אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה חדשנית בבקשה לביטול צווי הריסה מנהליים

החלטה חדשנית בבקשה לביטול צווי הריסה מנהליים

תאריך פרסום : 23/06/2014 | גרסת הדפסה
בב"נ
בית משפט השלום בקריית גת
41417-05-14
19/06/2014
בפני השופט:
ישראל פבלו אקסלרד

- נגד -
התובע:
1. אברהים חסן אלדבסאן
2. פוזיה פאיז אלדבסאן
3. מחמד אלדבסאן
4. זאהר עבד דבסאן אלעזיז
5. זייד אהרהים אלדבסאן
6. מאי יוסאף אלדבסאן
7. ח'אלד אלדבסאן
8. סבאח מוסה אלדבסאן
9. מנהל חדר אלבחירי
10. אמאל מוסה דבסאן
11. נעים דבסאן
12. פאדוה עארף דבסאן
13. עומאר אברהים אלדבסאן
14. יוסאף אימאן דבסאן
15. זינה עלי דבסאן
16. קאידה סלאמה אלבחירי

עו"ד יוסף עבד אלצאנע
הנתבע:
1. מועצה מקומית רהט
2. מדינת ישראל

עו"ד להם
פרקליטות מחוז דרום - ע"י עו"ד רואש
החלטה

לפניי בקשה לביטול צווי הריסה מינהליים שהוצאו על ידי יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבנייה רהט, ביום 20.5.14, לפי סעיף 238א' לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה - 1965 (להלן: " החוק", או " חוק התכנון והבנייה").

המבקשים הינם מבני הפזורה הבדואית בלקייה שבנגב והם הביעו נכונות להתפנות ממקום מגוריהם על מנת לבנות לעצמם בתים למגורי קבע. לפיכך, נחתם בינם לבין מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון באמצעות הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב, ביום 9.4.14, "הסכם למעבר זמני" (להלן: " הסכם המעבר"). עיקרו של ההסכם הוא, בהתפנותם של המבקשים ומעבר למגורים במסגרת פתרון קבע במתחם 4 בהרחבת העיר רהט וכן בפתרון ביניים זמני למגורי המבקשים, עד להסדרת פתרון הקבע. בהתאם להסדר, המתפנים הסכימו להרוס את הבתים שבהם הם התגוררו עד היום, ולהתפנות למגורים זמניים במתחם 6 בהרחבת העיר רהט (להלן: " האתר הזמני"). עוד עוסק ההסכם בפיצוי חד פעמי, שאמורים לקבל המבקשים ובכל הסידורים הכרוכים בפינוי ובמעבר לאתר הזמני. חשוב לציין, שהמבקשים התחייבו להרוס את כל המחוברים, קרי, הבתים שבהם הם התגוררו ולפנות את המקרקעין שבפזורת לקייה תוך 3 חודשים מיום חתימת ההסכם . עוד התחייבו המבקשים, שלא לבנות " באתר הזמני מבנה קבע בבנייה קשיחה (בלוקים), אלא בנייה קלה בלבד וכי יפנו את האתר הזמני למגרשי קבע אשר יוקצו להם עם הצגת הדרישה הראשונה מטעם הרשות ולא יאוחר משישה (6) חודשים מעת הצגת דרישה כאמור" (סעיף 6 להסכם המעבר). להסכם צורף, בין היתר, נספח א', שהוא מפת האתר הזמני.

המשיבה 2 סימנה עבור המבקשים את המקום אשר בו עליהם לבנות את בתיהם באתר הזמני, אלא מאי? התברר כי, נעשתה טעות על ידי המשיבה 2 והמבקשים מוקמו במקום שאינו נכון, דהיינו, לא במקום שבו אמורים הם היו לבנות את בתיהם הזמניים, אלא במקום אחר, אשר מיועד למטרות וצרכים אחרים של עיריית רהט. הדבר התברר מפי ב"כ המשיבה 2 בדיון שהתקיים בפניי ביום 28.5.14.

