אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה להגביל שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים בגילאי 3-4 בחינוך הרגיל - סבירה

החלטה להגביל שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים בגילאי 3-4 בחינוך הרגיל - סבירה

תאריך פרסום : 22/08/2007 | גרסת הדפסה
בג"צ
בית המשפט העליון
5597-07
21/08/2007
בפני השופט:
1. המשנה לנשיאה א' ריבלין
2. א' רובינשטיין
3. י' אלון


- נגד -
התובע:
1. אלו"ט-האגודה הלאומית לילדים אוטיסטים ועוד 62 אח'
2. "בזכות" המרכז לזכויות האדם של אנשים עם מוגבלויות
3. עמותת ית"ד
4. העמותה לילדים בסיכון
5. עמותת "אופק לילדנו"
6. עמותת א.וי ישראל
7. עמותת אפי- אספרגר ישראל
8. עמותת מיח"א מועצה ארצית
9. עמותת אילן - איגוד ישראלי לילדים נפגעים
10. עמותת אקי"ם
11. הקליניקה לזכויות הילד בחינוך וברווחה

עו"ד אורי קידר
עו"ד אמיר ברק
עו"ד סימה סלע-פלסק
עו"ד רות דיין-מכר
עו"ד ענבר יחזקאלי-בליליוס
הנתבע:
1. שרת החינוך
2. מנכ"ל משרד החינוך

עו"ד חני אופק
פסק-דין

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

1.        עיקרה של עתירה זו בבקשתם של העותרים כי הוראותיו של פרק ד'1 לחוק חינוך מיוחד, התשמ"ח-1988 (להלן: חוק חינוך מיוחד או החוק), שעניינן שילובם של ילדים בעלי צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל, יוחלו על כלל התלמידים בגילאי שלוש-ארבע במדינת ישראל.

           מטרתו של חוק חינוך מיוחד היא "לקדם ולפתח את כישוריו ויכלתו של הילד בעל הצרכים המיוחדים, לתקן ולשפר את תפקודו הגופני, השכלי, הנפשי וההתנהגותי, להקנות לו ידע, מיומנות והרגלים ולסגל לו התנהגות מקובלת בחברה, במטרה להקל על שילובו בה ובמעגל העבודה" (סעיף 2 לחוק). "ילד בעל צרכים מיוחדים" - כך מגדיר החוק - הוא "אדם בגיל שלוש עד עשרים ואחת, עם לקות משמעותית, שבשלה מוגבלת יכולתו להתנהגות מסתגלת והוא נזקק לחינוך מיוחד" (סעיף 1 לחוק). הוראותיו של החוק מתייחסות לאחריותה של המדינה לספק לילד בעל הצרכים המיוחדים חינוך מיוחד חינם, ולזכאותו של הילד לחינוך מיוחד חינם במוסד לחינוך מיוחד (סעיפים 3 ו-4 לחוק). חינוך מיוחד, כמאמר החוק, משמעו "הוראה, לימוד וטיפול שיטתיים... לרבות טיפולי פיזיותרפיה, ריפוי בדיבור, ריפוי בעיסוק וטיפולים בתחומי מקצועות נוספים שייקבעו ולרבות שירותים נלווים, הכל לפי צרכיו של הילד בעל הצרכים המיוחדים" (סעיף 1 לחוק).

           פרק ד' לחוק קובע הוראות הנוגעות ללימודים במוסד לחינוך מיוחד, ופרק ד1, שנוסף במסגרת תיקון לחוק משנת 2002, מוסיף ומתווה מסגרת לשילובם של ילדים בעלי צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל. הפרק חל על "תלמיד משולב", שהוא - כאמור בסעיף 20א - "ילד בעל צרכים מיוחדים, הזכאי לחינוך חינם לפי סעיף 6(א) לחוק לימוד חובה, התש"ט-1949, אשר ועדת שילוב, כאמור בסעיף 20ד, החליטה על זכאותו לתוספת של הוראה ולימוד ולשירותים מיוחדים לפי פרק זה במוסד חינוך רגיל". בין היתר קובע פרק ד'1 הוראות בדבר הזכאות של תלמיד משולב, במסגרת לימודיו במוסד חינוך רגיל, לתוספת של הוראה ולימוד ולשירותים מיוחדים שונים (סעיף 20ב); הוראות בדבר קביעת תכנית שילוב על-ידי השר הממונה; והוראות נוספת בדבר הקמתה של ועדת שילוב, הרכבה ותפקידיה, ובדבר גיבוש תכנית חינוכית לתלמיד המשולב.

