אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלת הוראות סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני משפחה מזונות על מי שחל עליהם הדין האישי

החלת הוראות סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני משפחה מזונות על מי שחל עליהם הדין האישי

תאריך פרסום : 16/05/2016 | גרסת הדפסה
תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה טבריה
12960-12-15
03/05/2016
בפני השופט:
מחמוד שדאפנה

- נגד -
תובעת:
פלונית
עו"ד יגאל וייס
עו"ד מיכאל וייס
נתבע:
פלוני
עו"ד האני סרוג'י
פסק דין
 

 

 

השאלה המצריכה הכרעת ביהמ"ש:  

 

  1. האם וכיצד תחול הוראות סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני משפחה מזונות על מי שחל עליהם הדין האישי.

 

רקע עובדתי:

 

  1. הצדדים בני זוג לשעבר חתמו על הסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פס"ד ואושר בבימ"ש זה ע"י כבוד השופט ......... ביום 20/11/06. בהסכם הגירושין נקבעו מזונות שתי הקטינות שנולדו לצדדים, ........ ילידת ......... (כיום בגירה) ו- ....... ילידת .........

 

  1. ביום 1/2/05 פתחה התובעת תיק הוצל"פ לגביית הפרשי מזונות שוטפים שלא שילם הנתבע מאז 2007 ועד למועד פתיחת תיק ההוצל"פ. המשיב בתורו הגיש במסגרת תיק ההוצל"פ בקשה בטענת פרעתי ובמסגרתה טען כי הוא פרע את חוב המזונות בהתאם לפסה"ד שניתן.

 

  1. במסגרת הטענות שהעלה הנתבע בבקשתו בטענת פרעתי, טען כי יש להחיל עליו את הוראות סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני משפחה מזונות. הוגשה תגובה מטעם התובעת וביום 26/10/15 בדיון שהתקיים בפני כבוד רשם ההוצל"פ הורה כבוד הרשם לנקוט בהליך בפני בימ"ש זה

 

ובמסגרתו על התובעת לעתור מבימה"ש קבלת אישור לגביית מזונות העבר שלא נגבו בחלוף שנתיים מיום מתן פסה"ד בהתאם להוראות סעיף 11 (ב) לחוק לתיקון דיני משפחה מזונות.     

 

טענות התובעת:

 

  1. לטענת התובעת אין כל מניעה לגבות את המזונות העבר על אף חלוף הזמן וכי הוראות סעיף 11 (ב) לחוק אינן חלות במקרה זה שכן הצדדים הינם יהודים והאב חב במזונות בנותיו עפ"י הדין האישי. התובעת מסתמכת גם כן על ההלכה הישנה של ביהמ"ש העליון שנקבעה בע"א 779/76 שוחט נגד שוחט פד"י לב (1) 580, לפיה החוק לתיקון דיני משפחה מזונות אינו חל על מי שחל עליו הדין האישי. מאחר שמדובר בהלכה מחייבת אזי אין כל צורך להידרש לקבלת אישור ביהמ"ש לגביית חוב העבר בהתאם להוראות סעיף 11(ב) לחוק המזונות.  

 

  1. עוד טוענת התובעת, כי גם לפי הגישה המחודשת היום אשר לפיה מכוח עיקרון השוויון בהוראותיו הפרוצדוראליות של חוק המזונות חלים גם על מי שחולש עליו הדין האישי, יש ליתן לה אישור לגביית המזונות לכל התקופה המבוקשת. לטענתה סעיף 11(ב) אינו מציב מכשול בלתי עביר ועניין השיהוי אינו רלוונטי ביישום סעיף 11(ב). עוד טענה התובעת, כי יש להבחין בין גביית מזונות שוטפים לבין גביית הפרשי מזונות כפי שהבחין כבוד השופט ניצן סילמן בע"ר 44163-12-15 (פורסם במאגרים).

 

  1. יש לציין כי במסגרת התביעה טענה התובעת כי במשך השנים, לאחר שנחתם הסכם הגירושין, הנתבע לא שילם את סכום המזונות כסדרו ונצבר לו חוב משמעותי במשך שנים, טענה שאינה עולה בקנה אחד טענתה של התובעת בסיכומיה לפיה המדובר בגביית הפרשי מזונות ולא במזונות שוטפים.

