בפני תובענה במסגרתה עתרו התובעים 1-3 (להלן: "ל."; "מ." ו"ל." וביחד יקראו :" התובעים" ), ילדי המנוחה ט. ל. ז"ל (להלן: "המנוחה"), למתן פסק דין המצהיר כי מתוקף זכותה של אמם המנוחה בבית מס' XXX במושב XXX (להלן: "הבית") ובמיטלטלין שונים כגון זכויות ברכב, כספים ונכסים נוספים המצויים בידי הנתבע (להלן:" הנתבע") הם כיורשיה או כנהנים על פי צוואתה זכאים להירשם כבעלים בחלקים על פי דין ולמתן חשבונות.
רקע כללי ועובדות הצריכות לעניין
- התובעים הינם ילדי המנוחה מנישואיה הקודמים. הנתבע והמנוחה גרו יחד תחת קורת גג אחת משנת 1999 ועד למותה של המנוחה ביום 29.3.10, עימם חיו התובעים ול. בנם המשותף של הנתבע והמנוחה יליד 14.5.2000 להלן:" הקטין/ ל.").
- לאחר מותה של המנוחה והמחלוקות הוגשו על ידי הצדדים הליכים שונים וכן התביעה שבכותרת :
ת"ע 14845-08-11; ת"ע 56056-11-10 ות"ע 5584-11-10- עניינם בקשה לקיום צוואת המנוחה מיום 31.1.10 והתנגדויות לה; תמ"ש 6479-09-11- תביעה נזיקית שהגיש הנתבע כנגד התובעים . תמ"ש 53403-06-11- עניינו מתן סעד הצהרתי בעניין היקף עזבון המנוחה
ת"ע 28190-11-13- עניינו הסתלקות הקטין מירושת המנוחה נדון ונסגר ביום 26.10.15;
תמ"ש 58197-10-10- עניינו משמורת הקטין ולחילופין קביעת הסדרי ראיה בו ניתן פסק דין ביום 7.5.15.
- בהתאם להסכמה דיונית אליה הגיעו ב"כ הצדדים ביום 17.1.12, הפלוגתא אותה יש לברר במסגרת הליך זה היא האם למנוחה היו זכויות בבית XXX במושב XXX הרשום במינהל מקרקעי ישראל על שם הנתבע, בהינתן כי בבירור והכרעה של הסוגיה הנ"ל יהיה כדי להשפיע על יתר המחלוקות התלויות ועומדות בין הצדדים ולפיכך הוסכם כי נושא זה יבורר ראשון.
- לאחר שניסיונות ומאמצים רבים לפתרון הסכסוך בין הצדדים, בסיוע ב"כ הצדדים ובית המשפט לרבות ניסיונות פשרה ביניהם עובר להליכים משפטיים אלו לא הועילו, נדרשת אני להכרעה בהליך שלפני.
טענות התובעים
- הנתבע והמנוחה ניהלו חיים משותפים ומשק בית משותף עת חיו כידועים בציבור ,הבית נבנה במהלך החיים המשותפים.
- הנתבע והמנוחה היו ידועים בציבור עוד טרם מעבר לבית ,קודם התגוררו יחד בדירת המנוחה ובהמשך בדירה שכורה. לצורך קבלה למושב XXX נערכו לבני הזוג יחד מבחני קבלה שונים, בבית ב- XXX התגוררו יחד כשבע שנים עד למות המנוחה, נהלו משק בית משותף לקיומו תרמו איש איש כפי יכולתו. לטענתם, הנתבע שימש מפרנס עיקרי בעוד המנוחה ניהלה את עסקיו טיפלה בבית ובילדים .
- נטען כי המנוחה העבירה לחשבונו של הנתבע סכומי כסף שונים לטובת בניית הבית, חתמה כערבה על המשכנתא שניטלה עבור בניית הבית, חתמה על חוזה הפיתוח שנחתם עם מינהל מקרקעי ישראל וחתמה לבדה על ההסכם בינה ובין המושב שעניינו הקצאת המגרש עליו נבנה הבית . עוד נטען כי בהמשך, עת החלו עבודות בניית הבית, הייתה המנוחה מעורבת בכל שלבי ופרטי בנייתו.
- לטענת התובעים, העובדה כי בין הנתבע למנוחה מעולם לא נחתם הסכם שעניינו הפרדה רכושית ביניהם לרבות בנושא הבית, מעידה כי לא הייתה להם כל כוונה שהפרדה כאמור תתקיים.
- עוד נטען, כי הנתבע והמנוחה רכשו ג'יפ מסוג טויוטה אשר שימש את המנוחה בהתנהלותה היומיומית, כי הג'יפ היה בשימושה הכמעט בלעדי חרף רישומו על שם הנתבע בלבד, וכי רישום באופן זה נעשה משיקולי מס בלבד והניכויים בגינו במסגרת עסקיו של הנתבע ועבודתו בחו"ל. נטען כי הג'יפ נמכר ע"י הנתבע לאחר מות המנוחה תמורת 225,000 ₪.
טענות הנתבע
- נטען כי מערכת היחסים בינו לבין המנוחה הייתה של ידועים בציבור אולם, לבקשת המנוחה הייתה ביניהם הפרדה רכושית, שהוסכמה על ידם בע"פ.
המנוחה נהגה כך והעבירה הכנסותיה מעבודתה ומנכסים שהיו בבעלותה ,לחשבונותיה.
אמנם הנתבע התיר למנוחה לעשות שימוש בכרטיסי אשראי שלו למימון הוצאות הבית השונות, אך זאת בשל עבודתו ועיסוקיו בחו"ל ואין בכך כדי להצביע על שיתוף רכושי.
- לאחר שנודע לו כי המנוחה הרתה עם בנם המשותף, החל להתעניין בבניית בית במושב בין היתר נדרשו בני הזוג לעבור ועדת קבלה. נטען כי , אין בעובדה זו כדי ללמד על הסכמות בינו לבין מנוחה לעניין שיתוף ברכוש, כי אם על רצונם לגדל ילדם המשותף במושב.
- לטענת הנתבע, פעולות שביצעה המנוחה בקשר עם הבנייה לרבות חתימה על הסכמים, נעשו על ידה כמיופת כוחו מתוקף היותה זוגתו. נטען כי הבית רשום על שמו בלבד, כי הוא שנטל משכנתא לצורך מימון רכישת הבית ונשא לבדו בהחזרים. עוד נטען כי חלק מהכספים ששימשו לרכישת הבית ובנייתו התקבלו כהלוואה מאמו הגב' ש. ל. (להלן: "גב' ל.") והוא נשא לבדו בהחזרי ההלוואה.
- לשיטת הנתבע, המנוחה דחתה הצעתו כי הבית ירשם על שמה והיא תהא שותפה מלאה במימון הרכישה והבנייה וסירובה נבע מרצונה בהפרדה רכושית בין השניים. לטענתו, המנוחה אכן ערבה להלוואת המשכנתא אלא שאין בכך כדי להקנות לה זכויות בבית.
