אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הרשעת נאשם בעבירת הפרת הוראה חוקית ודחיית טענתו לבטלותה מעיקרא

הרשעת נאשם בעבירת הפרת הוראה חוקית ודחיית טענתו לבטלותה מעיקרא

תאריך פרסום : 31/10/2010 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום עכו
5201-07-10
25/10/2010
בפני השופט:
רונית בש

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד הגב' דרטלר
הנתבע:
שמעון ללוש
עו"ד מוטי לוי - ס. ציבורי
הכרעת דין

א.        פתח דבר

  1. הוראת החיקוק בכתב אישום כנגד הנאשם בתיק זה הינה בגין עבירה של הפרת צו בית משפט שנועד להגן על אדם, עבירה לפי סעיף 287(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.
  1. בישיבה בפניי ביום  07.09.10 הודה הנאשם בעובדות כתב האישום, אולם הוסיף וטען, כדלקמן: הנאשם אומנם הפר את הצו והגיע לבית המתלוננת, אך עובר לכך הנאשם פגש את בנה של המתלוננת, וביקש ממנו להגיד למתלוננת שתכין את בתם המשותפת על מנת שיפגש עימה בהתאם להסדרי הראייה; הבן הגיע לבית המתלוננת ואמר לאמו להכין את הבת, אולם לאחר שהבת לא הוצאה החוצה, הנאשם אכן התקרב לבית המתלוננת והתנהג, כאמור בכתב האישום. זאת ועוד, החלטת כב' השופט ג'מיל נאסר, אשר במסגרתה נאסר על הנאשם ליצור קשר עם המתלוננת למשך 14 יום,  בטלה מעיקרא, שכן  ההחלטה, שבוטלה בערר מאוחר יותר,  ניתנה בחוסר בסמכות, זאת מאחר שלא היה בפני כב' השופט ג'מיל נאסר, במועד מתן ההחלטה, יסוד סביר לחשד כי הנאשם עבר עבירה כלשהי, ועל כן לא הייתה לבית המשפט סמכות לקבוע תנאים לשחרורו; ההחלטה הנ"ל גרמה לנאשם, עפ"י טענתו, עוול ועינוי דין, ולכן  התוצאה לכך הינה בטלות מעיקרא של ההחלטה. 

ב.         כתב האישום

  1. בעובדות כתב האישום נטען, כדלקמן:

ביום 2.7.10, בבית משפט השלום בעכו, במסגרת תיק מ 2016-07-10, הורה כבוד השופט ג'מיל נאסר על שחרורו של הנאשם ובין היתר הורה כי חל איסור מוחלט על הנאשם ליצור קשר עם הגברת נאוה ללוש (להלן: "המתלוננת") למשך 14 יום (להלן: "הצו"). כמו כן נקבע, כי איסור זה חל על כתובת הדירה בה מתגוררת המתלוננת נכון לעת זאת (רחוב בן גוריון 53 במעלות (להלן: "הבית").

ביום 3.7.10, בשעה 16:00 לערך, הפר הנאשם את הצו באופן שהגיע לבית ודרש לקחת את בתם המשותפת, שעה שהוא צועק, משתולל ומגדף את המתלוננת.

ג.         רקע עובדתי והשתלשלות העניינים

  1. הנאשם והמתלוננת בתיק זה הינם גרושים זה מזו ולהם ילדה משותפת. ביום 14.4.10 פנתה המתלוננת לבית המשפט לענייני משפחה בקריות  בתיק ה"ט 17465-04-10 בבקשה להוצאת צו הגנה נגד הנאשם, בטענה כי הנאשם נהג כלפיה וכלפי בתה באלימות. בית המשפט לענייני משפחה (כבוד השופט אריה נאמן) קבע, כי יש מקום להורות על מתן צו הגנה נגד הנאשם  לטובת המתלוננת.  במסגרת צו ההגנה הנ"ל, שניתן שלא בנוכחות הנאשם,  למשך שלושה חודשים, אסר בית המשפט על הנאשם, בין היתר, להיכנס לדירה בה מתגוררת המתלוננת, וכן להימצא במרחק של 200 מטר מהדירה (להלן: "צו  ההגנה").
  1. ביום 2.7.10 הובא הנאשם בפני בית המשפט השלום בעכו לדיון  בבקשה להארכת מעצרו בחשד להפרת צו ההגנה  וכן בחשד לאיומים על המתלוננת. כב' השופט ג'מיל נאסר, בבית משפט השלום בעכו קבע בתיק מ 2016-07-10, כי  אין בפניו ראייה המניחה את הדעת בכל הקשור למודעות הנאשם לעניין קיומו של צו ההגנה,  ולאחר  קביעה זו הורה כב' השופט נאסר, על שחרור הנאשם בתנאים של הרחקה ואי יצירת קשר עם המתלוננת, זאת למשך 14 יום.
  1. ביום 11.7.10 הוגש כתב האישום בתיק זה, המייחס, כאמור לעיל,  לנאשם עבירה של הפרת צו בית משפט שנועד להגן על אדם, זאת בצד בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
  1. על החלטתו הנ"ל של  כב' השופט ג'מיל נאסר הגיש הנאשם ערר לבית המשפט המחוזי בחיפה, אשר נדון ביום 14.07.10 ע"י כב' השופט כמאל סעב. במסגרת הערר טען הנאשם, כי החלטת כבוד השופט ג'מיל נאסר, ניתנה בחוסר סמכות, שכן לא עמד בפני בית המשפט יסוד סביר לחשד כי הנאשם ביצע עבירה, ועל כן, הצו מיום 2.7.10, המורה על הרחקת הנאשם  מהמתלוננת ואוסר עליו ליצור עמה קשר -  בטל. בית המשפט המחוזי קבע, כי מעיון בהחלטת כבוד השופט ג'מיל נאסר עולה, כי לא הונחה בפני בית המשפט ראיה אשר יש בה כדי לבסס קיומו של חשד סביר לביצוע העבירה המיוחסת לנאשם לשם הארכת מעצרו ועל כן, היה על בית המשפט השלום בעכו להורות על שחרורו של הנאשם ללא תנאים או בתנאים מינימאליים. לפיכך, קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה את הערר, והורה על ביטול תנאי השחרור שהוטלו על הנאשם על ידי כבוד השופט ג'מיל נאסר, למעט חתימה על ערבות עצמית.
  1. ביום 15.7.10 דן בבית משפט זה כב' השופט בכר, במסגרת מ"ת 5222-07-10, בבקשת המדינה להורות על הארכת מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק זה. כב' השופט בכר קבע כי, משלא נקבע על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה -  כבוד השופט סעב -  כי החלטת כבוד השופט ג'מיל נאסר הנ"ל בטלה מעיקרא, הרי שתנאי השחרור אשר נקבעו במסגרת ההחלטה הנ"ל, תקפים. כב' השופט בכר קבע, כי גם אם לחילופין יונח, כי לא עמדו בפני כבוד השופט ג'מיל נאסר ראיות לכאורה לעניין הפרת הוראה חוקית על ידי הנאשם, הרי שעדיין היה מוסמך כבוד השופט ג'מיל נאסר להורות על הרחקתו של הנאשם מהמתלוננת, זאת בדומה לאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת ב"ש (חיפה)  1514/08 איזיק איזיק נגד מדינת ישראל, בה נקבע, כדלקמן: 

