החלטה 5218/14

החלטה  

           בקשה רביעית להארכת מעצר המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

1.        ביום 12.3.2013 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום המייחס למשיב ביצוע עבירות מין במשפחה (אינוס, מעשי סדום ומעשים מגונים) וכן הדחה בחקירה – מעשים שנעשו כלפי בתו, ילידת 1996 (להלן: המתלוננת). עוד הואשם המשיב בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפת קטין ואיומים, מעשים שכוונו כלפי המתלוננת וכלפי בנו של המשיב, יליד 2003.

2.        עד לשנת 2009 התגורר המשיב עם יתר בני משפחתו באוקראינה והמעשים בהם הוא נאשם החלו עוד בטרם עלתה המשפחה ארצה. כתב האישום מגולל מסכת קשה וחמורה של מעשים, שעיקרם עבירות מין במשפחה. בין היתר נטען, כי המשיב החדיר במספר רב של הזדמנויות את איבר מינו לפיה של המתלוננת ולפי הטבעת שלה, החדיר את אצבעותיו ואת איבר מינו לאיבר מינה ואיים על המתלוננת לבל תתלונן. בנוסף תקף המשיב את המתלוננת ואת אחיה, איים עליהם והתעמר בהם.

           בגדר הדיון בבקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים הוסכם על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. בית המשפט הורה על הגשת תסקיר מעצר. בתסקיר הראשון נאמר כי בהתחשב, בין היתר, בעמדתו הקורבנית של המשיב, הכחשת בעייתיות כלשהי בתפקודו, מצבה הנפשי הקשה של המתלוננת וחומרת העבירות המיוחסות למשיב, קיים סיכון להישנות התנהגות עוברת חוק. שירות המבחן לא ראה להמליץ על חלופת המעצר שהוצעה אותה עת. בהמשך, לבקשת המשיב, הוגש תסקיר משלים, וגם בגדרו לא ראה שירות המבחן להמליץ על חלופת המעצר שהוצעה (מעצר בבתיהם של שלושה מחבריו של המשיב). שירות המבחן שב על הערכתו בנוגע לקיומה של מסוכנות מצד המשיב.  

3.        במקביל החלו ההליכים בתיק העיקרי. העדת המתלוננת נדחתה מעת לעת נוכח מצבה הנפשי הקשה, שחייב אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי. לבסוף העידה המתלוננת, לאחר שיתר עדי התביעה העידו לפניה, ביום 4.7.2013. לאחר עדות המתלוננת ביקשה המבקשת לתקן את כתב האישום ולהוסיף עד תביעה נוסף, רופא שטיפל במתלוננת, שאמור להעיד על מצבה הנפשי בעת חשיפת האירועים. כמו כן הוסכם, כי הפסיכיאטר המחוזי ימנה פסיכיאטר ילדים אשר יחווה דעתו בענין מצבה של המתלוננת, הליך שהתקיים בגדר הוראות חוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), התשס"ו-2005. בינתיים נשמעו גם עדויות שני הרופאים הנ"ל ופרשת ההגנה החלה ביום 10.6.2014 בעדותו של המשיב. מספר דיונים בוטלו בהמשך עקב מחלתה של באת כוח המשיב. לעת הזו, לאחר ביטול מספר דיונים, קבוע מועד אחד בלבד להמשך שמיעת פרשת ההגנה, ליום 8.9.2014.

4.        לאחר שחלפו תשעה חודשים ממועד הגשת כתב האישום הוגשה לבית משפט זה בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב בגדר הוראת סעיף 62 לחוק המעצרים (בש"פ 8173/13, החלטה מיום 5.12.2013). בית משפט זה (השופט י' עמית) נעתר לבקשה בעומדו על מסוכנות המשיב הנלמדת מ"התיאורים הקשים בכתב האישום המדברים בעד עצמם", שכן עסקינן בעבירות מין קשות שהתלוותה אליהן התנהגות אלימה כלפי ילדיו של המשיב והטלת פחד על בני המשפחה. עוד ציין השופט עמית, את החשש לשיבוש הליכי משפט, חשש שהוא אינהרנטי כשמדובר בעבירות מין במשפחה. בגדר כך גם צוין, כי קיימת אפשרות שרעייתו של המשיב תזומן להעיד מטעם ההגנה. באשר להתקדמות המשפט נאמר, שפרשת התביעה עומדת בפני סיום, אך בית המשפט הניח קיומה של אפשרות שתידרשנה עוד מספר הארכות מעצר עד לסיום ההליך. בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב בגדר סעיף 62 לחוק המעצרים הוגשה במסגרת בש"פ 1450/14 והתקבלה בהסכמה ביום 6.4.2014.

           הבקשה השלישית להארכת מעצרו של המשיב הוגשה בגדר בש"פ 3482/14. ביום 27.5.2014 החליט בית המשפט (השופט י' דנציגר), על יסוד הסכמת המשיב, להאריך את המעצר עד תום עשרה ימים מהיום בו תינתן הכרעתו של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר שהוגשה על ידי המשיב ביום 26.5.2014. בית המשפט ציין, כי במהלך אותם עשרה ימים יוכל כל צד להגיש ערר על החלטת בית משפט קמא בבקשה לעיון חוזר, או לבקש קיום דיון בבקשה להארכת מעצר המשיב.

5.        החלטת בית משפט קמא בבקשה לעיון חוזר ניתנה בסופו של דבר רק ביום 16.7.2014 (מ"ת 23372-03-13, כב' השופט נ' אבו טהה). בגדר בקשה זו נטען בשם המשיב כי חל כרסום בחומר הראיות, בין השאר בהתחשב בחוות הדעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי אשר הוגשה לענין מצבה הנפשי של המתלוננת. עוד נטען, כי המתלוננת נתונה במסגרת חוץ ביתית (נכון לעת הזו נראה כי המתלוננת מאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי), כך שאין לחשוש מהשלכות שחרור המשיב על שלומה ובטחונה. נטען גם לחלוף הזמן ולהתארכות צפויה של הליכי המשפט. בית המשפט המחוזי לא קיבל את עמדת המשיב ודחה את הבקשה לעיון חוזר במעצר. נפסק, כי לא נמצא "שינוי דרמטי במערכת הראיות", כי לא הוקהתה מסוכנות המשיב וכי התארכות ההליך נובעת בעיקרה מביטול מועדי הוכחות לבקשת הסנגורית.

           כזכור, בהחלטה בבש"פ 3482/14 נקבע, כי מעצר המשיב מוארך עד לתום עשרה ימים ממועד מתן ההחלטה בבקשה לעיון חוזר, אשר ניתנה ביום 16.7.2014. כפי שנטען בבקשה דנא, ונראה כי ענין זה אינו במחלוקת, החלטת בית המשפט בבקשה לעיון חוזר לא הומצאה לבאי כוח הצדדים מחמת תקלה כלשהי שלא התבהרה. רק כתוצאה מבדיקת מעקב אקראית שבוצעה על ידי פרקליטות המחוז התברר דבר מתן ההחלטה, באופן שרק ביום 27.7.2014 בשעות אחר הצהריים, דהיינו לאחר שחלפו עשרה ימים ממועד מתן ההחלטה הנ"ל, פנתה המבקשת בבקשה "בהולה" לבית משפט זה, היא הבקשה דנא. הדיון בבקשה נקבע ליום 28.7.2014 בשעות הבוקר.