הימנעות מהרשעה בהליך פלילי (שימוש מסחרי במבנה בניגוד להיתר שייעד את מבנה למגורים)

1. בפניי בקשת הנאשמים 2-3 שלא להרשיעם בהתאם לסעיפים 34 י"ז (זוטי דברים) וסעיף 71 א (ב) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן- החוק).
2. להלן תקציר של ההליכים בתיק זה.

פתיחה

3. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום ביום 2.8.12 בגין שימוש מסחרי במבנה במרחב המקומי של הרצליה, בניגוד להיתר שייעד את המבנה למגורים.
4. הנאשם 1 הינו בעל המקרקעין, במשרדי הנאשמת 2 נעשה השימוש שבניגוד להיתר ע"י הנאשם 3.
5. בתאריך 20.2.13 הורשע הנאשם 1 בעבירה שיוחסה לו- שימוש חורג מהיתר (בשלב הראשון הורשע הנאשם בעבירה של ביצוע עבודות בניה ללא היתר, ביום 7.10.13 תוקנה ההרשעה לשימוש חורג מהיתר).
6. בתאריך 19.2.14 נגזר דינו של הנאשם 1 בהתאם להסדר טיעון אליו הוא הגיע עם המאשימה.

7. ביום 25.2.15 הודו הנאשמים 2-3 (להלן- הנאשמים) בסעיפי כתב האישום, אך ביקשו בשלב זה שלא להרשיעם. כן ביקש הנאשם 3 לקבל תסקיר מבחן בעניינו ובכלל זה שהתסקיר יתייחס לעניין אי הרשעתו של הנאשם 3.
8. ב"כ הנאשמים טען כי העבירות בהם הואשמו הנאשמים הינן "זוטי דברים", וכי המדובר בטעות בתום לב של הנאשמים.
9. ב"כ המאשימה לא התנגד כי יינתן תסקיר מבחן בעניינו של הנאשם 3.
10. בית המשפט קבע כי לנוכח הודאת הנאשמים 2-3 "הם ביצעו את העבירה שיוחסה להם בכתב האישום".
11. בית המשפט נעתר לבקשה לקבלת תסקיר מבחן שיתייחס לשאלת אי הרשעתו של הנאשם 3, תוך שבית המשפט קובע שאין בקבלת התסקיר, משום הבעת עמדה לשאלת אי ההרשעה.

תסקיר המבחן    

12. ביום 17.6.15 ניתן תסקיר מבחן בעניינו של הנאשם 3, ע"י קצין המבחן מר מודי סורדו.
13. בין היתר צויין בתסקיר כי הנאשם 3 מודה ולוקח אחריות על התנהגות זו. הנאשם 3 מכיר בכך כי המדובר בהתנהגות בעייתית. לטענת הנאשם 3, הוא לא היה ער כי יש התנהגות פלילית במעשיו. עורך התסקיר התרשם מהתייחסות רצינית של הנאשם 3 להתנהגותו ומ"רצון לכפר ולהימנע מהתנהגות בעייתית נוספת".
14. עורך התסקיר המליץ על עונש של של"צ שיהווה עבור הנאשם 3 "עונש חינוכי ומוחשי עבורו". עורך התסקיר המליץ על של"צ בהיקף של 60 שעות בעמותת אל סם.
15. לעניין אי ההרשעה, הנאשם 3 דיווח על עבודה מול גורמי ממסד ושותפויות עסקיות, ולפיכך הרשעה עלולה לפגוע בו בהתקשרויות עתידיות מול גורמים אלו.
16. עורך התסקיר סיכם כך את תסקירו:

"לעניין נושא ההרשעה, אייל דיווח על עבודה מול גורמי ממסד ושותפויות עיסקיות שעלולה לפגוע בתפקוד העסק. מאחר ומדובר בעבירה ראשונה וחריגה בכל הקשור לתחומי התכנון והבניה, לגביה מקבל אחריות, התייחסותו מותאמת ורצינית, כשלהערכתנו, ההרשעה עלולה לפגוע בו ובתעסוקתו, תוך שמוכן לשאת בתוצאותיה- נמליץ לשקול בחיוב סיום ההליך המשפטי הנוכחי מבלי להרשיעו בדין".

