אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הרשעה בהריגה וחבלה חמורה לנהג שיכור שהרג ופצע הולכי רגל

הרשעה בהריגה וחבלה חמורה לנהג שיכור שהרג ופצע הולכי רגל

תאריך פרסום : 18/10/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון
2163-07,3239-07
17/10/2007
בפני השופט:
1. א' א' לוי
2. א' רובינשטיין
3. ע' פוגלמן


- נגד -
התובע:
רזי סעת
עו"ד דוד גולן
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד אורי כרמל
פסק-דין

השופט ע' פוגלמן:

           ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 27.2.07 בת.פ. 40214/06 (כב' השופט צ' גורפינקל).

רקע עובדתי וההליך לפני בית המשפט המחוזי

1.        ביום 27.4.06 בסמוך לשעה 23.00, נפגעו גב' רבקה גולן ז"ל ובעלה מר צבי גולן (להלן: הולכי הרגל) מרכב בו נהג רזי סעת (להלן: המערער), עת חצו את דרך מנחם בגין בתל-אביב, שלא במעבר חציה. גב' גולן פונתה במצב אנוש לבית החולים ונפטרה על שולחן הניתוחים; מר גולן נפצע באורח קשה. נגד המערער הוגש כתב אישום, בו נטען כי בסמוך לפני התאונה הוא שתה משקאות אלכוהוליים מסוג בירה, ובעת התאונה היה נתון תחת השפעת משקאות משכרים, לא הבחין בהולכי הרגל אשר חצו את הכביש ופגע בהם. נוכח אלה הואשם המערער בהריגה תוך כדי נהיגת רכב, עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: חוק העונשין), בשילוב עם סעיף 35 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961 (להלן: פקודת התעבורה); חבלה חמורה, עבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין; נהיגת רכב בשכרות, עבירה לפי סעיף 62(3) ביחד עם סעיף 39א לפקודת התעבורה, ועם תקנות 169 ו-26 לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961 (להלן: תקנות התעבורה); והפקרה אחרי פגיעה, עבירה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה, ביחד עם תקנה 144 לתקנות התעבורה.

2.        בהכרעת דין מיום 1.2.07 הרשיע בית המשפט את המערער בחלק מן העבירות בהן הואשם, ומצא לזכותו מחלק אחר, תוך שהוא מרשיעו בעבירות אחרות חלף כך, כמפורט להלן. המערער הורשע בעבירה של נהיגה בשכרות. בהקשר זה קיבל בית המשפט את עדותו של ד"ר אשר גופר, מנהל היחידה לטוקסיקולוגיה משפטית בבית החולים תל-השומר, לפיה בבדיקת דגימת דם שנלקחה מן המערער בשעה 02.15 נמצא כי ריכוז האלכוהול בדמו הוא של 108 מ"ג ל-100 מ"ל דם, ריכוז הכפול מן הריכוז המותר לפי חוק. בית המשפט הוסיף וציין כי בעדותו שלל ד"ר גופר את גרסתו של המערער, לפיה הושפע ריכוז האלכוהול שנמצא בדמו מתרופות שנטל בין מועד התאונה לבין מועד נטילת דגימת הדם.

           בית המשפט ראה לזכות את המערער מעבירת ההריגה. בהכרעת דינו ציין בית המשפט כי הוצגו שני סממנים חיצוניים מלבד ממצאי בדיקת הדם המעידים על שכרותו של המערער, והם העובדה שניתן היה להריח ריח אלכוהול מפיו, והעובדה שבבדיקת מאפיינים שנערכה לו נמצא כי הליכתו אינה יציבה. לעומת זאת, כך נקבע, עדי הראיה והשוטרים לא צפו בהתנהגות המעידה על שכרותו של המערער, ולא הובאו ראיות שהוא נהג בצורה המאפיינת נהג המאבד שליטה בשל שכרותו. נוכח אלה, נפסק כי מכל הסממנים האובייקטיבים עולה כי המערער היה צלול בדעתו, על אף העובדה שבדמו נמצאה כמות אלכוהול גבוהה מהמותר. לפיכך קבע בית המשפט כי נסתרת החזקה המשפטית לפיה המערער הוא "בבחינת מי שנטל סיכון ביודעין", וכי לא התקיים אצלו היסוד הנפשי להרשעתו בעבירה של הריגה.

