התובענות
1.לפני שתי תובענות שהדיון בהן אוחד.
האחת - בקשה לאישור פסק בוררות (הפ"ב 16325-02-15), על פי סעיף 23 לחוק הבוררות התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות") (להלן: "הבקשה לאישור"), במסגרתה עתרו המבקשות, עידן הגאולה בע"מ ובית משיח בע"מ (להלן: "המבקשות") לאשר פסק בוררות שניתן על ידי הרב חיים הכהן רייכמן (להלן: "הבורר" או "הרב רייכמן") ביום כט' טבת התשע"ה (20.1.2015) (להלן: "פסק הבוררות"), בסכסוך שבין המבקשות למשיבים; תמר כהן (להלן: "המשיבה" או "תמר") ויצחק כהן (להלן: "יצחק").
השניה - בקשה לביטול פסק בוררות (הפ"ב 38169-03-15) (להלן: "בקשת הביטול"), שהוגשה על ידי המשיבה - תמר, הטוענת כי לא התנהל כל הליך הבוררות בינה לבין המבקשות.
2.בפתח הדברים ובטרם תפורט השתלשלות ההליכים מתחילתם, עליי להתייחס להתנהלות ב"כ המבקשות, עו"ד שרעבי, אשר במחאה על החלטות בית המשפט שלא נשאו חן בעיניו, בחר לעזוב את אולם בית המשפט בעוד ב"כ המשיבה מסכמת את טענותיה, זאת על אף שהובהר לו כי יתבקש לסכם טענותיו לאחר שעו"ד פורת תסיים את טיעוניה.
מפאת כבודו של עו"ד שרעבי לא אוסיף ואפרט את התנהלותו במהלך הדיון.
חרף העובדה שב"כ המבקשות עזב את הדיון בעו"ד עו"ד פורת, ב"כ המשיבה, מסכמת את טענותיה - אדון בטענות הצדדים לגופן, כפי שהן עולות מכתבי הטענות.
רקע עובדתי
3.בין המבקשות לבין המשיבים, תמר ויצחק, שהיו אז בני זוג נשואים ולימים התגרשו, נחתם ביום 9.6.2004 הסכם שכירות (להלן: "הסכם השכירות"), לפיו קומת הקרקע בבית מגוריהם של המשיבים, בכפר חב"ד, הושכרה למשיבות לצורך ניהול עסקיהן בתחום שיווק והפצה של ספרי קודש ומוצרי יודאיקה (הסכם השכירות צורף כנספח א' לבקשת האישור).
4.תחילתם של ההליכים המשפטיים בין הצדדים בתביעה שהגישו המבקשות לבית המשפט השלום בהרצליה בת"א 32659-12-10 נגד תמר ויצחק ועניינה בקשה להשבת המצב לקדמותו ובקשה לצו מניעה (נספח א' לבקשת הביטול). לימים, הגיעו המבקשות ויצחק להסכם שכונה "הסכם פשרה עקרוני" (הוגש וסומן נ/2), במסגרתו הוסכם כי הרב דוד נחשון ישמש כבורר בין הצדדים. הסכם פשרה זה הוגש לבית המשפט וניתן לו תוקף של פסק דין.
5.תמר טענה כי הסכם הפשרה נ/2, הושג והוגש לבית המשפט שלא בהסכמתה וללא ידיעתה. לפיכך הגישה תמר, לבית המשפט השלום בהרצליה (ת"א 23437-03-12), תביעה לביטול פסק דין, לפינוי המבקשות מהמושכר ולתשלום פיצויים.
טענותיה של תמר התקבלו. בפסק דין שניתן על ידי כב' השופט יעקב שקד, נקבע כי תקופת השכירות הסתיימה ביום 27.12.2010 וכי המשיבה - תמר, זכאית לסעד של פינוי המושכר ולתשלום פיצויים בסך של 100,000 ₪ (להלן: "פסק הדין של בית המשפט השלום בהרצליה").