 

  1. לטענתה פנתה היא בפניות רבות לנתבע על מנת שישלם את המזונות כסדרם, אולם האחרון סירב וטען כל מיני טענות לרבות, שאין לו כסף וכי מצבו הכלכלי קשה וכי ישלם כשמצבו ישתפר. עוד טענה התובעת כי הנתבע היה מאיים עליה באלימות מילולית קשה ביותר בכל פעם שדרשה ממנו לשלם את המזונות ולכן חששה מלנקוט בהליכי גבייה מתוך חשש לזעמו שמא זעמו זה יופנה גם כלפי הבנות ולא רק כלפיה.  התובעת צירפה הודעות דוא"ל שהוחלפו בינה לבין הנתבע להוכחת טענה זו.

 

  1. התובעת התגוררה בתקופה הרלוונטית יחד עם הבנות באזור הצפון וסמוך למקום מגוריו של הנתבע. לפני כשנה וחצי עברה יחד עם הבנות לאזור המרכז והריחוק הגיאוגרפי מהנתבע

 

ויחד עם ההכרה שחלחלה בתובעת שאין בכוונת הנתבע לשלם את חוב המזונות האסטרונומי שנצבר לו, הביאו אותה לפתיחת תיק ההוצל"פ לגביית המזונות שלא שולמו וזו הייתה סיבת השיהוי בהגשת הבקשה הגם שלטענתה עניין השיהוי אינו חל במקרה זה.    

 

טענות הנתבע:

 

  1. בתורו טען הנתבע כי הוא אינו חייב מאומה לתובעת וכי שילם את מלוא סכום המזונות לידי התובעת וכי מזה 9 שנים לא נקטה התובעת בשום הליכי הוצל"פ כלפי הנתבע.

 

  1. לטענת הנתבע על הצדדים חלים הוראות סעיף 11(ב) ובהתאם להוראות סעיף זה המחוקק החיל על התובע מזונות דוקטרינת השיהוי באופן מפורש כך שמי שלא מבקש את המזונות בפרק הזמן הנקוב בסעיף עליו לפנות לביהמ"ש ולקבל את אישור בהתקיים יסודות הסעיף.

 

  1. לטענתו על התובע מזונות לאחר פרק הזמן הנקוב בסעיף 11(ב) מוטלת חובת ההוכחה כי בנסיבות העניין יש לו עילה לחרוג מהכלל והוא חייב להוכיח ולשכנע כי לא השתהה בחוסר תום לב ושלא כדין בגביית המזונות.

 

  1. הנתבע טען, כי התובעת לא הצליחה לשכנע את ביהמ"ש את סיבת השיהוי הניכר בפתיחת תיק ההוצל"פ וכי קיימת עליה חזקת הוכחת השיהוי עניין של עמדה בו התובעת כאשר מדובר בשיהוי ניכר לתקופה של מעל 8 שנים. לטענת הנתבע גם הסיבות שפורטו ע"י התובעת לעניין השיהוי הינם טענות מופרכות שאינן מחזיקות מים. עוד טען הנתבע כי טענת התובעת לפיה סעיף 11(ב) לחוק המזונות לא חל בעניין זה הינה תמוהה שכן היא בעצמה הסכימה להצעת כבוד רשם ההוצל"פ והגישה את התביעה נשוא תיק זה בהתאם להוראות הסעיף הנ"ל.

 

  1. הנתבע טען, כי הוראות הסעיף כן חלות על הצדדים וכי הלכת שוחט, הינה הלכה ישנה וכיום המגמה השתנתה לאור פסקי הדין שניתנו לאחרונה, עמ"ש 9560-07-13, ע"ר 25829-01-15.

   

דיון והכרעה:

 

  1. סעיף 11 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט – 1959 (להלן "חוק המזונות") קובע:

          

           (א) תביעה למזונות שהוגשה כעבור יותר משנה לאחר התקופה שבעדה הם נתבעים, רשאי בית המשפט לדחותה בשל כך בלבד, אם לא ראה טעם סביר לאיחור.

 

(ב)מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט.

 

בהקשר זה טוענת המבקשת כי כל הוראות החוק אין חלות של הצדדים כאן וזאת מאחר ומי שחוייב במזונות ילדיו עפ"י הדין האישי לא חלות עליו הוראות החוק.

 

  1. להשלמת התמונה רואה לנכון לצטט סעיף 3(א) לחוק אשר קובע כדלקמן:

 

"אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".

