אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה 7464/14

החלטה 7464/14

תאריך פרסום : 11/12/2014 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
7464-14
04/12/2014
בפני השופט:
א' רובינשטיין

- נגד -
העורר:
אברהם טלה
עו"ד ליאור אשכנזי
המשיבה:
מדינת ישראל
עו"ד ארז בן-ארויה
החלטה

 

א.             ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (חוק המעצרים) על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' בן-חמו) בתיק מ"ת 5019-08-14 מיום 21.10.14, בגדרה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו (ת"פ 12554-09-14). עניינה של הפרשה – עבירות חמורות, וביניהן רצח, אינוס וגרימת חבלה חמורה, שביצע העורר לכאורה כנגד זוג קשישים, למעלה מחמש שנים בטרם נעצר.

 

רקע והליכים

 

ב.             ביום 7.8.14 הוגש כנגד העורר, יליד 1987, כתב אישום המייחס לו, במסגרת שני אישומים נפרדים, עבירת רצח לפי סעיף 300(א)(3) בצירוף סעיף 309(4) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; עבירת אינוס לפי סעיף 345(א)(1) ו-345 (ב)(3) לחוק; חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק; התפרצות למקום מגורים לפי סעיף 406(ב) לחוק; והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית לפי סעיף 7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973. על פי האישום הראשון והעיקרי, ביום 11.3.09 שהה פלוני (להלן המנוח), יליד 1932, יחד עם אשתו (להלן המתלוננת), ילידת 1935, בדירתם אשר בעפולה. ברקע יצוין, כי באותה עת סבל המנוח מגידול ממאיר בלבלב ומתת משקל, והיה חולה סופני. לפי הנטען, בסמוך לשעה 8:00 בבוקר התפרץ העורר לתוך דירתם של בני הזוג, ומיד עם כניסתו לסלון נתקל במתלוננת. העורר הפליא בה מכות בחלקי גופה השונים, ואף הכה בראשה באמצעות שפופרת טלפון ביתי. המנוח, ששהה בחדר השינה, שמע את זעקותיה של המתלוננת, ניגש לסלון וניסה להדוף מעליה את העורר. בתגובה לכך היכה העורר את המנוח במכת אגרוף בפניו, הפילו ואף ניסה לחנקו, וכתוצאה מכך איבד המנוח את הכרתו. לאחר מכן, ניסה המערער לחנוק את המתלוננת, ובנוסף לכך הפשיל את מכנסיה, אחז בחוזקה בשדיה והחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה בניגוד לרצונה. בהמשך גרר העורר את בני הזוג לחדר השינה, בעט בהם בעודם שרועים על הרצפה, סגר את דלת החדר ונמלט מן הדירה. כתוצאה ממעשים אלה נגרמו לבני הזוג חבלות ופגיעות בחלקי גופם השונים, ושניהם אושפזו בבית החולים. במהלך אשפוזו של המנוח התפתחה דלקת ראות חמורה, ממנה נפטר כעבור שלושה ימים מן האירוע. ברקע הדברים יצוין, כי למשך מספר שנים לאחר האירוע לא אותר כל חשוד בביצוע העבירות, עד ליום 18.7.14, שאז עוכב העורר בידי המשטרה בגין חשד לתקיפת אשה אחרת, ונעצר בענייננו בשל תוצאותיהן של בדיקות פורנזיות שבוצעו בעת עיכובו, כפי שיפורט;  הוא לא הועמד לדין באותו עניין שלגביו עוכב.