17. בדיון ביום 22.6.16 ביקש ב"כ הנאשמים לגבות את טענותיו לעניין אי ההרשעה במסגרת סיכומים, הותר לו ולב"כ המאשימה להגיש סיכומים לעניין אי ההרשעה.

טענות הנאשמים

18. הנאשמים העלו מספר טענות לאי הרשעתם.
19. ראשית, טענו הנאשמים כי עם הרשעת הנאשם 1 מולאה דרישת החוק להרתעה באמצעות הרשעה.

20. שנית, נטען ע"י הנאשמים כי הם שיתפו פעולה לכל אורך הדרך נמנעו מבזבוז זמן שיפוטי ופעלו לסיום הפרשה במהירות.
21. שלישית, נטען כי העבירה המדוברת לא הפריע לסביבה ולא סיכנה איש.
22. רביעית, טענו הנאשמים כי הם התקשרו בתום לב עם הנאשם 1 בחוזה שכירות להפעלת בית העסק שלהם (חברת הזנק- סטרט- אפ) וכי בחוזה השכירות צויין כי מותר להשתמש במושכר למטרת מגורים ולמטרת ניהול עסקים. נטען כי הנאשם 3 בחור צעיר בתחילת דרכו, לא העלה על דעתו כי שימוש שצויין במפורש בהסכם השכירות כשימוש מותר, נחשב הפרה של החוק ושימוש אסור בהתאם לתב"ע.
23. נטען כי הנאשם 1 שהוא זה שניסח את הסכם השכירות, לקח על עצמו אחריות מלאה והורשע.
24. חמישית, נטען כי הנאשמים אף פנו מיוזמתם לעירית הרצליה על מנת לשנות את סיווג הנכס ממגורים לעסקים, ונשאו בארנונה גבוהה משמעותית.
25. שישית, נטען כי בנסיבות מסויימות אשר מולאו בחלק מהזמן, השימוש שנעשה בנכס היה בהתאם לתב"ע החלה. הנאשם 3 התגורר בנכס בתחילת תקופת השכירות והקים בו את משרדיו. עיקר פעילותו הייתה ממרתף ביתו.
26. שביעית, נטען כי השימוש האסור בנכס הופסק עם תחילת ההליכים, תוך כדי כך שנגרמו לנאשם 3 הוצאות והפסדים רבים. השימוש בנכס היה קצר מועד ופסק, וזה שיקול להקל עימם את הדין.
27. שמינית, נטען כי העבירה המדוברת נחשבת "זוטי דברים" עליה חל סעיף 34 י"ז לחוק העונשין, הפוטר במקרה זה מאחריות פלילית.
28. לטענת הנאשמים אין במקרה זה כל אינטרס בהרשעתם. הנאשמים ציינו כי העסק שלהם מספק מקום עבודה למשפחות רבות, וזו עוד סיבה שאין להרשיעם.
29. הנאשמים סבורים כי העבירה בה הם נאשמים נמצאת במתחם הנמוך ביותר של עבירות הבניה.

טענות המאשימה   

30. המאשימה מתנגדת לבקשת הנאשמים.
31. המאשימה סבורה כי אין להחיל בעניין זה את הגנת "זוטי הדברים", מכיוון שעבירות בניה, על אף שאינן העבירות החמורות ביותר מהוות "מכת מדינה". עבירות אלו לרבות שימוש חורג "מהווה הפרה של המרחב הציבורי ולה השלכה הפוגעת באופן ישיר על המרקם התכנוני של הסביבה הקרובה", משכך אין אפשרות להגדירן כ"זוטי דברים".
32. המאשימה סבורה כי נסיבות העניין לא מצדיקים הימנעות מהרשעה בהתאם לסעיף 71 א (ב) לחוק, שכן המדובר בחריג אותו יש להפעיל רק בנסיבות יוצאות דופן, וזה לא המקרה שבפנינו.

33. המאשימה טוענת כי טענות הנאשמים לפגיעה בעסקיהם הינן טענות כלליות ולא מגובות. המאשימה ביקשה לציין כי לנאשם 3 עבר פלילי ורישום בעבירת מס (מצויין בתסקיר) והדבר לא מנע ממנו לפתח את עיסקו.
34. המאשימה טוענת כי אכן וייתכן וישנן נסיבות לקולא בנדון שבפנינו, אך אלו יהיו רלבנטיות לעניין העונש ולא לסוגיית אי ההרשעה.