לאחר שסומן למבקשים המקום לצורך בניית בתיהם הזמניים באתר הזמני, החלו המבקשים בבניית הבתים: הם יצקו משטחי בטון והחלו בבניית מספר מבנים עשויים איסכורית. פירוט הבנייה מופיע בסעיף 9 לתגובת המשיבה 1 ונדמה שאין מחלוקת לגבי הבנייה שנעשתה על ידי המבקשים עד למועד שבו הוצאו צווי ההריסה המנהליים נשוא הבקשה. במהלך הדיונים התברר, כי חלק מן המבקשים החל להעתיק את מגוריו לאתר הזמני המוטעה, אך הגלגל הוחזר לאחור וכיום, המצב בשטח הוא שקיימים משטחי בטון, מספר מבנים עשויים איסכורית שבנייתם לא הושלמה, ואיש לא מתגורר במקום. כפי הנראה, קיימת שמירה של המבקשים או מטעמם, על מנת שלא ייגנבו חלקים מן המבנים שהוחל בבנייתם.

אין מחלוקת  כי המבקשים לא ביקשו היתר בנייה להקמת המבנים באתר הזמני וממילא אין בידיהם היתר בנייה כדין. בנסיבות אלה, הוצאו צווי ההריסה המנהליים, 8 במספר, על ידי יו"ר הועדה המקומית. בסמוך לאחר הוצאת צווי ההריסה, הגישו המבקשים את בקשתם לביטול הצווים.

המבקשים טוענים, כי המבנים מהווים עבורם פתרון זמני בהתאם להסכם המעבר וכי אין המדובר הוא במבנים קבועים המחייבים קבלת היתר בנייה בטרם בנייתם. לחילופין טוענים המבקשים, כי המבנים הוקמו בהתאם להנחיותיה של המשיבה 2 אשר מהווה רשות מרשויות המדינה וכי בנסיבות העניין, ניתנה להם הבטחה שלטונית. המבקשים גם טענו, שהצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת, אך משהוברר מצב הדברים במהלך שני הדיונים שהתקיימו בפניי, חזרו בהם המבקשים מטענה זו. טענה נוספת בפי המבקשים והיא, כי הצווים נגועים בפגם של אי חוקיות, באשר הם נוגדים את הסכם המעבר ואת ההסכמות עם המשיבה 2 שבמסגרת ההסכם. הוסיפו המבקשים וטענו, כי הצווים פגומים, שכן לא קוימה חובת ההתייעצות בנוגע להוצאת הצו ואם קוימה, היא לא הייתה כדין, שכן לא נלקחו בחשבון פעולותיה האחרות של המדינה, אשר חתמה על הסכם מעבר עם המבקשים. פגם זה, כך נטען, מביא לבטלות הצווים המנהליים. עוד נטען, שהצווים נגועים בשיקולים זרים, בהפליה ובאכיפה סלקטיבית ולכן אין הם בטלים מעיקר.

במהלך הדיון הוסיף ב"כ המבקשים וטען, לעניין הצורך בקבלת היתר בנייה, כי יש לראות בהסכם המעבר עצמו משום היתר בנייה לפי חוק התכנון והבנייה.

מנגד, טען ב"כ המשיבה 1, שיש להותיר את הצווים על כנם. לטענתו, לא קמה אף לא אחת מן העילות שנקבעו בחוק ובפסיקה לביטולם של צווי ההריסה המנהליים. המבקשים חזרו בהם מהטענה כי הצו אינו בא למנוע עובדה מוגמרת. אין כל בסיס עובדתי לפגם בחובת ההתייעצות. המקום שבו מוקמו המבקשים אמור לשמש למעבר תשתיות, דרכים וחלק מן השטח אף מצוי מחוץ לתב"ע. עוד טען ב"כ המשיבה 1, כי טענת ההפליה אינה מפורטת וכי כיום קיימת ההנחיה שלא לאפשר מעברים זמניים ללא היתר בנייה. ב"כ המשיבה 1 הסכים כי זאת "הבנייה הטרייה הראשונה" מאז התקבלה אותה הנחיה. מכל מקום, יש לדחות את טענת ההפליה, כך נטען, כשאין המדובר הוא בנתוני פתיחה דומים, שכן לא נטען שהעירייה ידעה על בנייה טרייה אחרת ולא פעלה כנגדה. לעניין זה, טען ב"כ המשיבה 1, כי הועדה המקומית לא פעלה נגד אותם אחרים אשר עברו לאתר זמני ללא היתר בנייה, שכן הנורמה הייתה שלא צריכים היתר בנייה. עוד נטען, שבית המשפט אינו מוסמך לעכב צו הריסה אלא על פי אחת העילות לביטולו.

