אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הרן ואח' נ' מועצה מקומית גבעת זאב ואח'

הרן ואח' נ' מועצה מקומית גבעת זאב ואח'

תאריך פרסום : 29/04/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
12203-08
28/04/2011
בפני השופט:
כרמי מוסק

- נגד -
התובע:
1. רבקה הרן
2. אהובה וינברג
3. מלכה ליננברג
4. יואל קלמס
5. חיה גלמונד

הנתבע:
1. מועצה מקומית גבעת זאב
2. היועץ המשפטי לממשלה

פסק-דין,פסק-דין

פסק דין

1.פסק דין זה ניתן בהמשך לפסק הדין שניתן ב-ת.א. 17976/96 ביום 25.1.04 (להלן: התביעה הראשונה או פסק הדין הראשון).

2.בתביעה הראשונה שהוגשה על ידי התובעים נטען על ידם כי הנתבעת 1 מחזיקה שלא כדין במקרקעין השייכים לתובעים ונמצאים בפסגת זאב.

3.בתביעה הראשונה הביאו הצדדים ראיותיהם, ובפסק הדין שניתן נקבע על ידי כי על הנתבעת 1 לפנות את המקרקעין.

4.אין כל טעם לחזור על פסק הדין הראשון באופן מפורט, והוא מהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה, ומצורף אליו.

5.הנתבעת 1 הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי. בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי, ביקש היועץ המשפטי לממשלה להצטרף לדיון, להביא ראיות מטעמו. בית המשפט המחוזי נתן פסק דין ביום 6.11.06. בית המשפט המחוזי החליט לצרף את היועץ המשפטי כנתבע נוסף, והתיר הבאת ראיות נוספות מטעם המדינה. בזמנו דובר על תצהיר של מר גילה שהוגש על ידי היועץ המשפטי לבית המשפט המחוזי. הדיון הוחזר לבית משפט השלום במסגרת תביעה זו. על פי החלטתי הותר למדינה להגיש שני תצהירים נוספים. כמו כן, ניתנה רשות לתובעים להגיש ראיות תגובה מטעמם.

6.כדי להבהיר את המחלוקות שבין הצדדים, אחזור בקצרה על אלה.

7.במסגרת התביעה הראשונה טענה הנתבעת 1 כי הקרקע נשוא הדיון הוקנתה לממונה על הרכוש הממשלתי הנטוש, כי הוא זה שניהל את המקרקעין, וכי הקרקע הופקעה כדין. בין הצדדים התעוררו מחלוקות בשאלות המרכזיות והן האם הקרקע הוקנתה כדין לממונה על הרכוש הנטוש, האם הקרקע הופקעה כדין, האם מפת ההפקעה שצורפה לצו ההפקעה מתייחסת למקרקעין שהופקעו בפועל.

8.כאמור, ביום 25.1.04 ניתן פסק הדין. כנקודת מוצא נקבע בפסק הדין הראשון כי התובעים הם אלה שזכאים להירשם כבעלים על הקרקע. לא הובאה לפני גם עתה ראיה כלשהי שסותרת קביעה זאת. (ראה סעיף 9 לפסק הדין הראשון).

9.מחלוקת מרכזית שהייתה אז בין הצדדים היא השאלה אם קיים מסמך כדין המקנה את המקרקעין לממונה על הרכוש הנטוש. בפסק הדין נקבע כי לא קיים צו הקנייה כמתחייב מסעיף 9(1)(ד) לפקודת המסחר עם האויב 1939 שהוא דבר החקיקה החל על הקניית המקרקעין הנ"ל לממונה על הרכוש הנטוש. על כן הגעתי בזמנו למסקנה כי הקרקע לא הוקנתה לממונה הירדני על נכסי האויב. לפיכך, נקבע בפסק הדין הראשון כי הקרקע לא הוקנתה גם לממונה על הרכוש הממשלתי הנטוש של מדינת ישראל, ועל כן הקרקע לא מהווה רכוש ממשלתי.

10.יש לבחון האם הראיות החדשות שהגיש היועץ המשפטי לממשלה יש בהן כדי לשנות מסקנה זו.

11.מר גילה הציג בתצהירו לוח זכויות של רישום המקרקעין של הכפר ביטוניה. על פי לוח הזכויות שהוא לוח לא סופי, נראה כי חלקות 18 ו-42 נרשמו על שם הממונה. מר גילה הצהיר כי אם לא הייתה קיימת תביעה של הממונה, לא היה נעשה רישום שכזה. כמו כן הצהיר כי על פי הלוח חלקה 44 נרשמה בלוח הזכויות הלא סופי על שם ערבי תושב המקום טרם שנמכרה לחברה פרטית. לדבריו, מאחר והליך הסדר הזכויות טרם הושלם, זכויות הקניין במקרקעין נשוא התביעה תוכרענה על פי שיטת הרישום הישנה, היינו על פי שיטת הרישום שבה רשומים התובעים כבעלים של המקרקעין במרשם המקרקעין, עובדה שעליה אין חולק, זאת כפי שהוסכם בין התובעים למדינה במסגרת הליכים קודמים בבג"צ 3957/93 גלמונד ואח' נ' קצין מטה רישום מקרקעין ואח'. עד נוסף מטעם היועץ המשפטי היה מר חזן. מר חזן הגיש שני תצהירים. בתצהיר הראשון, העיד כי לא מצא תיעוד הנוגע לצו הפקעה רלוונטי למרות שהיו הודעות לבעלים על הפקעה. יחד עם זאת, הוא לא צירף הודעות על הפקעה לתובעים אלא לבעלי קרקע במקרים אחרים. בתצהיר השני, צירף הודעות על הפקעה ל-10 תושבי הכפר ביטוניה. גם כאן אין הודעות לתובעים.

