אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה 2676/09

החלטה 2676/09

תאריך פרסום : 14/09/2014 | גרסת הדפסה
בג"צ
בית המשפט העליון
2676-09
07/09/2014
בפני כבוד השופטים :
1. הנשיא א' גרוניס
2. השופט א' רובינשטיין
3. השופט צ' זילברטל


- נגד -
עותרים:
צדקי מוחמד אבו קמל +11 עותרים נוספים
עו"ד סני חורי
המשיב:
הממונה על הרכוש הממשלתי הנטוש באיזור יהודה ושומרון
עו"ד ענר הלמן; עו"ד רן רוזנברג
החלטה

 

הנשיא א' גרוניס:

 

1.        לפנינו עתירה לביטול הכרזת הממונה על הרכוש הממשלתי באזור יהודה ושומרון על מקרקעין באזור שבין הכפר אורטאס לבין היישוב אפרת כרכוש ממשלתי, ולביטולה של החלטת ועדת העררים להמליץ לדחות את מרבית עררי העותרים כנגד ההכרזה.

 

2.        אין חולק כי ענייננו בקרקעות מסוג "מירי", שהבעלות בהן שייכת למדינה על פי חוק הקרקעות העותמני, 1858 (להלן – חוק הקרקעות העותמני). עם זאת, לפי החוק, אדם יכול לרכוש זכויות בקרקעות בשתי דרכים: הראשונה – על ידי הצגת "קושאן" (שטר בעלות), והוכחה כי הקושאן חל על המקרקעין הרלוונטיים. השנייה – באמצעות הוכחה כי הפרט עומד בתנאים המפורטים בסעיף 78 לחוק הקרקעות העותמני. לפי הסעיף, הפרט יכול לרכוש זכויות במקרקעין על ידי הוכחת החזקה ועיבוד של המקרקעין במשך 10 שנים ברציפות. הצו בדבר רכוש ממשלתי (יהודה והשומרון) (מספר 59), התשכ"ז-1967 (להלן – הצו בדבר רכוש ממשלתי), מטיל על המפקד הצבאי חובה לשמור ולנהל את הרכוש הממשלתי באזור יהודה ושומרון. במסגרת חובה זו, סעיף 2ג לצו מקנה לממונה על הרכוש הממשלתי באזור יהודה ושומרון (להלן – הממונה) סמכות להכריז כי רכוש מסויים הינו רכוש ממשלתי.

 

3.        בתאריך 3.8.2004 הכריז הממונה על מספר קרקעות בשטח כולל של 1,341 דונמים באזור בית לחם כרכוש ממשלתי (להלן – ההכרזה), תוך שהוא קובע כי העותרים לא רכשו זכויות במקרקעין על פי חוק הקרקעות העותמני. ביום 25.10.2004 הגישו העותרים תשעה עררים על ההכרזה, בהתאם לצו בדבר ועדות עררים (יהודה והשומרון) (מספר 172), התשכ"ח-1967 (להלן – הצו בדבר ועדות עררים). ועדת העררים שלפי הצו (להלן – ועדת העררים, או הוועדה) דחתה את טענת העותרים כי  הקושאנים שבידם מבססים את בעלותם בחלקות נשוא העתירה, בקובעה כי העותרים והמומחים מטעמם לא הצליחו לתת מענה לאי-ההתאמות הקיימות בין תוואי השטח לבין המתואר בקושאנים. בכל הנוגע להיקף עיבוד המקרקעין, ביכרה הוועדה את עדותה של מפענחת תצלומי האוויר מטעם המשיבים ודחתה את קביעותיהם של המומחים מטעם העותרים, תוך שהיא מתייחסת למידת הדיוק והמהימנות של חוות הדעת. על בסיס נתונים אלה הסיקה הוועדה, כי מלבד בחלקה אחת בה עולה כי בוצע עיבוד מטולא בחלק מן המקרקעין, לא עלה בידי העותרים להוכיח כי הם ביצעו עיבוד רציף של המקרקעין לאורך עשר שנים, בהתאם לדרישות סעיף 78 לחוק הקרקעות העותמני. לאחר שמיעת עדויות מטעם מר ידידיה סרמנטה, עובד המועצה המקומית אפרת (להלן – סרמנטה), ראש המועצה המקומית אפרת לשעבר והממונה, דחתה הוועדה טענות מטעם העותרים לפגמים מינהליים בהליך ההכרזה. בפרט, דחתה הוועדה את הטענה כי סרמנטה הועסק על ידי המינהל האזרחי והיה מעורב באופן כלשהו בהליך ההכרזה, וקבעה כי אף אם תתקבל טענת העותרים להפרעות מצד  סרמנטה בעיבוד המקרקעין, הרי שאין הדבר משפיע על הקביעה כי בשנים שקדמו לכך לא בוצע עיבוד רציף המקנה לעותרים זכויות. בעקבות החלטה זו הוגשה העתירה דנא. 

 

4.        בהסכמת הצדדים, ניתן ביום 7.4.2009 צו ביניים על ידי השופט ח' מלצר המורה לצדדים להימנע מלבצע כל פעולה המשנה את מצב המקרקעין נשוא העתירה למעט פעולות שנועדו למנוע פלישות אליהם. יצויין, כי במהלך ההתדיינות טענו העותרים כי הופר צו הביניים. טענות אלה נדחו בהחלטות בית המשפט מהימים 23.9.2013, 21.10.2013 ו-6.11.2013. בנוסף, לאור המלצת בית המשפט, הציעו המשיבים לעותרים כי תוקצה להם חטיבת מקרקעין בשטח נשוא העתירה. הצעה זו נדחתה על ידי העותרים בטענה שיש לאפשר להם להמשיך לעבד את המקרקעין אשר בחזקתם כיום.