2.        ענייננו שלנו הוא בשילובם של ילדים בגילאי 3 ו-4 במוסדות החינוך הרגילים. העותרים מלינים על כך שבניגוד לאמור בחוזר מנכ"ל שפורסם על-ידי משרד החינוך לאחר כניסתו לתוקף של פרק ד'1 לחוק, הרי שבחוזר מנכ"ל חדש - משנת 2005 -  נאמר כי תכנית השילוב של ילדים בגילאי 4-3 שנים תוגבל אך ורק לישובים הכלולים בצו לימוד חובה. העותרים גורסים כי בעוד שבעבר ניתנו שירותי סיוע במתווה השילוב, מבלי להתנות זאת בהשתייכות לישובים שעליהם חל הצו, הרי שהכוונה מכאן ולהבא היא לתחום את תחולתו של פרק ד'1 לישובים הבאים בגדר הצו. מהלך כזה, לדבריהם, טומן בחובו פגיעה בלתי הפיכה בילדים, בהתפתחותם, בזכויותיהם וביכולתם להשתלב בחברה.  העותרים טוענים כי לאור הגדרתו של תלמיד משולב בחוק כמי ש"זכאי לחינוך חינם לפי סעיף 6(א) לחוק לימוד חובה" (ושוועדת שילוב החליטה על זכאותו לפי פרק ד1), ולאור לשונו של סעיף 6(א) לחוק לימוד חובה, הקובע זכאות לחינוך חינם, בין היתר, לילדים החל מגיל 3 - יש להחיל את פרק ד'1 על כלל התלמידים בגילאי 3 ו-4. העותרים ערים לכך שחוק לימוד חובה קובע החלה הדרגתית של חינוך חינם על תלמידים בגילאי 4-3, בהתאם לצווי לימוד חובה, אולם, לדבריהם, ההפניה בפרק ד'1 לחוק חינוך מיוחד, לסעיף 6(א) לחוק לימוד חובה, עניינה עצם הזכאות לחינוך חינם בגילאים 4-3, ללא כפיפות להחלה ההדרגתית. פרשנות זו, כך טוענים העותרים, מתיישבת עם לשונו ותכליתו של החוק, עם ההיסטוריה החקיקתית, עם ערכי היסוד של המשפט ועם זכויות הפרט.

3.        המדינה בתגובתה אינה חולקת על חשיבותו של השילוב במערכת החינוך הרגילה, של ילדים בעלי צרכים מיוחדים. מדובר, כך טוענת המדינה, בתהליך מורכב, אך בה בעת חשוב וראוי לקידום. עם זאת, עומדת המדינה על גבולות הזכאות לשילוב ועל הצורך - העולה בקנה אחד עם הוראות הדין - בנקיטת הליך הדרגתי, הכל לפי עמדת הגורמים המוסמכים. המדינה מדגישה כי מהוראות חוק לימוד חובה המשולבות בחוק חינוך מיוחד, עולה כי בעוד שביחס לילדים מגיל 5 ומעלה קיימת תחולה מלאה לפרק ד'1, הרי שביחס לילדים בגילאים 4-3 התחולה היא חלקית והדרגתית, בהתאם לצווי לימוד חובה, המתחשבים מצדם, כשיקול מרכזי, במצבו הסוציו-אוקונומי של היישוב. בפועל, טוענת המדינה, "החוק בנוסחו דהיום... קובע כי החלתו המלאה על גילאי 4-3 תהיה בראשית שנת הלימודים תש"ע" (קרי - שנת 2010). עוד מציינת המדינה כי הבחירה בדרך ההחלה ההדרגתית נובעת משיקולים תקציביים, בבחינת הכרח בל יגונה שאושר, כענין שבעיקרון, בפסיקתו של בית-משפט זה. עוד מפרטת המדינה פעולות שננקטו בעבר, לפנים משורת-הדין, כדי לסייע בשילובם של ילדים עם צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל, אולם, לשיטתה, אין בפעולות אלה כדי ליצור הפליה המקימה עילה למתן הסעדים המבוקשים בעתירה. המדינה מבהירה כי קיימת העדפה לתעל את המשאבים הקיימים, ראשית לכול, למילוי ההתחייבויות הקבועות בחוק, ורק לאחר מכן, אם יימצאו המשאבים ואם יתברר כי שיקולי מדיניות שונים תומכים בכך, יהיה מקום להושיט סיוע לפנים משורת-הדין.

