן מהוות הרחבת חזית ולא משום העדר סמכות. לפיכך, דחה בית המשפט קמא טענה זו.

11.       באשר לטענתם השניה של שבח, קבע בית המשפט קמא כי הבורר לא דן בטענת אי הגילוי אותה העלו המבקשים ביחס למימוש זכות הדילול בחברת ליאו גולדברג, ולפיכך קבע כי התקיימה עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(5) לחוק הבוררות, ביחס לטענה זו.

12.       לבסוף, באשר לטענתם השלישית של שבח, קבע בית המשפט קמא כי הבורר התייחס לטענות בעניין היעדר הגילוי ביחס להתפתחויות בחוף הכרמל ודחה אותן, אולם התעלם מטענתם של שבח ביחס להטעיה האקטיבית בעניין זה ולא התייחס אליה במפורש.

13.       למרות קביעותיו כי התקיימה עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(5) לחוק הבוררות ביחס לשני עניינים, דחה בית המשפט קמא את בקשתם של שבח לבטל את פסק הבוררות וקבע כי מן הראוי להחזיר את פסק הבוררות לבורר, בהתאם להוראות סעיף 26(ב) לחוק הבוררות, לצורך השלמתו בעניינים הדרושים השלמה.

בקשות רשות הערעור

14.     כאמור, שני הצדדים הגישו בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא, במסגרתן חזרו במידה רבה על הטענות אותן העלו בבית המשפט קמא.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