אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק ת.פ. 3108/07

החלטה בתיק ת.פ. 3108/07

תאריך פרסום : 25/11/2008 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית המשפט המחוזי בירושלים
3108-07,3109-07
31/08/2008
בפני השופט:
נאוה בן-אור

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי)
הנתבע:
1. אחמד אלשרחה ת.ז. 906294467
2. עאמר אלצוץ ת.ז. 984500173

עו"ד שלומי הלברשטט
עו"ד מוסטפא יחיא
החלטה

האם חל הדין הישראלי - מכוח הוראת סעיף 13 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 - על תושב הרשות הפלשתינית, אשר ביצע במקום מגוריו, שטח A, עבירת רכוש ביחס לרכוש השייך לאזרחים ישראלים?

רקע עובדתי

1.      משיקולי ראיות, הגישה המאשימה שני כתבי אישום נפרדים, האחד נגד אחמד אלשרחה (ת.פ. 3109/07), והאחר נגד עאמר אלצוץ (ת.פ. 3108/07), בגין פרשה של קבלת כלי רכב או חלקי רכב גנובים מישראל, פירוקם, שינוי זהותם ומסחר בהם. אלשרחה, כך על פי הנטען בכתב האישום שהוגש נגדו, החזיק במהלך השנים 2005 ו- 2006 חנויות, מחסנים ומגרש לסחר בכלי רכב וחלקי רכב, בכפר דורא, המצוי בשטח A. כתב האישום מפרט חלקים רבים של כלי רכב שנגנבו בישראל, ואשר נתפסו בחזקתו של אלשרחה, בביתו ובמחסן שלצידו. המאשימה מייחסת לו עשרות עבירות של קבלת רכב או חלקים גנובים (סעיף 413י לחוק העונשין, תשל"ז-1977); שינוי זהות של רכב או של חלק של רכב (סעיף 413ט לחוק הנ"ל); פירוק רכב (סעיף 413ד(ג) לחוק הנ"ל) ומסחר ברכב או בחלק גנובים (סעיף 413יא לחוק הנ"ל). כמו כן מייחסת המאשימה לאלשרחה, במסגרת אישום זה, עבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו (סעיף 275 לחוק הנ"ל). לאלשרחה מיוחס גם סעיף אישום נוסף, ולפיו קיבל לידיו רכב ישראלי גנוב שזהותו זויפה. הרכב הוחזק על ידו באזור חברון. אלשרחה הגה תכנית להעביר את הרכב לשטח רצועת עזה ולמוכרו שם, סמוך לפני ישום תכנית ההתנתקות. אלשרחה יצר לשם כך קשר עם תושב גוש קטיף, וסיכם עימו כי יעביר לידיו כלי רכב, אשר, לטענתו, הורדו מן הכביש בישראל בעקבות תאונה, ותוקנו בחברון, על מנת שהלה יעבירם לשטח עזה, תמורת סכום מסוים לכל כלי רכב. על פי תכנית זו העביר הנאשם לאותו אדם, במהלך החודשים יוני עד אוגוסט 2005, כ- 12 כלי רכב. כלי הרכב הללו הובאו לכניסה לגוש קטיף באמצעות מכוניות גרר של חברת גרר מירושלים. בקשר לאישום זה מיוחסות לאלשרחה עבירות של קבלת רכב גנוב (סעיף 413י לחוק העונשין); שינוי זהות של רכב (סעיף 413ט לחוק הנ"ל), ומסחר ברכב גנוב (סעיף 413יא לחוק).

2.      הנאשם אלצוץ עבד כפועל בחנויות ובמחסנים של אלשרחה, בשנים 2005-2006. אלצוץ מואשם בכך שבמהלך התקופה הרלוונטית קיבל לידיו כלי רכב גנובים, ועסק, ביחד עם פועל נוסף, בפירוקם, בזיופם ובמכירתם. הוא מואשם באותם אישומים המיוחסים לאלשרחה בהקשר לעובדות אלה, היינו, עשרות עבירות של קבלת רכב או חלקים גנובים (סעיף 413י לחוק העונשין); שינוי זהות של רכב או של חלק של רכב (סעיף 413ט לחוק הנ"ל); פירוק רכב (סעיף 413ד(ג) לחוק הנ"ל), ומסחר ברכב או בחלק גנובים (סעיף 413יא לחוק הנ"ל).