4.        שקלנו את טענות הצדדים ובאנו לכלל מסקנה כי אין עילה להתערבותנו בהחלטות המדינה בעניין הנדון.

           "הזכות לחינוך מיוחד" - כך נפסק - "נגזרת מן הזכות לחינוך. הזכות לחינוך של ילדים בעלי צרכים מיוחדים לא תמומש אלא-אם-כן יזכו לחינוך מיוחד העונה על צרכים אלה" (בג"ץ 2599/00 ית"ד - עמותת הורים לילדי תסמונת דאון נ' משרד החינוך, פ"ד נו(5) 834). חוק חינוך מיוחד, על ההסדרים השונים הקבועים בו, ובכלל זה הסדר החינוך המיוחד והסדר השילוב, נועד להגשים את הזכות לחינוך של הילדים בעלי הצרכים המיוחדים, להביא למימוש הפוטנציאל הטמון בהם, ולאפשר את שילובם בחברה (ראו עניין ית"ד הנ"ל). אכן, הסדר השילוב המפורט נוסף לחוק בשלב מאוחר, אך ברור הדבר שכיום הוא חלק בלתי נפרד מן האמצעים להגשמת תכליותיו של החוק. כאמור, גם המדינה אינה חולקת על החשיבות והנחיצות של שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים המתאימים לכך, במסגרת החינוך הרגיל. ואכן, נושא זה ראוי לו שיטופל ביעילות ובמהירות האפשריים, שהרי הזמן בכגון דא הוא בעל משמעות מכרעת. המגמה שחוק החינוך המיוחד מוביל אליה היא, בין השאר, להקל על שילובו של הילד בחברה ובעבודה, ויש טעם של ממש בטענה כי שילוב במסגרות הרגילות כבר בגיל הרך - במקרים המתאימים לכך - יש בו כדי לסייע בהגשמת המטרה (ראו גם בעניין ית"ד הנ"ל). השילוב מצריך, מטבע הדברים, השקעה של משאבים, לרווחת הילדים עצמם, משפחותיהם והחברה כולה. הצורך וההצדקה נהירים אם כן לכל, והשאלה נוגעת לאופן המימוש ובעיקר לקצב המימוש. בעניין זה לא ראינו עילה להתערבותנו בבחירה, שהיא גם פרי של אילוצים תקציביים ואחרים, לנקוט, ביחס לילדים בגילאי 3 ו-4, בהליך הדרגתי, בכפוף ובהתאם לחוק ולצווים הנוגעים בדבר.

