אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הממונה על ההגבלים העסקיים רשאי לחזור בו מבקשתו למתן צו מוסכם

הממונה על ההגבלים העסקיים רשאי לחזור בו מבקשתו למתן צו מוסכם

תאריך פרסום : 17/08/2006 | גרסת הדפסה
ה"ע
בית דין להגבלים עסקיים
7011-02
14/08/2006
בפני השופט:
מ' שידלובסקי-אור

- נגד -
התובע:
הממונה על ההגבלים העסקיים
עו"ד מ' הלפרין וא' בנבג'י
הנתבע:
1. בנק הפועלים בע"מ
2. ישראכרט בע"מ

עו"ד צ' אגמון
עו"ד ט'' מישר
פסק-דין

 

 1.        בפני בית-הדין תלויה ועומדת בקשתו של הממונה על ההגבלים העסקיים (להלן: "הממונה") למתן צו מוסכם לפי סעיף 50ב' לחוק ההגבלים העסקיים התשמ"ח - 1988 (להלן: "חוק ההגבלים העסקיים" או "החוק"). במסגרת "הודעה" לבית-הדין, מסר הממונה כי הוא מושך את בקשתו. השאלה העומדת להכרעה במסגרתה של החלטה זו, היא אם אכן רשאי הממונה לחזור בו מבקשתו למתן צו מוסכם. 

רקע כללי

2.         ביום 7.8.02 הגיש הממונה לבית-הדין בקשה למתן צו לפי סעיף 50ב' לחוק, בהתבסס על ההסכמה אשר גובשה בינו ובין בנק הפועלים בע"מ וחברת ישראכרט בע"מ (להלן: "המשיבות"). בבקשתו ציין הממונה, כי הצו המוסכם מהווה צעד ראשון בדרך לכינונה של תחרות בשוקי סליקת כרטיסי חיוב מסוג ישראכרט ומסוג MasterCard  (להלן: "השווקים הרלוונטיים"). הממונה סבר, כי לשם השגת מטרה זו לא די בהכרזה על ישראכרט כעל בעלת מונופולין בשווקים אלו לפי סעיף 26 לחוק ובהטלת תנאים להסדרת פעולות מונופולין בהתאם לסעיף 30 לחוק. דעת הממונה הייתה, כי האינטרס הציבורי יקודם בצורה הטובה ביותר על דרך מתן תוקף לצו מוסכם, אשר ייתר את הצורך בהתדיינות משפטית ארוכה הכרוכה בהשקעת משאבים רבים, ובה בעת יביא לתוצאה דומה.

3.         לדברי הממונה, לאחר שנים בהן ענף כרטיסי האשראי בישראל התאפיין ברמת תחרות נמוכה, בעת האחרונה חלו בו מספר שינויים, אשר המרכזי שבהם הוא התפתחות תחרות במתן שירותי הנפקה וסליקה של כרטיסים מסוג ויזה בין כ.א.ל ובין לאומי קארד. כ.א.ל ולאומי קארד קשורות ביניהן בהסכם המאפשר ביצוע סליקה צולבת, ובמסגרתו נקבע שיעור העמלה הצולבת (הסכם זה עומד לאישור בית-הדין במסגרתו של תיק ה"ע 4630/01). לעומת שוק הויזה, הממונה מסר כי בשוקי הישראכרט וה-MasterCardנותרה ישראכרט הגורם היחיד המציע שירותי הנפקה וסליקה, וככזו היא בעלת כוח שוק משמעותי ביחס לבתי העסק הנזקקים לשירותי הסליקה. לדברי הממונה, כוח שוק זה בא לידי ביטוי בשיעורי עמלות גבוהים בהשוואה לשיעורים הנגבים בשוק כרטיסי הויזה,  ובהבדלים משמעותיים בין שיעורי העמלות שגובה ישראכרט מבתי עסק המתחרים ביניהם. 

            נכון לעת הגשת הבקשה למתן צו מוסכם, הממונה צפה שיפור במידת התחרות (והפחתה בעמלות בית העסק) בשוק הסליקה של כרטיסי חיוב מסוג MasterCard, זאת לאחר שחברת Europay Internationalהעניקה ללאומי קארד ול-כ.א.ל רשיון לסלוק כרטיסים אלו. תחרות כאמור תתאפשר, כך אליבא דממונה, עם הקמה והפעלה של ממשק טכני משותף בין כ.א.ל, לאומי קארד וישראכרט, ויצירת הסדר לסליקה צולבת. הממשק המשותף הנו כלי טכני, באמצעותו יכולה כל אחת מהחברות הסולקות להציע לבתי עסק שירותי סליקה עבור כלל כרטיסי חיוב הנושאים על גבם מותג מסוים, ללא תלות בזהות המנפיק.

