אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה להשאיר את העורר המואשם בייבוא סמים במעצר עד תום ההליכים

החלטה להשאיר את העורר המואשם בייבוא סמים במעצר עד תום ההליכים

תאריך פרסום : 05/02/2008 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
941-08
04/02/2008
בפני השופט:
ע' ארבל

- נגד -
התובע:
משה וייספיש
עו"ד א' לביא
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד ד' כהן-ויליאמס
החלטה

           מונח בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' כרמל) אשר קיבלת את ערר המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד ליום 1.2.08, לפי סעיף 17(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: החוק) לצורך הכנת כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים.

           ביום 29.1.08, כשעתיים לאחר שהובא הערר בפניי, שמעתי את טיעוני הצדדים והודעתי על דחיית הערר. להלן נימוקיי.

1.        העורר נעצר ביום 18.1.08 בשובו ארצה מבלגיה, כשבמזוודתו 2 ק"ג של סם מסוכן מסוג MDMA, כמות ממנה ניתן להפיק, לטענת המשיבה, כ- 20,000 כדורי אקסטזי. המשיבה גורסת כי הסם יובא מאמסטרדם על ידי העורר ומעורבים אחרים. מעצרו הוארך מספר פעמים בהסכמת בא כוחו ובהיעדר מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה בשלב זה. בדיון האחרון שהתקיים בבית משפט השלום - הוא הדיון שההחלטה בו היא ראשיתו של ההליך שבפניי, ביקשה המשיבה כי מעצרו של העורר יוארך בחמישה ימים נוספים לפי סעיף 17(ד) לחוק, לצורך הגשת כתב אישום והגשת בקשה למעצרו עד תום ההליכים נגדו. כנדרש לפי סעיף 17(ד) לחוק, הוגשה לבית משפט השלום גם הצהרת תובע.

           בית משפט השלום (כב' השופט א' רומנוב) ציין בהחלטתו כי נוכח חומרת העבירה הרי שגם אם העורר נעדר עבר פלילי, יש לבחון בחינה של ממש את מסוכנותו, ולכן לכאורה היה מקום להיעתר לבקשת המשיבה כדי לאפשר לה להגיש כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים, שבמסגרת הדיון בה תיבחן שאלת המסוכנות לעומקה. יחד עם זאת, בית המשפט נדרש גם להחלטות קודמות בעניינו של העורר - החלטה על שחרורו בתנאים מגבילים (החלטת בית משפט השלום (כב' השופטת ש' דותן) מיום 25.1.08) והחלטה בערר המשיבה על החלטה זו (החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' שפירא) מיום 27.1.08) - וציין כי "יתכן מאוד, כי הערכאות שקדמו לי, כבר נתנו דעתן לשאלה זו, וקבעו ששחרורו של המשיב (העורר שבפניי, ע.א.), בתנאים מגבילים, לא יסכן את שלום הציבור. בנסיבות אלה, בית המשפט רואה עצמו מחויב ללכת בעקבות פסיקותיהם של שני השופטים שקדמו לו". על כן הגיע בית משפט השלום בסופו של דבר למסקנה כי באשר לעילת המסוכנות, העילה היחידה שנטענה בפניו, יש להורות על שחרורו של העורר בתנאים מגבילים.

           המשיבה עררה על החלטת בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי ציין כי בשלב זה של הדיון במעצר ש"יגשר" בין תקופת המעצר לצרכי חקירה לבין מועד הגשת כתב האישום אין מתעוררת שאלת קיומן של ראיות לכאורה ועל כן יש לדון בקיומה הלכאורי של עילת מעצר. עילת מעצר, כך נקבע, מתקיימת ללא ספק, ועל כן הורה בית המשפט המחוזי על המשך מעצרו של העורר עד ליום 1.2.08. מכאן הערר שבפניי.

2.        בא כוח העורר טוען כי היה על בית המשפט המחוזי להותיר על כנה את החלטת בית משפט השלום לשחרר את העורר למעצר בית מלא בבית אמו, בתנאים המגבילים שנקבעו. לטענת הסנגור, מתעורר במקרה זה היבט חוקתי של הדיון במסגרת סעיף 17(ד) לחוק, שעניינו האם די בהצהרת תובע ובעילת מעצר לצורך החלטה על מעצר בתקופת הביניים, או שמא מתחייבת גם בחינת האפשרות להפיג את מסוכנותו של החשוד בחלופת מעצר. לטענתו, בפרט בשל החובה לקרוא את הוראת סעיף 17 לחוק ברוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, משמצא בית המשפט המחוזי במסגרת דיון לפי סעיף 17(ד) לחוק כי מתקיימת עילת מעצר, מחויב הוא לבחון גם האם אין אפשרות לכאורית לאיין את עילת המעצר בדרך של חלופת מעצר. הסנגור מבקש להיתמך בהחלטת השופטת דותן שקבעה כי ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר, ובהחלטת השופט שפירא שקיבל באופן חלקי את ערר המשיבה באופן שהאריך את מעצרו של העורר עד ליום 28.1.08 וקבע שלאחר מכן הלה ישוחרר ממעצרו בתנאים שקבע בית משפט השלום, אלא אם כן תתקבל החלטה אחרת. החלטות אלה, אליהן מצטרפת החלטת בית משפט השלום שבבסיס ההליך שבפניי, מצביעות לשיטת הסנגור על כך שלאחר בחינת העניין הגיעו שתי הערכאות למסקנה כי ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר בחלופת מעצר. עוד הוא מציין כי מעורבת אחרת בפרשה שוחררה לחלופת מעצר ומבהיר כי על אף שהיא לא הביאה עמה סמים, מעורבותה בראש "פירמידת הסמים" כלשונו, ברורה.

