אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הרשעה בעבירה של העסקת עובד זר בדוכן בשוק בנתניה

הרשעה בעבירה של העסקת עובד זר בדוכן בשוק בנתניה

תאריך פרסום : 10/06/2010 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום נתניה
6946-08-09
10/06/2010
בפני השופט:
חגי טרסי

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
ניסים דרור
עו"ד שרון גואטה
הכרעת דין

כתב האישום:

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של העסקת תושב זר, שאינו רשאי לעבוד בישראל - עבירה על סעיף 12א(ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952 (להלן: "החוק").

על פי עובדות כתב האישום, ביום 22.2.09 בשעה 16:50 לערך, העסיק הנאשם בבסטה לממכר פירות וירקות בשוק בנתניה את תושב סאוויה, איאד אבו עליון (להלן: "התושב הזר"), אשר אינו מורשה להיכנס ולעבוד בישראל.

בין הצדדים לא הייתה מחלוקת על כך שהתושב הזר אכן שהה בישראל שלא כדין ולא היה רשאי להיכנס לתחומי ישראל ולעבוד בה. בנסיבות אלה, התבססה הגנת הנאשם על שתי טענות. ראשית, טען הנאשם שלא הוכח די הצורך כי התושב הזר עבד בבסטה אליה היה קשור הנאשם. שנית, טען הנאשם כי הבסטה בה מדובר אינה בבעלותו, אלא בבעלות אביו, ועל כן אין לראות בו כמי שהעסיק את התושב הזר, גם אם ייקבע שעבד בבסטה. אדון בטענות אלה על פי סדרן.

האם עבד התושב הזר בבסטה הקשורה לנאשם:

העדות המרכזית מטעם התביעה היתה זו של השוטר אברהם אטבריאן (להלן: "השוטר"). השוטר העיד כי במועד הנקוב בכתב האישום ביצע סיור רגלי בשוק בנתניה והבחין באדם חשוד מסדר תפוזים באחת הבסטות. השוטר עקב אחר מעשיו של אותו אדם במשך מספר דקות וראה כיצד הוא נוטל תפוזים מתוך ארגז גדול ומסדר אותם במגש העץ המונח על גבי הבסטה השייכת לנאשם. לאחר מכן פנה אליו השוטר, ביקש ממנו להזדהות, והסתבר כי מדובר בתושב הזר, השוהה בישראל שלא כדין. לדברי השוטר, כחלק ממטלותיו כסייר בתחנת נתניה, הוא מבצע כמעט מדי יום סיור רגלי בשוק בנתניה ועל כן הוא מכיר היטב את מבנה השוק ואת הבסטות השונות. על סמך היכרותו זו העיד השוטר כי בבסטה המדוברת עובדים הנאשם ואביו, ובעת שנתפס התושב הזר הנאשם הוא ששהה במקום.

במסגרת החקירה הנגדית אישר השוטר כי לא בדק את הבעלות הפורמאלית בבסטה ואינו יכול לומר בוודאות מיהם הבעלים, אך הבהיר כי באופן קבוע עובדים בבסטה הנאשם או אביו. לצד זאת, שלל השוטר בתוקף כל אפשרות לטעות בזיהוי הבסטה בה עבד התושב הזר או בטיב מעשיו של הפועל הזר. השוטר אישר כי השוק אינו מורכב מבסטות נפרדות אלא מטור אחד ארוך של בסטות, אך ציין במפורש כי ניתן בקלות יחסית להבחין בגבול שבין הבסטות השונות, שכן קיימות מחיצות דמויות קיר בין בסטה לבסטה. ב"כ הנאשם טענה בסיכומיה כי אין בסיס לדבריו אלה של השוטר, והפנתה לתמונה נ/2, בה מתועדת, לדברי הנאשם, הבסטה הרלוונטית, אלא שדווקא העיון ב-נ/2 מאמת את דברי השוטר בכך שנראית בו בבירור לפחות אחת מאותן מחיצות המפרידות בין הבסטות.

עוד יש לציין כי תגובתו הראשונית של הנאשם, כפי שתועדה בדו"ח העיכוב ת/1, הייתה שהתושב הזר נתפס בבסטה שממול, כך שאין כל משמעות בהקשר הנוכחי לאפשרות האבחנה בין הבסטות הניצבות זו לצד זו באותו צד של רח' זנגויל. התמונה נ/2 מעידה על כך שקיים מרחק של מספר מטרים בין הבסטה של הנאשם לבין זו שממול, ואין כל בסיס לסברה כי השוטר טעה וייחס לנאשם את המתרחש בבסטה שממול.

