אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הרמת מסך בין חברות קשורות והטלת אחריות אישית על מנהל החברה

הרמת מסך בין חברות קשורות והטלת אחריות אישית על מנהל החברה

תאריך פרסום : 13/03/2007 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום ראשון לציון
2257-02
28/01/2007
בפני השופט:
שאול מנהיים

- נגד -
התובע:
שטיינבוק נפתלי
עו"ד קוצר
הנתבע:
1. פוקס י. תקשורת תשתיות ופיתוח בע"מ
2. פוקס יצחק 2002 בע"מ
3. פוקס יצחק

עו"ד מרגלית
פסק-דין

א.         מבוא

1.         בפניי תביעה כספית שעילתה שבעה (7) שיקים, שמשכה הנתבעת 1. לאחר גלגולים שונים שאין זה המקום לפרטם עלה לבסוף בידי בית המשפט לדון בתביעה לגופה, וההוכחות והסיכומים בעל-פה נשמעו ביום 21/1/2007.

2.         אין מחלוקת כי השיקים הם שיקים של החברה הנתבעת 1, וכי האדם שחתם עליהם והטביע עליהם את חותמת הנתבעת 1 הוא הנתבע 3, שהיה בכל עת בעל מניותיה ומנהלה היחיד. השיקים כפי שהודפסו על ידי הבנק נושאים שרטוט ובו מילים השוללות סחרות מהשיקים, אולם השרטוט וההגבלה האמורה נמחקו ולצד המחיקה מופיעה חותמת של הנתבעת 1 וחתימת הנתבע 3, המורשה לחתום בשמה. אין חולק שהמחיקה והחתימה שלצידה אכן נעשו על ידי הנתבע 3 מטעם ובשם הנתבעת 1.

3.         השיקים נמשכו כולם לפקודת חברה שנשלטה על ידי אדם בשם חיים ספיגולנט. השיקים הוסבו על ידי הנפרעת לטובת התובע, אשר לטענתו ביצע פעולות של ניכיון בשיקים הללו, שהיו מעותדים, וזאת בתמורה ל-3% בגין כל חודש. אין כל תיעוד על עיסקות הניכיון האמורות שבין התובע לבין החברה שבשליטת ספיגולנט. התובע טען כי הוא גמלאי ואינו מבצע פעולות של ניכיון שיקים כדרך עיסוק. עם זאת הוברר מפיו כי 7 השיקים נשוא התביעה אינם השיקים היחידים או הראשונים שבהם ביצע ניכיון עבור אותה חברה שבשליטת ספיגולנט.

4.         השיקים לא נפרעו, והבנק הנמשך החזיר אותם בשל חוסר כיסוי.

יש לבדוק האם כל אחד מהנתבעים חב כלפי התובע בגין השיקים.

ב.         דיון

5.         אין חולק שהתובע הוא בגדר אוחז בשיקים. כאמור לעיל, לטענתו נתן עבורם תמורה אף כי אין בידיו ראיה כלשהי על כך. היעדר ראיה כזו אינו פוגע בתביעה משום שקיימת חזקה כי כל אוחז נתן ערך עבור שטר השיק שהוא אוחז בו (ס' 29(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש]). חזקה זו לא נסתרה. יתרה מכך, ס' 29(ב) קובע חזקת אחיזה כשורה. לטעמי אף חזקה זו לא נסתרה. נתתי דעתי לטענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו כי התובע כלל לא טען שהוא אוחז כשורה, אולם כאשר קיימת חזקה הקבועה בחוק אין צורך לטעון טענה מפורשת של אחיזה כשורה. לדעתי מחיקת הגבלת הסחרות על גבי השיקים אינה שוללת את היסוד של שטר שלם ותקין לפי מראהו, הן משום שהמחיקה נושאת חתימה הנחזית להיות חתימת המושכת והן בדיעבד משהוברר שאכן המושכת היא זו שמחקה את ההגבלה. מכל מקום, לכל הפחות יש לראות את התובע כמי שאוחז בתום לב ובתמורה בשיקים. אין בחומר הראיות ואף בהגיון כל יסוד לחשוד כי התובע היה מודע למערכת היחסים שבין ספיגולנט והחברה שבשליטתו לבין הנתבעת 1 או מי מהנתבעים האחרים, ובוודאי שאין יסוד לחשוד שהתובע ידע כי נפל פגם כלשהו בזכות הקנין של החברה הנפרעת או ביכולתה לסחר אליו את השיקים.