 

 5.         העותרים מעלים מגוון רחב של השגות על החלטת הוועדה. ראשית, טוענים העותרים כי נפלו מספר פגמים בהליך ההכרזה. לשיטתם, ההכרזה התבססה על שיקולים זרים ומדובר בהליך סרק שמטרתו הפקעת המקרקעין מידי העותרים והעברתם לידי תושבי אפרת. ולראיה, המקרקעין נשוא העתירה שולבו מבעוד מועד בתוכנית המתאר של היישוב אפרת. לטענתם, נוכח מטרה זו, ההליך אף נגוע באפלייה, שכן לא ננקטו הליכי הכרזה דומים ביחס לקרקעות בבעלות תושבים ישראלים באזור. למעלה מכך, נטען כי לאחר ההכרזה יוקצו הקרקעות רק לישראלים תושבי אפרת ולא לתושבים הפלסטינים באזור. העותרים טוענים עוד כי הממונה לא הפעיל שיקול דעת עצמאי, וכי היה על ועדת העררים לזמן עדים נוספים, לבצע סקר אדמות ולצאת לסיור בשטח נשוא העתירה טרם מתן הכרעה בטענותיהם של העותרים לבעלות בחלקות.

 

             שנית, משיגים העותרים על קביעותיה העובדתיות של ועדת העררים. לדבריהם, סרמנטה, הועסק במקביל אף מטעם המנהל האזרחי באזור. לטענתם, ניצל סרמנטה את כפל התפקידים כדי לפעול למניעת עיבוד הקרקעות על ידי העותרים, באופן שפגם ביכולתם לרכוש זכויות במקרקעין. העותרים משיגים אף על קביעותיה של הוועדה לעניין בעלותם במקרקעין. הם העלו טענות רבות נגד מהימנותם וקבילותם של תצלומי האוויר שהוצגו מטעם המשיבים להוכחת היקף עיבוד הקרקעות, וגרסו כי די בראיות שהוצגו מטעמם לעניין היקף ורציפות העיבוד בכדי להוכיח את זכויותיהם. לחלופין, לדברי העותרים, הראיות שהוצגו מטעמם לעניין מיקום המקרקעין המצויינים בקושאנים, מספיקות בכדי להוכיח את בעלותם בחלקות נשוא העתירה. 

            

             לבסוף, מעלים העותרים מספר טענות הנוגעות לקביעותיה המשפטיות של ועדת העררים. לטענתם, הליך ההכרזה מהווה למעשה הליך הפקעה של בעלותם במקרקעין, אשר פוגע בקניינם ואסור על פי הדין הבינלאומי. העותרים הוסיפו כי הכוונה להקצות בעתיד את הקרקע ליישוב אפרת מעידה על כך שמדובר בהפקעה, וכי אין להפריד בין עצם ההכרזה על המקרקעין כרכוש ממשלתי לבין הסיבה שלשמה בוצעה ההכרזה – העברתה לבעלות תושבים ישראלים. עוד טוענים העותרים לעניין פרשנות הדרישה ל"עיבוד המקרקעין" בחוק הקרקעות העותמני, כי די בעיבוד חלקי של הקרקע ובקיומן של מחצבות על מנת להקנות להם בעלות בה. בהקשר זה נטען כי מקום בו עיבדו העותרים מעל 50% מן החלקה, יש להקנות להם בעלות בכל החלקה ואין לפצל אותה ולהכריז על החלק שלא עובד כרכוש ממשלתי.

 

6.        עמדתם של המשיבים מתבססת בעיקרה על הטענה כי יש לבחון את ההכרזה כהחלטה מנהלית המכריזה על קיומן של זכויות, ולא כהחלטה המקימה או שוללת זכויות במקרקעין. לשיטתם, ההכרזה מבוצעת בהתאם לדיני המקרקעין החלים באזור יהודה ושומרון, לאחר שהממונה מבצע בדיקה נרחבת לבירור הזכויות במקרקעין. לפיכך, אין נפקות לטענה כי מדובר בהפקעה של זכויות העותרים ופגיעה בקניינם, שכן ההכרזה לא שינתה את מצב זכויותיהם. המשיבים ציינו כי לא אושרה תוכנית מתאר ליישוב אפרת טרם מתן ההחלטה בעניין ההכרזה. הם הדגישו כי בכל מקרה יש להבחין בין עצם ההכרזה על מקרקעין כרכוש ממשלתי, המהווה הכרזה על המצב המשפטי הקיים, לבין הקצאת המקרקעין לשימוש, אשר אינה נדונה במסגרת הליך זה. בהתייחס לטענת האפלייה ביחס לבעלי קרקעות ישראלים באזור, טענו המשיבים כי העותרים לא הבהירו על אילו קרקעות מדובר. מכל מקום, לדבריהם, ככל שמדובר על קרקעות בבעלות רשומה, הרי שאין כל נפקות להשוואתן לקרקעות נשוא העתירה, שהן קרקעות מסוג "מירי" ללא בעלים רשומים. זאת, משום שאין כל אפשרות חוקית להכריז על אדמות בבעלות פרטית כאדמות בבעלות המדינה. לבסוף, המשיבים מדגישים כי הצו בדבר רכוש ממשלתי שמכוחו נעשתה ההכרזה, תואֵם, ואף מיישם את הוראות הדין הבינלאומי לעניין חובות השלטון הצבאי באזור.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