6.המבקשות הגישו ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום בהרצליה (ע"א (מחוזי ת"א) 56303-11-14). בקשה לעיכוב נדחתה כמפורט בהחלטת כב' השופט ברנר, מיום 16.1.2015 (נספח ח' לתגובת המשיבה לבקשה לצו לא תעשה).
7.הבקשה לאישור פסק הבוררות הוגשה ביום 8.2.2015. בצוותא חדא עם הבקשה לאישור הוגשה "בקשה למתן צו לא תעשה" (להלן: "הבקשה לסעד זמני"), לפיו על המשיבה להימנע מלהמשיך בהליכי הוצל"פ לגביית כספים והליכי פינוי על פי פסק הדין של בית משפט השלום בהרצליה.
הבקשה לסעד זמני נומקה בכך שביום 20.1.2015, ניתן פסק הבוררות בו נפסק, בין היתר, כי למבקשות זכות להשתמש במושכר עד ליום 12.7.2017 (סעיף 19 ו' לבקשה לסעד זמני).
8.בתגובה לבקשה לסעד זמני טענה המשיבה כי "...היא לא הוזמנה לכל הליך בוררות, כי לא היתה מודעת לכל הליך בוררות שהוא, וכי לא התקיים כל הליך בוררות שהוא על ידי אותו בורר או בכלל" (סעיף 7 לתגובת המשיבה לבקשה לסעד זמני). בדיון בבקשה לסעד זמני, חזרה ב"כ המשיבה וטענה כי לא התקיים הליך בוררות וכי "פסק הבוררות הזה פשוט צץ יש מאין בסוף ינואר". ב"כ המשיבה הודיעה כי תגיש בקשה לביטול פסק הבוררות (עמ' 2 לפרוטוקול ישיבת 19.2.2015).
9.לאור הערות בית המשפט, חזר בו ב"כ המבקשות מהבקשה לסעד זמני (עמ' 4 לפרוטוקול ישיבת 19.2.2015).
10.ביום 18.3.2015, הגישה המשיבה את הבקשה לביטול פסק הבוררות במסגרתה חזרה והצהירה כי לא התקיימו בין הצדדים הליכי בוררות וכי "פסק הבוררות" נולד יש מאין בעת הגשת בקשה חוזרת לעיכוב פסק הדין של בית משפט השלום בהרצליה (סעיף 17 יא' לבקשת הביטול) וכי "...עסקינן במסמך מוזמן ו/או מזויף ובכל מקרה אין עסקינן במסמך שהוא פרי הליך של בוררות" (סעיף 18 לבקשה לביטול פסק בוררות).
11.בתגובה לבקשה לביטול, הכחישו המבקשות את טענות המשיבה והודיעו כי הן מבקשות לזמן את הבורר כעד מטעמן. אשר לטענה כי פסק הבוררות עומד בניגוד לפסק הדין של בית משפט השלום בהרצליה, טענו המבקשות כי לדעתן פסק הדין האמור "יתהפך" בהליכי הערעור שננקטו על ידן ובכל מקרה בפסק הבוררות יש כדי להכריע גם בעניינים שלא נתבררו בפני בית משפט השלום בהרצליה (סעיף 20 לתגובה). יצוין כי המבקשות לא תמכו את התגובה לבקשת הביטול בתצהיר לאימות העובדות הנטענות בה.
12.הדיון בתובענות נדחה עד לאחר סיום ההליכים בערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט השלום בהרצליה.
פרוטוקול הדיון בערעור שהתקיים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ביום 14.3.2016 (ע"א 56303-11-14), הוגש על ידי ב"כ המבקשות לתיק בית המשפט.
מהפרוטוקול עולה כי המבקשות פינו את המושכר. בהמלצת בית המשפט המחוזי, הגיעו הצדדים לכלל הסכמה לפיה לסילוק כל טענות המשיבה נגד המערערות בכל הקשור לשכירות, המערערות - המבקשות דכאן - תשלמנה למשיבה סכום נוסף של 20,000 ₪ מעבר לסכומים ששילמו עד היום (כ-70,000 ₪ בהתאם לדברי המשיבה בעמ' 3 לפרוטוקול) ולאחר תשלום זה תסגור המשיבה את תיק ההוצל"פ שפתחה לביצוע פסק הדין של בית המשפט השלום בהרצליה.
