אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הפעלת הליך אזרחי כנגד מוסגר למרות שההליך אינו קשור לעבירה נשוא ההסגרה

הפעלת הליך אזרחי כנגד מוסגר למרות שההליך אינו קשור לעבירה נשוא ההסגרה

תאריך פרסום : 13/07/2006 | גרסת הדפסה
בש"א
בית משפט השלום הרצליה
1106-06
12/07/2006
בפני השופט:
אירית מני-גור

- נגד -
התובע:
1. מיכאל האפרתי
2. רות האפרתי
3. TargetEye (ISRAEL) LTD

עו"ד א. שוטלנד
הנתבע:
1. אמנון ז'קונט
2. אלכס ויינשטיין
3. צבי קרוכמל
4. קרוכמל חקירות מיוחדות-שותפות בלתי רשומה
5. אליעזר פילוסוף
6. אברהם בללי
7. בללי- פילוסוף חקירות - שותפות בלתי רשומה

עו"ד קרן חיבל ואח'
החלטה

המבקשים הינם נתבעים בתביעה כספית בתיק אזרחי 1386/06, והגישו בקשה זו בפניי למחיקה ודחייה על הסף. המבקשים 1 ו-2 עותרים למחוק את התביעה על הסף כנגדם, מחמת היעדר אפשרות להגיש תביעה נגדם בעודם מצויים בתחומי מדינת ישראל ומכח הליכי הסגרה. המבקשת 3 עותרת לדחות את התביעה על הסף, מחמת היעדר עילה והיעדר יריבות.

אדון בבקשות המבקשים בנפרד.

באשר לעתירת המבקשים 1 ו-2 : -

ככל העולה מפרטי הבקשה, המבקשים ניהלו עסקיהם בחו"ל משנת 2001 והחל משנת 2002 התגוררו בחו"ל דרך קבע. ביום 24.5.05 נעצרו המבקשים ונכלאו בלונדון לאור חשד למעורבותם במכירת תוכנת ניטור לגופים ממלכתיים ופרטיים בישראל. בחודש יולי 2005 נקטה מדינת ישראל כנגד המבקשים בהליכי הסגרה. במהלך חודש אוג' 2005 התקיימו שני דיונים בביהמ"ש בלונדון, אשר בסופם נחתמה עיסקת טיעון בין המבקשים לבין פרקליטות המדינה. על פי הסכם זה, המבקשים ביטלו את הליך הערעור שהגישו בשאלת הסגרתם לישראל והוסגרו לישראל בכפוף לכך כי בקשת ההסגרה תכיל בחובה סעיף אישום אחד ויחיד והוא: "קשירת קשר לביצוע הונאה- CONSPIRACY TO DEFAUD".

ביום 14.3.06, הודו המבקשים באישומים שיוחסו להם בכתב האישום והורשעו באותן עבירות. במסגרת עיסקת הטיעון נגזרו על המבקשים עונשי מאסר בפועל, המבקש 1 נידון למאסר לתקופה בת שנתיים ימים, והמבקשת 2 לתקופת מאסר בת 4 שנים. כמו כן, חוייבו המבקשים לפצות פיצוי כספי את קורבנות מעשיהם האסורים, לרבות את משיב 1 הוא התובע בתביעה העיקרית בפנינו.

התביעה העיקרית נשוא בקשה זו הינה תביעה כספית שהגיש המשיב 1 כנגד המבקשים וכנגד משיבים 2-7,  בעילות של פגיעה בפרטיות, הוצאת לשון הרע, עוולות מסחריות, פגיעה בזכויות יוצרים, עוולות נזקיות, והפרת חובה חקוקה והסכום הנתבע עולה עד כדי 600,000 ש"ח.

המבקשים טוענים כי על פי הוראות סעיף 17 (א')  לחוק ההסגרה התשי"ד- 1954 (להלן: "חוק ההסגרה"), ניתן להגביל את חופש תנועתו של המוסגר רק בגין הליכים פליליים הבאים לידי ביטוי בצו ההסגרה. הוראות אלה הם המבטאים את "עיקרון הייחוד", ועיקר טענתם של המבקשים כי סמכות השפיטה של ערכאות שיפוטיות בישראל מצומצמת ומוגבלת לא רק לסוג עבירות ההסגרה, אלא יש לפרש הגבלה זו ככזו החלה גם על הליכים אזרחיים ומכאן שביהמ"ש משולל כל סמכות לדון בתביעה הכספית שהגיש משיב 1.

לענין זה הפנה ב"כ המבקשים לתיק פש"ר 2051/85, בש"א 15314/02 יורם גיל חברה לפיתוח ותעשיות בע"מ (בפירוק) ואח', (להלן: "פס"ד גיל"). החלטה בפס"ד גיל ניתנה על ידי כב' השופטת יהודית שיצר ביום 27.8.03. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור שנדחתה על ידי כב' השופטת נאור, בפס"ד מיום 4.2.04 בבר"ע 8934/03.