מטרתו של סעיף 238א', המסמיך יו"ר ועדה מקומית, להוציא תחת ידיו צו הריסה מנהלי הינה להעניק בידי רשויות התכנון כלי מהיר ויעיל לטיפול בבעיה של בנייה בלתי חוקית, אשר כבר כונתה בפי שופטי בית המשפט העליון, במספר הזדמנויות כ"מכת מדינה". כוונת המחוקק הייתה לאפשר לטפל בבנייה הבלתי חוקית כבר בשלביה הראשונים ועוד בטרם עלה בידי עבריין הבנייה לקבוע עובדות מוגמרות בשטח ולנצל את העובדה שהליכים משפטיים להוצאת צווי הריסה שיפוטיים, אורכים זמן (ר"ע 273/86 פרץ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה, פ"ד מ 2, 445; ע"פ 10505/03 אזולאי נ' מד"י, פ"ד נח' 2, 625; רע"פ 5809/06 חנניה מוסרי נ' מד"י-עיריית ת"א-יפו (פורסם בנבו); ע"פ (י-ם) 9700/05 חדר ואח' נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה ירושלים (פורסם בנבו).

מתוך מגמה זו, העילות לביטולם של צווי הריסה מנהליים הן מצומצמות. כך, על פי סעיף 238א'(ח) לחוק התכנון והבנייה, מוסמך ביהמ"ש לבטל צו הריסה מנהלי, אם הוכח שהבנייה בוצעה כדין, או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת. המחוקק פתח פתח צר מאוד לתקיפת הצו המנהלי מתוך הכרה בנחיצותו של המכשיר ובצורך להילחם בבנייה הבלתי חוקית בשלביה הראשונים. במהלך השנים, נקבעה בפסיקת ביהמ"ש העליון עילה נוספת לביטול צו הריסה מנהלי ונקבע שביהמ"ש מוסמך לבטל צו מסוג זה, מקום שהוא שוכנע שנפל פגם חמור בהוצאת הצו, פגם שיש בו כדי להביא לבטלותו של הצו (רע"פ 50867/97 בן חור נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נא' 4, 625; בר"ע 5635/93 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב-יפו נ' עורקבי, פ"ד מח' 2, 397; עע"מ 3518/02 רג'בי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים (פורסם בנבו).

במקרה שלפניי, לא מתקיימות עילות הביטול הקבועות בסעיף 238א'(ח) לחוק התכנון והבנייה. ראשית, אני דוחה את טענת המבקשים, לפיה אין המדובר הוא במבני קבע אשר יש צורך בקבלת היתר בנייה להקמתם. המבנים שבנו המבקשים הם משטחי בטון ומבני איסכורית, המיועדים למגורי משפחות במשך תקופה לא קצרה, ואין ספק שמבנים אלה הינם בגדר מבנים אשר לצורך הקמתם יש לקבל היתר בנייה. שנית, אני דוחה את טענת המבקשים, לפיה הסכם המעבר מהווה בנסיבות העניין, משום אישור או היתר, הפוטר אותם  מקבלת היתר בניה. אני סבור, שהתיבה " שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין" שבסעיף 38א'(ח) לחוק מכוונת לבנייה שבוצעה כדין על פי הוראות חוק התכנון והבנייה. זאת המאטריה שבה עוסק הסעיף ולא ניתן לראות בהסכמת המשיבה, המדינה, להתיישבות זמנית של המשיבים באתר הזמני, משום אישור או היתר להקמת מבנים בהתאם להוראות החוק. הקמה של מבנה ללא היתר פותחת פתח לסכנות רבות ליושבים בו ולעוברי אורח ואין בהיתר לגור במעבר הזמני כדי להביא להפחתה באותן הסכנות. שלישית, המבקשים חזרו בהם מן הטענה כי הצו אינו בא למנוע עובדה מוגמרת. על כן, כאמור, לא מתקיימת אף לא אחת מעילות הביטול שבסעיף 238א'(ח) לחוק. רביעית, אני דוחה את טענת המבקשים לבטלות הצו בשל פגן בחובת ההתייעצות. המבקשים לא הצביעו על כל פגם בחובת ההתייעצות עם הגורם המשפטי, והרי זאת חובת ההתייעצות הרלוונטית הקיימת. הטענה נטענה בעלמא ללא כל סימוכין.