כן הוסכם כי המערערות - המבקשות דכאן - מוותרות על דרישותיהן לפי פסק הבוררות למעט הקביעות שבסעיף ב' ו-ג' בעמוד לפני האחרון של פסק הבוררות וגם זאת, ביחס לנזקים ולא בקשר לשכירות. הובהר כי אין באמור משום פגיעה בטענות המשיבה, כי לא קיים פסק בוררות וכי לא הייתה צד להליך בוררות (עמ' 5-6 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי בתל אביב).
13.יצחק, המשיב 2 בבקשה לאישור והמשיב 3 בבקשה לביטול, לא הגיש תגובה לבקשות אך התייצב לדיון וטען כי בינו לבין הבורר - הרב רייכמן, קיים מזה שמונה שנים סכסוך כספי וכי הוא מעולם לא ידע על בוררות שהתקיימה בפניו ומעולם לא קיבל הודעה על בוררות כזו (עמ' 5 לפרוטוקול).
דיון
14.נוכח ההסכמה אליה הגיעו הצדדים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, הבקשה לאישור פסק הבוררות צומצמה למעשה לאמור בסעיפים ב' ו-ג' בעמוד הלפני אחרון של פסק הבוררות בכל הנוגע לפיצוי בגין נזקים שנפסקו לזכות המבקשות.
15.הטענה המרכזית העומדת ביסוד התנגדות המשיבה לאישור פסק הבוררות כמו גם בבסיס הבקשה לביטול פסק הבוררות היא כי לא התקיימו הליכי בוררות.
16.הטענה כי לא התקיימו הליכי בוררות כך שאין מדובר בפסק בוררות שניתן לאשרו וליתן לו תוקף של פסק דין היא טענה חיצונית לחוק הבוררות אשר ניתן להעלותה כטענת התנגדות לאישור פסק בוררות אף מבלי להגיש בקשה נפרדת לביטול פסק הבוררות (רע"א 2488/14 יוסטר נ' סגלוביץ (31.12.2014); ע"א 633/75 מדינת ישראל נ' הלוי, פ"ד לא (3) 633 (1977); ס.אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, כרך ב' ע"מ 961-963 (להלן :"אוטולונגי").
עם זאת, למען הזהירות, המשיבה הגישה בקשה לביטול פסק הבוררות במסגרתה חזרה והצהירה כי אין מדובר בפסק בוררות, כי לא התקיים בין הצדדים הליך בוררות והיא לא נטלה חלק בהליך בוררות כלשהו.
17.לאחר ששבתי ובחנתי את טענות הצדדים, סבורה אני כי המשיבה - תמר, עמדה בנטל להוכיח טענתה כי פסק הבוררות שצורף לבקשה לאישור, אינו תולדה של הליך בוררות שהתנהל בין הצדדים לפיכך אין עסקינן בפסק בוררות. אנמק מסקנתי זו.
18.המבקשות הכחישו בתגובה לבקשה לביטול את הטענה כי לא התקיים הליך בוררות בין הצדדים. עם זאת, הטענה כי התנהל בין הצדדים הליך בוררות היא טענה עובדתית. המבקשות לא צירפו לתגובה לבקשה לביטול תצהיר לביסוס העובדות הנטענות בה ואף לא פירטו בתגובתן כיצד, איך ומתי התנהל הליך בוררות בין הצדדים. זאת ועוד, לתגובת המשיבות לא צורף כל מסמך המעיד על כך שהתנהלו בין הצדדים הליכי בוררות.
