אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה לקיים משפט חוזר לעמוס ברנס אינה השתק פלוגתא במשפט אזרחי נגד המדינה

החלטה לקיים משפט חוזר לעמוס ברנס אינה השתק פלוגתא במשפט אזרחי נגד המדינה

תאריך פרסום : 20/05/2009 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט העליון
4528-06
18/05/2009
בפני השופט:
א' פרוקצ'יה

- נגד -
התובע:
1. עמוס ברנס
2. שמעון ברנס

עו"ד אלי זהר
עו"ד רועי בלכר
עו"ד אתי זהר
הנתבע:
1. סנ"צ (בדימוס) שאול מרכוס
2. פקד (בדימוס) יהודה אלבז
3. פקד (בדימוס) יחיאל פיקהולץ
4. עו"ד עדי בראונר
5. מדינת ישראל

עו"ד תמר בר-אשר פרקליטות המדינה
החלטה

1.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת שרה דותן), בו נדחתה בקשת המבקשים לקבוע כי הכרעתו של בית המשפט העליון בבקשה למשפט חוזר בעניינו של המבקש 1, עמוס ברנס (להלן : "המבקש"), והקביעות העובדתיות באותה הכרעה, ישמשו השתק פלוגתא  בהליך אזרחי שהוגש על ידי המבקשים, בו הם תובעים פיצוי בנזיקין בעילה כי עמוס ברנס לא זכה להליך הוגן במשפט הפלילי שנוהל נגדו, ולא נתקיים בעניינו משפט צדק. בקליפת אגוז, טוענים המבקשים כי בהחלטה לקיים משפט חוזר, קבעה כב' השופטת דורנר בבית המשפט העליון כי לא נתקיים משפט צדק בעניינו של עמוס ברנס. לטענתם, קביעה זו שמשה בסיס להוראת בית המשפט על קיומו של משפט חוזר, ויש להתייחס אליה כקביעה חלוטה לצורך ההליך האזרחי שיזמו המבקשים, ולפטור אותם מחובת ההוכחה של נתון זה במסגרת התביעה האזרחית. משכך, נטען כי אחריות המשיבים לפיצוי המבקשים למעשה הוכחה מכח הפלוגתא הפסוקה, וכל שמוטל עליהם להוכיח בתביעתם הוא את גובה הנזק בלבד.

רקע

2.        עמוס ברנס הורשע בשנת 1975 ברציחתה של החיילת רחל הלר ז"ל, ונדון למאסר עולם. שמונה שנים לאחר שהחל לרצות את עונשו, שוחרר מהכלא, וזאת לאחר שנשיא המדינה, בהמלצת שר המשפטים, קצב את עונשו ל-12 שנות מאסר, אשר מהן נוכה שליש על ידי ועדת השחרורים בשל התנהגות טובה. המבקש טען כל השנים לחפותו, ומאז שהורשע בדין, הגיש ארבע בקשות למשפט חוזר, ובמסגרתן טען כי נפלו פגמים חמורים בחקירתו ובניהול משפטו, וכי הוא חף מפשע והורשע ברצח שלא ביצע. שלוש הבקשות הראשונות שהגיש נדחו על ידי בית המשפט העליון, ואילו הבקשה הרביעית התקבלה, ובית משפט זה (כב' השופטת דורנר) הורה על קיום משפט חוזר למבקש. בהחלטתה (מח' 3032/99 ברנס נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 354 (2002)) קבעה השופטת דורנר, בין היתר:

"אינני בטוחה עוד כלל ועיקר באשמתו או בחפותו של ברנס. אפשר שהמית את רחל הלר, אפשר שלא. בסופה של פרשה זו רק דבר אחד ברור לי - בהליך הרשעתו של ברנס נפלו פגמים חמורים. שוכנעתי כי בפגמים אלו, הרובצים לפתחה של המדינה, בצירוף האפשרות כי מודעות להם היתה משנה את תוצאות משפטו של ברנס, די כדי להורות על קיום משפט חוזר".

3.        בהחלטה בדבר קיום משפט חוזר קבע בית משפט זה כי הענין יועבר לדיון בבית המשפט המחוזי בנצרת. בטרם החל משפטו החוזר של המבקש, ביקשה המדינה לחזור בה מכתב האישום מטעמים של חוסר ענין לציבור עקב חלוף הזמן. המבקש התנגד לבקשת המדינה, וביקש מבית המשפט לזכותו. בית המשפט המחוזי בנצרת החליט ביום 11.12.02 לזכות את המבקש. לאחר זיכויו, קיבל בית המשפט המחוזי בנצרת את בקשת המבקש לשלם לו פיצויים מכוח סמכותו על פי סעיף 31(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן - חוק בתי המשפט) ופסק לו פיצוי בסך של 1,200,000 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 200,000 ש"ח.

