אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הנסי פרופרטיס לימיטד (חברה זרה) ואח' נ' קיסלביץ עוזי ואח'

הנסי פרופרטיס לימיטד (חברה זרה) ואח' נ' קיסלביץ עוזי ואח'

תאריך פרסום : 05/11/2011 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
16639-09-10
01/11/2011
בפני השופט:
1. שנלר
2. אב"ד


- נגד -
התובע:
הנסי פרופרטיס לימיטד (חברה זרה)
הנתבע:
1. קיסלביץ עוזי
2. קיסלביץ נלי

פסק-דין

פסק דין

כב' השופט ישעיהו שנלר:

ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בת"א – יפו (כב' השופטת ע' ברקוביץ) מיום 8.6.2010, לפיו קיבל בית המשפט את טענת המערערת לפינוי המשיבים דיירים מוגנים, מדירה שבבעלותה בגין עילת נטישה, ובהתאם לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב – 1972 (להלן: חוק הגנת הדייר), אולם העניק להם סעד מהצדק בתנאי שהמשיבים ישלמו למערערת סך של 25,000 ₪, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין (ת.א. 22810/08).

רקע עובדתי

1. המערערת הינה חברה זרה, והינה הבעלים של דירה בתל-אביב (להלן: הדירה) החל משנת 1995.

המשיבים רכשו את זכויותיהם כדיירים מוגנים בשנת 1980, ולאחר ששילמו דמי מפתח מלאים (להלן: המשיב והמשיבה בהתאמה). החל משנת 1990 התגוררו המשיבים בגואטמלה.

2. ביום 17.11.1999 הגישה המערערת תביעה לבית משפט השלום בת"א-יפו לפינוי המשיבים מהדירה, בעילה של נטישה ואי-תשלום דמי שכירות (ת.א. 104150/99). התביעה שהוגשה נדחתה בפסק דין מיום 22.7.2001, על-ידי כב' השופט ד' מור (להלן: פסק הדין הראשון), וזאת לאור טענתם של המשיבים כי בכוונתם לחזור ולהתגורר בישראל.

3. בחלוף מספר שנים, ולאחר שהמשיבים לא חזרו להתגורר בישראל, הגישה המערערת ביום 1.4.2008 את תביעתה בשנית, היא התביעה נשוא ערעור זה. המערערת טענה במסגרת תביעתה כי המשיבים נטשו את הדירה ועברו לגור דרך קבע בגואטמלה, לא הביעו רצון אמיתי לחזור לדירה, ולא הראו סיכוי של ממש לשוב ולהתגורר בה דרך קבע. עוד הדגישה המערערת כי המשיבים לא פעלו על פי ההצהרות שהצהירו, לפיהן ישובו להתגורר בדירה דרך קבע, ושעל בסיסן ניתן פסק הדין הראשון.

במענה לכתב התביעה, המשיבים טענו כי הם נמצאים בארץ מידי שנה למשך מספר חודשים, ובכוונתם לשוב לארץ מיד עם סיום עסקי המשיב במדינת גואטמלה. עוד נטען כי אין המערערת יכולה לבסס את עילת הנטישה על עובדות או טענות שאירעו לפני מתן פסק הדין הראשון או לפני התביעה הקודמת. בנוסף, נטען כי המשיבה חזרה להתגורר באופן קבע בדירה, לאחר הגשת התביעה.

לחילופין, עתרו המשיבים למתן סעד מן הצדק.

פסק דינו של בית משפט קמא

4. בפתח דבריו בית המשפט קבע כי אין לקבל את טענת המשיבים, לפיה אין להיזקק לעובדות אשר קדמו לתביעה או לפסק הדין הראשונים. כן אין לקבל את הטענה כי המערערת ויתרה על טענת הנטישה.

5. לגופם של דברים מצא בית המשפט כי מתקיימת עילה נטישה, וכדלקמן:

עילת הנטישה מתבססת על שני יסודות, יסוד פיזי (עזיבת המושכר) ויסוד נפשי (היעדר כוונה גלויה וממשית לחזור למושכר).

היסוד הפיזי עזיבת המושכר - הוכח כי המשיבים התגוררו בגואטמלה משנת 1990. בגואטמלה הם התגוררו באותה דירה, באופן רצוף וקבוע משנת 1999. התובע עבד באותו מקום עבודה ברציפות משנת 1999 ועד ליום מתן פסק הדין. בִּתם הקטינה נמצאת במסגרת חינוכית בגואטמלה, ולא נרשמה ללימודים בישראל. הוכח כי המשיבים לא שילמו בארץ דמי ביטוח לאומי וביטוח בריאות. כך ניתנו החלטות של המוסד לביטוח לאומי לפיהן המשיבים אינם תושבי ישראל. חשבונות המים והארנונה, מעידים על צריכת מים כמעט אפסית, ומלמדים על העדר מגורים שוטפים בדירה.

המשיב לא שב לארץ בשנת 2002 ובניגוד להצהרתו שניתנה בעבר. משנת 1990 ועד מועד הגשת התביעה בחודש אפריל 2008, המשיב ביקר בארץ כ-6 פעמים, והמשיבה ביקרה בארץ כ-14 פעם. בהתחשב כי מדובר בתקופה של 18 שנים, אין אלו ביקורים רבים. זאת גם המסקנה, אם נבחן את כמות הביקורים, שנעשתה לאחר מתן פסק הדין הראשון (שהייה של המשיבה משך 503 ימים במהלך תקופה של 7 שנים).

נוכח האמור הגיע בית משפט קמא למסקנה כי למעשה הדירה שימשה כ"דירת ביקורים" ולא כ"דירת מגורים". היעדרותם של המשיבים מהארץ ומהדירה מחד גיסא, וזיקותיהם המרובות למדינת גואטמלה מאידך גיסא, משמשות אינדיקציה משמעותית לשלילת מגורי קבע בדירה.

היסוד הנפשי היעדר כוונה לחזור למושכר – בית המשפט קבע כי יש לבחון בעניין זה שני היבטים: (א) רצון לחזור למושכר, (ב) סיכוי ממשי לקיום האפשרות של שיבה למושכר.

המשיבים הצהירו במסגרת פסק הדין הראשון כי בכוונתם לשוב ארצה, ובכוונת הבת להתגייס לצה"ל. בפועל לא רק שהמשיבים לא שבו, אלא שהמשיב ביקר בארץ פעם אחת בלבד, והמשיבה שבה לכל המוקדם בחודש נובמבר 2008. מועד שהינו לאחר הגשת התביעה, ועל-כן אין בו כדי לשלול את עילת הנטישה, אשר השתכללה עד למועד הגשת התביעה.

לאור כל האמור, קבע בית המשפט כי עד למועד הגשת התביעה התקיימו יסודות עילת הנטישה, באופן המצדיק מתן צו לפינוי המשיבים מהדירה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