באשר לטיב מעשיו של התושב הזר, שלל השוטר מכל וכל את האפשרות כי התושב הזר רק עסק בקניית תפוזים ולמעשה לא הניח אותם כלל על מגשי הבסטה, אלא נטל אותם מתוך הארגז הגדול והניח אותם בשקית שאחז בידו, על מנת לרכשם. גם כאן מדובר בתיאור עובדתי שונה באופן ממשי, וקשה לראות כיצד עשוי היה השוטר לטעות בפרשנות מעשיו של התושב הזר, לאחר שצפה בפעילותו במשך מספר דקות. ראוי לציין כי הנאשם עצמו מאשר בהודעתו ת/3 בש' 18-19 כי התושב הזר שהה בסמוך לארגז התפוזים מספר דקות, ובכך מחזק במידת מה את טענת השוטר כי עקב אחרי מעשיו של התושב הזר פרק זמן ממשי, במהלכו יכול היה להתרשם בבירור מטיב מעשיו.

כאן המקום לציין כי עדות השוטר הותירה בי רושם אמין ביותר. השוטר העיד באופן נחרץ, שוטף וברור על מה שראו עיניו, הפגין רמת היכרות גבוהה עם מבנה השוק והדמויות הפועלות בו והקפיד להבחין בין הדברים שהיו ידועים לו בוודאות לבין אלה שלא נבדקו על ידו, כדוגמת סוגיית הבעלות בבסטה. לנוכח התרשמותי זו, ומשלא נמצא כל בסיס לסברה כי השוטר טעה בהבנת הסיטואציה או בזיהוי הבסטה בה עבד התושב הזר, ניתן לקבוע בוודאות הנדרשת בהליך הפלילי כי התושב הזר עבד בבסטה בה שהה באותה עת הנאשם, בכך שהעביר תפוזים מתוך מכולה או ארגז גדול אל מגשי הבסטה וסידר אותם שם.   

עדות הנאשם, לעומת זאת, לא הייתה אמינה כלל. כבר מהרגע הראשון ניסה הנאשם להרחיק את עצמו מכל קשר עם התושב הזר, אך בניסיונותיו אלה הסתבך פעם אחר פעם בסתירות מהותיות, המעידות על אי אמירת אמת. כך למשל, הכחיש הנאשם בתחילת הודעתו במשטרה כי הוא מוכר תפוזים, וטען כי הוא מוכר אבטיחים, שום וקלמנטינות וכי התושב הזר נתפס רוכש תפוזים מתוך מכולה השייכת לבסטה ממול (ת/3 ש' 6-10). בהמשך, אישר הנאשם כי הוא מוכר תפוזים ובעדותו בבית המשפט התברר כי למעשה הוא מוכר התפוזים היחיד באזור, וכי המכולה ממנה נטל התושב הזר את התפוזים שייכת לבסטה שלו ולא לזו שממול. הנאשם עומת עם סתירות אלה והתקשה להסביר מדוע לא מסר גרסת אמת בהודעתו במשטרה. עוד הסתבך הנאשם בסתירות משנתבקש לתאר את הכרותו הקודמת עם התושב הזר, ועומת עם הפרטים שמסר ב-ת/3. לפיכך, לא היה בדברי הנאשם כדי לסתור או להחליש ולו במקצת את המסקנות המתבקשות מעדותו האמינה של השוטר.

התוצאה היא כי הוכח מעל לכל ספק סביר כי התושב הזר אכן עבד בבסטה בה שהה הנאשם.

האם יש לראות בנאשם כמי שהעסיק את התושב הזר:

בסעיף 12א(ה) לחוק מוגדרים המונחים "מעביד" ו-"מתווך כוח אדם" - כמשמעותם בחוק עובדים זרים, תשנ"א - 1991. אלא שפנייה להוראת חוק זה אינה מספקת תובנות ברורות, שכן בסעיף 1 לחוק עובדים זרים קבועה ההגדרה: "מעביד" - לרבות קבלן כח אדם.

במסגרת ע"פ (מחוזי ת"א) 70864/04 רוסנסקי נ' מ"י (30.6.06), נדונה השאלה האם יש לראות במערער כמעבידו של התושב הזר על אף שלא התקיימו ביניהם יחסי עובד מעביד. הרכב בית המשפט המחוזי השיב בחיוב לשאלה וקבע כי " יש לפרש את המונח "מעביד" באופן שיתיישב עם התכלית החקיקתית של סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל, על תיקוניו בשנים האחרונות, תכלית שבאה למנוע חדירת גורמי סיכון לבטחון תושבי המדינה. לכן יש לפרשו באופן רחב כ-"מעביד" בלשון אדם מן היישוב, נותן עבודה, מי שמעסיק אדם אחר בכל סטטוס שהוא." אין לי אלא להצטרף, בכל הכבוד הראוי, לעמדתו זו של בית המשפט המחוזי. לנוכח תכליתו של החוק אין לפרש את המונח "מעביד" ככזה המחייב מערכת יחסים פורמלית של עובד-מעביד, על פי המבחנים המקובלים בדיני העבודה, ויש להעניק לו פרשנות מרחיבה, הכוללת את כל מי שתיפקד בפועל כמעסיק.