3.      הנאשמים, המתגוררים, כאמור, באזור דורא, נעצרו לצורכי חקירה בבית המשפט הצבאי. בכל הנוגע לאלצוץ, טען בא כוחו כי הוא נעצר לצורכי חקירה בתאריך 11.12.06, על פי תחיקת הבטחון, למשך 96 שעות, ומעצרו הוארך מכוח אותה תחיקה, עד שהובא ביום 18.12.06, בידי שוטר מיחידת אתג"ר של משטרת ישראל, לבית משפט השלום בפתח תקוה, שם שוחרר בהסכמת המשטרה (מ 6609/06). אשר לאלשרחה, כעולה מטענות בא כוחו בבית משפט השלום בבאר שבע (מ 4379/06), הלה נעצר ביום 29.11.06 מכוח תחיקת הבטחון והוחזק במעצר למשך 8 ימים. לאחר מכן הובא להארכת מעצר ראשונה בפני בית משפט צבאי, ומעצרו הוארך ב- 10 ימים, ולאחר מכן ב- 6 ימים נוספים. או אז הובא על ידי משטרת ישראל לבית משפט השלום בבאר שבע לשם הארכת מעצרו, ככל הנראה משום שבדעת המאשימה היה להגיש הצהרת תובע ולבקש את הארכת המעצר לשם הגשת כתב האישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. ב"כ הנאשם טען בפני בית משפט השלום בבאר שבע כי הוא מחוסר סמכות לדון בעניינו של הנאשם, ובהסכמת הצדדים שוחרר אלשרחה בתנאים שונים, מבלי שבית המשפט נדרש לשאלת הסמכות.

4.      סופו של דבר, כתבי האישום הוגשו לבית המשפט המחוזי בירושלים. לטענת בא כוחו של אלשרחה, וטענה זו לא הוכחשה על ידי המאשימה, כך נעשה בשל סירובה של פרקליטות מחוז הדרום לטפל בתיק. לכתבי האישום, שהוגשו בראשית אוגוסט 2007, צורף אישור העמדה לדין לפי סעיף 9(ב) לחוק העונשין - כמתחייב כל אימת שהעבירה המיוחסת לנאשם היא "עבירת חוץ" - חתום בידי המשנה לפרקליט המדינה, על פי סמכות שהואצלה לו מידי היועץ המשפטי לממשלה, מכוח הוראת סעיף 242א(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982.

5.      במהלך החודשים שחלפו מעת שהוגש כתב האישום, חלו עיכובים שונים, שעיקרם עיכוב בהוצאת תעודת חיסיון, וכן עיכוב באיתור הנאשמים ובהסדרת כניסתם לתחומי מדינת ישראל, על מנת שיוכלו להיות נוכחים במשפטם ולהסתייע בעורכי דינם.

6.      בחודש מרץ השנה אותרו הנאשמים, והמאשימה הודיעה כי ניתן להם היתר להיכנס לתחומי מדינת ישראל על מנת שיוכלו להיות נוכחים במשפטם.

7.      בישיבה שהתקיימה ב- 10.3.08, העלו באי כוח הנאשמים טענה בדבר חוסר סמכות של בית משפט זה לדון את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם. לפי הטענה, אין תחולה לדין הישראלי על מעשיהם. בנוסף טענו, כי השימוש שנעשה בתחיקת הביטחון לשם מעצרם של הנאשמים, פוגמת בהליך עד כדי הקמת מחסום של הגנה מן הצדק, שכן רשויות אכיפת החוק עשו שימוש בסמכויות מעצר דרקוניות לצורך חקירת הנאשמים, בעוד שאת ההליך עצמו הן מבקשות לנהל בבית משפט בתחומי מדינת ישראל. באותה ישיבה הוסכם, כי הדיון וההכרעה בטענות אלה יינתנו במאוחד בשני התיקים, ולבקשת ב"כ המאשימה אפשרתי לו להגיש תגובה מפורטת בכתב לטענות האמורות.

