אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטת הועד המרכזי כי קיום יחסי מין בין לקוחה לעו"ד אינה עבירה אתית היא סבירה

החלטת הועד המרכזי כי קיום יחסי מין בין לקוחה לעו"ד אינה עבירה אתית היא סבירה

תאריך פרסום : 18/03/2010 | גרסת הדפסה
עע"מ
בית המשפט העליון
1652-08
18/03/2010
בפני השופט:
1. א' גרוניס
2. ע' ארבל
3. י' דנציגר


- נגד -
התובע:
פלונית
עו"ד א' אמיר
עו"ד א' יצחקניא
הנתבע:
1. ועד מחוז תל אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין
2. הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין בישראל
3. פלוני

עו"ד ע' ויצמן
עו"ד מ' אוריה
עו"ד מ' עליאש
עו"ד ש' פרץ
פסק-דין

השופט  י' דנציגר:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ש' גדות) בעת"מ 2079/06 מיום 17.1.2008 במסגרתו נדחתה עתירתה של המערערת, אשר ביקשה להורות למשיבים 2-1 להגיש קובלנה כנגד המשיב 3 על יסוד תלונתה כנגדו.

1.        ביום 17.5.2004 הגישה המערערת לועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין תלונה כנגד המשיב 3 (להלן: עורך הדין) אשר התייחסה לשני נושאים: גביית שכר טרחה במזומן ללא מתן קבלה או חשבונית וקיום יחסי מין בין המערערת לבין עורך הדין במשרדו של עורך הדין, תוך שמתקיימים ביניהם יחסי עורך דין-לקוח. ביום 29.12.2004, לאחר שעורך הדין הגיש את תגובתו לתלונה והמערערת הגישה את תשובתה לתגובה זו, החליט המשיב 1, ועד מחוז תל אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין בישראל (להלן: ועד המחוז), לגנוז את תלונתה של המערערת:

"א. לעניין הקבלה/חשבונית - העתק הימנה צורף לתשובת עוה"ד הנ"ל, אשר הועברה אלייך.

ב.    באשר לטענה בדבר קיום יחסי מין [עם המערערת] - מדובר בגירסא מול גירסא ולא ניתן בנסיבות אלה וע"ס החומר שברשותנו לקבוע גרסתו של מי היא הצודקת".

2.         בהתאם להוראות סעיף 63 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: חוק לשכת עורכי הדין) פנתה המערערת ביום 25.1.2005, במקביל, ליועץ המשפטי לממשלה, לפרקליט המדינה ולראש לשכת עורכי הדין בבקשה שיגישו קובלנה לבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין נגד עורך הדין. ביום 26.1.2005 השיב ראש לשכת עורכי הדין למערערת כי פנייתה הועברה לועדת האתיקה הארצית של הלשכה (להלן: ועדת האתיקה), על מנת שתבחן את העניין; היועץ המשפטי לממשלה השיב למערערת כי פנייתה הועברה לטיפול לשכת פרקליט המדינה וביום 9.2.2005 השיב עו"ד אלעד רוזנטל, סגן לפרקליט המדינה, כי למרות שבסמכותם של פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה להגיש קובלנות בבתי הדין למשמעת של לשכת עורכי הדין, השימוש בסמכות זו הוא נדיר ביותר:

"ככלל, לצורך הטיפול בעבירות אתיות, קיימים גופים סטטוטוריים שונים - כגון לשכת עורכי הדין, מועצת רואי החשבון, ועדת אתיקה של מהנדסים ואדריכלים וכיוצ"ב - המוסמכים לפעול עפ"י דין, ואין זה ממנהגנו להתערב בעבודתם ובהחלטותיהם אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן....

....במקרה דנן, לא מצאנו הצדקה לסטות ממדיניותנו האמורה. העניין אותו העלית בתלונתך הינו עניין משמעתי שנמצא במסגרת סמכותה של לשכת עורכי הדין ואינו חורג ממנה לתחומים אחרים המצדיקים התערבותם של היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה".

3.         המערערת, אשר לא קיבלה תשובה מועדת האתיקה ומהמשיב 2, הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין בישראל (להלן: הועד המרכזי), הגישה לבית משפט זה עתירה כנגדם במסגרתה ביקשה שינתן צו על תנאי שיורה להם לבוא וליתן טעם מדוע לא יחליטו לאלתר האם להגיש קובלנה כנגד עורך הדין (בג"ץ 7164/05). ביום 8.9.2005 הגישו המשיבים תגובה לעתירה לפיה ביום 17.8.2005 המליצה ועדת האתיקה לועד המרכזי שלא להגיש קובלנה כנגד עורך הדין וביום 6.9.2005 דן הועד המרכזי בתלונתה של המערערת והחליט לגנוז את התלונה הן על סמך הסברו של עורך הדין שטען כי קבלה בגין התשלום נמסרה למערערת והן על סמך הקביעה כי בנסיבות העניין לא נעברה עבירה אתית על ידי עורך הדין.