5.        המדיניות של נקיטה בהליך הדרגתי, בכל הנוגע לשילובם של ילדים בעלי צרכים מיוחדים בגילאי 3 ו-4, אינה סותרת את הדין. ההגדרה של "תלמיד משולב" בחוק חינוך מיוחד דוברת כאמור, כאחד ממרכיביה המצטברים, במי ש"זכאי לחינוך חינם לפי סעיף 6(א) לחוק לימוד חובה". סעיף 6(א) לחוק לימוד חובה, המשולב עם סעיף 2 לאותו חוק, קובע כי החלתו של לימוד חובה על ילדים בגילאי 4-3 תיעשה  בהדרגה, וזאת על-פי צווים שיתן השר - הלא הם צווי לימוד החובה. משכך, אין מקום להזרים לחוק חינוך מיוחד את מרכיב הזכאות ללימוד חובה חינם של ילדים בגילאי 3 ו-4, ללא מרכיב ההדרגתיות הנלווה לו. במילים אחרות: ההליך ההדרגתי של החלת לימוד חובה חינם על ילדים בגיל 3 ו-4, כפי שנקבע בחוק לימוד חובה, מתווה את מסגרת הזכאות של ילדים בעלי צרכים מיוחדים בגילאים אלה להיכלל בהסדר השילוב, וזאת, מכוח הוראת סעיף 20א לחוק חינוך מיוחד. אינטגרציה זו, בין הוראות פרק ד'1 לבין הוראות חוק לימוד חובה, מתיישבת עם ההיגיון של הכללת הילדים בעלי הצרכים המיוחדים במסגרת החינוך הרגיל, על מכלול הסדריה.

6.        בהתחשב במתווה הסטטוטורי שתואר לעיל, לא שוכנענו כי יש בידינו עילה לחייב את המדינה לנקוט מדיניות אחרת מזו הנקוטה על-ידה היום. הטענות שהעלו העותרים בדבר שינוי המדיניות בעניין הנדון, לא הביאונו לכלל מסקנה שונה - ובעניין זה מקובלים עלינו נימוקיה הנוספים של המדינה. כפי שנכתב לא אחת, במסגרת תקציבית מוגבלת אין מנוס מלקבוע סדרי עדיפויות באשר לחלוקת המשאבים. זה תפקידה של הרשות המוסמכת, ובית-המשפט לא יתערב בכך אלא אם יימצא לו כי נפל פגם של חוסר סבירות קיצוני ובולט בהפעלת שיקול-הדעת (בג"ץ 11674/05 העמותה לקידום ענייני מוקרני הגזזת נ' שר הבריאות ואח' (טרם פורסם); בג"ץ 3472/92 ברנד נ' שר התקשורת, פ"ד מז(3) 143). לא מצאנו, בענייננו, פגם כזה.

           ודוק: אין המדובר בביטול או בשלילה של הסדר השילוב ביחס לילדים בגילאים 4-3, אלא מדובר בעיגון השילוב בחקיקה, תוך יישום הדרגתי משיקולים תקציביים. כמו-כן, אין המדובר בשלילה של מכלול הסדריו של החוק ביחס לילדים בגילאי 4-3, אלא בהבניה הדרגתית של הסדר חדש, המתווסף להסדרים הקיימים בחינוך המיוחד, שחלים זה מכבר על כלל הילדים בעלי הצרכים המיוחדים. כל אלה מורים אותנו כי אין המדובר בהוראה בלתי חוקתית - כנטען, לחלופין, על-ידי העותרים. ניתן, ללא ספק, להבין לליבם של ההורים, המעוניינים כי ילדיהם יקבלו את מסגרת החינוך המתאימה ביותר לצרכי ילדיהם, ובהקדם. ברם, המסגרת הסטטוטורית הקובעת את הזכאות, קובעת גם את גבולותיה ואת אופן יישומה, ובנסיבות העניין, שוכנענו, מנימוקי המדינה, כי לא קמה עילה ליתן את הסעד המבוקש בעתירה. בטוחים אנו כי המדינה תעשה את שניתן וראוי לעשות, כדי להרחיב את תחומי שילובם של ילדים בעלי צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל, בהקדם האפשרי.

           התוצאה היא כי דין העתירה להידחות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

                                                                                      המשנה-לנשיאה

השופט י' אלון:

           אני מסכים.