ב. (1)    טענות הגנה של הנתבעת 1

6.         הנתבעת 1 ניסתה לטעון, לטעמי בחצי פה, טענות הגנה אשר ככל שירדתי לסוף דעתה משמעותן המשפטית היא כי השיקים הם בגדר שטר טובה, וכן כי השיקים נמסרו למטרה מיוחדת וסיחורם לתובע חורג מאותה מטרה. לדעתי אין כל ממש באף אחת משתי הטענות, וזו כנראה הסיבה לכך שנטענו בחצי פה. ס' 27(א) לפקודת השטרות מגדיר שטר טובה (וליתר דיוק - מגדיר מיטיב) כמי שחותם על שטר "בלא שקיבל בעדו ערך וכדי להשאיל את שמו לאדם אחר". לגירסת הנתבעים כפי שנשמעה בעדותו היחידה של הנתבע 3, השיקים נעשו תמורת ערך והערך הוא התחייבות של ספיגולנט ו/או של החברה הנפרעת שבשליטתו לשלם את סכומם במזומן לנתבעת 1 סמוך לפני מועד פרעונם. הנתבע 3 אף הוסיף וטען שלהבטחת התחייבות זו קיבל מספיגולנט או מהחברה הנפרעת שיקים נגדיים לשיקים שמסר לה, ובהם 7 השיקים נשוא התביעה. מכאן שלפי גירסת הנתבעים אשר בוודאי מחייבת לפחות אותם, השיקים שניתנו לספיגולנט או לחברה שבשליטתו ניתנו בעד ערך. כמו כן ברור ששיקים אלה לא ניתנו רק כדי להשאיל את שמה של הנתבעת 1 לאדם אחר כלשהו, לרבות ספיגולנט או החברה שבשליטתו, אלא על מנת שיפרעו לידי צד שלישי (לטענת הנתבע 3, הצד השלישי שלידיו היו אמורים השיקים להיפרע הוא הבנק של החברה הנפרעת). לאור האמור לעיל, אין מדובר בשיקים שהם בגדר שטר טובה בכלל. זאת ועוד: לפי ס' 27(ב) לפקודה גם מי שהוא בגדר מיטיב חב על פי השטר כלפי אוחז בעל ערך, וזאת אפילו ידע האוחז בעת נטילת השטר שאותו צד הוא בגדר מיטיב. מכאן שגם לו טענת שטר הטובה היתה מתקבלת, די היה במתן ערך על ידי התובע כדי להתגבר עליה.

7.         אשר לטענה של מסירה למטרה מיוחדת, טענה זו אין לה בסיס. הנתבע הודה כי מחק את הגבלת הסחרות שהיתה מוטבעת במקור על גבי כל אחד מהשיקים וחתם יחד עם חותמת הנתבעת 1 לצד המחיקה וזאת בכוונה מפורשת לאפשר לנפרעת לסחר את השיקים לצד שלישי ואף לעשות בהם ניכיון. כל טענתו של הנתבע היא כי הוא ידע והסכים רק לכך שהשיקים הללו ינוכו בבנק של החברה הנפרעת ולא אצל צדדים שלישיים, וזאת על פי דבריו משום שצדדים שלישיים כמו התובע גובים ריבית ניכיון אשר - כפי שאכן התובע העיד שגבה - הינה גבוהה יותר מזו המקובלת בבנקים עד כדי שברור שמי שנזקק לבצע ניכיון שיקים תמורת ריבית כה גבוהה לא יוכל להחזיק מעמד לאורך זמן ולכן אילו היה הדבר ידוע לנתבע לא היה מסכים למשוך את השיקים כלל. טענה זו גם אם היא נכונה אין בה משום מסירה למטרה מיוחדת (או על תנאי). סיחור מוגדר בס' 30(א) לפקודת השטרות כהעברת שטר בדרך העושה את הנעבר לאוחז. אין מחלוקת שהשיקים נמסרו לחברה הנפרעת והיא הפכה לאוחז בהם. ס' 20(ב)(2) לפקודת השטרות קובע שמותר להוכיח שהמסירה היתה "על תנאי או למטרה מיוחדת בלבד ולא לשם העברת הקנין בשטר". מכאן שמסירה שנועדה להעביר קנין בשטר אינה יכולה להיחשב למסירה על תנאי, או למטרה מיוחדת, כמובנה בסעיף האמור. מסירה של שיקים לנפרע על מנת שיסחר אותם לבנקאי שלו ואף יבצע בהם ניכיון אצל הבנקאי שלו היא מסירה שנועדה להעביר לנפרע זכות קנין מלאה, לרבות סחרות מהותית ופורמלית, וממילא אינה בגדר מסירה על תנאי או למטרה מיוחדת. אומנם יכול שבמעמד המסירה או לפניו יותנה בין המושך לנפרע כי הנפרע יעשה בשטרות שימוש מוגדר, אולם הסכמה כזו שאין לה ביטוי בשטר עצמו אינה דבקה בשטר ואינה פוגמת בזכות הקניין בו, וכל תחולתה במישור היחסים החוזיים שבין הצדדים הקרובים בלבד.

8.         המסקנה היא כי דין התביעה נגד הנתבעת 1 להתקבל במלואה.

