אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה 6219/14

החלטה 6219/14

תאריך פרסום : 23/09/2014 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
6219-14
22/09/2014
בפני כבוד השופט:
צ' זילברטל

- נגד -
העורר:
ויאצ'סלב רייכלין
עו"ד ליאוניד פרחובניק
המשיב:
מדינת ישראל
עו"ד נורית הרצמן
החלטה
 

1.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 8.9.2014 (כב' השופט י' ליפשיץ; מ"ת 20376-07-14), בגדרה נקבע כי העורר ישהה במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. 

רקע

 

2.        על-פי עובדות כתב האישום, ביום 4.7.2014 שהה העורר, יליד 1979, יחד עם אדם אחר שזהותו אינה ידועה (להלן: האחר) בקיוסק בעיר חיפה. בשעה 00:30 נכנס לקיוסק א.ז. (להלן: המתלונן). המתלונן רכש משקה, התיישב בסמוך לעורר, הניח על השולחן מכשיר טלפון נייד ועל הכיסא שלידו תיק ובו מחשב נייד ופריטים נוספים. בשלב מסוים החליטו העורר והאחר לגנוב את התיק והטלפון. האחר שוחח עם המתלונן ובעודו מסיח את דעתו, נטל העורר את התיק ונמלט מהקיוסק. העורר הסתיר את התיק בסמוך למקום הקיוסק, ואז שב לקיוסק והתיישב שוב ליד המתלונן. כאשר המתלונן הבחין כי תיקו נעלם, הוא החל לחפשו בקיוסק, ובעודו עושה כן גנב העורר גם את הטלפון שלו. כאשר שאל המתלונן את העורר והאחר האם הם יודעים היכן נמצא רכושו, השיבו השניים בשלילה. לאחר מכן אמר העורר למתלונן כי הוא ראה אדם הלוקח את חפציו והציע לו להתלוות אליו למקום בו נמצא לכאורה אותו האדם. המתלונן, אשר האמין לדברי העורר, התלווה אליו, והלה הוביל אותו לגן ציבורי. בהגיעם לגן, הגיח האחר ותפס את המתלונן, והעורר החל להכותו באגרופים ואף נשך אותו בפניו ובגופו, מעשים שכתוצאה מהם נגרמו למתלונן חבלות. בהמשך נטלו העורר והאחר גם את ארנקו של המתלונן, כאשר בעשותם כן הם אף הוציאו את תעודת הזהות שלו מהארנק ואיימו עליו כי הם יודעים את שמו וכתובתו, ואם יתלונן למשטרה "זו תהיה הטעות הכי גדולה בחיים שלו". בתום האירוע נמלטו העורר והאחר מהמקום וחילקו ביניהם את השלל. בשל המתואר יוחסו לעורר עבירות גניבה, לפי סעיפים 383, 384 ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 402(ב) ו-29 לחוק; והדחה בחקירה לפי סעיפים 245(א) ו-29 לחוק. 

3.        בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי הורה ביום 15.7.2014 על הגשת תסקיר מעצר אודות העורר, אשר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. בתסקיר נאמר כי העורר עלה לישראל מאוקראינה בשנת 2000, והוא נשוי ואב לילד. עוד נאמר, על-סמך דברים שמסר העורר, כי בין השנים 2011-2006 ריצה העורר תקופת מאסר באוקראינה על-רקע מעורבותו באירוע אלים בעת ביקור שערך שם. שירות המבחן ציין כי העורר הודה במיוחס לו והביע חרטה, אך הדגיש כי הוא סובל מהתמכרות לאלכוהול, ובנוסף אושפז בעבר למשך שלושה שבועות במוסד פסיכיאטרי עקב ניסיון אובדני (קביעה זו מעוגנת בחוות דעת פסיכיאטרית שהוכנה אודות העורר עוד ביום 6.7.2014). בהתאם לאמור, הוערך כי ללא טיפול בהתמכרות לאלכוהול קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות עבריינית מצד העורר. באשר לאפשרות לשחרר את העורר למוסד גמילה ציין שירות המבחן כי אפשרות זו מוקשה, וכי "בבואנו להביא המלצה בעניינו, אנו מתלבטים מאוד". לבסוף הומלץ, כי במידה ובית המשפט יהיה מעוניין למצות את בחינת האפשרות של שילוב העורר במוסד גמילה ניתן יהיה לעשות כן, אך זאת בתנאי שלעורר תיערך בדיקה פסיכיאטרית נוספת בתנאי הסתכלות ויוברר אם מצבו מתאים למהלך של גמילה, והוא יימצא מתאים לאחר עריכת בדיקות רפואיות וראיון קבלה. בתוך כך, הדגיש שירות המבחן, כי להערכתו השלב המתאים לביצוע המהלכים הנזכרים הוא "בשלב הדיון בתיק העיקרי". מסקנה זו נומקה, בין היתר, בכך שעיסוקו של העורר בניהול התיק עלול להפחית את סיכוייו להפיק תועלת מהליך הגמילה.