דיון והכרעה

35. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להתקבל.
36. ראשית אתייחס לטענת "זוטי הדברים".
37. אני דוחה את טענת הנאשמים כי העבירה בה הם הודו, נשואת כתב האישום הינה עבירה של "זוטי דברים" בה קיים פטור מאחריות פלילית.
38. וזה לשון סעיף 34 י"ז לחוק:

"לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה, אם לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך".

39. בע"פ 7829/03 מדינת ישראל נ' אריאל הנדסת חשמל, פורסם בנבו, 14.7.05 נאמר כך בעניין סעיף זה:

"הנה כי כן, אף על פי שהסייג בדבר "זוטי דברים" אינו מונה רשימה של מקרים הבאים בגדרו, הרי שהמגמה העולה מן הפסיקה היא שיש להחילו בזהירות תוך בחינת נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. בבואו לבחון מעשה שנתמלאו בו כל יסודות העבירה ישאל בית המשפט את עצמו אם מעשה העבירה הצמיח מידה מזערית של סכנה לציבור. תשובה שלילית תחייב את המסקנה שהשפעתו של המעשה על החברה היא כה מזערית, עד שאין זה ראוי להכתים את מבצעו בהרשעה בפלילים. לשיטתי, מגמה זו ראויה היא. אל לנו לשכוח כי הכלל בדבר זוטי דברים הוא אך סייג לאחריות הפלילית, ומשכך, אין הוא בבחינת הכלל, אלא החריג. ובלשונו של סעיף 34ה לחוק העונשין: "מלבד אם נאמר בחיקוק אחרת, חזקה על מעשה שנעשה בתנאים שאין בהם סייג לאחריות פלילית". יתרה מזאת, מידת הזהירות בהחלתו של הסייג נדרשת גם מן הטעם שמא ירוקנו מתוכן עבירות הנתפסות כ"קלות" מאחרות. עם זאת נקיטת זהירות בהחלתו של הסייג אינה מונעת, לגישתי, פרשנות שתבחן בין מכלול השיקולים גם את נסיבותיו האישיות של המבצע. שכן, יש שהשפעתן של נסיבות אלו תשנה את התמונה מן הקצה אל הקצה, והרשעתו לאורן לא תשרת כל מטרה ראויה."

40.  הנה כי כן, הסייג לאחריות פלילית מהטעם של זוטי דברים הינה החריג ולא הכלל.
41. אני מקבל את טענות המאשימה, כי שימוש חורג פוגע במרחב הציבורי ויש לו השפעה על המרקם התכנוני של הסביבה.

42. אינו דומה מבחינת התכנון העירוני, מתחם המיועד רק למגורים למתחם בו נמצאים גם עסקים מבחינת הקצאת מקומות חניה, פינוי אשפה ועוד.
43. אי הקפדה על חוקי התכנון והבניה כוללים בחובן פגיעה בסדר הציבורי. על אף שעבירות התכנון והבניה, אינן ככלל מהעבירות החמורות שבחוק הפלילי, אין להקל ראש בעבירות אלו, שיש להן השפעה על הסדר הציבורי ורווחתו של הציבור בכללותו, וכן על האיזונים שחוקי התכנון והבניה מבקשים ליצור (יעויין בת"פ 10985/08 מדינת ישראל נ' ערד (פורסם בנבו, 2.7.12 ) ).
44. הרציונלים של דיני תכנון ובניה מתקיימים גם בשימוש חורג.
45. סעיף 34 י"ז לחוק נותן פטור מאחריות פלילית כאשר לטיבו של המעשה ישנה השפעה קלת ערך על האינטרס הציבורי. שימוש חורג מעצם טיבעו לא יכול להיות בעל השפעה קלת ערך על האינטרס הציבורי.
46. כאמור הגנת "זוטי דברים" הינה חריג ויש להפעילו במינון מצומצם ביותר. הפעלה לא מידתית של הגנה זו עלולה לגלוש במדרון חלקלק, ולהוביל למצב בו נגדיר יותר ויותר עבירות בניה כזוטי דברים, וזו במפורש לא כוונת המחוקק ופסיקת בתי המשפט.
47. אשר על כן אני דוחה את טענת הנאשמים לפטור מאחריות פלילית בשל זוטי דברים.
48. ואולם מצאתי לקבל את הבקשה להימנע מהרשעה בהתאם לסעיף 71 א (ב) לחוק.
49. וכך קובע הסעיף:

"מצא בית המשפט שנאשם ביצע עבירה, רשאי הוא לתת צו שירות גם ללא הרשעה, בנוסף למבחן או בלעדיו, ומשעשה כן יהיה דינו של צו השירות, לענין סעיף 9 לפקודת המבחן (נוסח חדש), תשכ"ט- 1969 כדין צו מבחן".

