אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> המשטרה התרשלה בכך שלא דיווחה לגורר על טענת מחזיק רכב לבעלות בחפצים שברכב

המשטרה התרשלה בכך שלא דיווחה לגורר על טענת מחזיק רכב לבעלות בחפצים שברכב

תאריך פרסום : 05/07/2007 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות ירושלים
1430-07
04/07/2007
בפני השופט:
רם וינוגרד

- נגד -
התובע:
פטקייב ארתור
הנתבע:
משטרת ישראל
פסק-דין

1.      1.      רכב מושבת שניתן לתובע במתנה, וששימשו כמחסן לחפצים שונים, הוחנה על ידו בחניה מקורה בביתו. ביום 22.11.06 נפרץ הרכב על ידי המשטרה ונגרר מהמקום למגרש שבהחזקת הצד השלישי. התובע טוען כי פריצת הרכב וגרירתו נעשו ברשלנות, וכי על המשטרה לשאת בנזקיו בגין הגרירה, ולהשיב לו את ערך הפריטים שהיו ברכב.

2.      2.      בדיון טען התובע כי יתכן שהרכב דווח כחשוד על ידי אחד משכניו מתוך מגמה להתנכל לו, שהרי הרכב חנה במקום חודשים ארוכים ללא מפריע. עוד טען התובע כי אחת מהשכנות מסרה לו כי פנתה לנציגי המשטרה במקום ומסרה כי הרכב שייך לתובע. העד מטעם המשטרה, השוטר שנכח במקום לאורך כל הארוע (למעלה משעתיים, עד לבוא החבלן) הסביר כי הגיע למקום במסגרת סיור יזום. בדיקה במסוף המשטרתי שבניידת העלתה כי הרכב מדווח כגנוב. לפיכך נעשו נסיונות לפורצו. מדו"ח הפעולה שסומן ב1 בכתב ההגנה, עולה כי אזרח הפנה את תשומת לב השוטרים לרכב. משני דוחו"ת הפעולה עולה כי נעשה נסיון ליצור קשר טלפוני עם הבעלים הרשום, המתגורר בבית-שמש, אך ללא הצלחה. לאחר שהחבלן לא מצא כל ממצא מחשיד לפח"ע, נגרר הרכב (שהיה רשום, כאמור, כגנוב) למגרש של "גרר דני" המשמש את המשטרה מכח ההסכם עם הצד השלישי. העד מסר כי במהלך כל הפעולה כולה לא פנה אליו שכן כלשהו באמירה לפיה שייך הרכב לתובע.

3.      3.      רק ביום 3.12.06 נוצר קשר עם הבעלים הרשום של הרכב. במזכר המתעד שיחה זו נרשם כי נאמר לבעלים שהרכב נמצא וכי עלות השארתו בחניון היא 50 ש"ח ביום. הבעלים שאל מה לעשות אם אינו רוצה את הרכב, והופנה לחוקר נסים לוי. למחרת היום יצר הבעלים קשר עם החוקר נסים לוי, וזה רשם במזכר מיום 4.12.06 כי הבעלים ביטל את תלונתו על גניבת הרכב וכי היתה "אי הבנה". ביום 5.12.06 הגיע הבעלים למגרש של גרר דני ושם חתם על מסמך בו הוא מוותר על הרכב לטובת גרר דני, זאת כדי למנוע את חיובו בהוצאות השהות במקום.

4.      4.      התמונה המצטיירת מתיעוד זה היא כי הבעלים הרשום (שלא הוא שהעביר את הרכב במתנה לתובע) אכן דיווח בשעתו על גניבת הרכב. כאשר נודע לו כי הרכב נמצא במצבו המושבת, ניסה למצוא מוצא בדרך שלא תחייבו בהוצאות האחסנה. לפיכך ביטל את התלונה על הגניבה למחרת היום בו נודע לו על הימצאות הרכב, ולאחר מכן פנה לגרר דני וחתם על טופס הויתור.