בהסתמך על פס"ד גיל, טוען ב"כ המבקשים כי הוראות חוק ההסגרה והאמנה האירופאית מונעות נקיטת הליכים פליליים כנגד המבקשים המוסגרים, הליכים השונים מעילת ההסגרה, קל וחומר מנוע אזרח מלנקוט כנגד המבקשים בהליכים משפטיים אזרחיים אשר עלולים בסופם לגרום להגבלת חופש תנועתם של המבקשים. הגבלה שיהיה בה כדי להפר את התחייבות מדינת ישראל עת זו ביקשה להסגיר המבקשים לשטחה. ב"כ המבקשים טוען כי ניהול הליכים אזרחיים נגדם בתביעה הנוכחית, מרוקן מתוכן את משמעות חוק ההסגרה וכוחה של אמנת ההסגרה האירופאית, ותוך אימוץ מסקנות פס"ד גיל טוען כי ניהול הליכים אזרחיים כנגד המבקשים יוצר בעצם "מסלול עוקף" המתעלם מהוראת חוק ההסגרה והאמנה,מסלול אשר גורם להגבלת חירות המבקשים הגבלה אסורה.

עיינתי בבקשה ובתגובה, ואני סבורה שיש לדחותה מהנימוקים שיפורטו להלן.

המסגרת הדיונית בה אנו מצויים, כוללת בתוכה את סעיף 17 (א') לחוק ההסגרה הקובע כדלקמן:

"...לא יוסגר מבוקש אלא אם הובטח על פי ההסכם עם המדינה המבקשת שהוא לא ייעצר, לא יועמד לדין ולא ייענש באותה מדינה על עבירה  אחרת שעבר לפני הסגרתו, ושהוא לא יוסגר על ידי אותה מדינה למדינה אחרת על עבירה שעבר לפני הסגרתו..."

(הדגשה שלי א.מ.ג.).

מקור נוסף על פיו מחוייבת מדינת ישראל לסייג הקבוע בחוק ההסגרה, הינו סעיף 14 לחוק האמנה האירופאית בדבר הסגרה אשר נכנס לתוקף לגבי ישראל ביום 26.12.67 (להלן: "האמנה"). סעיף 14 לאמנה, קובע כדלקמן:

"A person who has been extradited shall not be proceeded against, sentenced or detained with a view to the carrying out of a sentence or detention order for any offence committed prior to his surrender other than that for which he was extradited, nor shall he be for any other reason restricted in his personal freedom"

מלשון סעיף 17 (א') לחוק ההסגרה, עולה בבירור כי כוונת המחוקק היתה לאסור על הליכים פליליים נוספים השונים מאלה שהיוו את עילת ההסגרה. כשהמחוקק מציין "על עבירה אחרת" ,משמע עבירה פלילית אחרת. זאת אף היתה פרשנות סעיף החוק בפס"ד גיל, שם נקבע על ידי ביהמ"ש כי "מלשון החוק ניתן ללמוד לא ניתן להעניש או להעמיד את המבוקש לדין בגין "עבירה" שביצע לפני הסגרתו. הנוסח מתייחס לעבירה שהיא על פי פרשנות מילולית עבירה פלילית".

לא כך נוסח סעיף ההגבלה באמנת ההסגרה. אף ביהמ"ש בפס"ד גיל עמד על השוני בין סעיף 17 לחוק ההסגרה לבין סעיף 14 לאמנת ההסגרה.  על פי לשון האמנה, לא ניתן לפגוע בחירותו של המוסגר מכל סיבה שהיא שאיננה קשורה לסיבת ההסגרה. משנאמר "כל סיבה שהיא" , משמע אף הליך אזרחי הפוגע בחירותו של המוסגר.

יש לאבחן את תוצאת פס"ד גיל מהבקשה שבפנינו. בפס"ד גיל עמדה לדיון השאלה, האם על ביהמ"ש לבטל את צו עיכוב היציאה שהוצא נגד המוסגר במסגרת הליכי פשט"ר. לא כך בעניננו, יש לזכור כי בענייננו כל המחלוקת היא האם ניתן לפתוח בתביעה אזרחית נגד המוסגר ולבצע את מסירת כתב התביעה למוסגר, בשעה שהוא מרצה את עונשו כתוצאה מהרשעה בעבירה נשוא בקשת ההסגרה. בפס"ד גיל לא זו בלבד שדובר בהליך אזרחי ששלל את חירותו של המוסגר, אלא חירות זו נשללה שעה שהמוסגר כלל לא הורשע בדין ולא ריצה את עונשו, אלא נהפוך הוא. כתב האישום נגדו בוטל והוא ביקש לצאת חזרה למקום מגוריו בחו"ל, אלא שאז נחסם מחמת צו עיכוב היציאה שהוצא כאמור בהליכי פשט"ר. זאת ועוד, בפס"ד גיל היה הסכם שבין מדינת ישראל למדינת שוויץ המדינה שהסגירה את גיל, ובאותו פס"ד ראה ביהמ"ש חשיבות עליונה לקיים את ההסכם שבין שתי המדינות, על אף פגיעה בנושים פרטיים. וכך קבע ביהמ"ש בסעיף 5 לפס"ד גיל:

"פגיעה בחירויות היסוד של המבוקש החורגת מהסכם ההסגרה הספציפי בין מדינת ישראל לשלטונות שוויץ, ומאמנת ההסגרה עליה חתומה מדינת ישראל, מרוקנת ומייתרת את יכולתה של המדינה ליצור הסכמי הסגרה עתידיים. כמו כן, יש בכך לסבך ולסרבל את הסכמי ההסגרה כך שיהיה צורך לאזכר בהם כל תביעה אזרחית אפשרית, מכיון שאמנת ההסגרה אוסרת מפורשות הגבלת חירותו הפרטית של המבוקש מכל סיבה שהיא כמפורט לעיל. ומכיון שזוהי גם הסכמת המדינות במקרה דנן, יש להעניק לחקיקה הלאומית פרשנות שתהלום את התחייבויותיה של המדינה במישור הבינלאומי".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