19.המבקשות עתרו לזימון הבורר לעדות. כאמור בהחלטתי מיום 31.3.2016, בהעדר תצהיר התומך בעובדות העומדות ביסוד התגובה לבקשת הביטול, לא ראיתי להיעתר לבקשה לזימון הבורר לחקירה. כפי שציינתי בהחלטתי, בקשה לביטול פסק בוררות מתנהלת על דרך של המרצת פתיחה. על פי תקנה 256 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), היה על המבקשות לצרף לתגובה להמרצת הפתיחה תצהיר לאימות העובדות העומדות ביסוד התגובה. גם אם נראה בבקשת הביטול "בקשה בכתב", הרי שתקנה 241 (ג) לתקנות מחייבת אף היא הגשת תצהיר לאימות הטענות העובדתיות הנטענות בתגובה. כשמדובר בהליך המתנהל על דרך של המרצת פתיחה, אין למבקשות זכות קנויה לזימון עדים שהרי ההליך מתנהל על פי התצהירים שהוגשו מטעם הצדדים, זאת אלא אם ראה בית המשפט להתיר הבאת ראיות נוספות (רע"א 1498/09 אוחיון נ' גולפינגר (10.3.2009); ע"א 99/82 רומנו נ' גואטה פ"ד לט (1) 281 (1985)). בנסיבות אלה, נוכח ההלכה כי בורר לא יזומן לעדות אלא בנסיבות חריגות ומיוחדות ונוכח העובדה שהמבקשות לא צרפו תצהיר לתמיכה בטענות העובדתיות העומדות ביסוד התגובה - לא התרתי זימון הבורר לחקירה.
20.לפנים משורת הדין, נעתרתי לבקשת ב"כ המבקשות לראות בתצהיר שצורף לבקשה לסעד זמני כתצהיר התומך בתגובה לבקשת הביטול. גם בתצהירו ועדותו של לוי יצחק נחשון, המצהיר מטעם המבקשות (להלן: "לוי יצחק" או "המצהיר מטעם המבקשות"), אין כדי להראות כי התנהלו הליכי בוררות - והדברים יפורטו בהמשך.
21.בשלב זה של הדיון מן הראוי להבהיר את מה שאינו שנוי במחלוקת כי בהסכם השכירות קיימת תניית בוררות, הקובעת בזו הלשון:
"15.1 הצדדים מצהירים ומסכימים בזה כי כל מחלוקת שתתגלה ביניהם בקשר עם הסכם זה כל הנובע ממנו והכרוך בו תובא להכרעתו של הבורר הרה"ח חיים רייכמן.
15.2 הבורר לא יהיה כפוף להוראות הדין המהותי ולא לסדרי הדין ולדיני הראיות ויהיה מוסמך לפסוק הן לדין והן לפשרה.
15.3 הבורר ינמק את פסק הדין.
15.4 חתימת הצדדים על הסכם זה תחשב כחתימתם על שטר בוררין" (להלן: "תניית הבוררות").
22.המשיבה אינה חולקת על קיומה של תניית בוררות בהסכם השכירות ואינה מתכחשת לה. אלא שעצם קיומה של תניית בוררות בהסכם השכירות שנחתם בשנת 2004, אינו מהווה ראיה לכך שבחלוף עשור מאז חתימת הסכם השכירות, התנהלו בין הצדדים הליכי בוררות וכי פסק הבוררות ניתן בעקבות הליך בוררות שהתנהל בין הצדדים. ודוק - עובדת קיומה של תניית בוררות בהסכם השכירות אינה שנויה במחלוקת אך אין בכך כדי להראות ולהוכיח שהתקיימו בין הצדדים הליכי בוררות.