 

  1. יש להקדים ולומר, כי קיימות שתי גישות לענייו החלת הראות חוק המזונות ביחס לסעיף 11 שעניינו אי גביית מזונות בגין חוב אשר לא החלו בגבייתו תוך שנתיים מיום שנפסק. קיימת אמנם גישה לפיה החוק אינו חל על מי שדינו האישי מחייבו בתשלום מזונות, כגון יהודים (פסה"ד שוחט של ביהמ"ש העליון), אך לצידה התפתחה מגמה וגישה חדשה לפיה סעיף 11 לחוק חולש על כלל החיובים במזונות וחל בין היתר גם על אלה אשר חל עליהם הדין האישי.

 

  1. לעניין זה ראה עמדתם של כבוד השופטים, שוחט, הרכב ביהמ"ש המחוזי (מרכז), השופט אסף זגורי והשופט ניצן סילמן בפסקי הדין שניתנו ע"י:

 

  • רמ"ש 34024-01-13, ר.ל נגד ע.ל , ניתן ע"י כב' השופט שוחט ביום 17.4.13 (פורסם בנבו)
  • עמ"ש (מרכז) 9560-07-13, א.א נ' א.ע.א, ניתן ביום 27.3.14 (פורסם בנבו)
  • תמ"ש 6929-04-13 ש.מ נ' א.ד , ניתן ע"י כב' השופט זגורי ביום 26.3.13 (פורסם בנבו)
  • ע"ר 44163-12-15 ניתן ע"י כבוד השופט סלמן.

 

  1. תמים דעים אני עם עמדתם של חבריי השופטים לפיה יש להחיל את הוראות סעיף 11 גם על מתדיינים שחל עליהם הדין האישי. סבורני, וכעמדת שאר חבריי השופטים, כי יש לערוך את ההבחנה בין הוראות מהותיות בחוק המזונות, שלא חלות על מי שחב עפ"י הדין האישי, לבין הוראות פרוצודוראליות, שיחולו גם על אלו שחייבים מזונות עפ"י הדין האישי. לעניין זה ראה ניתוחו, נימוקיו והסבריו המאלפים של כבוד סגן הנשיא השופט אסף זגורי בפסה"ד שניתן בתמ"ש 6929-04-13 (פורסם במאגרים). 

 

 

  1. מאחר שקבעתי, כי הוראות סעיף 11(ב) לחוק המזונות חלות במקרה שבפניי נחה דעתי כי יש לדחות את התביעה ואבאר טעמיי להלן.

 

  1. אין חולק כי תיק ההוצל"פ נפתח בחלוף כמעט 9 שנים מאז שניתן פסה"ד בעניין מזונותיהם של הבנות. התובעת גם לא הצליחה להוכיח באם מדובר בתיק הוצל"פ של גביית מזונות שוטפים או הפרשי מזונות, מחד טענה בתביעתה, כי הנתבע לא שילם את המזונות במלואם וכסדרם, ומאידך טענה בסיכומיה כי המדובר בתיק הוצל"פ לגביית הפרשי מזונות. מבלי לקבוע מסמרות לעניין זה סבורני כי גם שיהוי ניכר של 9 שנים בגביית הפרשי מזונות יש בו בכדי לדחות את תביעת התובעת.

 

  1. הוראות סעיף 11(ב) לחוק קובעות באופן מפורש, כי מזונות שלא החלו לגבותם תוך שנתיים מהמועד בו הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט. אין ספק כי כוונת המחוקק בסעיף זה הייתה ברורה ואינה משתמעת לשני פנים לפיה כל מי שיבקש לגבות מזונות לאחר חלוף השנתיים מיום הפס"ד עליו להוכיח לביהמ"ש את סיבת העיכוב ו/או השיהוי בגבייתן. איני מוכן לקבל את טענתה התובעת לפיה דוקטרינת השיהוי אינה חלה במקרה זה. לטעמי, ולעניות דעתי, עניין השיהוי הוא לב לבו של סעיף 11(ב) לחוק המזונות. ככל שהתובע מזונות מצליח לשכנע את ביהמ"ש בסיבת השיהוי יוכל ביהמ"ש ליתן אישור לגביית המזונות שלא הוחל בגבייתן בחלוף שנתיים לאחר שניתן פסק המזונות.