           הסנגור מדגיש כי העורר הוא תלמיד ישיבה צעיר כבן 21 ממשפחה נורמטיבית, נעדר עבר פלילי. לטענתו, נאמר לעורר שהוא מעביר במזוודה יהלומים, הוא כלל לא ידע שמדובר בסמים, שיתף פעולה בחקירה ולמעשה בעבורו עצם ניהול ההליך מהווה עונש כבד. הוא סבור כי רקע זה מצביע על כך שחלופת המעצר המוצעת בבית אמו של העורר הינה חלופה הולמת.

3.        באת כוח המשיבה מדגישה את מעורבותו של העורר כמי שנתפס עם הסמים וריסס על פי הנטען את מזוודתו בתרסיס מיוחד בכדי למנוע את איתור הסמים שבמזוודה על ידי כלבי גישוש לאיתור סמים, כמו-גם את העורמה שבגיוס תלמיד ישיבה כבלדר סמים מתוך הנחה שהוא לא יעוכב לבדיקה וכך לא ייתפס. לדבריה, שותפיו של העורר מפלילים אותו, הוא עצמו הודה שנסע לצורך הבאת הסמים וריסס את המזוודה בחומר שימנע זיהויה על ידי כלבי הגישוש, וכן הפליל מעורבים אחרים.   על מסוכנותו של העורר ניתן ללמוד לדבריה מכמות הסמים שהביא עמו העורר, מכך שנסע עם הסמים ואילו שותפו נסע עם דרכון מזויף. כל אלה מלמדים לדידה על קיומה של עילת מעצר סטטוטורית באופן שאינו מצדיק בחינת שחרור לחלופת מעצר. היא סבורה כי המועד לבחינת אפשרות זו הוא בדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים.

4.        החוק מבחין בין החזקת אדם במעצר בשלב החקירה, שאז הוא מצוי בסטטוס של חשוד, לבין החזקתו במעצר בשלב שלאחר הגשת כתב אישום נגדו, שאז הוא מצוי בסטטוס של נאשם. אשר על כן החוק כולל הסדרים שונים להחזקת אדם במעצר בכל אחד מהשלבים. העניין שבפניי נוגע ב"תקופת הביניים" - לאחר שמסתיימת החקירה המשטרתית, אך בטרם הגשת כתב אישום. בית המשפט מוסמך בתקופה זו, מכוח סעיף 17(ד) לחוק ובהתקיים התנאים הנקובים בו, להורות על המשך המעצר (בש"פ 6829/07 מדינת ישראל נ' פרנקל (לא פורסמה, 9.8.07) וההפניות שם. להלן: עניין פרנקל).

           סמכותו של בית המשפט להורות על מעצר בתקופת הביניים מותנית לפי סעיף 17(ד) לחוק במתן הצהרת תובע ובקיומה של עילה לכאורית למעצרו של החשוד עד תום ההליכים, אם אכן יוגש נגדו כתב אישום. בהקשר זה ציינתי בעבר כי בשלב זה נדרשת התביעה להציג עוגן ראייתי לכאורי (עניין פרנקל) וכי דרישה זו הינה השתקפות של האיזון העובר כחוט השני בדיני המעצרים, בין צרכי החקירה והאינטרס הציבורי, לבין חירותו של החשוד. כן הבעתי את עמדתי כי גם בשלב זה נדרשת התביעה לבסס באופן סביר את טענתה לקיומה של עילת מעצר לכאורית. העניין שבפניי עתה נוגע בזוית אחרת של ההחלטה בבקשה למעצר בתקופת הביניים: האם במסגרת הדיון לפי סעיף 17(ד) לחוק יש לבחון האם ניתן לאיין את מסוכנותו של החשוד בחלופת מעצר. 