5.      5.      בנסיבות אלה, כאשר המשטרה בוחנת רכב הרשום כגנוב ובו חפצים שונים, ומחליטה לגוררו למגרש לאחר שבעליו הרשום לא אותר, לא ניתן לומר כי דרך פעולה זו היא בלתי סבירה. הפקרת רכוש גנוב שנמצא על ידי המשטרה, דווקא היא עלולה להיחשב כפעולה שאינה סבירה. גם דרך פעולתו של גרר דני, שהבעלים הרשום של הרכב חתם על ויתור כלפיו בכתב בנוגע לרכב והורה לו (כפי שהובהר בדיון) לזרוק את כל המיטלטלין שברכב, אף היא פעולה סבירה. פעולה על פי הוראה מהבעלים הרשום של הרכב בעניין זה היא פעולה סבירה, ובעל מגרש הגרר אינו צריך להניח כי למעשה הועבר הרכב בינתיים למאן-דהו, מכח זכות שבדין או ללא זכות שבדין, וכי החפצים שברכב אינם שייכים לבעל הרכב.

6.      6.      המסקנה היא כי בנסיבות העניין, שעה שהרכב רשום היה כגנוב, וכאשר בעליו לא הכחיש את בעלותו ברכב ואף ויתר על הרכב לאחריה, לא ניתן לקבוע כי נפלה רשלנות במעשיהם של המשטרה או של מגרש הרכבים. על המשטרה מוטלת החובה לטפל ברכוש חשוד המצוי בקירבת רשות הרבים, וברכוש החשוד כגנוב. אין מקום להטיל על המשטרה את החובה לערוך חקירה סביבתית מקיפה מתוך תקווה לאתר אדם הטוען לזכות כלשהי ברכב הרשום כגנוב. 

7.      7.      מכל מקום, לא הוכח כי המשטרה גרמה לנזק כלשהו לציוד שנמצא ברכב. מדברי הבעלים של גרר דני עולה כי הציוד כולו נמצא היה ברכב עד לויתור הבעלים שבעקבותיו נזרק הציוד. פעולת זריקת הציוד בשלב זה, כאשר גרר דני כלל לא ידע על טענתו של התובע ופעל מכח הוראת הבעלים, היתה פעולה סבירה.

8.      8.      עם זאת, נראה כי בהימנעות המשטרה מלדווח לגרר דני על טענתו של התובע לבעלות בחפצים שברכב, יש משום רשלנות. לדברי התובע, שלא נסתרו, הוא פנה למשטרה במהלך השבועות שלאחר גרירת הרכב פעמים רבות (מועדי הפניות תועדו במפורט בכתב התביעה). בפניותיו לא קיבל תשובות ברורות, למעט העובדה כי הרכב נגרר למגרש כלשהו. נאמר לו כי מבוצע בירור בנוגע לבעלות ברכב. בכל אותה עת לא עודכן בעל המגרש אודות הטענה, בעוד שאם עדכון מתאים היה מועבר לו לפני יום 5.12.06 - ניתן היה למנוע את השלכת החפצים.

9.      9.      כידוע, על כל אדם, באשר הוא, מוטלת החובה לפעול כ"אדם סביר ונבון" בנסיבות העניין (סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). "סבירותם של אמצעי הזהירות נקבעת על-פי אמות מידה אובייקטיביות, המגולמות באמירה, כי על המזיק לנהוג, כפי שאדם סביר היה נוהג בנסיבות העניין" (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 131; והשווה  ע"א 343/74 גרובנר נ'  עירית חיפה, פ"ד ל(1) 141, 156; ע"פ 1/52 דויטש נ' היועמ"ש, פ"ד ח 456, 462; ע"א 5604/94 אוסמה חמד נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 498, 506). חובה זו חלה על רשות מרשויות המדינה, כשם שהיא חלה על אדם פרטי (ע"א 1081/00 אבנעל בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5) 193, 203; ע"א 10078/03 שתיל נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(4) 3519, בפיסקה 19 לפסק-הדין), ובפרט כך הם פני הדברים שעה שמדובר בשימוש לקוי בסמכות סטטוטורית, וכאשר ניתן לצפות כי שימוש לקוי מעין זה יגרום לנזק (ע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה, תק-על 2006(2) 2504, בפיסקה 27 לפסק-הדין).  קביעה זו יפה גם לענייננו. על המשטרה מוטלת החובה לא רק לברר תלונות המופנות אליה, אלא גם לבחון טענות של אזרחים המובאות לפתחה. שעה שאזרח טוען לזכות בחפצים שניטלו על ידי המשטרה, אף אם אלה ניטלו אגב פעולה שלא דבקה בה התרשלות, מוטלת על המשטרה, לכל הפחות, החובה ליידע את מחזיק החפצים בנוגע לטענה, ולמנוע בכך אפשרות לתקלה דוגמת זו שהתרחשה במקרה דנא.