50. גם מצב זה הינו חריג, שכן הכלל הוא שיש להרשיע נאשם על עבירה שהוא ביצע.
51. בעניין ע"פ 2083/96 כתב נ' מד"י (פורסם בנבו מיום 21.8.97 ), סוכמו התנאים להפעלת סעיף זה:

"הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל."

52. בנסיבות תיק זה, אני מוצא כי אכן מתקיימים הנסיבות להפעלת הפטור המדובר.
53. העבירה נשוא כתב האישום, שימוש חורג מהיתר במקרקעין- הינה ברף הנמוך של עבירות התכנון והבניה.
54. אני מחליט לאמץ את האמור בתסקיר המבחן, שהמליץ בנסיבות העניין להימנע מהרשעה.
55. הנאשם הפסיק מיידית את ביצוע העבירה- ויש לזקוף זאת לזכותו.

56. עבודתו של הנאשם 3 מול גורמי ממסד ושותפויות עסקיות עלולה לפגוע בתפקוד העסק, והדבר יהיה בבחינת פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם. עיסקו של הנאשם מעסיק לדבריו עובדים רבים.
57. הנאשם על פי התסקיר, הפנים את חומרת מעשהו והוא הביע בגין כך חרטה מלאה.
58. אני מקבל את טענת הנאשם 3 לתום לב מצידו בכך שהוא שכר נכס שמבחינת החוזה ניתן היה להשתמש בו גם לשימוש עיסקי, וכי הוא לא ידע כי קיימת בעיה מבחינת חוקי התכנון והבניה.
59. אכן, אי ידיעת החוק אינה פוטרת, ואולם יש בנסיבה זו בכדי לשמש אינדיקציה לאי הרשעת הנאשם.
60. הנאשם 3 טען כי מעשיו לא פגעו ולא סיכנו איש. המאשימה בתגובתה לא סתרה טענות אלו, והיא העלתה טענות כלליות על פגיעה במרחב הציבורי ובמרקם התכנוני, טענות כבדות משקל שהתחשבתי בהן במסגרת הטענה לזוטי דברים, ואולם בשלב זה של הדיון, אני מקבל את טענות הנאשם 3 כי במעשיו לא היו פגיעה ממשית בציבור.
61. העובדה שהנאשם 1 הורשע גורמת לכך כי בתיק זה התקיימה הרתעה, ויש בכך בכדי לענות גם על האינטרס הציבורי בהרשעת נאשם במעשה העבירה נשוא כתב האישום.
62. יוער כי העבירה בה הורשע הנאשם בגין אי הגשת דו"ח מס במועד הינה ישנה, משנת 2004 ואין בה בכדי לשנות החלטה זו.
63. יצויין כי אין משמעות החלטתי זו כי הנאשם יהיה פטור בלא כלום. בעניין ע"פ 3301/06 ביטי נ' מד"י (פורסם בנבו) נקבע כי הימנעות מהרשעה לא תעמוד בגפה אלא יצורף לה גם הטלת צו מבחן או עונש בדרך של שירות לתועלת הציבור, מכאן שהנאשם לא יוצא מהליך זה ללא כל עונש, וגם בכך יש בכדי לתמוך בהחלטתי זו.
64. בהתאם לע"פ (ארצי) 6251-05-10 כפיר אחזקות נ' מד"י (פורסם בנבו) "לא אמורה להיות מניעה להחיל גם על חברה בע"מ את אפשרות הענישה ללא הרשעה בנסיבות המתאימות".
65. בנסיבות אלו, אני קובע כי הנאשמים לא יורשעו. עונשו של הנאשם ייקבע לאחר שאשמע את טיעוני הצדדים.

ניתן והודע במעמד הצדדים, י"ח אלול תשע"ו  21.9.16  

____________

יוסי ברכיה, שופט