ב.(2)     חבותה של הנתבעת 2

9.         נעבור עתה לנתבעת 2. אין חולק שהנתבעת 2 כלל לא היתה קיימת בעת עשיית השיקים, והיא נוסדה בתחילת 2002, לאחר שחלק מ-7 השיקים נשוא התביעה חוללו וסמוך לפני מועד פרעון יתרת 7 השיקים. מסתבר שהנתבע 3 הקים את הנתבעת 2 לפי יעוץ שלטענתו קיבל, על מנת שזו תמשיך בדיוק את אותה פעילות עיסקית שהיתה עד אז של הנתבעת 1. שתי הנתבעות הן חברות שבעל המניות היחיד בהן הוא הנתבע 3 והוא גם מנהלן היחיד. מתברר כי עיקר נכסיה של הנתבעת 1 היה המוניטין שלה, וכן נתברר כי כל נכסיה של הנתבעת 1 עברו לנתבעת 2 ברציפות עם הקמת הנתבעת 2 וללא תמורה כספית כלשהי לנתבעת 1. עוד מתברר שכאשר הדבר נעשה חוללו כבר חלק מ-7 השיקים נשוא התביעה והנתבע 3 ידע כבר כי ספיגולנט נמלט מהארץ והבין היטב כי ההסדר, שלטענתו היה קיים עד אז ואשר איפשר לו לפרוע את השיקים (משום שסמוך לפני מועד פרעונם היה ספיגולנט מפקיד בחשבון הבנק של הנתבעת 1 את סכומם במזומן), כבר לא יפעל והוא יאלץ לפרוע את השיקים מחשבון הנתבעת 1 מבלי לקבל כנגדם כספים מספיגולנט. על פי דבריו שלו כבר הוטלו עיקולים בחשבון הבנק של הנתבעת 1 בשל אותה הסתבכות עם ספיגולנט, הדבר פגע בפעילות הנתבעת 1 ובדיוק לכן החליט להעביר את פעילותה לחברה חדשה שהקים והיא הנתבעת 2. עיון בחומר הראיות מגלה כי תופעה של סירוב שיקים החלה אצל הנתבעת 1 כבר באוקטובר 2001, אם כי אין מדובר בתופעה גורפת או כללית בחודש אוקטובר.

10.        לטעמי עובדות אלה שכבר אינן שנויות במחלוקת מצדיקות באופן מלא את הרמת מסך ההתאגדות שבין שתי החברות, הנתבעת 1 והנתבעת 2. זו גם הסיבה לכך שגם הטענות כנגד חבות הנתבעת 2 הועלו על ידי ב"כ הנתבעים בחצי פה בלבד. גם הנכסים המוחשיים אשר היו לנתבעת 1, בין שהם רבים ובין שאינם רבים (אגב: לפי הדו"ח הכספי של הנתבעת 1 לסוף שנת 2001 שהנתבע אישר את נכונותו, דובר בנכסים מוחשיים בהיקף ניכר), עברו בחטף לנתבעת 2 ללא תמורה כספית אמיתית כלשהי. יתרה מכך, המוניטין ואף הכנסות הצפוית להתקבל בגין עבודות שכבר נעשו על ידי הנתבעת 1 (ויוזכר שהנתבע אישר בעדותו כי הנתבעת 1 נתנה ללקוחותיה אשראי של בין 90 ל-120 ימים לאחר תום החודש השוטף שבו הושלמה העבודה) עברו בחטף לנתבעת 2 בתחילת 2002 מבלי שהנתבעת 1 קיבלה תמורה כלשהי עבורם וזאת כאשר היה ידוע היטב לנתבע 3, מנהלה ובעליה היחיד של הנתבעת 1, כי הנתבעת 1 למעשה אינה מסוגלת לפרוע את חובותיה נכון לאותו זמן.

11.        מדובר אם כן במקרה פשוט של הברחת נכסים, שהיו הסיכוי היחיד של נושי הנתבעת 1 להיפרע, לחברה אחרת באותה שליטה ובאותו ניהול ללא כל תמורה ותוך ידיעה מלאה על היעדר יכולתה של הנתבעת 1 לפרוע את חובותיה בעצמה נכון למועד בו עברה פעילותה ביוזמת הנתבע 3 אל הנתבעת 2. במקרה כזה ללא ספק יש להתעלם מהחיץ המלאכותי של אישיות משפטית נפרדת חדשה כביכול ולראות את שתי החברות כישות אחת. ההפרדה שביניהן לא נועדה אלא להבריח נכסים מנושים ולפגוע בהם, וזוהי הצדקה מלאה להרמת המסך ביניהן.

12.        המסקנה היא כי יש לחייב הנתבעת 2 יחד ולחוד עם הנתבעת 1 בתשלום מלוא סכום התביעה לתובע.

ב.(3)     שאלת חבותו האישית של הנתבע 3

13.        השאלה שנותרה, והיא גם זו שבה מיקד ב"כ הנתבעים את עיקר טענותיו, היא האם יש להטיל אחריות אישית גם על הנתבע 3 בעצמו. כידוע, אחריות אישית כזו יכולה לנבוע מאחד משני מקורות (או משניהם): הרמת מסך בין התאגידים היינו הנתבעות 1 ו-2 לבין הנתבע 3, וחבות אישית ישירה של הנתבע 3 כאורגן של החברות הללו או של איזו מהן.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