23. העובדה שהמשיבה טענה בתביעה שהגישה בת"א (שלום הרצליה) 23437-03-12 לביטול פסק הדין בת"א (שלום הרצליה) 32659-12-10(שעניינו תביעה שהוגשה על ידי המבקשות עצמן), כי בהסכם השכירות מונה בורר אחר - הרב רייכמן - אינה מצביעה על כך שהתנהל הליך בוררות בין הצדדים. כל שנאמר בכתב התביעה הוא כי המשיבה לא הסכימה לתנאי הסכם הפשרה, נ/2, שהוגש לבית המשפט ללא חתימתה וללא הסכמתה ואשר במסגרתו מונה בורר אחר מזה שנקבע בהסכם השכירות (ראו סעיף 4 לכתב התביעה, נ/1 ובקשת המשיבה לביטול פסק דין, נספח ב' לתגובה לבקשה לסעד זמני). יש לציין כי לפי הסכם הפשרה, נ/2, הצדדים מינו את הרב דוד נחשון - אביו של לוי יצחק - המצהיר מטעם המבקשות ומי שהיה באותה עת מנהלן של המבקשות, כבורר בין הצדדים. בנסיבות אלה, טענת המשיבה באה אך להסביר כי הסכם הפשרה נ/2, לא נעשה על דעתה וכי אין היא מסכימה למינויו של הרב נחשון, כבורר. כאמור, עצם העובדה שעל פי הסכם השכירות הרב רייכמן מונה כבורר להכרעה במחלוקות בין הצדדים, אינה שנויה במחלוקת. עם זאת, אין בטענות המשיבה, כפי שנטענו במסגרת התביעה לביטול פסק דין, כדי להעיד על כך שהתקיים או מתקיים הליך בוררות כלשהו בפני הרב רייכמן אלא אך כי הרב רייכמן הוא שנבחר לשמש כבורר בין הצדדים על פי תניית הבוררות בהסכם השכירות.
24.המשיבה ציינה בתצהירה כי בטרם הגישה את התביעה לביטול פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה שנחתם על ידי המבקשות ויצחק ללא ידיעתה וללא הסכמתה "פניתי לאותו רב רייכמן, וביקשתי כי יסייע לפתור את הדברים מבלי להיזקק לפניה לערכאות, ואולם אותו "בורר" אמר לי כי יצחק כהן (המשיב 3) אינו מוכן בשום פנים ואופן שהוא, הבורר, יטפל בדברים, ולכן אין ברירה אלא לסיים את הדברים בבית המשפט. משום כך הוגשה התביעה על ידי לבית המשפט בהרצליה.
מאז אותה פניה, בשנת 2011, לא שוחח ה"בורר", עימי פעם אחת אפילו" (סעיפים 20-21 לתצהיר המשיבה). גרסתה של המשיבה לא נסתרה והיא מוצאת תימוכין בדברי יצחק ובעצם העובדה שהמבקשות ויצחק הסכימו במסגרת הסכם הפשרה, נ/2, למנות בורר אחר.
25.מעבר לכך שהמבקשות לא הגישו תצהיר התומך בטענתן כי התקיים בין הצדדים הליך בוררות בפני הרב רייכמן, הרי שגם בפסק הבוררות עצמו אין כל פירוט או תיאור של הליך הבוררות שהתקיים בין הצדדים. בפסק הבוררות נמצא התייחסות להליכים שהתנהלו בין הצדדים בבית משפט השלום בהרצליה (סעיף ה' לפרק ה"המבוא לפס"ד") אך לא פורט בו מתי נפתח הליך הבוררות, מועדי הישיבות שהתקיימו או מה היו טענות המשיבה בבוררות.
26.המצהיר מטעם המבקשות העיד כי הוא לא ניהל את הליך הבוררות ולא השתתף בישיבות הבוררות. המצהיר מטעם המבקשות אף לא ידע לומר באיזה שלב נערכה פניה לרב רייכמן לקיום בוררות, וכדבריו: "צריך לשאול את עוה"ד ואת מנדי (מנהל המבקשות - ב.ט.). ביקשו ממני להביא מדי פעם חשבונות ששלחתי. אני רק הבאתי חשבונות שביקשו ממני להביא לרב רייכמן" (עמ' 15 לפרוטוקול).
המצהיר מטעם המבקשות הוסיף וציין כי מנהל המבקשות - מנדי ועו"ד שרעבי הם שניהלו את הליכי הבוררות אלא שמנהל המבקשות, לא התייצב לדיונים ולא נתן תצהיר מטעם המבקשות בתגובה לבקשת הביטול במסגרתה נטען באופן ברור ומפורש שלא התקיים הליך בוררות כלשהו בין הצדדים.