5.        כפי שציינתי גם בעניין פרנקל, ההסדרים השונים שבדיני המעצרים משקפים כולם איזון בין שיקולים שבאינטרס הציבורי (בניהול חקירה פלילית, בניהול תקין של המשפט, באפשרות למצות את הדין עם מי שהורשע, ועוד) לבין חירותו של הפרט הנהנה מחזקת חפות, בין אם חשוד הוא ובין אם נאשם. המעצר בתקופת הביניים גם הוא צריך לשקף את האיזון האמור. מדובר במעצר המתבקש לאחר סיומה של החקירה, שלב בו טעמים שונים שיכול והצדיקו את המעצר, ובעיקר שיקולים שבטובת החקירה, אינם עומדים עוד. בנוסף, מדובר בשלב בו דווקא בשל כך שהחקירה הסתיימה ובאפשרות המאשימה להעריך באופן מבוסס יותר את מצב הראיות נגד החשוד, הפגיעה המתמשכת בחירותו צריכה לעמוד בדרישות גבוהות יותר. ברם, בשלב זה אין באפשרות התביעה להציג עדיין כתב אישום ולהגיש בקשה למעצר עד תום ההליכים וייתכן שישנם שיקולים שיש בהם טעם להמשך המעצר, דוגמת סיכון הנשקף מהחשוד  לשלום הציבור ולביטחונו וחשש לשיבוש מהלכי משפט. האיזון בין שיקולים אלה כולם הוביל לכך שנקבע כי במישור הראייתי נדרשת התביעה להציג עוגן ראייתי לכאורי, שתואר בעבר כ"ניצוץ" של ראיה...דהיינו ראיה לכאורה המתבססת על חומר החקירה טרם עמידתה בביקורת הסנגוריה (בש"פ 5863/98 כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 503, 512 (1998)). בנוסף נדרשת התביעה לביסוס סביר של עילת מעצר לכאורית, לה היא טוענת, על מנת שיתאפשר המשך ההחזקה במעצר בנקודת זמן זו.

           סעיף 17(ד) לחוק אינו מתייחס אמנם לצורך לבחון חלופת מעצר, אולם סבורני כי נוכח העובדה שמדובר בשלב מתקדם יחסית, בו מצוי כבר בידה של התביעה חומר הראיות, ובנוסף העובדה שבסעיף 17(ד) קיימת למעשה התייחסות לדרישה ראייתית ולעילת מעצר, אך מתבקש הוא כי בית המשפט ייתן דעתו גם לשאלת המסוכנות. סעיף 21 לחוק צריך לשמש אם כן כמעין נקודת מוצא, כמקור השראה לבחינה השיפוטית לפי סעיף 17(ד) לחוק. ודוק: הבחינה בשלב זה היא לכאורית. אין היא זהה בעוצמתה לבחינה הנעשית בשלב הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, אלא היא פחותה ממנה. ככלל, בשלב זה אין מקום להידרש לתסקירי מעצר ולבחינה מעמיקה ביותר של אפשרות השחרור לחלופת מעצר. יחד עם זאת, עדיין על בית המשפט לבחון האם אין לכאורה, ואולי ניתן לומר באופן מובהק, דרך פוגענית פחות באמצעותה ניתן להשיג את מטרות המעצר.

6.        בענייננו לטעמי אין השאלה מתעוררת במלוא עוצמתה. על קיומן של ראיות לכאורה אין מחלוקת בין הצדדים ודומה כי גם על קיומה של עילת מעצר יקשה לחלוק, שכן גם בהתאם לסעיף 21(א)(1(ג)(3) לחוק העבירות המיוחסות לעורר מקימות עילה למעצר עד תום ההליכים. גם בשלב זה נכונה גישתו של בית משפט זה כי המעורבות בעבירות סמים - לא כל שכן כאשר בכמויות סם ניכרות דוגמת אלה שנתפשו אצל העורר מדובר - מעידה על מסוכנות רבה המאפשרת רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן בלבד הפגת מסוכנותם של המעורבים בחלופת מעצר (בש"פ 684/08 מדינת ישראל נ' אוחנה (לא פורסמה, 24.1.08); בש"פ 10827/06 מדינת ישראל נ' דגן (לא פורסמה, 10.1.07); בש"פ 686/04 חטאר נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 4.2.04); בש"פ 2440/98 שחאדה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 1.5.98)).

           העורר אמנם נעדר עבר פלילי, ויתכן שיש ממש בטענות בדבר מעידה חד פעמית שיסודה בתמימות, אולם התמונה שהוצגה בפניי לעת הזו - הכוללת את הודאתו במעורבות ביבוא הסם לישראל ואת העובדה שלכאורה ריסס את מזוודתו בחומר שיקשה על איתור הסמים שבתוכה - אינה מעידה עליו כי זהו המקרה בו חרף חזקת המסוכנות יש לבחון במובהק אפשרות זו בשלב הנוכחי. כל זאת מבלי שאביע דעה ביחס לאותה שאלה בשלב הדיון בבקשה למעצרו עד תום ההליכים, ככל שבקשה כזו אכן תוגש, ואציין כי המדינה הבהירה כי בכוונתה להגיש את כתב האישום ביום 1.2.08, דהיינו כ- 48 שעות מאוחר יותר.

           מכל הטעמים הללו ראיתי לדחות הערר.

           ניתנה היום, כ"ח בשבט תשס"ח (4.2.08).

ש ו פ ט ת


העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עכ

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