יחד עם זאת, ולאחר שהעמקתי בטיעוני הצדדים ובחנתי את הנסיבות המיוחדות והסיטואציה המורכבת במקרה הזה, מצאתי כי מתקיימת עילת הביטול יצירת הפסיקה שעניינה פגם חמור אשר יש בו כדי להביא לבטלות הצווים. אומר כבר עתה, כי החובה לנקוט בדרך המידתיות הביאה אותי למסקנה שלא יהיה נכון להכריז על בטלות הצו, למרות שמתקיימת עילת ביטול, כאמור, ובסופו של יום אורה על הותרת הצו על כנו, בתנאים שייקבעו.

המבקשים חתמו על הסכם המעבר. ההסכם הקנה להם תקופה קצרה ביותר של 3 חודשים כדי להרוס את בתי המגורים שלהם בפזורת לקייה ולבנות לעצמם בתים חלופיים, זמניים, באתר הזמני. לטעמי, לא יכול להיות ספק בכך שהמדובר הוא בתקופה קצרה באופן קיצוני, אם כוונת המדינה הייתה שהמבקשים יספיקו גם להרוס את בתיהם, גם להגיש בקשה להיתר בנייה, גם לקבל היתר בניה וגם להתיישב זמנית במקום. הסכם המעבר שותק ולא אומר דבר לגבי הצורך בקבלת היתר בנייה. הקשיתי ושאלתי בעניין זה את נציג המשיבה 2, הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב בעניין זה, מר בוסקילה יגאל. מר בוסקילה, אשר העיד עדות כנה ואמתית ואף ענה ללא התחמקות לשאלות קשות נשאל, השיב: " לשאלת ביהמ"ש, מה הייתה ההבנה שלנו על היתר הבנייה כאשר חתמנו עם משפחת אלדאבסן על ההיתר הזמני (צ"ל: על המעבר הזמני - י.א.) אני אומר - שבוודאי שאני לא מנחה את המשפחה לבנות ללא היתר, אבל מצד שני אני לא נוגע בעניין" (עמ' 28 לפרוט' ש' 1 - 5). לטעמי, ואני אומר זאת מבלי לגרוע מאחריותם של המבקשים עצמם לבניה הבלתי חוקית ולצורך בקבלת היתר בניה, היה צריך להיות ברור מאוד למשיבה 2 כי המבקשים לא יספיקו להרוס את בתיהם ולעבור לאתר הזמני, לבתים בנויים, אפילו זמניים, לאחר קבלת היתרי בניה כדין.  הרושם המתקבל הוא כי המדינה, המשיבה 2 (ובהמשך נראה כי גם המשיבה 1), עצמה עיניה מפני סוגית היתר הבניה בבניה הזמנית באתר הזמני. אני למד על כך מתשובתו הכנה של מר בוסקילה כמו גם מהסכמתה של המדינה לקבוע תקופה כה קצרה למעבר המבקשים לאתר הזמני.

נכון הדבר כי המשיבה 2 אינה רשות העוסקת באכיפה וכי לעניינינו, המשיבה 1 היא זו אשר מתפקידה לעשות כן, כפי שאכן עשתה. יחד עם זאת, המדובר הוא ברשויות של אותה המדינה ומעבר של משפחות בדואיות מן הפזורה או ממקומות אחרים לאתרים זמניים, אינה עובדה שלא היתה ידועה למשיבה 1, שהרי במתחם הזמני מצויות למעלה מ- 100 משפחות אשר בנו את בתיהם הזמניים, ללא היתרי בניה כדין .

בנסיבות אלה, בהן המבקשים נדרשו להתנתק ממקום מגוריהם ולבנות את בתיהם הזמניים תוך 3 חודשים, וכאשר באתר הזמני במתחם 6 גרות משפחות, מזה שנים לא מעטות, בבתים זמניים, אשר נבנו ללא היתר בניה, האחריות אשר ניתן להטיל על המבקשים לעניין התחלה של בניית הבתים שלהם ללא היתר, הינה מוגבלת. לעניין זה לא למותר להפנות לדבריו של בא כוח המשיבה 1 בסיכומיו, לפיהם "ניתן לשאול אותי מדוע לא פעלנו נגד אחרים. לא פעלנו נגד אותם אחרים כי בזמן שהאחרים עברו למעברים זמניים, הנורמה הייתה שלא צריכים היתר בניה ולכן לא אכפו נגדם. מה קרה בסוף? מתחם 6 הפך להיות איזה שהוא בלגן אחד גדול שבגלל כל המעברים הזמניים האלה לא מתאפשר היום למדינת ישראל, רשות הבדואית, וגם לעירית רהט, לשווק שם מגרשים" (עמ' 38 ש' 25 - עמ' 39 ש' 2).