עוד נטען, כי מעורבותה בעיצוב הבית בו היו עתידים לגדול ילדיה, או במימון רכישת רהיטים עבורם אף היא אינה מקנה לה שותפות בו ולדידו, ככל שהמנוחה הלוותה לו כספים הרי שאלו הוחזרו לה.
- נטען, כי התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח טענותיהם שעה שתביעתם לא נתמכה באסמכתאות רלוונטיות ובהינתן כי מהמסמכים אותם הגיש הנתבע לבית המשפט ניתן ללמוד כי אין בסיס לטענות אלו.
- לטענת הנתבע, הג'יפ נרכש על ידו בליסינג ,חלק מהתמורה שולמה מכספי מכירת רכב קודם שהיה בבעלותו טרם היכרות עם המנוחה. לאחר מכירת הג'יפ חלק מהתמורה שולמה לחב' הליסינג וחלקה האחר עבר לידיו כנגד הסכום שהשקיע מכספי המכירה הקודמת. אין בעובדה כי המנוחה עשתה שימוש בג'יפ כדי להקנות לה זכויות בעלות בו.
דיון והכרעה
- על מנת להכריע במחלוקת יש להידרש לבחינת שתי שאלות עיקריות:
האחת, האם מערכת היחסים בין בני הזוג הייתה של "ידועים בציבור"? ככל שהתשובה לכך תהיה חיובית, יש להידרש לשאלה השנייה, שעניינה שאלת השיתוף קרי, האם ניתן ללמוד על שיתוף בין הנתבע למנוחה ביחס לזכויות בבית המגורים או שמא בין בני הזוג חרף היותם ידועים בציבור, נהגה הפרדה רכושית כטענת הנתבע.
האם יש לראות בנתבע ובמנוחה "ידועים בציבור"?
- ידועים בציבור הם בני זוג שבחרו לקשור זה בזו את חייהם ולנהל חיים משותפים זאת מבלי למסד את הקשר ביניהם על דרך של נישואין.
שאלת קיומה של מערכת יחסים של ידועים בציבור נקבעה על פי ההלכה הפסוקה בהתאם לשני מבחנים ,הראשון, קיום חיי משפחה והשני ניהול משק בית משותף. [וראה גם : ע"א 563/65, יגר נ' פלביץ, פ"ד כ (3) 244, (1966); ע"מ 264/05 פלונית נ' אלמוני (פורסם בנבו, 4.5.06)].
- יאמר מיד, כי עסקינן בידועים בציבור, בהינתן שהנתבע עצמו מסכים לקביעה זו וכי מערכת היחסים בינו לבין המנוחה הייתה כזו :
"ש. מר ל. האם נכון לומר שאתה מסכים לטענה שאתה וט. ל. המנוחה הייתם ידועים בציבור במשך 12 שנה?
ת. מסכים. " (ר' עמ' 74 לפרוטוקול מיום 17.9.13 ש' 9-11).
- הנתבע אישר כי השניים חיו בבית כמקובל בין בעל ואישה וכי הם חיו חיים זוגיים לכל דבר (עמ' 75 לפרוטוקול מיום 17.9.13 ש' 1-3; ש' 16-17), וכי חלק ניכר מהכנסותיו הופקדו בחשבונה של המנוחה (עמ' 95 לפרוטוקול מיום 6.2.14 ש' 8-10) שהייתה מיופת כוח לפעול בחשבונותיו (עמ' 96 לפרוטוקול מיום 6.2.14 ש' 9-12).
עם זאת ,הנתבע נותר עקבי בעמדתו כי חרף היותם ידועים בציבור, אין בכך כדי ללמד על כוונת שיתוף בכלל זה בבית.
לאור האמור לעיל, יש לבחון את השאלה השנייה שעניינה אופי ההתנהלות הרכושית שנהגה בין בני הזוג.
האם ניתן לקבוע כי לנתבע ולמנוחה הייתה כוונת שיתוף ביחס לזכויות בבית המגורים
- עסקינן בבני זוג אשר התגוררו יחד משנת 1999 ועד לפטירת המנוחה בשנת 2010, תחילה עם שלושת ילדי המנוחה ובהמשך נולד בנם המשותף, ניהלו משק בית משותף ואף לשיטת הנתבע היו ידועים בציבור, האם בענייננו חלה חזקת השיתוף על בני הזוג ביחס לנכס שנבנה במהלך החיים המשותפים ושימש את בני הזוג בחיי היום יום?
- ההלכה הפסוקה קובעת כי ניתן להחיל את חזקת השיתוף על בני זוג ידועים בציבור עפ"י נסיבות העניין.
בפסק הדין בעניין ע"א 52/80 שחר נ' פרידמן, פ"ד לח(1) 443 (1984) אימץ בית המשפט העליון את גישת המלומדים בסוגיה זו ולפיה השיתוף בנכסים בין בני זוג, חלה גם על זוגות ידועים בציבור:
"הלכת שיתוף הנכסים הוחלה, בעיקרו של דבר, על זוגות הנשואים זה לזה. היש מקום להחילה על בני-זוג שלא נישאו, והחיים כידועים בציבור? כפי שראינו, בסיסה המשפטי של הלכת השיתוף הוא בהסכם משתמע בין הצדדים ולא בעצם אקט הנישואין. כשם שהנישואין אינם תנאי מספיק, כך גם אין הם תנאי הכרחי, שכן גמירת דעתם של בני זוג לשיתוף יכול שתשתכלל מאורח חייהם המשותף כידועים בציבור".
- בהקשר זה יפים גם דברי בית המשפט בבע"מ 2478/14 פלונית נ' פלונית (פורסם בנבו, 2.8.15) ולפיהם, כאשר בני זוג שלא נישאו מקיימים אורח חיים תקין ומאמץ משותף ברכישת הנכסים או בניהול משק הבית המשותף וגידול הילדים, עשויה לחול עליהם הלכת השיתוף:
"הכלל הוא, כפי שכבר הובהר, בחינה של ההסכם המשתמע בין הצדדים לשיתוף. בהקשר זה, יש להוסיף ולבחון מהו היקף תחולתו של השיתוף. חזקת השיתוף שחלה על בני זוג שהם ידועים בציבור מעידה, במקרה הרגיל, על שיתוף בנכסים שנרכשו במשותף או כאלו שמשמשים את בני הזוג בחיי היום-יום. לעומת זאת, על מנת להחיל דין שיתוף על נכסים אחרים של מי מבני הזוג, תידרש ראיה נוספת כלשהי שתעיד, אפילו באופן נסיבתי, על כוונת שיתוף בנכס המסוים (ראו: עניין סלם, בעמ' 347-346)... הצהרות, מכל סוג, על אופיו של הקשר הזוגי, יכולות להצטרף לנסיבות המעידות על אותה כוונה לשיתוף, גם בנכסים הספציפיים, ולו באופן נסיבתי".
- יצוין, כי הגדרת בני זוג כידועים בציבור אין בה כשלעצמה כדי להוות ראייה לשיתוף קנייני בנכסים ועל מנת שיקבע כי הלכת השיתוף חלה לגבי רכוש נפרד, יש להוכיח כוונת שיתוף מפורשת [ר' פסק הדין בעניין ע"א 52/80 שחר נ' פרידמן לעיל].