4.         הצו המוסכם שהוגש לאישורו של בית-הדין, כולל הוראות המקבילות לאיסורים החלים על בעל מונופולין לפי סעיפים 29 ו-29א לחוק ההגבלים העסקיים (איסור סירוב בלתי סביר ואיסור ניצול מעמד לרעה כמפורט בסעיפים אלו). בנוסף, הצו כולל הוראות קונקרטיות אשר נועדו למנוע מישראכרט לעשות שימוש לרעה בכוח השוק הנתון לה, ולהבטיח תנאים להתפתחות תחרות בשווקים הרלוונטיים, במיוחד לאור העובדה כי לאומי קארד וכ.א.ל היו צפויות להתחיל בסליקת כרטיסי MasterCard. בין ההוראות המופיעות בנוסח המוצע לצו המוסכם, מצויות הוראות לפיהן נדרשת ישראכרט לנקוט בכל האמצעים הדרושים כדי לאפשר את הקמת הממשק המשותף. ישראכרט אף התחייבה לעשות כל שנדרש לביסוס מדוקדק של שיעורי העמלות הצולבות המתחייבים לדעתה בסליקת כרטיסי MasterCard. הוראות נוספות  עניינן הפחתה מדורגת של שיעורי העמלה המרביים הנגבים על-ידי ישראכרט מבתי העסק. כפי שמסרו הצדדים, בפועל המשיבות הפחיתו את שיעורי העמלות. בנוסח המוצע נקבע, כי תוקפו של הצו המוסכם יהיה שלוש שנים מיום אישורו על-ידי בית-הדין.  

5.         הואיל ובהליך לאישור הסכם הסליקה הצולבת בין חברות הויזה (ה"ע 4630/01) נדונו סוגיות דומות לאלו שעלו בבקשה לאישור הצו המוסכם, בית-הדין סבר כי מן הראוי להמתין להכרעה בהליך המקביל טרם יידרש לאישור הצו המוסכם. ביום 22.5.05, כשלוש שנים לאחר הגשת הבקשה למתן צו מוסכם, הגיש הממונה לבית-הדין "הודעה על משיכת הבקשה למתן צו מוסכם לפי סעיף 50ב' לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988". בד בבד עם הגשת "ההודעה", הכריז הממונה על ישראכרט כעל בעלת מונופולין בסליקת כרטיסי החיוב ישראכרט ו- MasterCard. בהמשך, הממונה הודיע על כוונתו ליתן לישראכרט הוראות לבעל מונופולין מכוח סעיף 30 לחוק ההגבלים העסקיים, שמטרתן לפתוח את השווקים הרלוונטיים לתחרות. המשיבות הגישו תגובה ל"הודעת הממונה", בה התנגדו למשיכת הבקשה.

לאחר עיון ב"הודעת הממונה" ובתגובת המשיבות קיימתי דיון בעניין, לאחריו הגישו הצדדים סיכומים בסוגיית משיכת הבקשה למתן צו מוסכם. אציג עתה את טענות הצדדים בעניין.

טענות הצדדים

6.         עמדת הממונה היא, כי בשלב זה, בו ההסכמה בינו ובין המשיבות טרם קיבלה תוקף של צו מוסכם, אין בפניו כל מניעה לחזור בו מבקשתו. לדבריו, המטרה ביסוד ההסכמה הייתה להביא לתחרות בסליקת עסקאות שנעשו בכרטיסי ישראכרט ו-MasterCard, והיא גובשה חלף הכרזה על ישראכרט כעל בעלת מונופולין והשתת הוראות עליה. אולם, כיום, שלוש שנים לאחר הגשת הבקשה, טרם אושר הצו המוסכם ולא נמצא מזור לבעיות התחרותיות בשווקים הרלוונטיים, ובמיוחד בשוק סליקת כרטיסי MasterCard. במצב דברים זה, הממונה סבור, כי טובת הציבור מחייבת אותו למשוך את הבקשה לצו מוסכם ולהפעיל את סמכויותיו האחרות על-פי החוק במטרה לקדם את התחרות בשווקים אלו. הממונה מדגיש, כי אף שהוקם ממשק טכני משותף, הוא אינו מופעל למעשה וישראכרט נותרה הסולקת היחידה של כרטיסי MasterCard. מוסיף הממונה, כי עד עתה טרם נחתם הסכם סליקה מקומי בין ישראכרט לבין חברות הויזה במטרה להסדיר את הפעלת הסליקה הצולבת ביניהן.   