4.        בהמשך לאמור בתסקיר המעצר, ובמידה רבה בניגוד לאמור בו, הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט ד' פיש) בהחלטתו מיום 21.8.2014 כי תוגש חוות דעת פסיכיאטרית נוספת אודות העורר וכן כי יבוצעו בדיקות התאמה להליך גמילה. זאת, על-אף המלצת שירות המבחן כי אלו ייעשו במסגרת התיק העיקרי. בהתאם להחלטה זו, הוכנה ביום 31.8.2014 חוות דעת פסיכיאטרית ממנה עלה כי העורר אושפז בעבר שלוש פעמים, אך הוא כשיר לעמוד לדין ואינו זקוק לטיפול פסיכיאטרי אלא לטיפול גמילה מאלכוהול. יצוין כי בחוות דעת זו נרשם כי העורר דיווח כי בשנת 2006 נשפט בארץ מולדתו בעוון רצח וריצה ארבע שנות מאסר. ביום 4.9.2014 נערך דיון נוסף בפני בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' ליפשיץ) ובו ביקש בא-כוח העורר להשלים גם את ביצוע בדיקות ההתאמה, כאשר המשיבה התנגדה לכך. בתום אותו הדיון נקבע כי החלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים תינתן ביום 8.9.2014. 

5.        בהחלטת בית המשפט מיום 8.9.2014 נקבע, בין היתר נוכח הסכמת בא-כוח העורר, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. אשר לקיומה של עילת מעצר נאמר כי עבירת השוד המיוחסת לעורר היא עבירת אלימות המקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית, והוטעם כי לא ניתן להתעלם גם מהרשעתו הקודמת של העורר באוקראינה, הגם שהוא אינו נושא לחובתו הרשעות בארץ. עוד ציין בית המשפט המחוזי את בעיית ההתמכרות לאלכוהול של העורר ואת המסוכנות הנשקפת ממנו בגינה. לעניין אפשרות שחרורו של העורר למסגרת טיפולית במוסד גמילה כבר במסגרת הליכי המעצר צוין, על סמך המבחנים שנקבעו בבש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה (21.3.2011), כי אין מקום לנקוט בדרך זו השמורה למקרים חריגים בלבד. בכך דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו של העורר להשלים את ביצוע בדיקות ההתאמה הנוספות הנדרשות לבחינת קליטתו של העורר במוסד גמילה במסגרת שלב המעצר. יצוין, כי גם טענת העורר לפיה שליחתו לעריכת תסקיר מעצר עוררה אצלו ציפייה והסתמכות כי הוא ישוחרר למוסד גמילה נדחתה, תוך שצוין כי העובדה שהוכן תסקיר מעצר אינה מבטיחה לעורר דבר. בשל האמור נקבע כי העורר ישהה במעצר עד תום ההליכים. 

הערר


6.        בערר שלפניי מבקש העורר כי בית משפט זה יורה על השלמת הבדיקות הנדרשות לבחינת האפשרות לשחררו למוסד גמילה. העורר סבור כי הדברים העולים מתסקיר המעצר מלמדים כי שירות המבחן סבר שיש להשלים את בדיקת האפשרות לשחררו למוסד גמילה, וכך עולה גם מהחלטת השופט פיש מיום 21.8.2014. לאור זאת סבור העורר כי היה מקום למצות את בדיקות ההשלמה עוד לפני מתן החלטה בשאלת מעצרו עד תום ההליכים וגם לאפשר לשירות המבחן להשלים את תסקיר המעצר ולבוא בהמלצות מגובשות. בנוסף נטען, כי ההלכה שנקבעה בעניין סויסה לא יושמה כנדרש על נסיבות המקרה, שכן בניגוד לקביעת בית המשפט, עניינו של העורר נמנה על החריגים שנקבעו בהלכה המאפשרים להחל בהליך שיקום כבר בשלב המעצר. בצד זאת, שב העורר על טענתו כי הוא פיתח "ציפייה סבירה והסתמכות" להשתחרר למוסד גמילה, כאשר הוא מדגיש כי שחרורו למוסד כזה ייתן מענה גם למסוכנות הנשקפת ממנו. כן מבקש העורר ליתן משקל לגילו (35) ולעובדה כי הוא נעדר עבר פלילי בתקופת שהותו בארץ. נוכח כל האמור מבקש העורר כי יושלם הליך בדיקת האפשרות לשחררו למוסד גמילה, ולאחר מכן יוגש תסקיר משלים שלנוכח האמור בו יחליט בית המשפט בשאלת מעצרו עד תום ההליכים. 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