           בית המשפט המשיך והרשיע את המערער בעבירה של גרם מוות ברשלנות תוך כדי נהיגה, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, ביחד עם סעיף 64 לפקודת התעבורה, חלף עבירת ההריגה. בית המשפט קבע, בהסתמך על חוות דעתו של בוחן התנועה, מר דוד מולר, כי התאונה נגרמה בשל רשלנותו של המערער, שלא שם לב להולכי הרגל שחצו את הכביש, וכי התאונה היתה נמנעת, אלמלא הנהיגה הרשלנית. בית המשפט הוסיף כי העובדה שהולכי הרגל חצו את הכביש שלא במעבר חציה, לא גורעת מחובתו של המערער להבחין בהם, בשים לב לתנאי הדרך. נוכח הקביעה האמורה לעיל, כי לא התקיים אצל המערער היסוד הנפשי להרשעה בעבירה של הריגה, הוא זוכה גם מביצועה של עבירה של חבלה חמורה (בהתייחס לפציעתו של מר גולן). המערער הורשע, תחת זאת, בביצוע עבירה של נהיגה בקלות ראש וללא זהירות לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה ביחד עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

           בית המשפט זיכה את המערער מן העבירה של הפקרה אחרי פגיעה, בשל כך שנשאר במקום התאונה עד להגעת הצוות הרפואי ולפינוי הפצועים. בצד האמור, לאחר שנמצא שהמערער לא התקשר להזמין אמבולנס לטיפול בבני הזוג, ועזב את מקום התאונה בטרם הגיעו השוטרים, הרשיעו בית המשפט באי מסירת פרטים, אי דיווח על תאונה, ואי הזמנת אמבולנס, עבירות לפי תקנה 144 לתקנות התעבורה.

           בגזר דין מיום 27.2.07 נגזר על המערער עונש מאסר בפועל לתקופה של 24 חודשים; מאסר על תנאי בן תשעה חודשים, שלא יעבור תוך 3 שנים עבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית; ומאסר על תנאי בן ארבעה חודשים, שלא יעבור תוך 3 שנים עבירה של נהיגה בשכרות או של עזיבת מקום תאונה ללא מסירת פרטים. כן נפסל המערער מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה לרכב מנועי מכל סוג לתקופה של 12 שנים.

3.       על פסק הדין ערערו שני הצדדים. המערער טוען בערעורו (ע"פ 2163/07) כי יש לזכותו מן העבירה של גרם מוות ברשלנות והעבירות הנלוות לה, שכן אשמתו לא הוכחה. מודגש בערעור, כי הולכי הרגל חצו את הכביש במקום אסור לחציה כשהדרך אינה פנויה, וכי לא היה בידי המערער להבחין בהולכי הרגל במועד, מאחר שלצידו נסעו מכוניות שהסתירו לו את שדה הראייה. לחלופין נטען כי בית המשפט החמיר עם המערער יתר על המידה עת גזר את עונשו. בגדרי ערעור המדינה (ע"פ 3239/07) משיגה היא על זיכויו של המערער מן האישום בעבירות של הריגה וחבלה חמורה ומבקשת להרשיעו בהן, ולגזור את עונשו מחדש (לחלופין, התבקשה החמרה בעונש גם אם תיוותר הכרעת הדין על כנה). לטענת המדינה, עיקר הסממנים האובייקטיבים מצביעים על כך שהמערער היה שתוי, באופן שערפל את צלילות דעתו, והשפיע על ערנותו ועל דרך נהיגתו. עצם העובדה שלא נצפו מאפייני שכרות קיצוניים בהתנהגותו של המערער, אין בה להביא למסקנה כי הוא היה "צלול בדעתו" בעת התאונה. לשיטת המדינה, מכיוון שבית המשפט הסיק את העדר קיומה של מחשבה פלילית מן העובדה שהמערער היה "צלול בדעתו", הרי משנשמט - כך לשיטתה - הבסיס העובדתי לקביעה זו, לא יכולה לעמוד המסקנה כי לא התקיים היסוד הנפשי להרשעה בעבירות של הריגה וחבלה חמורה. עוד נטען בהקשר זה כי קביעת בית המשפט שהמערער היה "צלול בדעתו", אינה מתיישבת עם קביעתו כי הוא היה "שיכור" בעת התאונה, וזאת נוכח ההשפעות הנלוות לשכרות. כן טוענת המדינה, כי החזקה לפיה מי ששותה כמות נכבדה של אלכוהול מודע להשלכותיה של השתייה על נהיגתו, לא נסתרה.

דיון והכרעה

נהיגה בשכרות

4.        בגדרי הערעור שהגיש, אין המערער משיג באופן מפורש על הרשעתו בעבירה של נהיגה בשכרות, אך בטיעונו לפנינו ציין כי נוכח דברים שאמרו המומחה ובוחן התנועה בעדותם (אשר יפורטו להלן) לא ניתן היה לקבוע את ריכוז האלכוהול בדמו בשעת התאונה, ומשכך לא היה מקום להרשיעו בעבירה זו. בשל הזיקה בין שאלת השכרות לדיון בעבירות של גרם מוות ברשלנות והריגה, ראינו להיזקק לטענה זו של המערער, הגם שלא נטענה בהודעת הערעור מטעמו.

