אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הרשעה בעבירות של החזקת נשק, קשר לפשע ועוד בעניינם של מולנר ואח'

הרשעה בעבירות של החזקת נשק, קשר לפשע ועוד בעניינם של מולנר ואח'

תאריך פרסום : 07/09/2009 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
40259-08
07/09/2009
בפני השופט:
דוד רוזן

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד קורצברג
עו"ד עוזרי
הנתבע:
1. עמיר מולנר
2. אלי ראובן
3. אייל לוי
4. מחמוד חרבוש
5. יוסף דבח
6. שגיב טיירי
7. לירון טיירי
8. דרור מילשטיין
9. טל מילשטיין
10. יצחק עלפי
11. אהרון הרשמן

עו"ד כץ
עו"ד סוחמי
עו"ד הלוי
עו"ד רוזנבלום
עו"ד דגן
עו"ד סננס
עו"ד חצרוני
הכרעת דין

פתח דבר :

נאשמים 4, 5 ו-7 - זכאים מחמת הספק.

בתאריך 26.11.08, סמוך לביתו של אלי ראובן, ברח' באר אורה 10 בר"ג, נתפס אקדח במחובר למשתיק קול וכדורים לאקדח.

11 נאשמים הואשמו בכתב אישום אחד, בשורת עבירות הכרוכות בנשיאת אותו אקדח (עבירה לפי סעיף 144(ב) רישא ו- 144(ב) סיפא + (ג)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק") החזקת נשק (עבירה לפי סעיף 144(א) רישא ו- 144(א) סיפא + (ג)(1) לחוק); קשר לפשע (עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק) החזקת נכס חשוד (סעיף 413 לחוק) והכנת עבירה בחומרים מסוכנים (סעיף 497 לחוק).

נאשם 2, אלי ראובן, ונאשמים 10 ו- 11 (יצחק עלפי ואהרון הרשמן) הורשעו על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים ועניינם במשפט זה הסתיים.

מצע משפטי:

באי כוח הצדדים הקדישו פרק נכבד בטיעוניהם בעל פה, ובהשלמות בכתב שחלקם צירפו, לסקירה נרחבת של הפסיקה. באי כוח הצדדים נשענו, למעשה, על אותן הלכות עקיבות ומושרשות שיצאו מלפני בית משפט עליון, כשכל צד רואה בהלכות בסיס לטיעונו. על מנת ליישב הדברים, אצעד בעקבות הפרקליטים המלומדים לשרטוט המצע המשפטי בדיון שלפני.

הנאשמים, כמפורט להלן, נכחו בזירת העבירה. לנוכחות הנאשמים בזירה משמעות משפטית בולטות.

בע"פ 319/88 אלמליח נ' מ"י, פ"ד מג(1) 693, קבע כב' השופט מצא כי נוכחותו של אדם בזירת ביצוע עבירה הינה עובדה נייטראלית, והנטל להוכיח כי אותו האדם היה מעורב בעבירה מוטל על כתפי התביעה כאשר המדובר בנוכחות סתמית או מקרית, אולם מקום בו נוכחות האדם בזירה אינה מקרית, הרי שאז הנטל לסתור ההנחה הלכאורית כי הינו שותף לעבירה, יוטל על שכמו של הנאשם, אחרת יוכל זה להיות מורשע על סמך ראיה זו. ובלשונו:

"נוכחותו של אדם במקום ביצועה של עבירה, כשהיא לעצמה, הריהי עובדה ניטראלית. מקום שהתביעה טוענת כנגד אדם, אשר היה נוכח במקום ביצוע העבירה ולא נטל חלק פעיל בביצועה, כי היה שותפו של מבצע העבירה, מוטלת עליה החובה להוכיח, שנוכחותו נועדה לסייע למבצע העבירה באחת מדרכי הסיוע האמורות בסעיף 26(4) לחוק... טיבן של הראיות, שהתביעה מצופה להביאן לשם הוכחת מחשבתו הפלילית של השותף הנוכח, עשוי להשתנות ממקרה למקרה. כאשר הנוכחות, על פניה, היא לכאורה סתמית ומקרית, לא תצא התביעה בדרך כלל ידי חובתה אלא 'בראיות המורות על שיתוף פעולה ממשי או על שיתוף מטרה...' ... אך אם הנוכחות, כעולה מן הנסיבות האופפות אותה, איננה מקרית, יש בה - בנוכחות גופה - כדי להוות הוכחה לכאורה, שהיא אכן נועדה לסייע למבצע העבירה באיזו מדרכי הסיוע המוכרות... ובמקרה אשר כזה מוטל על הנאשם לסתור את ההנחה הלכאורית, המסתברת מן הנסיבות, ושעל-פי ההיגיון וניסיון החיים מעידה היא עליו, שנוכחותו במקום ביצוע העבירה נבעה משותפותו לעבירתו של המבצע. משנוצרה ההנחה האמורה, הנאשם 'רשאי להביא ראיות, או ליתן הסברים, שיש בהם כדי להראות, כי ההנחה ההגיונית אינה הגיונית כלל ועיקר, או כי עצמתה של ההנחה, לאור הסבריו, אין בכוחה לקיים את מידת ההוכחה הנדרשת במשפט פלילי'... אם הנאשם נכשל בכך, והנסיבות המפלילות הינן בעלות משקל ראוי לשמו, עלולה ההנחה האמורה להפוך לראיה ניצחת, ובית המשפט יהיה רשאי לבסס עליה הרשעה בדין".

