אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החקלאי הגיש ביודעין תוכניות השקעה שהכילו יסוד כוזב ועליו להשיב את המענק

החקלאי הגיש ביודעין תוכניות השקעה שהכילו יסוד כוזב ועליו להשיב את המענק

תאריך פרסום : 15/02/2010 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט העליון
8913-07
28/01/2010
בפני השופט:
1. המשנה לנשיאה א' ריבלין
2. ח' מלצר
3. ע' פוגלמן


- נגד -
התובע:
מדינת ישראל - משרד החקלאות
עו"ד דינה דומיניץ
הנתבע:
יוסף שמחוני
עו"ד תומר צידון
פסק-דין

השופט ע' פוגלמן:

           בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת ר' ברקאי), קבע כי החלטת מינהלת ההשקעות בחקלאות שבמשרד החקלאות (להלן: המינהלה) - שבגדרה בוטלו שני כתבי אישור שניתנו למשיב לפי החוק לעידוד השקעות הון בחקלאות, התשמ"א-1980 (להלן: החוק) - בטלה. על הכרעתו זו נסב הערעור שלפנינו.

רקע עובדתי

1.        בשנת 1998 פרסמה המינהלה תכנית לרפורמה במשק החלב בישראל (להלן: הרפורמה), שתכליותיה העיקריות הן הגדלת ההשקעה ברפתות, התאמת הרפתות לתהליכי ייצור מודרניים ולסטנדרטים הנוגעים לאיכות הסביבה, ועידוד הייעול בענף הרפת. הסדרי הרפורמה מעוגנים במסמך שכותרתו: "הרפורמה בענף החלב - קובץ הנחיות" (מוצג ו' למוצגי המערערת; להלן: קובץ ההנחיות). נקבע כי חקלאי אשר יגיש תכנית השקעות ברפת אשר עומדת בקריטריונים שפורסמו, ושתוכניתו תקבל את אישור המינהלה, יזכה למענק בשיעור של 30 עד 50 אחוזים מהיקף ההשקעה המאושרת (בהתאם לתכלית ההשקעה).

           המשיב הינו חקלאי ובעל רפת, העוסק בייצור ושיווק חלב. בשנת 2000 הגיש המשיב למינהלה תוכניות לביצוע השקעות במשק החקלאי אותו הוא מנהל, לצורך קבלת מענקים כאמור. התוכניות שהוגשו על-ידי המשיב אושרו על-ידי המינהלה בתאריכים 27.7.2000 ו-26.10.2000, ולמשיב ניתנו שני כתבי אישור המתייחסים לשתי תוכניות השקעה: האחד, כתב אישור לתכנית הנוגעת לשיפור היבטי איכות הסביבה ברפת, בהשקעה של 1,270,210 ש"ח, אשר בגינה היה זכאי המשיב למענק בשיעור של 50 אחוזים מסך ההשקעה שצוין (כתב האישור הונפק ביום 16.8.2000). השני, כתב אישור לתכנית להרחבת רפת, בהשקעה של 2,896,432 ש"ח, אשר בגינה היה זכאי המשיב למענק בשיעור של 30 אחוזים מסך ההשקעה שצוין (כתב האישור הונפק ביום 1.11.2000).