8.      תגובת המאשימה הוגשה ביום 2.4.08. על פי התגובה, עמדת המאשימה היא, כי מאחר שאין הנאשמים מואשמים בגניבת כלי הרכב מישראל, אלא בקבלתם, פירוקם וסחר בהם, ופעילות זו התנהלה כולה בשטח A, שאינו בשליטה ישראלית, הרי שהמדובר ב"עבירות חוץ" כהגדרתן בסעיף 7 לחוק העונשין. עבירות אלה אינן בסמכות בית המשפט הצבאי, שכן על פי סעיף 7(ד) לצו מס' 378 בדבר הוראות בטחון, כפי שהיה בתוקף בעת ביצוע העבירות, סמכותו של בית המשפט הצבאי בכל הנוגע לשטח A, השתרעה רק על עבירה "אשר פגעה או נועדה לפגוע בבטחון האזור". צו זה תוקן, אמנם, בשנת 2007, על מנת שסמכותו של בית המשפט הצבאי תשתרע גם על עבירות דוגמת אלה שלפנינו, ועוד נעמוד על כך בהמשך, אולם אין ספק כי התיקון אינו חל על המעשים נשוא כתבי האישום, שאירעו לפניו.

9.      עוד על פי תגובת המאשימה, סבר היועץ המשפטי לממשלה, או מי שהוסמך לכך מטעמו, כי על מעשיהם של הנאשמים חלות הוראות סעיף 13(ב)(1) לחוק העונשין, ולפיכך יש מקום להעמידם לדין בישראל. מאחר שאין לבית משפט אחר סמכות מקומית לדון את הנאשמים, חלה הוראת סעיף 8 לחסד"פ, הקובעת כי לבית המשפט בירושלים סמכות שיורית.

10.  ביום 28.4.08 התקיימה ישיבה נוספת לשם המשך ברור הטענות המקדמיות. בסיומה הוריתי למאשימה להשלים את סיכומיה, אותם מצאתי חסרים מכמה בחינות. האחת, לא הייתה בסיכומים כל התייחסות לשאלה מדוע התנהלו הליכי החקירה והמעצר בבית המשפט הצבאי, כאשר עמדת המאשימה היא כי אין בידי אותו בית משפט סמכות לשפוט את הנאשמים. האחרת, מאחר שהחלופה על פיה סברה המאשימה כי יש לייחס לנאשמים את העבירות היא החלופה לפי סעיף 13(ב)(1) לחוק העונשין, המחילה את הדין הישראלי על עבירה המכוונת כלפי רכושו של ישראלי "באשר הוא כזה", הרי שאין בכתב האישום כדי לעגנה. לא נטען בכתב האישום כי השניים ביקשו לכוון לפגיעה ברכוש ישראלים באשר הם ישראלים.

11.  המאשימה ביקשה פרק זמן של ממש כדי להיערך למתן תשובה לסוגיות אלה, וביום 24.6.08 התקיים דיון נוסף, ואחרון, בסוגיות האמורות, לאחר שהוגשה תגובה נוספת בכתב מטעם המאשימה.

12.  על פי התגובה, האישום המיוחס לאלשרחה בלבד (העברת כלי רכב גנובים מדורא לרצועת עזה דרך שטח ישראל), עניינו בעבירות פנים, שכן מקצתן, לפחות, בוצעו בשטח מדינת ישראל. מאחר שמסלול נסיעת כלי הרכב הללו עבר דרך צור הדסה ועמק האלה, הרי שלבית המשפט המחוזי בירושלים סמכות שיפוט מקומית ביחס לעבירות אלה. לתגובה נלוותה בקשה לאפשר למאשימה לתקן את כתב האישום באופן שייכלל בו מסלול הסעת כלי הרכב הגנובים דרך ישראל, כדי לבסס את סמכותו העניינית והמקומית של בית משפט זה. נראה כי ביחס לעבירות נשוא אישום זה אין בידי ב"כ הנאשם לכפור בתחולת הדין הישראלי עליהן, ובקשת התיקון דינה להתקבל, שכן המדובר בשלב מקדמי ביותר של ההליכים.

13.  אשר לסוגית המעצר, על פי תגובת המאשימה, מלכתחילה נחשדו שני הנאשמים בעבירות נשוא האישום הראשון (העברת כלי רכב גנובים מדורא לרצועת עזה דרך שטחי מדינת ישראל). עבירות אלה, כך נאמר בתגובה, בוצעו חלקן גם בשטחי B ו-C, ולפיכך התבקשה הארכת מעצרם של השניים בבית המשפט הצבאי, על פי הדין החל באזור מכוח תחיקת הביטחון. משהתברר כי חלקו של אלצוץ מוגבל לעבירות שבוצעו בשטח A, הועבר הדיון לבית משפט בתחומי ישראל. אין לי סיבה לפקפק בהסבר זה, ויש בו כדי להסיר מן הפרק את הטענות הנוגעות לשימוש בסמכויות המעצר של בית המשפט הצבאי. יחד עם זאת, מעובדות אלה עולה בברור, כי נטייתה הטבעית של המאשימה הייתה להורות על העמדתם לדין של הנאשמים בפני בית המשפט הצבאי. כפי שנראה להלן - לא בכדי.