מתברר כי קיימת הנחיה מהעת האחרונה להתחיל בפעולות אכיפה במעברים זמניים.  המבקשים שבפניי הם הראשונים שכנגדם ננקטת פעולת אכיפה של הוצאת צו מנהלי.  בנסיבות אלה, בהן משפחות רבות מאוד בנו בתים באתרים זמניים ללא היתר, וכאשר "הנורמה היתה שלא צריכים היתרי בניה ולכן לא אכפו נגדם"  כדברי נציג המשיבה 1, ועוד, כאשר המשיבה 2 מיקמה את המבקשים במקום הלא נכון באתר הזמני, הכיצד ניתן לבוא בטענות כלפי המבקשים שבפניי, שהם לא פעלו על פי הנחיה החדשה, אשר בוודאי לא ידועה להם, והסתמכו על הנורמה של בניה ללא היתר, שמן הסתם, היתה מקובלת על רשויות האכיפה עד לאחרונה?!

לעניין הצורך באכיפה לאחרונה הציגה המשיבה 1 מכתב של שר הבינוי והשיכון, אורי יהודה אריאלה כהן, מיום 9.4.14, שבו מציין כב' השר שעיקר העיכובים במתחם 6 ברהט נובע מפלישות שאינם מטופלת על ידי הרשות המקומית וכי על הרשות לפעול לפינוי הפולשים. ואולם, בעניין זה ניתן הסבר על ידי מר בוסקילה: "לשר השיכון הייתה תשובה ואני ניסחתי אותה ביחד עם הלשכה המשפטית. אנו באנו בטרוניה כלפי הרשות המקומית שאינה מסייעת פלישות ממתחם 4 למתחם 6 וכדי שנוכל לסיים את מתחם 6 ונוכל להעתיק את המשפחות חזרה למתחם 4 וכך יתפנה מתחם 6 ונוכל להתחיל בפיתוחו". כשנאמר למר בוסקילה על ידי בא כוח משיבה 1, שזה לא מה שהשר כתב במכתב הוא השיב: "ולעניין לקחת את כל הקייס של מתחם 6 ולפתח אותו על משפחה אחת או להעתיק את מיקומה, זה נראה לי קצת... אני אשאיר את זה לאדוני" (עמ' 30, שו' 3-9). אם כן, מטרתו של המכתב מיום 9.4.14, על פי הסברו הברור של מר בוסקילה, אינה נוגעת לאכיפה במקרה כגון המקרה שבפניי.

אסכם ואומר כי נסיבות הוצאתם של הצווים המנהלים במקרה שבפניי, נגועות בפגמים משמעותיים: למבקשים ניתנה תקופה קצרה מאוד של 3 חודשים להתפנות מן הפזורה ולהתמקם באתר החדש; הרשויות בחרו שלא לעורר את סוגית היתר הבניה למרות תקופת הפינוי הקצרה ביותר שנקבעה; המבקשים מוקמו שלא במקום הנכון באתר הזמני; למעלה ממאה משפחות בנו את בתיהן באתרים זמניים ברהט, משנת 05' או 06', ללא קבלת היתר בנייה; לא נעשתה כנגד המשפחות הללו כל פעולת אכיפה; ההבנה, הנורמה של הרשויות הייתה, כי לצורך המעברים הזמניים, לא צריכים היתרי בנייה ולכן לא נעשו פעולות אכיפה; רק לאחרונה החליטה עיריית רהט להתחיל בפעולות אכיפה, על פי הנחיה חדשה, מבלי שהדבר הובא לידיעתם של המבקשים, אשר, כך יש להניח, סמכו על הנורמה בת השנים מספר, לפיה מעבר למגורים זמניים באתר זמני אינה טעונה קבלת היתר בניה; בנסיבות האמורות, הופלו המבקשים לרעה, באופן משמעותי, לעומת מאות המשפחות אשר בנו את בתיהם ללא היתר בנייה באתרים זמניים.

לטעמי, נסיבות אלה מביאות למסקנה כי נפל פגם חמור בהוצאת הצווים המנהליים, פגם אשר תוצאתו ראוי שתהא הכרזה על בטלותם של הצווים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