קיומה של כוונת שיתוף והוכחתה הן שאלות שבעובדה והן תבחנה ביחס לנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה [ר' בע"מ 5939/04 פלוני נ' פלונית פ"ד נט (1) 665 (פורסם בנבו, 8.9.04); בע"מ 8500/12 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 20.6.13)].
- על פי הפסיקה, כאשר מדובר בבני זוג אשר בחרו מטעמים השמורים עימם שלא להינשא, ניתן ללמוד בדרכים אחרות על כוונתם לקיים קשר מחייב וארוך טווח:
"...כאשר בני הזוג אינם נישאים לפי דיני מדינת ישראל – יהיו הסיבות לכך אשר יהיו – ישנן דרכים אחרות המאפשרות ללמוד על כוונתם לכונן ביניהם קשר ארוך טווח ומחייב. זיהויו של רצון ליצירת קשר מסוג זה הוא הקובע לעניין החלת חזקת השיתוף על בני זוג שלא נישאו (ראו למשל: עניין שחר, בעמ' 449; ע"א 749/82 מוסטון נ' וידרמן, פ''ד מג(1) 278, 283 (1989)). קיומו של קשר כזה יכול להילמד ממכלול נסיבות העניין אף ללא אקט פורמאלי או הצהרה על כך, למשל כשבני הזוג מתגוררים יחד שנים ארוכות, או מגדלים יחד ילדים (וזאת, כדוגמאות בלבד)". [בע"מ 2478/14 פלונית נ' פלונית (פורסם בנבו, 2.8.15)].
- עוד נפסק, כי החלת הלכת השיתוף תלויה כאמור בנסיבות כל מקרה ומקרה:
... הנה כי כן, ההלכה לפיה לשם הוכחת כוונה לשיתוף נכסים בין בני-זוג ידועים-בציבור נדרשות ראיות נוספות מעבר לעצם החיים המשותפים יחדיו, נובעת מהזהירות שלא לכפות על הצדדים הסדר של שיתוף רכושי מקום בו בני-הזוג בחרו שלא להחיל על עצמם הסדר כאמור."
[ר' בג"צ 4178/04 פלוני נ' בית הדין הרבני לערעורים (פורסם בנבו, 13.12.06)].
- בשונה מבני-זוג נשואים, לגביהם בהיעדר ראיה לסתור די בהתקיימות התנאים להקמתה של חזקת שיתוף (אורח חיים תקין ומאמץ משותף) כדי להחיל עליהם דין שיתוף ביחס לכל נכסיהם מכל סוג שהוא, הרי שכאשר מדובר בידועים בציבור, הקמתה של חזקת שיתוף שלא נסתרה, עשויה להעיד על שיתוף רק ביחס לנכסים המשמשים את בני-הזוג ביומיום או בכאלה שנרכשו על ידם במשותף.
באשר לנכסים אחרים של מי מהם, ולו כאלה שנצברו על ידי מי מבני הזוג בתקופת החיים המשותפים, לצורך החלת דין שיתוף בהם תידרש ראיה נוספת כלשהי, שתעיד ולו באופן נסיבתי, על כוונת שיתוף בנכס המסוים (או בכלל נכסיו) של בן-הזוג. [ר' ע"א 4385/91 סלם נ' כרמי פ"ד נא(1)337 (1997)].
- על מנת להכריע בשאלת קיומה או אי קיומה של כוונת שיתוף בין בני זוג ידועים בציבור יש לבחון פרמטרים שונים ובהם:
* משך הקשר ואורך תקופת החיים המשותפים;
* האם זהו הקשר זוגי ראשון של הצדדים;
* דפוסי העבודה של הצדדים וקיומה של תלות כלכלית;
* ילדים משותפים או היעדרם;
* מידת השיתוף בהשגת מקורות הפרנסה וההכנסה, כגון ניהול עסק משותף, מיזם משותף וכד';
* מקורות המימון של הנכסים שבמחלוקת, עיתוי רכישתם ומהותם וכיו"ב ;
ואינדיקציות נוספות בהתאם לנסיבות.
[בע"מ 4589/05 פלוני נ' פלוני (פורסם בנבו, 21.11.05); תמ"ש (טב') 234-01-11 ס.ע. נ' נ.א. (פורסם בנבו, 16.8.13); עמ"ש (ת"א) 2219-06-12 ר.ב.ח. נ' ק.ג. (פורסם בנבו, 6.3.14)].
מן הכלל אל הפרט
- הואיל ומערכת היחסים בין הנתבע למנוחה הייתה של ידועים בציבור, נדרשת בחינה האם בנסיבות העניין, יש לקבוע כי לשניים הייתה כוונת שיתוף בנכסים בהתאם לפרמטרים כמפורט לעיל.
אקדים ואומר כי מכלל הראיות שוכנעתי כי במערכת היחסים בין הנתבע למנוחה התקיימו הפרמטרים המצביעים על כוונת שיתוף בבית. עסקינן בבני זוג, שהיו נשואים בעבר ולאחר גירושיהם איש מבן זוגו הקודם, חיו יחד כזוג במשך קרוב ל-12 שנים , במהלכן גם נולד בנם המשותף. מצאתי, כי בני הזוג פעלו בשיתוף בכל הקשור לניהול הכספים וכל אחד תרם בתחומו ובידיעתו לקידום החיים המשותפים על שלל ההיבטים. עוד מצאתי, כי בנושא מימון הבית וכל הכרוך בבנייתו, העידה התנהלות בני הזוג על כוונת שיתוף בו- הכל כפי שיפורט בהרחבה להלן:
- מערכת היחסים כאמור החלה בשנת 1999 והסתיימה בשנת 2010 עם פטירת המנוחה. עסקינן בקשר שנמשך קרוב ל-12 שנים. מהעדויות עולה, כי כמעט מתחילת הקשר התגוררו הנתבע, ט. והתובעים ובהמשך גם בנם המשותף ל., תחת אותה קורת גג. (ר' עדותו של הנתבע עמ' 74 לפרוטוקול מיום 17.9.13 ש' 9-11 לעניין משך הקשר ועדותו של ל. עמ' 40 לפרוטוקול מיום 10.7.12 ש' 6-7 ו- 23-24 לעניין מגורים במדור שכור).
- מחקירתו של הנתבע עולה, כי הוא עבד בפרויקטים שונים בארץ ובחו"ל, כי לאחר לידתו של ל., המנוחה חדלה לעבוד לפרק זמן מסוים וכי הוא שימש מפרנס עיקרי:
"ת. ביחס לתקופה של רחוב ג. ר. (צ.ל ל. א.א.) נולד שם, מאותו רגע מרת ט. לא עובדת שלוש וחצי שנים" (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 17.9.13 ש' 27-29).
"ת. אני הגבר בבית שאני מממן לא רק אותה ואת כל הדברים... למה שאני אשלם . בשביל לגרום לחיוך על הפנים שלה.." (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 17.9.13 ש' 11-12. ש' 15).