10.  10.  לו היתה המשטרה מודיעה לגרר דני על טענות התובע, לא היה זה ממהר להיפטר מהחפצים מייד עם התייצבות הבעלים הרשום של הרכב. ניתן להניח כי במקרה זה היה בעל המגרש מבקש, לכל הפחות, את התייחסות בעל הרכב לטענות התובע בנוגע לתכולה, ומן הסתם היה פונה גם לתובע עצמו. יש להניח כי זה היה עושה כל שביכולתו כדי למנוע את השמדת החפצים. מכאן כי הימנעות גורמי המשטרה השונים אליהם פנה התובע מלבצע שיחת טלפון מתאימה, או מלשלוח מזכר כלשהו, וכל זאת בפרק זמן של קרוב לשבועיים, עולה כדי התרשלות שגרמה לנזק, ויש בה כדי לחייב את המשטרה בתוצאות התנהגותה הרשלנית.

11.  11.  בקביעה זו אין כדי לאיין את האשם התורם שיש לייחס לתובע. אחריותו לנזק מתבטאת בכך שלא טרח כלל לברר מלכתחילה מי הבעלים של הרכב שהועבר לרשותו (כאמור - הבעלים הרשום אינו האדם שהעביר הרכב לתובע, והרכב עצמו דווח כגנוב), ואף בכך שהפקיר חפצים רבים ברשות הרבים כשאלה נעולים ברכב מסחרי ישן. ממילא עולה דרך התנהגותו זו לכדי אשם תורם שיש בו כדי להפחית מהפיצוי לו זכאי התובע. אין לקבל את טענת המשטרה לפיה אשמו של התובע הוא אשם מכריע, גם מהטעם שהנזק לא נגרם בסופו של דבר מעצם השארת החפצים ברכב המדווח כגנוב, אלא בשל הימנעות המשטרה מלדווח לגרר דני על הטענה לבעלות בחפצים, שהיא מאוחרת למעשה זה.

12.  12.  התובע הציג רשימה ארוכה של חפצים שלטענתו היו ברכב. המשטרה לא ערכה רשימה מסודרת של תכולת הרכב, אולם השוטר העיד כי "היו הרבה שקיות". מכל מקום, התובע לא הציג כל ראייה בנוגע למחירים הנקובים בצד החפצים שברשימה (יובהר כי התובע אינו זכאי לעלות חפצים אלה כחדשים, אלא לערכם כמשומשים), ולא הביא כל ראייה חיצונית בנוגע לטיב התכולה (אף כי גם מהתיעוד בתיק המשטרה עולה כי היה ברכב ציוד ביתי, שכלל גם "כסא לתינוק"). יש לזכור כי מדובר בחפצים שאוחסנו מחוץ לבית, ברכב, במשך חודשים ארוכים, והדבר מעיד לכאורה על כי ערכם אינו כה גבוה כנטען. בנסיבות אלה, ועל בסיס הראיות הלא מספיקות, כמו גם לנוכח סוגיית אשמו התורם של התובע, הגעתי לכלל מסקנה כי על הנתבעת לשלם לתובע סכום כולל של 1,300 ש"ח. הסכום כולל הוצאות משפט.

13.  13.  ההודעה לצד ג' נדחית, שכן לא נפל כל פגם בדרך התנהלותו, והנתבעת אינה רשאית להיפרע ממנו את הפיצוי שעליה לשלם בגין פעולותיה הרשלניות.

14.  14.  לפיכך אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום כולל של 1,300 ש"ח. ההודעה לצד ג' נדחית ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק מפסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ח בתמוז תשס"ז (4 ביולי 2007), בהעדר הצדדים.

                                                                                                            __________________

                                                                                                          רם וינוגרד, שופט

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