14.  בכל הנוגע לתחולת הדין הישראלי על העבירות שבוצעו בשטח A, נאמר בתגובת המאשימה כי המדובר בעבירות הפוגעות בכלכלת המדינה, ולפיכך החליט המשנה לפרקליט המדינה להשתמש בסמכות שהואצלה לו מידי היועץ המשפטי לממשלה, ולתת הסכמתו להעמדתם של הנאשמים לדין כמי שביצעו עבירת חוץ. בתגובתה המאוחרת, ביקשה המאשימה לתקן את תגובתה הראשונה, והבהירה כי ההסכמה היא על רקע של פגיעה בכלכלת המדינה (סעיף 13(א)(4) לחוק העונשין), ולא על רקע של פגיעה ברכוש של אזרחים ישראלים באשר הם ישראלים (סעיף 13(ב)(1) לחוק העונשין), כפי שנאמר מלכתחילה, בטעות - כך על פי הטענה. לתגובה המתוקנת צורפה חוות דעת שהוכנה על ידי מפקח יוני גולן מיחידת אתג"ר של משטרת ישראל, ואשר תכליתה לבסס את הטיעון בדבר הפגיעה בכלכלת המדינה. חוות הדעת אינה נושאת תאריך, אולם הנתונים ביחס לגניבות הרכב בישראל מתייחסים לשנת 2005, ולפיכך ניתן להניח כי זה המועד בו נכתבה חוות הדעת. מאחר ובשלב זה של הדיון, אין מקום להתייחס לערכה של חוות הדעת, לבסיס הנתונים שעל סמכו היא נכתבה ולמידת מומחיותו של העד, לא אכביר מילים על כך. יחד עם זאת, לצורך הטיעון, ניתן לצאת מנקודת הנחה, כי תופעת גניבות הרכב הינה מה שמכונה "מכת מדינה", בשל ההיקף הנרחב של התופעה והשלכותיה הכלכליות. בקשת המדינה בנוגע לאישום, המיוחס במקביל לשני הנאשמים גם יחד, כי אתיר את תיקון כתב האישום על ידי הוספת התייחסות לפגיעה בכלכלת המדינה, ועל ידי הוספת מפקח יוני גולן כעד תביעה.

15.  בטיעון בעל פה, שהתקיים על יסוד התגובה המתוקנת מטעם המאשימה, ביקש ב"כ המאשימה להבהיר, כי על עבירות מן הסוג נשוא כתב האישום שלפניי, הנעברות על ידי פלסטינים בשטחי B ו-C, מוגשים כתבי אישום בבית המשפט הצבאי, שיש לו הסמכות לדון בהן מכוח תחיקת הביטחון. לגבי עבירות מסוג זה, שנעברו בידי פלסטינים בשטח A, הרי שעד לתיקון הצו בדבר הוראות ביטחון בשנת 2007, לא היה בית המשפט הצבאי מוסמך לדון בהן, ולפיכך היה צורך לעשות שימוש בחלק הכללי של חוק העונשין, ולהעמיד לדין בגינן בפני בית משפט ישראלי, כעבירות חוץ.

16.  בסיום הדיון, אפשרתי למאשימה לבחון פעם נוספת בחינה מדוקדקת את חומר הראיות שמא ניתן למצוא בו זיקות לתחומי מדינת ישראל, שאז ניתן היה להתייחס למעשיהם של הנאשמים כאל עבירות פנים. לאחר בדיקה הודיעה המאשימה כי אין בידה ראיות היכולות להצביע על קשר כזה, למעט העובדה שכלי הרכב וחלקי הרכב שנמצאו בחזקתם נגנבו בישראל. לפיכך, האפשרות היחידה להחיל את הדין הישראלי על המעשים המיוחסים לנאשמים במקביל, בשני כתבי האישום, הינה מכוח הוראות חוק העונשין שעניינן עבירות חוץ.

הדין החל בשטח A

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