ובהמשך:
"ש. הרושם שלי הוא שגם כשהיית בחו"ל , תהא ההערכה שלך לזמן אשר תהא, אתה דאגת תמיד לכלכלה של הבית, נכון? דאגת שיהיה מספיק כסף גם כשאתה לא נמצא?
...
ת. כן אני סחבתי את כל התשלומים של הבית, אני סחבתי את כל התשלומים השוטפים, אני סחבתי את כל האוכל אני סחבתי את כל הדברים האלה מתחילת הקשר ועד סופו". (עמ' 25 לפרוטוקול מיום 17.9.13 ש' 17-19; ש' 27-29).
- בחקירה נגדית נשאלה ל. על ההתנהלות הכספית בבית והשיבה, כי היא והמנוחה עשו שימוש בכרטיסי אשראי של הנתבע באמצעותם שולמו הוצאות שונות של הבית:
"ש. אני מבינה שהחזקת ביחד עם אמא שלך לסירוגין, בכרטיס האשראי של ט.. למה השתמשת בו? ... אני מבינה שהשתמש בו לקנות מצרכים לטובת ניהול משק בית. רק למצרכים?
ת. דלק. לשלם על החוגים של ל..
ש. למה הייתם צריכים את כרטיס האשראי של ט., אני מניחה שלאמך היה חשבון בנק, למה היה צריך את הכרטיס של ט.?
ת. החלטה שלהם...
ש. כשט. היה בחו"ל, השתמש בכרטיס שלו לצורכי הבית?
ת. אותו הכרטיס שהיה לי כששלחו אותי. לא הסתכלתי אף פעם על השם של הכרטיס זה לא היה רלוונטי. בין היתר גם אותו. את הכרטיס שלו."
מדבריה עולה, כי למנוחה הייתה יד חופשית בחשבונותיו ובהכנסותיו של הנתבע והיה בידה לעשות בהם ככל רצונה ולנהל את נושא הכספים בבית (עמ' 39 לפרוטוקול מיום 14.10.12 ש' 22-25), בפרט שעה שהמנוחה נשאה כמעט לבדה בנטל הטיפול בבית ובילדים כולם.
- גם מעדותו של הנתבע ניתן ללמוד, כי המנוחה שימשה ציר מרכזי בכל הנוגע לניהול הכספים בבית. הנתבע אישר כי הייתה למנוחה יד חופשית לפעול בחשבונותיו באמצעות יפוי כוח שנתן בידה; כרטיס אשראי לשימושה כראות עיניה; הכנסותיו הועברו מטעמים שונים לחשבונה וכי למעשה היא שהורתה מה ואיך יעשה בכספים:
"ש. האם זה נכון לומר כי בשל שיקולי מס המשכורות שלך הופקדו לחשבונה של ט. המנוחה?
ת. לאו דווקא משיקולי מס, אך הם הופקדו לחשבונה , חלק גדול."
(עמ' 95 לפרוטוקול מיום 6.2.14 ש' 8-10).
"ש. בשוטף, לא במקרה חריג , מה שיכלה לעשות ט. זה היה למשוך כסף ולחתום?
ת. כל מה שהיא רצתה לעשות בחשבון, יכלה לעשות. כל מה שבא לה."
(עמ' 95 לפרוטוקול מיום 6.2.14 ש' 7-17).
- מחקירתו של הנתבע עולה, כי דפוס ההתנהלות של בני הזוג ביחס להכנסות הנתבע היה כזה שחשבונה של המנוחה שימש "תחנת מעבר" לכספים:
"ש. אם היא העבירה לך 70,000 ₪ שהיא העבירה לך זה כסף שלך?
ת. תמיד.
ש. איך היא קיבלה את הסכום?
ת. החברה שעבדתי בה הפקידה את זה
...
ש. אם אני מבין נכון אתא אומר שט. הייתה תחנת מעבר, מקבלת כספים מרוסיה ומעבירה אליך?
ת. כן, לא רק משם מהרבה מקומות.
ש. תבהיר כיצד נקבע קצב העברת הכספים מט. אליך?
ת. כשהיה מינוס גדול בטח צריך לכסות אותו."
(עמ' 77-78 לפרוטוקול מיום 17.9.13 ש' 18-21; ש' 3-7 בהתאמה).
לדבריו, התנהלות כספית זו הייתה פרי החלטתה של המנוחה:
"ש. תסביר בבקשה למה הכסף היה צריך לעבור את המסלול הזה?
ת. כי ט. החליטה ככה".
(עמ' 80 לפרוטוקול מיום 17.9.13 ש' 20-21).
- מחקירתו הנגדית של הנתבע ניתן ללמוד, כי המנוחה היא ש"נתנה את הטון" בבית ביחס לניהול הכספים, העברתם והשימוש בהם:
"ת. ט. ניהלה את הכספים.
"ש. אבל העברת הכספים אתה ניהלת?
ת. לא, היא הייתה אומרת להעביר לפה ולשם וכך הייתי עושה."
(עמ' 81 לפרוטוקול מיום 17.9.13 ש' 19-21).
- לא זו אף זו, גם בהחלטות שעניינן הוצאות בנושאים הקשורים לנתבע בלבד, הייתה זו המנוחה שקבעה את מהלך הדברים:
"ת. למשל , היא החליטה שלא אשלם מזונות, (לילדיו מנישואיו הקודמים א.א) ואז יצא עיקול, ואז אמרה אפקיד לחשבון שלי ועד שאסגור את הנושא הזה, זה יעבור אליה לחשבון וממנה אלי".
(עמ' 81 לפרוטוקול מיום 17.9.13 ש' 1-2).
- בעדותו אישר הנתבע, כי בניהול הכספים נתן במנוחה אמון ופעל בהתאם לרצונה של המנוחה, אף כאשר סבר שהמהלכים אותם היא מובילה שגויים. (עמ' 83 לפרוטוקול מיום 17.9.13 ש' 1-3).
כשנשאל מדוע פעל עפ"י החלטותיה ובניגוד לדעתו האישית השיב:
"ש... מה הביא או מה גרם לך לפעול בניגוד לשכל הישר שאומר לך שאתה עוד תשלם על זה?
ת. עניתי לך , גם אם אני לא מסכים להחלטות של ט. לא תמיד אני טורח אפילו להגיד לה את זה.
ש. מה הסיבה שאתה פועל על פי הנחיות של ט. אף שאינך מסכים להם?
ת. זה בא מאהבה."
(עמ' 85 לפרוטוקול מיום 17.9.13 ש' 17-22).
- גם מ. אישרה בחקירתה כי המנוחה ניהלה את הפן הכספי בבית:
"ת. היא ניהלה את החשבונות, ניהלה כל חוזה אפשרי. כל שיחה בסלון, הסתיימה בזה שאימא שלי אמרה לו מחר תעשה ככה. על זה תחתום ככה. מחר תיפגש עם ההוא. זה הי שיחות שלו היו נראות כמו שיחות סלון, הן היו הופכות רציניות ועסקיות. חוץ מזה שהיא הייתה מנהלת חשבונות....