2.        מספר שנים לאחר קבלת האישורים הנזכרים לעיל, פתחו רשויות מע"מ בחקירה נגד השותפות "לייש שיווק חלב בע"מ" (להלן: השותפות) - שותפות רשומה שבשליטת המשיב - בחשד להפקת חשבוניות מס פיקטיביות ו"מנופחות". לפי חשדות אלה, במהלך השנים 2001-2000 פעלה השותפות להרחבת המשק החקלאי של המשיב (בהתאם לתוכניות ההשקעה שאושרו על-ידי המינהלה), תוך שהיא מקזזת מהדוחות הכספיים שהגישה לרשויות מס ערך מוסף, סכומים שפורטו בחשבוניות מס שהופקו על-ידי חברת "ת. ליאן בע"מ". חשבוניות מס אלו, כך סברו רשויות מע"מ, הוצאו שלא כדין והיוו, למעשה, חשבוניות פיקטיביות. בהתאם לחשדות אלו, הומצאו לשותפות שומות מס ערך מוסף מעודכנות, שבגדרן בוטלו כל הקיזוזים שבוצעו על-בסיס חשבוניות אלו. השגתה של השותפות על השומות המעודכנות נדחתה. על ההחלטה שדחתה השגה זו ערערה השותפות לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (ע"ש (מחוזי ב"ש) 1571/02). ביום 31.8.2004 דחה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט י' אלון - כתוארו אז) את ערעורה של השותפות, תוך שהוא קובע כי חברת "ת. ליאן בע"מ", אשר כביכול ביצעה את עבודות הרחבת המשק ואשר הוציאה לשותפות חשבוניות מס עבור ביצוען של עבודות אלו, היוותה למעשה "חברת קש" שהוקמה על-ידי חברו של המשיב - מר יצחק תשובה - כאשר כל תכליתה הייתה הוצאת החשבוניות האמורות; בעוד שהעבודות להרחבת המשק בוצעו, למעשה, על-ידי המשיב עצמו. בבסיס ביצועו של מהלך מלאכותי זה, כך הבהיר בית המשפט, הייתה ידיעתו של המשיב כי אם יבוצעו עבודות הרחבת המשק על-ידי קבלן חיצוני, יהיה זכאי למענק מוגדל לפי הוראות הרפורמה. עוד קבע בית המשפט, על-סמך עדותו של המשיב וההודעות שנגבו במהלך חקירתו, כי החשבוניות האמורות נרשמו על-ידי המשיב עצמו, וכי העלויות שפורטו בהן "נופחו" אל מעבר לעלויות העבודה האמיתיות - וכל זאת על-מנת להביא להגדלה של היקף המענק.

3.        ביום 14.11.2002, עובר לשמיעת ערעורו של המשיב במסגרת ע"ש 1571/02, הוזמן המשיב לשימוע במשרדי המינהלה לבירור החשדות שלפיהם החשבוניות שהוגשו למינהלה, לצורך הוכחת ביצוע תוכניות ההשקעה שאושרו על-ידיה, "נופחו" בצורה מלאכותית על-מנת להביא להגדלת המענק שיועבר למשיב מכוח הוראות הרפורמה. המידע שהוביל לגיבושם של חשדות אלו הועבר למינהלה על-ידי רשויות מע"מ, עם פתיחת החקירה נגד המשיב בחשד להפקתן של חשבוניות המס הפיקטיביות. לפי העולה מעיון בפרוטוקול השימוע, במסגרת המידע שהועבר למינהלה נכללה גם הודייתו של המשיב - שניתנה במסגרת חקירתו על-ידי רשויות מע"מ - בעיקרי העובדות שנקבעו לאחר מכן במסגרת פסק הדין בע"ש 1571/02. מהדברים שמסר המשיב בחקירתו, עולים המניע להקמת חברת "ת. ליאן בע"מ" ודבר "ניפוח" העלויות שפורטו בחשבוניות המס שהופקו על-ידי חברה זו וחברה נוספת שהייתה בשליטת המשיב, אל מעבר לעלויות האמיתיות שהיו הכרוכות בהרחבת הרפת. נוכח ממצאי השימוע החליטה המינהלה, ביום 10.2.2003, להורות על ביטולם למפרע של שני כתבי האישור שנזכרו לעיל, וזאת מכוח סמכותה הקבועה בסעיף 40(א) לחוק, המורה כך:

"(א) נוכחה המינהלה לדעת כי אישור הושג על יסוד הודעות כוזבות או מטעות ביודעין, תבטלו למפרע מיום נתינתו".


על רקע ביטולם של כתבי האישור, הודיעה הועדה למשיב כי עליו להחזיר את הסכומים שהוענקו לו כמענקי השקעה לפי הוראות הרפורמה, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה, וזאת לפי הוראת סעיף 41(ג) לחוק, שלשונה:

"(ג)  בוטל אישור על פי סעיף 40, יהא בעל המפעל החקלאי חייב להחזיר את ההטבות שקיבל תוך ששים ימים מן היום שבו נשלחה לו ההודעה על הביטול, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום קבלתן בשיעור המקסימלי המותר על-פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961".