            נוכח דברים אלו הגישה המערערת ביום 25.9.2009 הודעה לבית משפט זה במסגרתה ביקשה מבית המשפט להורות לועד המרכזי לנמק את החלטתו שלא להעמיד את עורך הדין לדין משמעתי. ביום 13.11.2005 דחו השופטים א' גרוניס, א' רובינשטיין וס' גובראן את עתירתה של המערערת וקבעו:

"לנוכח קבלת ההחלטה על-ידי המשיבים שלא להגיש קובלנה כנגד עורך-הדין, הרי שבאה עתירת העותרת (המערערת - י.ד.) על סיפוקה.

אין להידרש גם לטענותיה של העותרת, לפיהן ההחלטה איננה מנומקת דיה. בעתירתה ביקשה העותרת, כי נורה למשיבים להחליט האם יגישו קובלנה כנגד עורך-הדין ואין בה דבר לגבי תוכן או מהות ההחלטה, אשר טרם נתקבלה בעת הגשת העתירה. לא ניתן לאפשר לעותרת לתקוף בעתירתה זו את ההחלטה לגופה, על נימוקיה או היעדרם של נימוקים בה".

            ביום 5.12.2005 עתרה המערערת פעם נוספת לבית משפט זה (בג"ץ 11213/05) בבקשה למתן צו על תנאי כנגד ועד המחוז והועד המרכזי לבוא וליתן טעם מדוע לא יגישו קובלנה כנגד עורך הדין. ביום 17.7.2006 קבעו השופטים א' ריבלין, א' גרוניס וד' ברלינר כי לאור תיקון מס' 15 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 על המערערת להגיש עתירתה לבית המשפט לעניינים מנהליים. לפיכך הגישה המערערת את עתירתה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו.

4.         במסגרת עתירה זו טענה המערערת כי החלטתם של ועד המחוז והועד המרכזי שלא להעמיד את עורך הדין לדין משמעתי הינה החלטה בלתי סבירה באופן קיצוני וזאת נוכח התשתית העובדתית והמשפטית שנפרשה לפניהם. לטענת המערערת, בהפעילם את סמכותם על פי סעיף 63 לחוק לשכת עורכי הדין חובה על ועד המחוז והועד המרכזי לפעול על פי כללי המשפט המנהלי ובאם הם פועלים בחוסר סבירות, על בית המשפט להתערב בהחלטותיהם. לפי טענת המערערת קיימות "ראיות חיצוניות מוצקות" התומכות בגרסתה וההחלטה שלא להעמיד את עורך הדין לדין משמעתי סותמת את הגולל על תלונתה ועל היכולת לברר את גרסתה. המערערת טענה עוד כי  עורך הדין לא הכחיש באופן ברור ומפורש קיום יחסי מין איתה וחזרה על טענתה לפיה יחסי המין קוימו בעוד עורך הדין ייצגה ותוך שמתקיימים ביניהם יחסי עורך דין-לקוח. במסגרת תגובתו לעתירה טען הועד המרכזי כי יש למחוק את העתירה ככל שזו מכוונת לועד המחוז, שכן לא יתכן שיתבקש סעד לפיו בית המשפט יורה לשני קובלים גם יחד להגיש תלונה. עוד טען הועד המרכזי כי בנסיבות המקרה לא נעברה עבירה משמעתית או אתית על ידי עורך הדין. עורך הדין עצמו טען כי הוא הכחיש באופן מפורש כי קיים יחסי מין עם המערערת תוך שמתקיימים ביניהם יחסי עורך דין-לקוח. עורך הדין טען עוד כי לא ניתן היה לראותו כ"בא כוחה" של המערערת שכן  השירות שניתן לה על ידו הסתכם במתן ייעוץ משפטי במסגרת מספר פגישות בחודש נובמבר 2003 ולפיכך גם לא ניתן לטעון כי היתה לו השפעה על המערערת או שזו היתה תלויה בו. בנוסף הדגיש עורך הדין כי הוא שלח למערערת ביום 15.3.2005 המחאה על סך 20,000 ש"ח כהחזר שכר הטרחה שגבה ממנה וכי המערערת החזירה לו את ההמחאה. לדבריו הוא עשה זאת מתוך רצון לסיים את הפרשה ואין לראות בכך הודאה כלשהי בעובדות תלונתה של המערערת.

פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים

5.         בפתח פסק דינו ציין בית המשפט לעניינים מנהליים כי:

"המחוקק הקנה ללשכת עורכי הדין עצמאות רבה בכל הנוגע לטיפול בתלונותיהם של אזרחים הרואים עצמם נפגעים על ידי מעשה או מחדל של חבר לשכה. בית המשפט יתערב בהחלטת קובל לגנוז תלונה רק במקרים בהם נגנזה התלונה משיקולים פסולים ובלתי חוקיים כמו חוסר תום לב ושיקולים זרים, או שההחלטה מקורה בטעות ברורה או שניתנה בחוסר סבירות קיצוני" (סעיף 39 לפסק הדין).

בהמשך קבע בית המשפט כי המערערת לא עמדה בנטל ולא הצליחה להוכיח שהמשיבים 1-2 קיבלו החלטותיהם משיקולים פסולים או שנפלה טעות בהחלטותיהם, ולפיכך אין מקום להתערב בהן.

6.         בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את טענתה של המערערת שהתייחסה לתמליל שיחה מוקלטת הנמצא ברשותה, אשר מעיד, כך לדבריה, כי עורך הדין הודה במעשים המיוחסים לו:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