ט. לא היה עוסק בעניינים האלה. אימא שלי עשתה את זה. לא בדיונים על השכר שלו, לא על החשבונות בחו"ל, איך עושים את זה. אימא שלי עשתה את זה."
(עמ' 38-39 לפרוטוקול מיום 14.10.12 ש' 19-22; ש' 24-25 בהתאמה).
- מסקנתי כי בין בני הזוג שררה מערכת יחסים זוגית המבוססת בין היתר על אמון רב ושיתוף בקבלת החלטות. הנתבע סמך ידו על המנוחה ופעל לדבריו בהתאם לרצונה והחלטותיה, ללא כל עוררין. התרשמותי מהעדויות כי המנוחה שלטה בנושא הכספים בבית, לרבות בהכנסותיו של הנתבע מכלל עיסוקיו והייתה "המוציאה והמביאה" בכל הקשור לנתבע ולענייניהם של בני הזוג והמשפחה.
בעדותו תיאר הנתבע את התנהלות המנוחה:" ט. החליטה" ; "ט. ניהלה"; "ט. הייתה אומרת". נמצאנו למדים כי המנוחה הייתה שותפה מלאה ואף הכתיבה את המהלכים בחיי הצדדים.
- הנתבע תיאר את השתלשלות העניינים שהובילה לבניית הבית ולדבריו המנוחה היא זו שהגתה את הרעיון לבנייתו:
"ש. התייעצת ושוחחת עם ט. בכל ההליך הנוגע לרכישת הקרקע ב XXX?
ת. זה היה טיפה שונה, היא באה אלי ואמרה לי למה תשלם שכירות, עלות שכירות זה כמו עלות שתבנה לעצמך בית ושתיקח משכנתא.
ש. אתה מתכוון לומר מר ל., שט. אמרה לך לא חבל שאתה משלם דמי שכירות, בוא תבנה בית, זה מה שהיא אמרה לך?
ת. כן... אני חושב שדווקא היא אמרה שמגרשים פנויים ב XXX וכדאי לי לבדוק שם. לא יודע, בני זוג חיים מדברים.
ש. אוקיי אם אני מבין נכון את תשובתך אתה אומר שהאזכור של XXX דווקא בא ממנה.
ת. כן..."
(עמ' 5-6 לפרוטוקול מיום 17.9.13 ש' 28-33; ש' 1; ש' 5-9 בהתאמה).
- לשיטת הנתבע, המנוחה ביקשה דווקא לנתק עצמה מן הבית במובן של מימון ובעלות מאחר ולדבריו חששה כי אם תהא שותפה והנתבע לא יעמוד בהתחייבויותיו ירדו הנושים לנכסיה ורכושה:
"היא אמרה שני דברים , באופן שאתה עובד ובעלויות של הבית, כי במידה ולא תוכל להשלים את הבית או שלא תהיה לך עבודה, הבנק יבוא אלי וייקח את הרכוש שלי... אני לא מוכנה לסכן את הרכוש שלי לבד." (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 17.9.13 ש' 2-5).
למקרא דברים אלו תמוהה העובדה כי המנוחה בכל זאת נהגה אחרת. דומה כי קיימת סתירה בין עמדתה כפי שהובאה על ידי הנתבע לבין התנהגותה בפועל, עת שימשה ערבה למשכנתא שנטל, שהרי לו האחרון לא היה עומד בתשלומים, ברי כי האפשרות שהבנק- הנושה היה יורד לבסוף (לאחר מיצוי ההליכים מול החייב) גם לנכסי המנוחה על מנת לגבות המגיע לו מהנתבע, הייתה קיימת.
- המנוחה אף חתמה על הסכם הפיתוח כפי שאישר הנתבע אולם לדידו, הדבר נעשה כמיופת כוחו עת שהה בחו"ל ורצה לקדם ההליכים בקשר עם הבית (עמ' 15 לפרוטוקול מיום 17.9.13 ש' 11-15).
- לטענת הנתבע, הקשר השוטף עם הקבלנים, ביחס לעבודות שונות שבוצעו בבית נעשה על ידו ודרכו :
"ש. השיח עם בעלי המקצוע והקבלנים היה שיח אינטנסיבי יום יומי או שהתכנסתם פעם בשבוע או פעם בחודש, איך זה בדיוק התנהל?
ת. אני מבחינתי? חוזר מהעבודה , מסתכל מה עושים לי בבית.
ש. אבל בשיח ובתיאומים איתם ביום יום, הרי לא באים סתם ככה, מישהו מדבר איתם קובע איתם, מתאם איתם איזה-
ת. נו זה אני, לך תעשה ריצוף, קבלן שעבד אצלי בפרויקט של תגי, שהוא אומן בביצוע ריצוף, שמעון, גש תעשה לי ריצוף בבית, זה הבלטות...
ש. ככה זה כל יום נעשה?
ת. אני לא יודע אם זה כל יום, אני מבחינתי כשקבלן שלד בונה שלד והוא קבלן שלי... אני בא לבדוק..." (עמ' 15-16 לפרוטוקול מיום 17.9.13 ש' 32-35; ש' 1-3; ש' 6-8).
עם זאת, אישר כי תכנון הבית נעשה בהתאם לרצונותיה של המנוחה (עמ' 23 לפרוטוקול מיום 17.9.13 ש' 12-15).
- ל. העיד כי ההסכם עם המושב נחתם ע"י המנוחה וכי במעמד זה העבירה המנוחה תשלום כלשהו (עמ' 43 לפרוטוקול מיום 10.7.12 ש' 1-4).
כשעומת עם דברי יו"ר המושב העד מר ד. י. (להלן: "מר ד."), לפיהם הפגישות בענייני כספים בקשר עם הבית נעשו מול הנתבע, השיב ל. כי מר ד. לא נכח במעמד החתימה על ההסכם. בהמשך השיב, כי אין בידו מסמכים לאמת טענותיו לפיהם המנוחה שילמה כספים, כיוון שעם יציאת התובעים מהבית לאחר מות המנוחה, נותרו המסמכים שהיו בבית בידי הנתבע . (עמ' 44 לפרוטוקול מיום 10.7.12 ש' 10-13).
- הסבר לכך כי המנוחה לא חתמה על הסכם המשכנתא אלא רק ערבה לו, ניתן על ידי ל. בעדותו, נוכח תכנון ההתנהלות הכלכלית של המנוחה ולא משיקולים אחרים כדבריו:
"ת. ט. לא יכלה להיות חתומה על המשכנתא הזו כי הייתה חתומה על אחרת. שעושים אחד ועוד אחד, בכל הקשור לכל מיני טיעונים כלכליים עדיף שיהיה רשום רק אדם אחד, על המשכנתא, מכל מיני שיקולים כספיים...
ש. ז"א תחשיב כלכלי של ט., כדאיות כלכלית, לא להיות חתומה למשכנתא עם ט., זו הסיבה?
ת. כן."
(עמ' 48 לפרוטוקול מיום 10.7.12 ש' 8-14).