פסק דינו של בית המשפט המחוזי


4.        על החלטת המינהלה המורה על ביטולם של כתבי האישור, הגיש המשיב ערעור (לפי הוראת סעיף 40(ב) לחוק) לבית המשפט המחוזי. במסגרת ערעורו, טען המשיב כי תנאיה של הוראת סעיף 40(א) לחוק, המסמיכה את המינהלה להורות על ביטולם למפרע של כתבי אישור שניתנו לפי הוראות הרפורמה, לא התקיימו בעניינו; לפיכך דינה של החלטת המינהלה הנזכרת לעיל להתבטל. טענתו העיקרית של המשיב בערעורו הייתה כי לפי הוראת סעיף 40(א) לחוק, אין המינהלה מוסמכת להורות על ביטולם של כתבי אישור שניתנו בעניינן של תכניות השקעה, אלא אם הראתה המינהלה כי עובר למתן כתבי האישור הוצגו בפניה הודעות כוזבות או מטעות, וכי מתן האישורים התבסס על האמור בהודעות אלו. ואילו בעניינו של המשיב - כך טען בערעורו - נהיר הוא שהועדה לא הסתמכה על האמור בחשבוניות "המנופחות" בעת קבלת ההחלטה בדבר אישור תכניות ההשקעה של המשיב, באשר חשבוניות אלו הופקו רק לאחר קבלת כתבי האישור האמורים. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ר' ברקאי) קיבל את ערעורו של המשיב, תוך שהוא מאמץ את טענתו זו. בית המשפט פסק כי סמכותה של המינהלה לפי סעיף 40(א) לחוק קמה בהתקיימם של שני תנאים מצטברים: האחד - כי עובר לאישור התכנית נמסרה לעיון הועדה הודעה כוזבת או מטעה ביודעין; והשני - כי האישור הושג וניתן על סמך ההודעה האמורה. בית המשפט המשיך והטעים, כי מאחר שלא היה חולק על העובדה שהחשבוניות "המנופחות" לא הופקו אלא לאחר מועד מתן האישורים, הרי שממילא לא היה יכול לקום בסיס לטענה לפיה הן עמדו ביסוד ההחלטה בדבר מתן כתבי האישור. משנמצא כי כתבי האישור לא ניתנו תוך הסתמכות על המידע המטעה שהיה גלום בחשבוניות האמורות, הרי שלא קמה תחולה לסמכותה של המינהלה הקבועה בסעיף 40(א) לחוק להורות על ביטולם למפרע של כתבי האישור שניתנו, ודינה של החלטת המינהלה שהורתה על כך - להתבטל. מנגד, הבהיר בית המשפט כי אין בפסק-דינו כדי לחסום את הדרך בפני המינהלה לדרוש מן המשיב את השבת הכספים שקיבל ביתר, בשל עצם "ניפוח" הסכומים הנקובים בחשבוניות - וזאת, על דרך של קיזוז סכומים אלה מכל סכום שטרם הועבר למערער או על ידי הגשת תביעת השבה.

טענות הצדדים בערעור

5.        על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסב הערעור שלפנינו. המערערת טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי הן בפרשנות שהעניק להוראת סעיף 40(א) לחוק, הן ביישומה של פרשנות זו על עובדות המקרה דנן. כך, טוענת המערערת כי שלב אישורה של תכנית ההשקעה הוא שלב מקדמי ופורמאלי, והוא מותנה באופן ביצועה של התכנית ובעמידה בנהלי המינהלה אשר מתייחסים, בין היתר, גם להגשת חשבוניות המס המהוות הוכחה להיקפה הכלכלי של תכנית ההשקעה. עמדת המערערת הינה כי יש לפרש את הוראת סעיף 40(א) לחוק כך שתוכר סמכותה של המינהלה להורות על ביטולם למפרע של כתבי אישור שניתנו לתכנית השקעה, אף אם ההודעות הכוזבות או המטעות המהוות את עילת הביטול נמסרו לעיון המינהלה לאחר שזכתה תכנית ההשקעה לאישור פורמאלי. פרשנות זו, כך טוענת המערערת, הולמת את תכלית החוק בכלל, ואת תכליתה של הוראת סעיף 40(א) לחוק בפרט - תכליות שמהותן עידוד השקעות בענף החקלאות, תוך מניעת אפשרות של זכייה במענקים שלא כדין, בדרך של הונאה ומרמה מצד מבקש המענק.