12.הנתבעים טוענים כי יש להסתמך על לוח הזכויות הלא סופי והרשום בו כי המקרקעין שייכים לממונה על נכסי האויב. לפיכך יש לקבוע כעובדה כי מדובר ברכוש ממשלתי שהוקנה לממונה על הרכוש הממשלתי הנטוש. לעניין זה סומכים הנתבעים על תצהירו של מר גילה. בתצהיר זה מפנה מר גילה למכתביהם של הגב' פליאה אלבק ז"ל ושל א. שרון. מכתבים אלה היו מצויים בתיק בקשה להיתר שמספרו 18/85. ממכתבים אלה ניתן להסיק שהיה ניסיון לעשות עסקה על המקרקעין, אולם העסקה לא צלחה הואיל והמקרקעין הוקנו לממונה. בשלב חקירתו הנגדית של מר גילה הוא נשאל על מסמכים אלה, ואז עלה כי מדובר על עסקת מכר של אנשים שמכונים "יורשי ריבלין". מדובר היה בקונה שהוא יצחק ברדריאן. מדובר באדם שבשלב מסוים היה אמור להצטרף לתביעה אולם, הוא וויתר על כך והפך להיות נתבע פורמלי בלבד. אני מקבל את עמדת התובעים כי מכתבים אלה אינם יכולים ללמד דבר בעניין הקניית הקרקע הרשומה על שם התובעים לממונה. כמו כן לא הוכח קשר בין "יורשי ריבלין" לתובעים שלפני או לעסקה העולה מהמכתבים הנ"ל. מדובר בעמדה או חוות דעת של מי שחתום על המכתבים הנ"ל, אולם אלה לא יכולים להוות תחליף לצו הקנייה הנדרש.

13.אני מקבל את טענת התובעים כי עד היום לא הוכח קיומו של צו הקנייה לגבי המקרקעין. על כך נחקרו העדים מטעם היועץ המשפטי, מר גילה, מר חזן, ומר סגל. שלושתם העידו כי אין בידיהם צו שכזה. כמו כן, עלה מהראיות כי לא נרשמה במקום כלשהו הערה בדבר הקניית המקרקעין לממונה.

14.התובעים מדגישים כי המקרקעין נשוא התביעה היוו בזמנו חלק מהליך הסדר שלא הושלם זאת בשל פרסום צו בדבר חוק הסדר קרקעות ומים (מס' 291) (יהודה ושומרון) התשכ"ט – 1969. צו זה התלה את כל הליכי הסדר הקרקעות בגדה המערבית שהתבצעו בזמנו ביוזמת הממשלה. עקב הצו גם הושעה ביצוע חוק מס' 40 בשנת 1952, חוק הסדר המקרקעין והמים. מכוח חוק זה היה השלטון הירדני יוזם בזמנו הסדרי מקרקעין ורישומם בלשכת רישום מקרקעין, הסדרים שהתייחסו לישובים שונים בשטח הגדה המערבית. מהראיות עלה כי במסגרת פעילות זו של השלטון הירדני, נוצר לוח הזכויות הלא סופי. מכאן עולה כי הסדר זה הוקפא כאמור. לפיכך, יש לקבל את טענת התובעים כי מכוח זאת זכות הקניין נקבעת גם היום על פי שיטת הרישום הישנה היינו רישום השטרות, ומכוח שיטה זו רשומים התובעים כבעלי המקרקעין.

15.מר גילה התייחס לעובדה שהקנייה לממונה לא נרשמה עד היום. לטענתו הממונה על נכסי האויב לא נוהג לעשות כן ברישומים בשיטה הישנה. לא מצאתי בסיס לטענה שכזו. נהפוך הוא, על פי קביעותיי בפסק הדין הראשון, הירדנים נהגו לרשום הקניות שכאלה. הם היו מוציאים מעת לעת צווי הקנייה על מקרקעין ורושמים צווים אלה בספרי רישום המקרקעין. (ראה סעיף 33 לפסק הדין הראשון).

16.תמיכה לעניין זה ניתן למצוא בקביעת בית המשפט העליון בבג"צ 1285/93 עיזבון שכטר נ' מפקד יהודה ושומרון, תק-על 94(4) 15. באותו עניין נקבע על ידי בית המשפט העליון כי דרוש צו הקנייה לגבי קרקע כדי להפכה לרכוש ממשלתי. דרוש צו הקנייה כדי להקנות מקרקעין בבעלות פרטית לאפוטרופוס. בית המשפט העליון קבע כי במקום שמתעורר ספק יש לפרש את זכות ההקנייה על דרך הצמצום.

17.בפסק הדין הראשון (סעיף 35) קבעתי כי נטל ההוכחה מוטל על כתפי הנתבעים להראות כי אכן קיים צו הקנייה. סברתי אז כי הנתבעים לא עמדו בנטל זה.

18.אין חולק כי גם עתה לא הוצג לבית המשפט צו הקנייה.

19.אין חולק כי לא הוצג רישום או הערה בדבר קיומו של צו הקנייה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