- עוד הדגיש ל. בחקירתו כי המנוחה הייתה זו שניהלה את פרויקט הבנייה של הבית:
"ש. אתה מצהיר פה שאמך ז"ל ניהלה את פרויקט בניית הבית... מה ז"א ניהלה הפרויקט?
ת. כשאתה בונה בית אחרי שהאדריכל מצייר את כל מה שאתה אומר לו, והקונסטרוקטור דואג שזה יעמוד. יש את כל העניין של לנסוע לשם כל פעם, להסתכל לראות. לתאם את כל הקבלנים שמגיעים, כל מה שקשור לנושא זה. לבחור כל פרט ופרט..." (עמ' 52 לפרוטוקול מיום 10.7.12 ש' 18-24).
- כשעומת עם דברי האדריכל מר ב. פ. (להלן: "האדריכל פ."), לפיהם הנתבע הוא שניהל את הפרויקט ושילם לו השיב ל. , כי מי שבחר את הפריטים בבית ועבד בצמוד עם האדריכל פ. הייתה המנוחה:
"ת. היא זו שישבה איתו על איך שהבית ייראה, איזה גודל חדרים, המטבח, היכן ימוקם הסלון. לט. לא היתה נגיעה לשום דבר הקשור באיפיון של הבית ובאיך שהבית ייראה. מה שט. עשה, זה לדאוג שהציור של ב. צייר יעמוד. הכוונה לתוכניות של האדריכל." (עמ' 53 לפרוטוקול מיום 10.7.12 ש' 17-26).
לשיטתו, תרומתו של הנתבע לבניית הבית התמקדה והתמצתה בהיבטים הקשורים להיותו הקונסטרוקטור של הבית ואת יתר הדברים תוכננו ובוצעו על ידי המנוחה.
- מנגד, הובאו על ידי הנתבע עדים כדי לסתור את טענות התובעים, הגב' ש. ל., מר ד. יו"ר המושב והאדריכל פ.
- בחקירתו אישר מר ד., כי לא היה שותף להתנהלות של הנתבע והמנוחה מול מנהל מקרקעי ישראל וכי לא ידוע לו מה היו ההסכמות בין השניים בנוגע לרכישת הקרקע והמגרש. (עמ' 105-106 לפרוטוקול מיום 25.3.14).
- מעדותו של האדריכל פ. עולה, כי היה ידוע לו שהוזמן לתכנן את ביתו של הנתבע ולא הייתה לו ידיעה אם היו לו שותפים.
בחקירתו אישר כי המידע שהיה לו ביחס לקרקע והבית הגיע מהנתבע:
"ת. אני חי מפיו של ט., אני יודע שהוא זה שרכש את הקרקע כך מפיו, לא בדקתי." (עמ' 107 לפרוטוקול מיום 25.3.14 ש' 14).
לדבריו, כך גם בנושאים הקשורים לבית לרבות נושא תשלום שכרו ושכר הקבלנים שנשכרו לביצוע העבודות, לגביהם גם לא הייתה לו ידיעה לעניין מימון שכרם וביצוע תשלומים בפועל מעבר למה שנאמר לו ע"י הנתבע.
בהמשך אישר, כי לא היה לו כל מידע בדבר הסכם פנימי בעניין זה בין הנתבע למנוחה.
בחקירתו השיב האדריכל פ., כי החלטות שונות במהלך הבנייה (גודל חדרים, מטבח וכד') נדונו עם הנתבע בלבד אולם כשנשאל, לא ידע להשיב האם הנושאים כאמור נדונו קודם לכן והוחלטו יחד עם המנוחה. (עמ' 109 לפרוטוקול מיום 25.3.14).
- מהמקובץ , הגעתי לכלל מסקנה כי המנוחה הייתה מעורבת בנושא רכישת הבית ובנייתו החל מהחשיבה הראשונית וכלה בשלבים שונים של הביצוע. מהעדויות נמצאנו למדים, כי המנוחה היא שהניעה את הנתבע לפעול לבניית הבית, הפנתה אותו למושב XXX ובהמשך סייעה בידו במימוש הרעיון, תחילה על דרך מעורבותה בכריתת הסכמים רלוונטיים, השתתפות בוועדת קבלה למושב, חתימתה כערבה למשכנתא ובהמשך מעורבות באספקטים שונים באמצעותם הרעיון שהעלתה באוזני הנתבע התממש.
- יאמר, כי לא מצאתי בעדותם של מר ד. והאדריכל פ. כדי לשנות ממסקנתי זו בהינתן כי עדויות התובעים היו אמינות עלי וכי ה"ה ד. ופ. לא ידעו לעמוד על קיומה או טיבה של התנהלות כזו או אחרת בין הנתבע למנוחה "מאחורי הקלעים" בקשר עם הבית.
- זאת ועוד, התרשמתי כי המנוחה הייתה הרוח החיה בבית על פיה יישק דבר והיא שניהלה את הכספים והמהלכים בבית. דמותה של המנוחה כפי שהשתקפה בפני מן העדויות ,בין בהליך זה ובין בהליכים אחרים בעניינם שהתנהלו בפני, היא של אישה דומיננטית, שענייני משק הבית והמשפחה נוהלו ונותבו על ידה . לפיכך, הדרתה או ריחוקה מכל הקשור בבית ובנייתו לא זו בלבד שאינם תואמים את אישיותה כפי שהוצגה ואת תפקידה בבית , אלא שגם התנהלותם של הנתבע והמנוחה בתוך מערכת היחסים הפנימית ביניהם, אינה תואמת מסקנה כזו.
- היבט נוסף ומרכזי הקשור בבית הוא סוגיית מימון רכישת הקרקע והבניה. יאמר מיד כי השאלה אם המנוחה שילמה מכספה עבור בניית הבית או לא, אינה בהכרח פרמטר לקביעת השיתוף ביחס לבית בהינתן, כי כבר נפסק שנכס אשר נרכש על ידי בני זוג ב"מאמץ משותף" חזקה כי כוונת הצדדים הייתה שהוא יהא שייך לשניהם בחלקים שווים וכי גם אם האישה אינה עובדת אלא רק מנהלת את משק הבית ניתן לראות בהכנסות בן זוגה כפרי "מאמץ משותף". דומה כי פסיקה זו כוחה יפה גם כאשר מדובר בבני זוג ידועים בציבור עת הוכח כי בני הזוג ניהלו את חייהם ומשק ביתם בשיתוף. [דניאל פרידמן הידועה בציבור בדין הישראלי עיוני משפט כרך ג' 459 (תשל"ג-תשל"ד)].
לא מיותר לציין כי דברים אלו יפים גם ביחס לג'יפ אשר נקנה על ידי הנתבע ומומן באמצעות ליסינג ומכירת רכב קודם של הנתבע, אך שימש את המנוחה והמשפחה והיה חלק ממשק הבית ,הגם שתשלומי הליסינג נוכו מחשבונו.