7.         עמדת המשיבות היא, כי בנסיבות העניין אין הממונה רשאי לחזור בו מבקשתו וכי על בית-הדין לאשר את הצו המוסכם. לטענתן, ההסכמה בינן ובין הממונה היא "חוזה שלטוני", ואין אינטרס ציבורי חיוני המצדיק "השתחררות" הימנו. לשיטת המשיבות, תכלית הצו המוסכם הייתה לקבוע להן הוראות התנהגות, ללא תלות בכניסתו של סולק נוסף לשוק סליקת כרטיסי ה-MasterCard, ולכן אין לקבל את טענת הממונה בדבר הצורך למשוך את בקשתו בעקבות אי-התפתחותה של תחרות בשוק זה. המשיבות טוענות בנוסף, כי הן מילאו את התחייבויותיהן בהתאם לנוסח המוצע לצו המוסכם, עוד בטרם הוא אושר על-ידי בית-הדין. כך, בין השאר, ישראכרט פעלה להפחתת עמלות בית העסק ולהפרדת מותגיה. לדברי המשיבות, "תמורה" זו הייתה כרוכה בעלויות ניכרות ביותר. המשיבות מבקשות, כי בית-הדין ידון בסוגיית הסעד לו הן זכאיות לאור הנזק שנגרם להן, אם יחליט כי הממונה אכן רשאי לחזור בו מהבקשה למתן צו מוסכם.  

דיון

8.         ככל הידוע, זוהי הפעם הראשונה בה הממונה "מודיע" לבית-הדין על משיכת בקשה מטעמו למתן צו מוסכם לפי סעיף 50ב' לחוק, ומבחינה זו "הודעת" הממונה היא ייחודית.   בחקיקה הספציפית המסדירה את ההליכים בבית הדין להגבלים עסקיים, דהיינו חוק ההגבלים העסקיים, תקנות ההגבלים העסקיים (סדרי דין בבית הדין ובערעור) התשמ"ט - 1988 וחוק בתי דין מינהליים, התשנ"ב-1992, אין סדר דין מיוחד לעניין משיכת בקשה למתן צו מוסכם שהוגשה על-ידי הממונה.

9.         המשיבות מפנות לשתי הוראות, אשר לשיטתן מסדירות את נושא משיכת הבקשה למתן צו מוסכם על-ידי הממונה. ההוראה הראשונה, היא הוראת סעיף 50ב(ה) לחוק ההגבלים העסקיים, הקובע כי בית-הדין רשאי לשנות את הוראותיו של צו מוסכם, בין השאר על-פי בקשת הממונה, אם הוא שוכנע כי חל שינוי מהותי בנסיבות שהיו קיימות בעת מתן הצו. לשיטת המשיבות, הוראה זו מקנה סמכות לבית-הדין להעביר תחת שבט ביקורתו את החלטת הממונה במקרה זה לחזור בו מבקשתו למתן צו מוסכם.

ההוראה השנייה, היא הוראת תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקסד"א"), אותה יש להחיל, לשיטת המשיבות, על דרך היקש. תקנה 154 לתקסד"א קובעת, כי על תובע שמבקש לחזור בו מתביעתו להגיש בקשה מתאימה לבית-המשפט. לפי הפסיקה, לבית-המשפט מסור שיקול דעת אם להתיר לתובע לחזור בו מתביעתו, ואף לקבוע תנאים לשם כך, שכן משמעות החזרה היא שהתביעה נמחקת והתובע יכול לחדש את תביעתו. בית-המשפט לא ייעתר לבקשה, או יתנה את החזרה בתנאים מתאימים, אם הוא נוכח כי התובע עושה שימוש לרעה בהליכי משפט או שזכות מזכויות הנתבע, מהותית או דיונית, עשויה להיפגע פגיעה של ממש  (ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון, פ"ד מו(3) 738, 744-745;  י' זוסמן סדרי הדין האזרחי(מהדורה שביעית, 1995) 477-478).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