 

  1. טענת המבקשת לעניין השיהוי בגביית המזונות מתבססות על שתי סיבות, האחת, שרק לפני כשנה וחצי עברה להתגוררבאזור המרכז מקום המרוחק ממקום מגורי הנתבע ורק אז חלחלה לה ההכרה, כי אין בכוונת הנתבע לשלם את חוב המזונות והשנייה, שקשורה במעברה של התובעת לאזור המרכז, כי בשל איומי אלימות מצידו של הנתבע כלפיה, ובעיקר אלימות מילולית, נמנעה מלנקוט לנגדו בהליכי גבייה במסגרת ההוצל"פ, אולם לאחר מעברה ולאור הריחוק הגיאוגרפי ממקום מגורי הנתבע, העזה לפתוח תיק ההוצל"פ ולהתחיל בגביית מזונות העבר.  

 

  1. לצערי הרב אין בידי לקבל טיעוניה של התובעת בעניין השיהוי, המדובר בטענות סתמיות אשר לא מצדיקות כלל וכלל שיהוי כה ניכר בגבית המזונות. מה עוד שעניין האלימות לא הוכח כלל וכלל ונטען בעלמא. היה על התובעת בתיק זה להוכיח כי יש עילה והצדקה לחרוג מהכלל הקבוע בסעיף הנ"ל. סבורני כי בנסיבות המקרה התובעת לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה ולשכנע את ביהמ"ש בנסיבות המצדיקות השיהוי הניכר בפתיחת תיק ההוצל"פ.

 

  1. למעלה מן הצורך אומר כי מעיון בתכתובות מייל ובתוכנם לא התרשמתי כי המדובר במיילים מאיימים, אלא בוויכוח סביר ומקובל בין שני בני זוג שיש ביניהם מחלוקת וחילוקי דעות. בנוסף רוב תכתובות המייל הינם מיילים ישנים, למעט מייל אחד משנת 2009 ששוב אינו

            מעיד על אלימות קשה מצידו של הנתבע ולא שוכנעתי כי איומים אלו יכולים להוות סיבה לשיהוי כה ניכר בפתיחת תיק ההוצל"פ.  

 

  1. מהטעמים שפורטו לעיל אין לתובעת כל זכות לגבות חוב העבר של המזונות בחלוף שנתיים מיום שניתן פסה"ד. המדובר בשיהוי ניכר ומשמעותי ביותר שלגביו לא ניתן כל הסבר המניח את הדעת. התובעת לא הצליחה לעמוד בנטל המוטל עליה בהתאם להוראות סעיף 11(ב) ולכן אין מקום להיתער לתביעתה וליתן לה אישור לגביית חוב מזונות העבר לתקופה שמעל שנתיים מיום מתן פסה"ד. הסבריה של התובעת לאיחור בנקיטת הליכי הוצל"פ כנגד הנתבע אינם סבירים.

 

  1. בענייננו, חלפו 9 שנים מאז ניתן פסה"ד של המזונות ועד הגשת הבקשה ללשכת ההוצל"פ, לא הובא בפני כל הסבר סביר המניח את הדעת לאיחור. מידת האיחור והשיהוי בנקיטת הליכי הוצל"פ הינה משמעותית ביותר. לתובעת הייתה הזדמנות סבירה לנקוט בהליכי ההוצל"פ ולא להמתין תקופה כל כך ארוכה עד שאפילו אחת הבנות בגרה.

 

  1. יש לדחות את טענת התובעת לפיה בעלי דין שחל עליהם הדין האישי לא יכול לעשות שימוש בטענת השיהוי בביצוע פס"ד של מזונות, טענה שאינה מתיישבת עם עיקרון השיוויון המעוגן בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

 

  1. אשר על כן ולאור האמור לעיל אני מורה על דחיית התביעה.

 

  1. מאחר שדחיתי את התביעה אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט בסכום כולל של 6,000 ₪. הסכום ישולם תוך 45 יום מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פס"ד ועד התשלום המלא בפועל.

 

  1. המזכירות תעביר פס"ד לצדדים בפקס ובדואר רשום ותסגור התיק.

 

            ניתן לפרסום בהשמת פרטים מזהים.      

           

ניתן היום,  כ"ה ניסן תשע"ו, 03 מאי 2016, בהעדר הצדדים.

                                                                                   

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