- קוטביות עמדות הצדדים מצאה ביטויה בנושא מימון המגרש והבנייה . הנתבע העיד כי הבית מומן מכספו בלבד, קרי, מימון אישי ומשכנתא שנטל וכן כספים שקיבל כהלוואה מאמו הגב' ל. בעוד התובעים טענו כי גם המנוחה שלמה מכספה עבור בהוצאות שונות לרבות תשלומי תשלומים לספקים, נגרות, ריהוט גינון ועוד.(ראה נספחי תצהיר עדות ראשית של ל.).
- הנתבע אישר כי כספים הועברו מחשבונה של המנוחה אל חשבונו אולם תמיד קדמה לכך הפקדה של כסף ממנו אליה. כך שלמעשה הוא שנשא בכל תשלומי הבית, המשכנתא והבנייה (עמ' 76 לפרוטוקול מיום 17.9.13 ש' 1-5). עוד אישר, כי גם ל. נטל הלוואה בסך 50,000 ₪ לצורך הבנייה ולדבריו הסכומים הוחזרו על ידו (עמ' 30 לפרוטוקול מיום 17.9.13).
- כאשר נשאל הנתבע האם הכספים שקיבל מאמו הגב' ל. היו בפועל כספים שלו שקיבל ממקורות שונים וחשבון אימו היה רק צינור להעברת כספים כפי שנעשה לטענתו עם חשבון המנוחה, השיב בשלילה. לדבריו לא רצה לערב את אימו בכך ובנוסף לכך המנוחה סירבה לכך. (עמ' 21 לפרוטוקול מיום 17.9.13 ש' 25-26). כשנשאל מדוע בוצעה העברת הכספים מאמו אליו בשיעורין , השיב כי הדבר נבע משיקולי מס. (עמ' 17 לפרוטוקול מיום 17.9.13 ש' 20 ). לדבריו, אמו היא שהחליטה על אופן ביצוע העברת הכספים, מטעמיה שלה. (עמ' 18 לפרוטוקול מיום 17.9.13 ש' 5-6). כך רצתה אמו ויש להפנות השאלות בנושא אליה. (עמ' 19 לפרוטוקול מיום 17.9.13 ש' 2-11). התרשמתי מעדותו בעניין זה ,כי הנתבע אכן נמנע ממתן תשובה ישירה בנושא זה .
עם זאת כשנשאלה הגב' ל. לגבי קבלת כספים של הנתבע לחשבונה בדומה לאופן שנעשה בחשבונה של המנוחה השיבה, כי לא קיבלה כספים שלו (עמ' 115 לפרוטוקול מיום 25.3.14 ש' 12-14), כי היה לה יותר קל לבצע העברת כספים בשיעורין עם כספים שנכנסו לחשבונה מעת לעת והלוואות שנטלה (עמ' 114 לפרוטוקול מיום 25.3.14).
- בעדותה השיבה הגב' ל., כי העבירה לנתבע סכום של כ-583,000 ₪ אשר שימשו לרכישת הקרקע ובניית הבית. חרף האמור, לא ידעה להשיב לאן הלכו הכספים בפועל לאחר שנמסרו לנתבע אף שראתה כי במקביל נבנה הבית. עוד השיבה כי את המידע לפיו הנתבע רכש הקרקע, נשא בעלויות הבנייה קיבלה מבנה. (עמ' 113 לפרוטוקול מיום 25.3.14).
מעדותה ניתן ללמוד, כי העבירה לנתבע כספים אולם היא לא נכנסה לחשבונותיו ולא ידעה האם הכספים נועדו לכסות משכנתא והוצאות כפי טענתה בתצהירה (עמ' 116 לפרוטוקול מיום 25.3.14 ש' 14-17).
- למרות עדותם של הנתבע והגב' ל. בנושא זה חזר ל. על טענתו לפיה המנוחה השתתפה בתשלומים שונים הקשורים בבית (עמ' 44 לפרוטוקול מיום 10.7.12 ש' 25).
בעדותו ציין ל., כי במסמכי הבנק של הנתבע מופיעות העברות כספים רבות מחשבונה של המנוחה לנתבע מהן ניתן ללמוד כי גם המנוחה נשאה בתשלומים לרבות תשלומי המשכנתא:
"ת. מתוך 900 העמודים יש העברות כספים, מהחשבון של ט. ז"ל לחשבון של ט.
ש. שזה תשלומי משכנתא?
ת. מבחינתי זה שילם על הרבה דברים, ביניהם משכנתא."
(עמ' 48 לפרוטוקול מיום 10.7.12 ש' 22-24).
לשיטתו של ל., בין המנוחה לנתבע היה הסדר ולפיו תשלומי המשכנתא נחזו כיורדים מחשבונו של הנתבע אף שהיא השתתפה בהם (ר' עמ' 50 לפרוטוקול מיום 10.7.12 ש' 18-26).
- מעדותו של ל. ניתן ללמוד, כי למרות שתשלומים שונים בקשר לבית נעשו על ידו או על ידי המנוחה, החשבוניות בגין תשלומים אלו הונפקו על שמו של הנתבע:
"ת... רב החשבוניות הוא ביקש על שמו וקיבל על שמו, גם בדברים שאני קניתי. גם בדברים שאימא שלי קנתה. בגלל ה"חברויות והעסקאות" שהו עשה. מפנה למשל למטבח , שאמא שלי שילמה. מפנה לנספח יב', הגינה הוקמה לרגל שבת החתן שלי, נערכה בגינה הזו. אני יודע בדיוק מי שילם את זה, מי תכנן ומי עשה את זה, כי אני השתתפתי שותפות מלאה בכל מה שקשור בגינה " (עמ' 54 לפרוטוקול מיום 10.7.12 ש' 16-21).
- בהמשך השיב ל., כי רכישות שונות בוצעו ע"י הנתבע והמנוחה במשותף והקבלות/ ההזמנות נרשמו על שם שניהם. הגם שיתכן שהתשלומים היו מחשבונו של הנתבע, הרי שהעסקאות נערכו על ידי שניהם. עוד ציין כי לאותו חשבון ממנו ירדו שיקים שונים בתקופות שונות ויתכן שאף חופפות, היו העברות כספים מהמנוחה לחשבון של הנתבע (עמ' 57 לפרוטוקול מיום 10.7.12 ש' 19-22). עוד הוסיף כי כספי מל"ל שהמנוחה קיבלה הועברו גם הם לידי הנתבע (עמ' 58 לפרוטוקול מיום 10.7.12 ש' 2-5).
- לאור כל האמור סבורני כי גם הפרמטר לבחינת תקפותה של הלכת השיתוף, שעניינו מקורות המימון של הנכסים שבמחלוקת, עיתוי רכישתם ומהותם ,מצביע על כוונת שיתוף ביחס לבית ואבאר.
- במסגרת מקורות המימון של הבית , לא היה בידי הגב' ל. ליתן הסבר מניח את הדעת לעניין אופן העברת הכספים ממנה לנתבע וגם האחרון, בעדותו, לא הבהיר סוגיה זו די צרכה, מכאן שלא בלתי סביר להניח שמדובר בכספים עבור הנתבע שהופקדו לחשבונה של אימו כפי שהופקדו לחשבונה של המנוחה.