4.        ביום 15.7.04 הגישו המבקש ואחיו, הוא המבקש 2, תובענה אזרחית נגד המדינה לפיצוי כספי בעילות נזיקין. לאחר הגשת התובענה, פנו לבית המשפט בבקשה כי יקבע שהחלטת בית המשפט העליון על קיום משפט חוזר, והקביעות הכלולות בה, מייתרות את הצורך בהוכחת אחריות המדינה לתשלום הפיצוי הנדרש בתביעה, וכי נטל ההוכחה המוטל על המבקשים להוכחת תביעתם מצטמצם להוכחת היקף הנזק בלבד.

5.        רשם בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' הרשם ש. ברוך) דחה בהחלטתו את בקשת המבקשים, וקבע כי אין בהחלטה בענין קיום משפט חוזר כדי לייתר את נטל ההוכחה המוטל על המבקשים בתובענה האזרחית להוכיח את אחריות המדינה לתשלום פיצוי. לעמדת הרשם, אותה החלטה אינה מהווה ראייה לכך שההליך הפלילי היה כרוך בעיוות דין כלפי ברנס, באופן המצדיק פסיקת פיצוי במישור האזרחי בלא הוכחה נוספת. נפסק, כי הוראת בית המשפט העליון על קיום משפט חוזר אינה מהווה משום קביעה פוזיטיבית בדבר אמיתותן העובדתית של הטענות שהעלו המבקשים, ואין בהן משום השלכה הכרחית על ההליך האזרחי המתנהל ביחס לאותה פרשה. אמירות באותה החלטה המתייחסות לפגמים בהליך הפלילי שהתנהל בעניינו של ברנס עשויות להוות, לכל היותר, הוכחה לכאורה בהליך האזרחי; אולם במסגרת התביעה האזרחית, על המבקשים הנטל להוכיח את תביעתם, הן לענין אחריות המדינה, והן לענין היקף הפיצוי, כמקובל בדיני הראיות במשפט אזרחי.

6.        על החלטת הרשם ערערו המבקשים לבית המשפט המחוזי. בהחלטתו, נקט בית המשפט קו הנמקה דומה לזה של הרשם ברוך. הוא קבע, כי החלטה בענין משפט חוזר אינה קובעת דבר בענין אשמה או חפות מאשמה של נאשם, אלא עיקרה במתן הוראה על קיום משפט חוזר. ממילא, אמירות הנאמרות בהחלטה כזו אינן מהוות תשתית לקביעה חלוטה בדבר אחריות המדינה בעוולת נזיקין בהליך אזרחי המתנהל נגדה. זיכויו של המבקש בדין בעקבות ביטול כתב האישום אינו משנה ממצב דברים זה, ואינו מניח תשתית עובדתית המייתרת את נטל ההוכחה המוטל על התובעים להוכיח את אחריות המדינה לנזק הנטען על ידם.

7.        על החלטה זו של בית המשפט המחוזי נסבה בקשת רשות ערעור זו.

טענות הצדדים

טענות המבקשים

8.        זו תמצית טענות המבקשים בבקשה זו:

           החלטת בית המשפט העליון, אשר הורתה על קיום משפט חוזר לעמוס ברנס, ניתנה על יסוד הוראות סעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט.  עילה זו מדברת במצב שבו נתעורר חשש של ממש כי בהרשעת נאשם נגרם לנידון עיוות דין. בהחלטת בית המשפט בענין עריכת משפט חוזר לברנס מצויות התייחסויות שונות המצביעות על עיוות הדין שנגרם לו.

           עילת התביעה הנזיקית של המבקשים מתבססת על כך שעמוס ברנס לא זכה להליך הוגן (due process), ולא התקיים בעניינו משפט צדק. מהחלטת בית המשפט העליון, ומהעילה למשפט חוזר עליה התבססה, עולה כי נגרם לברנס עיוות דין בהליך הפלילי המקורי, ולכן הוחלט על משפט חוזר. על פי הטענה, קביעות אלה בהחלטת בית המשפט העליון עשויות לשמש בסיס עובדתי חלוט לצורך סוגיית אחריות המדינה בתובענה האזרחית, ואין לחזור, לדון ולהוכיח עניינים הקשורים בכך, אשר לגביהם נקבעו קביעות חלוטות בהחלטת בית המשפט העליון.