 

           עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים. נטען, כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת אשמת העורר, ובין היתר עדותם של המתלוננת, המנוח, מטפלתם של בני הזוג, שכנתם ובתם, וכן ראיות פורנזיות. כן נטען, כי העבירות המיוחסות לעורר מקימות בעניינו חזקת מסוכנות, ועל כן מצדיקות את מעצרו על לתום ההליכים המשפטיים. בדיון מיום 23.9.14 אישר העורר את דבר כניסתו לדירה ואת תקיפת בני הזוג, ואולם כפר באחריות לעבירות האינוס והרצח וחלק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת עבירות אלה. אשר לעבירת האינוס נטען, כי המתלוננת לא סיפרה בהזדמנות הראשונה על מעשי האונס ובעדויותיה המאוחרות אף מסרה פרטים סותרים; ביחס לעבירת הרצח טען העורר להיעדרו של קשר סיבתי בין מעשי התקיפה בהם הודה, לבין מות המנוח; לטענתו, מעשיו אלה לא תרמו לדלקת הריאות שגרמה למות המנוח, אלא הביאו לאשפוזו בבית החולים, שם לקה במחלה. מטעם המשיבה נטען, כי אילולא אשפוז זה לא היתה מתפתחת – ולחלופין מתעצמת – אצל המנוח דלקת הריאות שהביאה למותו. נטען, כי במצב דברים זה קיים קשר סיבתי בין מעשי העורר לבין מות המנוח באופן המקיים את יסודות עבירת הרצח לפי סעיף 309(4), שעניינו החשת מותו של אדם הסובל ממחלה או פגיעה.

 

ג.              בהחלטתו מיום 21.10.14 סקר בית המשפט קמא בהרחבה את ראיות התביעה, ובעיקרן הודעותיה השונות של המתלוננת, וכן את עדותה המוקדמת בבית המשפט. במסגרת העדות תיארה המתלוננת בפירוט כיצד הכה העורר בה ובמנוח, ואף הפשיט אותה והחדיר את ידו לאיבר מינה. כן התייחס בית המשפט לעדויות התומכות והמחזקות את גרסת המתלוננת, ובין היתר: עדויותיהן של המטפלת, השכנה והבת, אשר ראו כולן את בני הזוג בדקות הסמוכות לאחר האירוע חבולים בפניהם ובשאר חלקי גופם. עדות אלה סיפרו כיצד תיארה בפניהם המתלוננת, שאדם התפרץ לדירה והכה בה ובמנוח. כן העידו המטפלת והבת, כי בהמשך סיפרה להן המתלוננת על התקיפה המינית מצד העורר, ובין היתר כי הפשיט אותה והחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה; הראיות הפורנזיות נגד העורר, וביניהן טביעות אצבע התואמות לאלה שנמצאו בזירה, ופרופיל דנ"א התואם לדגימה שנלקחה מציפורניה של המתלוננת; הודעות העורר, בהן הכחיש כל קשר לפרשה ולבני הזוג, ורק בחקירתו האחרונה, כשהוצגו בפניו הראיות כגון טביעות אצבעות ודנ"א, אמר כי נהג ב-2009 להתפרץ לדירות ויתכן שהתפרץ לדירת הזוג, אך אינו מכירם. ועוד, רק במהלך הדיון בבקשת המעצר הודה העורר כי פרץ לדירה, התעמת עם בני הזוג ותקף אותם (בית המשפט ציין, כי יש בכך כדי להחליש את גרסתו של העורר באשר לאירועים); עדותו של המנוח ביום המעשה (שלושה ימים טרם מותו), שבה תיאר כיצד נחלץ לעזרת המתלוננת עת הכה בה העורר באמצעות שפופרת טלפון, והוכה ונחנק על ידי העורר עד שאיבד את ההכרה. 

 

ד.             אשר לעבירת האינוס קבע בית המשפט, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, וביניהן הראיות החפציות והעדויות, ואף הטעים כי קיים "יותר מסיכוי סביר להרשעה" (עמ' 13 לפרוטוקול). בעניין זה הודגש, כי העובדה שהמתלוננת לא סיפרה מיד על עבירות המין אין לזקפה לחובתה נוכח הטראומה הקשה שחותה, וכי בחלוף הזמן סיפרה המתלוננת למטפלת ולבתה פרטים רבים על אודות הפגיעה המינית שחותה. ביחס לעבירת הרצח סבר בית המשפט, כי לכאורה עומדת בפני המבקשת משוכה גבוהה להוכחת הקשר הסיבתי בין מעשי העורר לבין מותו של המנוח, אך הוסיף כי מכל מקום אין מדובר במקרה שבו קיימת אפשרות לחלופת מעצר, שכן התשתית הראייתית ביחס לעבירות האינוס והאלימות כשלעצמה מצדיקות בנסיבות את מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. באשר לכך הדגיש בית המשפט את האופי האלים שבמעשי העורר, בחינת "תפוז מכני", וציין כי הסכנה הנשקפת ממנו מצויה ברף הגבוה ביותר, ועל כן לא תסכון חלופה.