זאת ועוד, שכאשר הוצגה בפניה האפשרות שבסופו של יום הכספים שהועברו על ידה לא שימשו לבניית הבית אלא לדברים אחרים לא היה בידה מענה חד משמעי, בהינתן כי אישרה שידיעותיה מבוססות על דברים אשר נמסרו לה על ידי בנה. יודגש כי גם לאחר עיון באסמכתאות שצורפו על ידי הנתבע כתמיכה לטענה לפיה חלק מכספי הבנייה מקורם בהלוואה שנטל מאימו, אין כדי לתמוך בטענה זו הואיל וגם מהן לא ניתן להסיק בצורה חד משמעית כי אכן מדובר בכספים שלה שנמסרו לו וכי בהנחה שכך הדבר, אלו אכן שימשו לבנייה ולא לדברים אחרים כאמור.
- זאת ועוד, נוכח ההתנהלות הכלכלית שנהגה בין בני הזוג, אשר נהגו להעביר כספים מהאחד לשנייה וחוזר חלילה, דומה כי אין כל ודאות שדווקא סכום פלוני שהועבר בין השניים שימש או לא שימש למימון הבנייה.
- יאמר כי לא נעלם מעיני היקף המסמכים של הנתבע ביחס להוצאות הכספיות והקבלות על שמו בעניין בניית הבית ובהם מסמכי המשכנתא ודפי חשבונות הבנק, אסמכתאות בדבר תשלום לרשויות שונות, קבלות על תשלום בגין ציוד וביצוע עבודות שונות הקשורות בבנייה וכן מסמכים הקשורים ליסינג של הג'יפ ומנגד, מיעוט האסמכתאות אשר הובאו על ידי התובעים לתמיכה בטענותיהם בנושא התשלומים ששילמה המנוחה ובהם דפי חשבון הבנק שלה וקבלות שונות שצורפו על ידם לתצהיריהם. אלא שבענייננו, סבורני כי מחומר הראיות והעדויות שהובאו בפני, ניתן ללמוד על התנהלותם של בני הזוג ועל ראייתם ותפיסתם את נושא הרכוש ביניהם. לא זו אף זו, כאמור נושא המימון הינו פרמטר אחד מכלל הפרמטרים ללמד על כוונת שיתוף ספציפית במיוחד בהינתן שמדובר בבית מגורים של הצדדים שנבנה במהלך ובעיצומה של תקופת החיים המשותפים אשר ברי כי אף אחד מבני הזוג לא יכול היה לחזות כי תסתיים כפי שהסתיימה.
- רוחה של המנוחה "קמה וניצבה" בפני בית המשפט ודומה, כי עמדתה של המנוחה שהייתה בבחינת נוכחת-נפקדת בהליך זה , הייתה כי מדובר בבית השייך לה ולנתבע בחלקים שווים וככזה לא ראתה כל מניעה לצוות את חלקה לילדיה. מסקנתי כי לא הייתה נוהגת כך אילו לא הייתה משוכנעת לחלוטין כי היא שוות זכויות בבית וכי זכויות אלו הינם חלק מרכושה.
- חיזוק למסקנתי לעיל ניתן למצוא גם בעובדה שהנתבע עצמו לא נקט בכל פעולה שיש בה כדי להעיד כי רצונו/ רצונם של בני הזוג כי תקבע הפרדה רכושית.
בחקירתו נשאל לגבי נקיטת אמצעים להבטחת הפרדת הרכוש בדמות הסכם וכדומה, אולם מעדותו ניתן ללמוד כי הדבר לא נעשה, לא במהלך החיים המשותפים וגם לא עובר למותה:
"ש. ... הייתי מצפה מאדם עם ניסיון כגון הניסיון שלך, להיזהר ביחד עם כל האהבה וההערכה לט. גם מתוך כבוד לעמדה שלך, שהיא רוצה לכאורה בסדר כלכלי, להגיד לה בואי נעשה מסמך.
ת. אז זה מה שאתה מניח, אתא איש אחד אני איש אחר...
ש. ואפילו יש לך ניסיון מסוים גם זה לא יביא אותך לנסות להגן על עצמך, גם הניסיון שהיה לך?
...
ת. אני לא חשבתי על זה, זה לא עניין אותי אז ובטח לא מעניין אותי עכשיו."
(עמ' 10-11 לפרוטוקול מיום 17.9.13 ש' 30-33; ש' 2-5 בהתאמה).
ובהמשך:
"ש... ט. המנוחה חלתה במחלה סופנית. ואתה היית שותף לתקופה הזאת. האם זה לא הביא אותך למחשבה בנסיבות הקשות האלה שזה יהיה נכון למסמך את הדברים בינך לבינה כדי למנוע חיכוכים?
ת. אני? לא, אבל ט. כפי שמתוארת פה האם למה היא לא באה בקטע הזה ושאלה ט. בוא נסדיר את הדברים האלה, בדיוק באותו סגנון...
ש. אתה ביוזמתך לא היית מעלה הצעה כזאת, נכון?
ת. אני? למה?
ש. אני שואל,
ת. לא איזה סיבה יש לי לעשות את זה".
(עמ' 11 לפרוטוקול מיום 17.9.13 ש' 22-33).
- מכל המקובץ מסקנתי, כי המנוחה הייתה בטוחה מספיק בקשר הזוגי ובשיתוף בין הצדדים, עד כי לא נזקקה לאקט נישואין פורמאלי להוכחת הקשר הזוגי ולהולדת בנם המשותף וכך לא נזקקה לרישום מחצית הזכויות בבית על שמה, כדי לראות עצמה כשותפה מלאה ביחס לבית ב XXX שעה שעסקינן בקשר מתמשך ומחייב ומהותו מעידה על כוונת השיתוף בבית וכל מסקנה אחרת אינה מתיישבת עם ההתנהלות הזוגית שתוארה בהרחבה.
- טרם נעילה אומר כי גם בעת הזו ,ראוי ונכון כי הצדדים באמצעות ב"כ אשר פעלו ללא לאות בנושא זה, ישובו וינסו לסיים את כלל המחלוקות ביניהם בהסדר כולל, אשר אין חולק שיטיב עם כלל בני המשפחה.
סוף דבר
- מצאתי להחיל את הלכת השיתוף ביחס לבית מס' XXX במושב XXX, ולקבוע כי המנוחה והנתבע הינם בעלי הזכויות בבית זה בחלקים שווים וכך ביחס לג'יפ מסוג טויוטה לנדקרוזר מ.ר XXX .
בהינתן שכלי הרכב הנ"ל נמכר לאחר פטירת המנוחה בסכום של 225,000 ₪, יש לנכות מהתמורה את פירעון ההלוואה לחב' הליסינג ומחצית היתרה מהווה את חלקה של המנוחה.
- לאור מהות התובענה אין להידרש במסגרת הליך זה לעתירת התובעים למתן חשבונות.
- נוכח התוצאה אליה ובנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו.
ניתנה היום, כ' אדר ב' תשע"ו, 30 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.