           לחילופין, טוענת המערערת, אף אם תתקבל פרשנותו של בית המשפט קמא להוראת סעיף 40(א) לחוק, הרי במקרה שלפנינו, מצויה החלטת המינהלה בגדרה של הפרשנות האמורה - שכן בתכנית ההשקעה שהגיש המשיב לאישור המינהלה נכללו מלכתחילה, ובמתכוון, הערכות כספיות מופרזות של עלויות ביצוע עבודות הפיתוח במשק החלב של המשיב. היקפן הכלכלי המופרז של הערכות כספיות אלו נבע, לשיטת המערערת, מהכוונה שהתגבשה בליבו של המשיב, עוד טרם קבלת כתבי האישור, להביא בדרכי מרמה להגדלת הסכומים שיוענקו לו בהתאם להוראת הרפורמה. המערערת טוענת כי הסכומים שפורטו בסופו של יום בחשבוניות הפיקטיביות היוו אך "העתקה" של הסכומים הכוזבים שהיו נקובים מלכתחילה בהערכות הכספיות שהוגשו לאישורה של המערערת, ביחד עם תכניות ההשקעה. המסקנה הנובעת מכך, לשיטת המערערת, הינה כי ההחלטה בדבר מתן האישורים התבססה ממילא על הערכות כספיות כוזבות ומופרזות שנמסרו למינהלה על-ידי המשיב - ומשכך, דינם של האישורים להתבטל למפרע, אף לפי הפרשנות המצמצמת שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי להוראת סעיף 40(א) לחוק.

           המערערת מוסיפה וטוענת כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי המינהלה חרגה מסמכותה בהחליטה על ביטול כתבי האישור שניתנה למשיב, בהתעלם מן הכלל שלפיו רשאית רשות מנהלית להביא לביטולה של החלטה שניתנה תוך הסתמכות הרשות על מצג מטעה שהוצג בפניה על-ידי האזרח העתיד ליהנות מן ההחלטה. עוד נטען כי אימוץ פרשנותו של בית המשפט המחוזי עלול לתמרץ חקלאים להגיש לאישור המינהלה תוכניות השקעה הכוללות הערכות כספיות מופרזות. זאת משום שאף אם יתגלה יסוד ההפרזה שבתוכניות אלו, יחויבו החקלאים להשיב אך את תשלום היתר שהוענק להם במסגרת המענק - קרי: את החלק הכספי העולה על עלויות הפיתוח האמיתיות. לבסוף מציינת המערערת כי קבלת פרשנות זו של בית המשפט המחוזי עתידה להוביל להגשת תביעות רבות מצד חקלאים שחויבו בהשבת מענקי השקעה מכוח הוראת סעיף 40(א) לחוק, בנסיבות הדומות למקרה שלפנינו. 

6.        המשיב, מצידו, טוען כי דין הערעור להידחות, תוך שהוא סומך ידיו על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, ובפרט על הפרשנות שניתנה להוראת סעיף 40(א) לחוק. המשיב מדגיש כי פרשנות זו מתחייבת מעקרון חוקיות המנהל שלפיו לא נתונות למינהלה אלא הסמכויות שהוענקו לה בחוק במפורש. בענייננו, כך נטען, הסמכות להביא לביטולם למפרע של כתבי אישור על סמך מידע שנודע למינהלה על דבר קיומו רק לאחר מתן האישורים, לא הוענקה למינהלה בחוק. להשקפת המשיב יש ליתן משקל גם לכך שבהפעלת סמכות זו יש משום פגיעה בזכות הקניין של מקבל המענק. המשיב מוסיף ומציין כי הוראות החוק מבחינות בבירור בין שלב האישור - המסתיים בעת מתן כתב האישור - לבין שלב הוכחת ביצוען של תוכניות ההשקעה שאושרו והענקת המענק. הוראת סעיף 40(א) לחוק מתייחסת אך להודעות שהוגשו לעיונה של המינהלה עד לסופו של שלב האישור, ואילו בעניינו בוטלו כתבי האישור על סמך המידע העולה מחשבוניות שהוכנו לאחר סיומו שלב זה. בהקשר זה, מבקש המשיב להדגיש כי לא זו בלבד שהחשבוניות המדוברות הופקו לאחר קבלת אישורי ההשקעה, אלא שהחברה "ת. ליאן", שהוציאה את החשבוניות, נרשמה ונוסדה רק ביום 5.9.2000 - לאחר שהוענק למשיב אחד מכתבי האישור המדוברים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