בע"פ 6202/95 פלוני נ' מ"י, פ"ד מט(5) 685, חזר כב' השופט מצא על דבריו בפרשת אלמליח לעיל לעניין המשמעות שניתן לייחס לנוכחות של אדם במקום ביצוע עבירה, מצב בו העבירה מבוצעת ע"י אחר כדלקמן:

 " נקודת המוצא היא, כי הנוכחות, כשהיא לעצמה, אינה אלא עובדה נייטראלית; ונטל השכנוע לטענתה, כי נוכחותו של הנאשם במקום ביצוע העבירה נועדה לסייע למבצע העבירה, רובץ על התביעה. ואולם, בדבר טיב הראיות שהתביעה נדרשת להביא להוכחת מחשבתו הפלילית של הנאשם הנוכח, הבחינה הפסיקה בין שני סוגי מקרים: כאשר הנוכחות על-פניה היא לכאורה סתמית ומקרית, יוטל על התביעה להביא ראיה המורה על שיתוף פעולה ממשי או על שיתוף מטרה ממשי, בין הנאשם לבין מבצע העבירה. אך אם הנוכחות, כעולה מן הנסיבות האופפות אותה, איננה מקרית, היא גופה תהווה ראיה לכאורה לאשמת הנאשם. במקרה כגון זה יוטל על הנאשם לסתור את ההנחה הלכאורית המסתברת מן הנסיבות ושעל-פי ההיגיון וניסיון החיים מעידה היא עליו כי נוכחותו במקום ביצוע העבירה נבעה משותפותו לעבירתו של המבצע. אם הנאשם נכשל בכך, והנסיבות המפלילות הינן בעלות משקל ראוי לשמו, תימלא מכסת הראיה הנדרשת לביסוס אשמת הנאשם ובית המשפט יהיה רשאי להרשיעו".

 [ראה עוד: ע"פ 892/07 גרנדיבסקי נ' מ"י (לא פורסם) מיום 26.5.08; ע"פ 2132/04 קייס ואח' נ' מ"י (לא פורסם) מיום 28.5.07; ע"פ 557/06 סאמר עלאק ואח' נ' מ"י (לא פורסם) מיום 11.4.07; ע"פ 7632/05 אלאטרש ואח' מ"י (לא פורסם) מיום 2.8.06; ע"פ 2536/05 חסארמה נ' מ"י (לא פורסם) מיום 12.7.06; ע"פ 3006/96 מטיאס נ' מ"י (לא פורסם) מיום 8.9.97].

אהרון הרשמן היה זה שנשא את הנשק על גופו. אהרון הרשמן הביאו לזירה והסליקו כמתואר בהמשך. אחריותם של הנאשמים נתונה נוכח סעיף 34 כד' לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 וההלכות המשפטיות בעניינו.

ראשית לכל מכל, סעיף 34כד' לחוק:

" 'החזקה' - שליטתו של אדם בדבר המצוי בידו, בידו של אחר או בכל מקום שהוא, בין שהמקום שייך לו ובין אם לאו; ודבר המצוי בידם או בהחזקתם של אחד או כמה מבני חבורה בידיעתם ובהסכמתם של השאר יראו כמצוי בידם ובהחזקתם של כל אחד מהם ושל כולם כאחד".

צא וראה, על פי הגדרת המונח "החזקה" יש להבחין בין "החזקה פיזית" - מכוחה מקיים המחזיק שליטה פיזית ישירה בדבר המוחזק לבין "החזקה קונסטרוקטיבית" - המעניקה למחזיק שליטה עקיפה בדבר המוחזק פיזית בידי אחר מכוחן של "ידיעה והסכמה" להחזקתו כך. שליטה בהקשר הנדון, מבטאת קיום של "זיקת שליטה" בין המחזיק לבין ה"דבר", ולפיכך מיקומו הפיזי של ה"דבר" אינו מעלה ואינו מוריד. מעל לכך, "החזקת" דבר, כשלעצמה, עשויה להוות "התנהגות" לעניינה של עבירה, וזאת אף אם ה"החזקה" (לרבות "קבלת ההחזקה") אינה כרוכה בפעולה גופנית כלשהי מצד "המחזיק", ואף אם אין להחזקה תוצאה אחרת פרט לעצם קיומה (ראה לעניין זה ספרו של המלומד י. קדמי, "על הדין בפלילים - חוק העונשין", (2004) חלק ראשון, עמ' 76-77; ראה עוד לעניין זה ש.ז פלר, דיני עונשין, ג', 121-130).

במוקד הגדרת ה"החזקה" עומד עקרון השליטה המורכב מיסוד פיסי ומיסוד נפשי. היסוד הנפשי עניינו מודעות ורצון לשלוט ולהחזיק בנכס, ואילו היסוד הפיסי עניינו במידת הזיקה הפיסית לנכס, וזה מתקיים כאשר לאדם נתונה היכולת על פי מהלך העניינים הטבעי והרגיל להגיע לעשייה פיסית בחפץ או שבידו לקבוע את גורלו הפיזי של החפץ. יש לשלב בין היסוד הפיסי ליסוד הנפשי של השליטה ואין לבודד אותם. כמו כן נדרש כי יכולת זו על כל היבטיה תהיה בלעדית לאותו אדם או לו ולאחרים הפועלים עימו בצוותא (ע"פ 4533/07 אזרי נ' מ"י (לא פורסם) מיום 31.10.07).

פסיקת בית המשפט העליון הרחיבה באפשרויות היכולות למונח "החזקה", היוצרת אחריות בפלילים. להלן אסקור עיקרי הדברים הצריכים לעניינו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