           בית המשפט הרשיע את המערער בנהיגה בשכרות, לאחר שקיבל את חוות דעת ד"ר גופר לפיה ריכוז האלכוהול שנמצא בדמו של המערער בבדיקת דגימת הדם שנלקחה ממנו בשעה 02.15 היה 108 מ"ג ל-100 מ"ל דם, שהוא כפול מן השיעור המותר על פי דין. ד"ר גופר שלל בעדותו, כאמור, את גרסת המערער כי תוצאות בדיקת הדם הושפעו מתרופות שנטל בין שעת התאונה לבין מועד נטילת דגימת הדם, ועל כך אין המערער משיג. המערער מבסס את טיעונו נגד הרשעתו בעבירה זו על דברים שאמר ד"ר גופר לפיהם לא ניתן לקבוע מה היה ריכוז האלכוהול המדויק בדמו של המערער בזמן התאונה, נוכח פרק הזמן שחלף בין מועד התאונה לבין מועד נטילת דגימת הדם, בזו הלשון:

"איני יכול לענות לשאלה אם יש או אין אפשרות להצביע מה היתה כמות האלכוהול בדמו של הנאשם בזמן התאונה. ריכוז האלכוהול בדם עולה בזמן השתיה ולאחר מכן יורד, מגיע לשיא ויורד. ברור שאם זמן הארוע שונה מזמן נטילת הדגימה, הריכוז לא יכול להיות זהה לחלוטין. ... חזקה שאם בזמן הבדיקה נמצא ריכוז גבוה מערך הסף, הדבר מעיד על הריכוז בעת התאונה, כך זה בכל העולם (עמ' 35 לפסק הדין, ש' 19 - 24).

           מדברים אלה נלמד כי הגם שנוכח מועד נטילת דגימת הדם לא ניתן לדעת מה ריכוז האלכוהול המדויק שהיה בדמו של המערער בעת התאונה, ריכוז זה היה מעל הערך שנדגם, וממילא, מעל הערך המותר. בדברים אלה אין אפוא כדי לסייע למערער. המערער מנסה להיבנות גם מדברי בוחן התנועה, אשר אמר כי "איני יכול לומר איזה כמות אלכוהול היתה בדמו בזמן התאונה, זה לא בתחומי" (עמ' 35 לפסק הדין, ש' 2 - 3). גם בדברים אלה אין כדי לסייע למערער, שכן הרשעתו בעבירת נהיגה בשכרות לא התבססה על עדות בוחן התנועה, אשר ממילא העיד כי קביעת ריכוז האלכוהול בדמו של המערער אינה "בתחומו". יוצא, כי לא נפל כל פגם בהרשעתו של המערער בעבירה של נהיגה בשכרות, ודין טענות המערער בהקשר זה להידחות.

הריגה

5.        טוענת המדינה כי שגה בית המשפט עת זיכה את המערער מעבירת ההריגה, ומאידך טוען המערער כי לא היה מקום להרשיעו בעבירת גרם מוות ברשלנות. נפתח דיוננו בעבירת ההריגה, שכן אם נמצא כי ערעור המדינה בדין יסודו, וכי היה מקום להרשיע את המערער בעבירת הריגה, ממילא מתייתר הדיון בשאלת ההרשעה בעבירת גרם מוות ברשלנות.

           סעיף 298 לחוק העונשין קובע כי "הגורם במעשה או במחדל אסורים למותו של אדם, יאשם בהריגה". כפי שנפסק, "היסוד העובדתי של עבירת ההריגה בנהיגה במצב של שכרות מורכב מן הפרטים הבאים: נהיגה בכלי רכב כאשר הנוהג שיכור, כלומר: בצורה או בתנאים שיש בהם כדי לסכן אחרים (מעשה ונסיבות), וגרימת מותו של אחר כתוצאה מכך (תוצאה) ואילו היסוד הנפשי דורש מודעות בפועל לשני המרכיבים הראשונים של היסוד העובדתי - הנהיגה בכלי רכב כאמור - ולאפשרות הממשית של התרחשות התוצאה הקטלנית, כאשר כלפי רכיב התוצאה צריך שתתקיים גם 'פזיזות', לצד המודעות כלפי האפשרות הממשית של התרחשותה ובנוסף לה. זאת, כאשר לעניין עבירת ההריגה די במודעות לאפשרות ממשית של פגיעה בגופו של אדם; ואין נדרשת מודעות לאפשרות ממשית של תוצאה קטלנית דווקא" (ע"פ 140/98 חוג'ה נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 225, 237 (1998) - להלן: עניין חוג'ה). בהתייחס לדרך הוכחת היסוד הנפשי הנדרש, נפסק כי מי שנוהג ברכב כשהוא שיכור וגורם למותו של אדם, מוחזק כמי שמתקיימים אצלו מרכיבי היסוד הנפשי להרשעתו בעבירת הריגה:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