           ממשיכים המבקשים וטוענים, כי המדינה בחרה שלא לקיים משפט חוזר לברנס מטעמים של חוסר ענין לציבור. אף שהמדינה בקשה לחזור בה מן האישום, נענה בית המשפט המחוזי בנצרת לבקשת ברנס וזיכה אותו בדין. משעה שהמדינה החליטה שלא לקיים משפט חוזר, אין היא יכולה עוד להעמיד למבחן את הממצאים שנקבעו בהחלטה על המשפט החוזר, אשר על פיהם לא זכה ברנס למשפט הוגן. ממצאים אלה, ככל שהם נדרשים לצורך ביסוס העוולה בנזיקין, אינם טעונים הוכחה בהליך האזרחי. על אחת כמה וכמה, אין המדינה יכולה לטעון לאשמתו של ברנס, כפי שהיא מנסה לעשות בכתב ההגנה שהוגש בהליך האזרחי. מעשה זה אינו אלא נסיון להתנער מחובת המדינה לשלם פיצוי לברנס על נזקיו. על המדינה לפצות, אפוא, את ברנס על נזקיו עקב מאסר השוא שנגרם לו במשך למעלה משמונה שנים, לאחר שנשפט והורשע בהליך לא ראוי ולא הוגן. המבקשים מדגישים עוד, כי עילת התביעה הנזיקית אינה מתבססת על זיכויו של ברנס בהליך המשפט החוזר, אלא על כך שנפלו פגמים חמורים בהליך המשפטי הפלילי המקורי בעניינו, כעולה מהחלטת בית המשפט העליון, ואשר בעטיים יש לשלם לו פיצוי ראוי. בהקשר המשפטי טוענים המבקשים, כי החלטת בית המשפט העליון להורות על משפט חוזר, על קביעותיה השונות, מהווה השתק פלוגתא בהליך אזרחי מאוחר יותר, אשר נועד לקבוע את זכאות המבקש לפיצויים בגין אותו עיוות דין שאליו מתייחסת החלטת בית המשפט העליון. בהליך למשפט חוזר ניתן לצדדים יומם להתייחס לכל הפלוגתאות שבמחלוקת לענין האחריות, ולכן יש לראות את החלטת בית המשפט העליון בהליך זה, על קביעותיה, כסופית וחלוטה. אשר לטענה בדבר העדר זהות מלאה בין הצדדים המתדיינים בהליך בבית המשפט העליון בענין המשפט החוזר, לבין ההליך האזרחי נטען, כי אי ההתאמה מתייחסת רק לאחיו של עמוס ברנס, הוא המבקש 2, אולם בעניינו מדובר בשאלה משפטית גרידא, הנוגעת להשפעת ההליך הפלילי הפגום בעניינו של עמוס ברנס על משפחתו, וניתן להכריע בה ללא שמיעת ראיות. מכאן, שאי הזהות בצדדים אינה פוגעת בכלל השתק הפלוגתא במקרה זה. עוד נטען, כי המשיבים לאורך ההליכים הודו בשורה ארוכה של עניינים המצביעים, הם עצמם, על עיוות הדין שנגרם למבקש במשפט. אחריות המדינה בנזיקין כלפי ברנס מתבססת גם על הודאות אלה.

טענות המדינה

9.        המדינה טוענת כי דין הבקשה להידחות. היא חולקת על טענת המבקשים לפיה ההחלטה בענין המשפט החוזר יוצרת השתק פלוגתא לענין אחריות המדינה הנטענת בתובענה האזרחית. לטענתה, על פי הדין, ממצאים בהליך פלילי אינם מהווים השתק פלוגתא בהליך אזרחי, למעט בנסיבות חריגות, שבהן עשויה הכרעה מסויימת בהליך פלילי מיוחד להוות השתק פלוגתא ביחס לאותו ענין ספציפי בהליך אזרחי. אולם במקרה כזה, אין מדובר בטענת סף, אלא בטענה שיש לבררה במסגרת דיון בתובענה גופה. ואם כך, הרי על אחת כמה וכמה שאין השתק פלוגתא מכח הליך מקדים להליך פלילי ביחס לתובענה אזרחית. החלטה בענין קיום עילה למשפט חוזר אינה בגדר הליך פלילי לצורך השתק פלוגתא, שכן בהליך בו ניתנה ההחלטה לא נשמעו עדויות, ולא נקבעו ממצאים עובדתיים על יסודו. ממילא, אין בכוחן של קביעות או אמירות כלשהן שנאמרו בהליך כזה כדי לחסום או לייתר את בירורן של שאלות שהיוו מושא לאותן קביעות בהליך אחר. במסגרת בקשה למשפט חוזר, בוחן בית המשפט את הראיות במבט-על, ושואל את עצמו, בין היתר, האם קיים חשש של ממש כי בהרשעת המבקש נגרם עיוות דין (מח 6148/95 משה עזריה נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(2) 334 (1997) (להלן: פרשת עזריה)). בחינת הראיות במבט-על אינו מוליד קביעות העשויות להקים השתק פלוגתא במסגרת כללי "מעשה בית דין". לפיכך, על המבקשים לעמוד בנטל ההוכחה המקובל במשפט אזרחי, ביחס לכלל השאלות העולות בתובענה, לרבות בשאלת האחריות.

הכרעה

השתק עילה והשתק פלוגתא בדין האזרחי

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