על רקע עמדה זו יש לבחון את הראיות שהובאו בעניינו של הנאשם. כאמור, על פי עדותו האמינה של השוטר, מופעלת הבסטה הרלוונטית על ידי הנאשם ואביו, ולכל הפחות אחד מהם שוהה באופן קבוע בבסטה. עם זאת, לא עלה בידי התביעה, ולמעשה גם לא נעשה ניסיון חקירתי משמעותי, לקבוע מי הם הבעלים הרשומים של הבסטה ומהי חלוקת התפקידים המדויקת בין הנאשם לאביו. הנאשם טען, בהקשר זה, כי הבסטה שייכת לאביו וכי הוא זה שמזמין את הסחורה ומעסיק העובדים. לביסוס טענתו הציג הנאשם את המסמך נ/1, המהווה אישור מטעמו של יועץ מס על ניהול ספרים לשלטונות מע"מ ומס הכנסה בדוכן פירות וירקות עבור מר דניאל דרור. במסמך זה אין משום הוכחה פוזיטיבית כי הבסטה נמצאת בבעלותו הבלעדית של אביו של הנאשם, אך בכל מקרה, כפי שהובהר לעיל, שאלת הבעלות אינה השאלה המכרעת בקביעת מעמדו של הנאשם כמעסיק.

מעדות השוטר עולה כי מדובר בעסק משפחתי המנוהל בפועל על ידי הנאשם ואביו. תמונה דומה עולה גם מהתייחסותו של הנאשם עצמו, אשר כינה את הבסטה ב-ת/3 ש' 2 "העסק שלי", ותיאר את הפעולות שהוא מבצע, כגון מכירת הסחורה וסידורה על גבי הבסטה. הנאשם אמנם מכנה עצמו "פועל", אך התיאור הנלווה הוא של מי שעוסק בפועל בניהול הבסטה. בעדותו מציין הנאשם כי הוא אינו עובד בעבודה אחרת כלשהי וכי הוא נוהג להחליף בתדירות גבוהה ביותר את אביו בבסטה, למשך מספר שעות בכל פעם. ומהי אותה החלפה אם לא ניהול בפועל של העסק, על עובדיו, למשך אותן שעות.

הנאשם אמנם טוען כי ההחלפה מתבצעת כשאביו אינו חש בטוב או כשהוא נזקק למנוחה, אך אישר כי הוא עשוי להחליפו כמעט מידי יום. לגבי המועד הנקוב בכתב האישום, טען הנאשם כי החליף את אביו החל מהשעה 13:00 לערך, משום שלא חש בטוב, אך כאמור הייתה עדותו בלתי אמינה באופן מובהק, וכל כולה נועדה להרחיקו מכל קשר לתושב הזר ולניהול הבסטה. לפיכך, אין בהסתייגויות שהשמיע לגבי חלקו בהפעלת הבסטה כדי לגרוע מהתמונה הברורה העולה מדברי השוטר וממכלול הנסיבות שהוכחו ולפיה הנאשם עוסק בפועל בניהול העסק, לצד אביו.

להשלמת התמונה אציין כי אביו של הנאשם נחקר אף הוא בתחנת המשטרה, בעקבות תפיסתו של העובד הזר. ניתן היה לצפות כי אילו היה בעדותו כדי לסייע לנאשם, היה זה מזמינו למתן עדות מטעם ההגנה. נוכח הטענות שהעלה הנאשם, ובמרכזן הטענה כי הוא אך מחליף את אביו לפרקי זמן קצרים, ומשמש כפועל זוטר בעסק, עדותו של האב הנה עדות מתבקשת מטעם ההגנה, והעובדה שלא זומן להעיד פוגמת באופן ממשי במהימנות גרסת הנאשם. אציין כי התביעה לא הייתה רשאית להעיד את אביו של הנאשם, זאת לאור הוראת סעיף 4 לפקודת הראיות, וטענת ההגנה לפיה לא זומן האב על מנת שלא לגרום לו להפליל את עצמו אינה משכנעת לנוכח הוראת סעיף 47 לאותה פקודה, המספקת הגנה מפני הפללה עצמית בנסיבות שכאלה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