אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה 4581/14

החלטה 4581/14

תאריך פרסום : 14/07/2014 | גרסת הדפסה
רע"פ
בית המשפט העליון
4581-14
09/07/2014
בפני השופט:
א' שהם

- נגד -
המבקשת:
אתיאל סיסו
עו"ד יחיאל לאמש
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור
 

 החלטה 

  1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים: י' אלון – נשיא; י' צלקובניק; י' רז-לוי), בע"פ 36861-12-13, מיום 14.5.2014, בגדרו התקבל בחלקו ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בבאר שבע (כב' השופט א' אופיר), בגמ"ר 119-04-11, מיום 4.11.2013.

 

           ביום 29.6.2014, הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר אשר הוטל על המבקשת, עד להכרעה בבקשה. 

 

רקע והליכים קודמים

 

  1. מעובדות כתב האישום אשר הוגש נגד המבקשת עולה, כי ביום 27.8.2010, בשעה 04:30 או בסמוך לכך, היא נהגה ברכב פרטי בכביש 43 מכיוון נתיבות לשדרות, כאשר לצידה ברכב ישב אסי בניטא ז"ל (להלן: אסי), ובמושב האחורי ישבו, מימין לשמאל – אלה עייאש (להלן: אלה), קמיל שופן (להלן: קמיל) ומיטל בן דוד ז"ל (להלן: מיטל). בכתב האישום צוין, כי באותה העת, הכביש היה תקין ויבש, מזג האוויר היה בהיר והראות טובה.

 

           בקילומטר הרביעי של הכביש, איבדה המבקשת את השליטה ברכב, בעודה נוהגת במהירות של 110 קמ"ש, בכביש בו המהירות המרבית המותרת הינה 90 קמ"ש. הרכב "זיגזג" בכביש, סטה ימינה אל שולי הכביש ופגע במעקה הבטיחות שמצדו הימני של הכביש. לאחר מכן, התהפך הרכב מספר פעמים במורד דרך עפר שנמצאה מימין לכביש, עד שנעצר על גגו. במהלך ההתהפכות, אסי, אלה, וקמיל הועפו מתוך הרכב, כאשר המבקשת ומיטל נותרו ברכב כשהן חגורות. כתוצאה מן התאונה נפטרה מיטל ז"ל בו במקום, ואסי הובהל במצב קשה לבית החולים, ונפטר מפצעיו ביום 28.9.2010. שאר שלושת הנוסעים, ובכלל זאת המבקשת, נפצעו קשה. בכתב האישום נטען, כי התאונה נגרמה כתוצאה מרשלנותה של המבקשת, אשר נהגה בקלות ראש וחוסר זהירות, תוך שהיא לא שמה לב לנעשה בכביש; נהגה במהירות מופרזת שלא מתאימה לתנאי הדרך; לא נקטה באמצעים סבירים למניעת התאונה; ונהגה כפי שנהג מן היישוב לא היה נוהג בנסיבות המקרה.

 

           על יסוד הדברים האלה, יוחסו למבקשת העבירות הבאות: גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה ברשלנות וגרימת חבלה של ממש, לפי סעיף 62(א) לפקודת התעבורה; נהיגה במהירות מופרזת, לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה); סטייה מנתיב נסיעה, לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה.

 

  1. ביום 31.12.2012, הרשיע בית המשפט לתעבורה בבאר שבע את המבקשת בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום.

 

           מהכרעת דינו של בית המשפט לתעבורה עולה, כי בליל התאונה היו הנוסעים בדרכם חזרה מבילוי במועדון הדנדו בנתיבות, ברכב השייך לאסי. הסוגיה העיקרית בה נדרש בית המשפט לתעבורה להכריע נוגעת לזהותו של נהג הרכב בזמן התאונה, שכן המבקשת הכחישה שהיא נהגה ברכב. בית המשפט לתעבורה עמד על כך שבעדותה, כמו גם בגרסה שמסרה המבקשת ביום 15.9.2010, היא סיפרה כי כתוצאה מהתאונה היא סובלת מאובדן זיכרון, והיא אינה זוכרת מי נהג ברכב. ואולם, צוין, כי מספר שעות לאחר התאונה, בעודה מאושפזת בבית החולים, מסרה המבקשת לפקד אבי בנבנישתי (להלן:פקד בנבנישתי) גרסה שונה. במהלך המפגש ביניהם, שאל פקד בנבנישתי את המבקשת האם היא נהגה ברכב בזמן התאונה, והיא השיבה בלחיצת ידה של חיילת שהייתה במקום – סימן עליו הסכימו הצדדים כמסמן תשובה חיובית. בית המשפט לתעבורה ראה בכך משום הודיה מצידה של המבקשת בכך שהיא נהגה ברכב, אך קבע כי משקלה של ראיה זו אינו גבוה, בשל מצבה הקשה של המבקשת כתוצאה מהתאונה.

 

           בית המשפט לתעבורה המשיך וסקר את עדויותיהם של קמיל ושני, אשר מסרו כי המבקשת היא שנהגה ברכב. בית המשפט לתעבורה, ציין כי אלה וקמיל העידו בביטחון רב וקבע כי הן הותירו עליו רושם אמין במיוחד. בית המשפט לתעבורה הוסיף, בהקשר זה, כי שני וקמיל אמנם לא היו בטוחות בזהות הנהג בגרסאות שמסרו לפקד בנבנישתי, מספר שעות לאחר האירוע, אך נקבע כי שינוי זה במידת ביטחונן הינו מתקבל על הדעת, נוכח הטראומה ממנה סבלו לאחר התאונה. עוד הפנה בית המשפט לתעבורה לעדותה של שני שמחה (להלן: שני), אחותה של מיטל, אשר הגיעה ביחד עם החבורה שנמצאה ברכב לבילוי בדנדו, וחזרה ממנו ברכב אחר. שני העידה, כי סוכם מראש שהמבקשת לא תשתה  במהלך הערב, על-מנת שתוכל לנהוג בחזרה, וכן הוסיפה כי היא ראתה את המבקשת לוקחת את מפתחות הרכב מאסי. בית המשפט לתעבורה קבע, כי אף עדה זו הותירה בו רושם אמין, והעידה רק על הדברים שראתה. נקבע, כי עדות זו אמנם אינה מהווה עדות ישירה לכך שהמבקשת היא שנהגה ברכב, אך יש בה כדי לחזק את עדויותיהן של שני וקמיל.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