"במסגרת ההליך שלפניו היה בית המשפט קמא רשאי לקבוע תנאים אלה, אפילו לא היה בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת כתב האישום שהוגש נגד העורר ואפילו צו ההגנה שניתן נגדו בהעדרו היה פגום בפגמים שציינתי לעיל.

על כן, ולדעתי, בין הפגמים שנפלו בצו ההגנה שניתן נגד העורר בבית המשפט לענייני משפחה, מחד גיסא, ובין שחרורו של העורר בתנאים שנקבעו על ידי בית המשפט קמא, מאידך גיסא, אין כל זיקה היוצרת תלות. בכך שבצו ההגנה נפלו פגמים, אשר אפשר ותוצאתם המשפטית היא בטלותו של הצו, אין כדי להשפיע על תוקפם של התנאים שבית המשפט קמא קבע בשעה שדחה את בקשת המשיבה להאריך מעצרו של העורר עד לתום ההליכים, ושחרר את העורר בערובה, ובתנאים שקבע".

  1. על החלטתו הנ"ל של כב' השופט בכר הוגש ערר לבית המשפט המחוזי בחיפה בתיק עמ"ת 25144-07-10. במסגרת הערר טען הסניגור, כי משלא היה מוסמך בית המשפט השלום בעכו, כב' השופט ג'מיל נאסר, להורות על מעצרו של הנאשם בטרם הגשת כתב אישום ללא יסוד סביר לחשד שהוא עבר עבירה, הרי שלא הייתה לבית המשפט השלום בעכו סמכות להורות על שחרור הנאשם בתנאים מגבילים.

הסניגור טען, כי תוצאת הפגם, אשר נפל בהחלטת כב' השופט ג'מיל נאסר הינה בטלות יחסית במובן שהחלטת השחרור תקפה בעוד תנאי השחרור המגבילים בטלים מעיקרם.

בית המשפט המחוזי בחיפה, מפי כב' השופטת תמר שרון נתנאל, דחה את הערר, לאחר שערך דיון  מפורט ומקיף מאד בסוגיה, וקבע כי כב' השופט ג'מיל נאסר היה מוסמך להורות על שחרור הנאשם בתנאים מגבילים, וכי אמנם שאלת סמכות השחרור בתנאים מגבילים תלויה בהתקיים של תנאים מסוימים, כגון חשד סביר לביצוע עבירה, אולם שאלת קיומו של חשד סביר מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט הדן בבקשה, ואשר גם אם טעה, אין הדבר גורר, בהכרח, בטלות של ההחלטה.

עוד קבעה כב' השופטת שרון נתנאל בהחלטתה הנ"ל, כי מעיון בהחלטת כב' השופט ג'מיל נאסר עולה, כי כב' השופט  נאסר היה מודע לכך כי לא קיימת בחומר החקירה עדות לכך כי הנאשם ידע על דבר קיומו של צו ההגנה, אולם לא סבר כי בשל אי קיומה של עדות לכך, לא מתקיים חשד סביר נגד הנאשם, אלא סבר כי יש בכך על מנת להביא לשחרור הנאשם בתנאים מגבילים. בית המשפט המחוזי קבע, כי גם אם כב' השופט  נאסר טעה, הרי שיש לבחון האם טעות זו יורדת לשורש סמכותו של בית המשפט ומחייבת בטלות החלטת השחרור מעיקרא.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