 

הערר והדיון

 

ה.             לטענת העורר, נוכח חולשת הראיות בדבר עבירות הרצח והאונס ובהתחשב בנסיבותיו האישיות, ראוי לבחון קיומה של חלופת מעצר. אשר לעבירת האינוס נטען, כי עדויותיה של המתלוננת מתאפיינות בסתירות רבות, המחלישות מעוצמת הראיות. כך למשל, מפנה העורר לעדותה של המתלוננת בסמוך לאירוע, שבה ציינה כי אינה סבורה שהעורר התכוון לאנסה, וכי בעת האירוע אף אמרה לו שהיא לוקה במחלת איידס ובתגובה לכך מיד עזבה. לדבריו, בעדות מאוחרת יותר מסרה המתלוננת כי העורר חפץ לאנוס אותה ואף ביקש להחדיר את איבר מינו לגופה אך הדבר לא צלח. מוסיף וטוען העורר, כי בעדות שמסרה המטפלת כמה שנים לאחר האירוע, מסרה גרסה מפני המתלוננת העומדת בסתירה למול גרסאות אחרות. לפי גרסה זו הפשיל העורר את מכנסיו, הכריח את המתלוננת לגעת באיבר מינו וניסה להחדירו לאיבר מינה או לפיה ללא הצלחה. כן טען העורר, כי אין עדות ברורה לכך שאירע מעשה אינוס, ואף אם כן, לא ברור מהן נסיבות הביצוע.

 

ו.              בהמשך לכך טוען העורר, כי בעדותה בפני בית המשפט התנערה המתלוננת מאמירות ועדויות קודמות שלה, ובין היתר מהתרשמותה כי העורר לא רצה לאנסה, מן הגרסה לפיה התוקף עזב אותה משאמרה לו שהיא חולה באיידס; ועוד, גירסת המטפלת שונה מזו של המתלוננת. עוד נטען, כי העורר לא הביע הסכמתו לקיומן של ראיות לכאורה בכל הנוגע לעבירת גרימת חבלה בכוונה מחמירה. לטענתו, האירוע הנדון ארך דקות בודדות לכל היותר, ועל כן התיאור בכתב האישום בדבר התעללות ממושכת חוטא למציאות. כן מוסיף העורר, כי בנסיבות המקרה אף לא מתקיימת הכוונה המיוחדת הנדרשת להרשעה בעבירה זו, שכן מדובר בהיתקלות ספונטנית שהתפתחה מתוך כניסה אסורה לדירה, שאינה מעידה על כוונה ברורה של העורר לגרום לחבלה חמורה בבני הזוג. אשר לעבירת הרצח, שב ומצביע העורר על היעדרו של קשר סיבתי, ומוסיף כי אף אילו ניתן היה להוכיח קיומו של קשר זה, לא ברור כלל ועיקר האם היה עליו לצפות את ההתפתחות הקטלנית שאירעה בעניינו של המנוח, כפי הדרוש להתקיימותו של היסוד הנפשי בעבירה זו. לבסוף נטען, כי ראוי בנסיבות לבחון חלופת מאסר, שכן העורר נעדר עבר פלילי, בשעת מעשה היה צעיר מאוד בגילו (כבן 22) ולאחר שירות צבאי מלא, והוא כבר מצוי במעצר למעלה מ-4 חודשים. לטענת העורר, נתונים אלה מקטינים במידה רבה את מסוכנותו, ואף כי אין חולק על חומרת מעשי הפריצה והתקיפה המיוחסים לעורר, יש לתת ביטוי לכך בגזר הדין ולא בשלב הנוכחי של ההליך.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