                                                                                      ש ו פ ט

השופט א' רובינשטיין:

א.        בתיק זה אין קולו של המשפט זהה לקול הלב. קול הלב - ובעניין זה לא צריך שיהא הבדל בין ליבו של מי מתוכנו השופטים לליבו של שר החינוך או שר האוצר, של עובד משרד החינוך או עובד אגף התקציבים - קורא בצעקה, כי שילובם של ילדים בעלי צרכים מיוחדים בני 4-3 במסגרות החינוך הרגילות צריך להיעשות במהירות, ככל האפשר; ובמהות הלוא אין כמובן הבדל בין ילדים מיישובים שעליהם הוחלו הצוים לבין אלה הבאים מיישובים שהצוים טרם הוחלו עליהם. התיקון לחוק חינוך מיוחד מתשס"ג ("תיקון 7"), שהוסיף את פרק ד(1) העוסק בשילוב ילד בעל צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל, הוא הישג חשוב, שמבחנו במימושו במהרה. אלא שאין בכך כדי לומר, בקולו של המשפט, כי פרשנות משרד החינוך, לפיה ההחלה תהא הדרגתית - כפרי קביעתו של המחוקק הראשי, הוא ולא אחר - היא בלתי סבירה באופן המאפשר התערבותו של בית משפט זה.

ב.        אכן, קראתי בעיון רב את תצהירי ההורים העותרים, ונחמץ לבי. קראתי גם באי נחת את המועדים שבהם הודע לעותרים על הפעלת המדיניות ה"דווקנית", להבדיל ממדיניות גמישה, אף אם לפנים משורת הדין, שנהגה עד הנה. כשלעצמי גם איני בטוח מה היחס בין עלות הלימודים המשולבים לעלות הלימודים בחינוך המיוחד, לאחר עיון בנתונים. העותרים ביטאו אל נכון את לוז המחלוקת. לשיטתם, ההפניה שבסעיף 20א לחוק חינוך מיוחד (המגדיר "תלמיד משולב") לסעיף 6(א) לחוק חינוך חובה, שהוחל הדרגתית לפי סעיף 2(א) לחוק לימוד חובה, היא במישור עקרוני בלבד, של זכאות תלמידים בגילאי 4-3, אך אין מקום להחלה הדרגתית. לשיטת המשיבים - הריהי הפניה אופרטיבית, ויש איפוא החלה הדרגתית במצוות המחוקק. אך ככל שהפכנו בסעיפי החוק, כפי שציין חברי המשנה לנשיאה, אין בידינו לומר כי הפרשנות שניתנה לחוק על-ידי המשיבים אינה עומדת במבחן הסבירות. בכך שונה המקרה דנא הן מפרשת יחד (בג"צ 2599/00  יחד - עמותת הורים לילדי תסמונת דאון נ' משרד החינוך, פ"ד נו(5) 934), והן ובמיוחד מפרשת מרציאנו (בג"צ 6973/03 מרציאנו נ' שר האוצר ואח', פ"ד נח(2) 270). באותם מקרים היה המדובר ביישום הוראות חוק. בענייננו עסקינן בפרשנות של עצם הזכאות, שהמחוקק עצמו הלך בדרך הדרגתית לגביה. אכן, נותר בפי במכלול טעם מריר; המדובר בילדים שהגורל לא היטיב עמם, ובהוצאות מרובות למשפחה, שעליהן אין חולק. לשאלת בית המשפט מה יארע לאותם הורים שאין ידם משגת ושישוביהם אינם באים בגדר הצוים הקיימים, לא היתה התשובה מלבבת. אלא שהמחוקק מצא דרך שנראתה לו, כנראה, כקטנה שבשתי רעות, בכך שבחר להתקדם בהדרגה, תוך שהחל ביישובים אשר רמתם הסוציאקונומית הכללית נמוכה. אכן, גם ביישובים שאינם כאלה יש אנשים שמצבם הכלכלי אינו טוב. מכאן התחושה הקשה. אך הכתובת לה היא המחוקק, ובינתיים - בגדרי קביעת המחוקק - נחוץ יישום הגיוני, אנושי וליברלי המכוון עצמו לפתרונות במקרים קשים במיוחד.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