27.לא זו אף זו, המבקשות עצמן היו אלה שפתחו בהליכים משפטיים נגד המשיבים והגישו תביעה בבית המשפט השלום בהרצליה (ת"א 32659-12-10). חזקה שאם היתה בוררות בין הצדדים, בפני הרב רייכמן, המבקשות לא היו נדרשות להגיש תביעה לבית משפט השלום בהרצליה ולא היו מגיעות להסכם פשרה, נ/2, לפיו מונה בורר אחר - הרב דוד נחשון, כבורר בין הצדדים.
28.זאת ועוד, המבקשות לא עתרו לעיכוב הליכים מכח סעיף 5 לחוק הבוררות בתביעה שהוגשה על ידי המשיבה בבית משפט השלום בהרצליה. חזקה על המבקשות כי ככל שבאותה עת התנהלו בין הצדדים הליכי בוררות, היו מבקשות לעכב את ההליכים בתביעת המשיבה נוכח קיומם של הליכי בוררות.
29.העובדה שבמסגרת ההליכים שהתנהלו בבית המשפט השלום בהרצליה, המבקשות עתרו לזימון הבורר כעד מטעמן - בקשה שנדחתה - אין בה כדי להעיד על הליכי בוררות שהתנהלו אותה עת בין הצדדים.
30.עוד יצויין כי גם בערעור שהוגש על ידי המבקשות על פסק הדין של בית משפט השלום בהרצליה, לא נטען כי במקביל להליכים שנוהלו בבית המשפט השלום בהרצליה, התנהלו בין הצדדים הליכי בוררות. כל שנטען בהודעת הערעור הוא כי "...עפ"י ס' 15 לחוזה השכירות בין הצדדים, היה על התובעת/המשיבה להביא סכסוך זה, למעט עניין ביטולו של פסה"ד, בפני הבורר הרה"ח חיים רייכמן שליט"א..." (סעיף 12 להודעת הערעור נספח ז' לבקשה לביטול פסק הבוררות). ודוק - נטען כי היה על המשיבה להביא את טענותיה בפני הבורר אך לא נטען כי התנהל בין הצדדים הליך בוררות כלשהו.
31.במסגרת הדיון בבקשה לסעד זמני, בתשובה לשאלת בית המשפט אם התנהל הליך בוררות בפני הרב רייכמן, השיב ב"כ המבקשות: "...שהתקיים גם התקיים, באופן שהיה מקובל על הצדדים לאורך כל תקופת הבוררות, והוכרעו סכסוכים רבים בפני אותו בורר, והאופן הוא האופן הבא: בהיות מנהל החברות תושב ארה"ב, היה הבורר משוחח עמו טלפונית ומשוחח עם הגברת כהן (המשיבה - ב.ט.) ובעלה, ובמקרים מסוימים גם עם אחיה, גם טלפונית וגם פנים אל פנים, והיה נותן החלטותיו, והכל היו מכבדים את זה. במקרה הספציפי הזה החליטו בני הזוג כהן על דעת עצמם, בשנת 2010, כאשר אין ספק שהייתה לנו זכות להיות במושכר לשיטתה, למעשי וונדליזם. לשאלת בית המשפט, אני משיב שלא ישבו מעולם ביחד...לשאלת בית המשפט, כך התבצעה הבוררות, בטלפון...לשאלת בית המשפט, אם הבורר יכול לדבר עם צד אחד ללא נוכחות הצד שכנגד, אני משיב שכך הם סיכמו וכך נעשה מאז ומעולם" (עמ' 3 לפרוטוקול ישיבת 19.2.2015). מכאן שגם על פי הצהרת ב"כ המבקשות, מעולם לא התנהלה ישיבת בוררות במעמד הצדדים.
32.אין בידי לקבל טענת ב"כ המבקשות כי הבורר חיכה שהמשיבים, בני הזוג כהן, יציגו טענותיהם בפניו כדי שיוכל לפסוק, אך המשיבה סירבה בכל תוקף ולא הגישה את טענותיה כך שלבורר לא נותרה ברירה אלא לפסוק על פי שהוכח בפניו (עמ' 4 לפרוטוקול ישיבת 31.3.2016).
כאמור, לא הוגש מסמך המעיד על פתיחת הליכי בוררות בפני הרב רייכמן. מפסק הבוררות עצמו, לא עולה שמדובר בפסק בוררות שניתן במעמד צד אחד, כפי שמשתמע מטענות ב"כ המבקשות. יתרה מכך, סעיף 15(א) לחוק הבוררות קובע: "בעל דין שהוזמן כדין לישיבה פלונית ולא התייצב, רשאי הבורר באותה ישיבה לדון בסכסוך בהעדרו; בעל דין שנדרש לטעון טענותיו במועד שנקבע לכך ולא עשה כן, רשאי הבורר לפסוק בסכסוך בהעדרו". בענייננו - לא הוכח כי המשיבה הוזמנה כדין לישיבת בוררות או שנדרשה על ידי הבורר לטעון טענותיה במועד שנקבע לכך. גם בכך יש כדי לתמוך בגרסת המשיבה כי לא התקיימו כלל הליכי בוררות בין הצדדים.
33.גם טענת ב"כ המבקשות כי כך התנהלו הדברים, במהלך השנים "והבורר היה נותן פסקים" (עמ' 4 לפרוטוקול שו' 11) - לא הוכחה שהרי לא הוגשו פסקי בוררות קודמים שעל פי הנטען ניתנו על ידי הבורר.
34.בנסיבות אלה, כאשר לא התקיימה ישיבת בוררות כלשהי במעמד הצדדים ולא הוצג בפני כל מסמך המודיע למשיבה על פתיחת הליכי בוררות בפני הרב רייכמן או על זימונה להתייצב להליכי בוררות - ראיתי לקבל טענת המשיבה כי לא התקיימו בין הצדדים הליכי בוררות. מהדברים האמורים נובע כי פסק הבוררות שצורף לבקשה לאישור אינו פרי הליך בוררות שהתנהל בין הצדדים ואינו בגדר פסק בוררות.
35.למעלה מן הדרוש אציין כי נשגב מבינתי הכיצד טוען ב"כ המבקשות כי מהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בע"א 56303-11-14, בבית המשפט המחוזי בתל אביב, עולה כי טענותיהן של המבקשות התקבלו על דעת המותב שדן בערעור על פסק הדין של בית משפט השלום בהרצליה. למקרא הסכם הפשרה עולה כי המערערות - המבקשות דכאן, פינו את המושכר ושילמו למשיבה סך של 20,000 ₪ מעבר לסכומים ששולמו עד היום (כ-70,000 ש"ח כדברי המשיבה בעמ' 3 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי בתל אביב). מכאן שהמבקשות שילמו כ-90,000 ₪ מתוך סך של 100,000 ₪ שנפסק לחובתן. כן הוסכם על הצדדים כי המערערות - המבקשות דכאן, תהינה רשאיות להמשיך בהליכים בבקשה לאישור פסק בוררות רק בכל הנוגע לסכומי הנזק שבסעיף ב' בעמוד לפני האחרון והסכומים שנפסקו בסעיף ג' באותו עמוד ולא בעניין השכירות. כן הובהר כי המשיבה שומרת על טענותיה כי לא קיים כלל פסק בוררות וכי לא היתה צד להליכי בוררות. ברי כי אין בדברים האמורים כדי לתמוך בטענה כלשהי של המערערות בנוגע להליכי הבוררות שעצם קיומם הוכחש על ידי המשיבה.
36.סיכומם של דברים - ראיתי לקבל את גרסת המשיבה כי לא התקיימו בין הצדדים הליכי בוררות בפני הרב רייכמן. משלא התקיים הליך בוררות הרי שהמסמך שיצא תחת ידיו של הרב רייכמן וכונה "פסק בוררות", אינו בגדר פסק בוררות ואין מקום לאשרו כפסק בוררות.
37.נוכח המסקנה האמורה, לכאורה מתייתר הצורך לדון בבקשה לביטול פסק הבוררות. עם זאת, בבחינת למעלה מן הצורך אציין כי ככל שהייתי משתכנעת שנפתח הליך בוררות בין הצדדים, הרי שמתקיימת בענייננו עילה לביטול פסק הבוררות.
כאמור, ב"כ המבקשות ציין כי לא התקיימו ישיבות בוררות במעמד הצדדים וכי הבורר היה משוחח טלפונית או פנים אל פנים עם כל אחד מהצדדים בנפרד (עמ' 3 לפרוטוקול ישיבת 19.2.2015). המצהיר מטעם המבקשות העיד כי היו פגישות ושיחות בין הבורר למנהל המבקשות והוא הביא מסמכים וחשבונות לבורר (עמ' 15-16 לפרוטוקול ישיבת 31.3.2016). לא הוכח כי אותם מסמכים שהועברו לבורר, הועברו גם למשיבה. בנסיבות אלה, מתקיימת עילה לביטול פסק הבוררות מכוח סעיף 24 (4) לחוק הבוררות, בשל פגיעה בזכות הטיעון המתבטאת בעצם העובדה שלא התקיים דיון בנוכחות הצדדים והבורר קיים שיחות טלפוניות או פגישות במעמד צד אחד, מבלי שניתנה למשיבה הזכות והאפשרות להגיב על הטענות שנטענו על ידי המבקשות ועל המסמכים והחשבונות שהועברו על ידן לבורר. בנסיבות אלה, דין פסק הבוררות - ככל שקיים כזה - להתבטל מכח עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(4) לחוק הבוררות שעניינה אי מתן הזדמנות נאותה לטעון טענות ולהביא ראיות.
38.לא נעלם מעיני כי על פי תניית הבוררות בהסכם השכירות, הבורר אינו כפוף לדין המהותי, לכללי הפרוצדורה ודיני הראיות. עם זאת, הלכה מושרשת היא כי גם בורר שהופטר מכפיפות לדין המהותי וכללי הפרוצדורה, אינו פטור מהקפדה על שמירת כללי הצדק הטבעי ועל מתן זכות טיעון (ראו לעניין זה, רע"א 9808/02 כץ נ' מילמן, פ"ד נח (2) 901 (2004), רע"א 3157/05 סגל נ' ישיבת תומכי תמימים המרכזית ליובאוויטש חב"ד (18.6.2006), רע"א 3355/11 יבולים בשער הנגב (1999) בע"מ נ' שמש אדמה ומים (ש.א.מ.) אגרו ביזנס בע"מ (22.11.2012)). כן ראיתי להפנות לעניין זה לסעיף י' לתוספת לחוק הבוררות הקובע כי "הבורר לא יקיים ישיבה בהעדר בעל דין אלא אם הזהיר אותו בכתב או בעל פה שידון באותה ישיבה בהעדרו אם לא יתייצב".
סיכום
39.נוכח קביעתי כי לא התקיים בין הצדדים הליך בוררות, אין מקום לאשר את המסמך המכונה "פסק בוררות" שצורף לבקשה לאישור.
הבקשה לאישור פסק הבוררות, הפ"ב 16325-02-15, נדחית.
למען הסר ספק, הבקשה לביטול פסק בוררות, הפ"ב 38169-03-15, מתקבלת.
המבקשות בבקשה לאישור תישאנה בהוצאות המשיבה, כהן תמר, בסך כולל של 25,000 ₪.
אין צו להוצאות לטובת המשיב 2, כהן יצחק, אשר לא הגיש תגובה לבקשות.
ניתן היום, כ"ד אדר ב' תשע"ו, 03 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים ולמשיב 2 בדואר רשום.
|
|
|
בלהה טולקובסקי, שופטת
|