אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק ת.א. 29358/03

החלטה בתיק ת.א. 29358/03

תאריך פרסום : 17/11/2008 | גרסת הדפסה
ת"א, בש"א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
29358-03,158487-08
06/05/2008
בפני השופט:
דורית קוברסקי

- נגד -
התובע:
מאיר אמוץ
הנתבע:
1. מדינת ישראל
2. קצין מודיעין ראשי צה"ל
3. ארמנד בר גיורא
4. סופי קושטאי

החלטה

לפני בקשה לתיקון כתב התביעה על ידי הוספה של טענה בדבר הנזק הנפשי שנגרם  למבקש בעקבות החלטה להעבירו מתפקידו במהלך חודש ספטמבר  1996.

א.   עובדות

המבקש, אזרח עובד צה"ל, הגיש תביעה כנגד מדינת ישראל ועובדי קבע נוספים, בגין נזקי הגוף, שנגרמו לו, לטענתו, במסגרת ההחלטה להעבירו מתפקידו, במהלך חודש ספטמבר 1996 (להלן: "האירוע"). לכתב התביעה אשר הוגש ביום 29.4.03 צירף המבקש את חוות דעתו של פרופ' מלמד, מומחה בתחום הנוירולוגי.   המשיבים הגישו חוות דעתו של פרופ' שדה מטעמם ונוכח הפער בין חוות הדעת מונתה ד"ר הרינג כמומחית מטעם ביהמ"ש (להלן: "המומחית").  לאחר חקירתה הנגדית של המומחית הוגשה הבקשה שלפני בצירוף חוות דעת בתחום הפסיכיאטרי. 

בתצהיר שתומך בבקשה מעיד המבקש: " הגם שנכותי הנוירולוגית המוכחת נגרמה באירוע משנת 1996 הרי שעל הנכות הנפשית למדתי רק בעת הכנת התביעה והגשתה ומייעוץ משפטי שניתן לי הנני למד כי בעניין זה מתקיים החריג שבסע' 8 לחוק ההתיישנות." 

המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם מדובר בהוספתה של עילה שהתיישנה, וכי בנסיבות דנן לא מתקיים החריג שבסעיף 8 לחוק ההתיישנות, שכן בעיותיו הרגשיות/נפשיות של המבקש נתגלו כבר באוקטובר 1996 במסגרת בדיקה נוירופסיכולוגית, שעבר המבקש בביה"ח לוינשטיין.

ב.   דיון

בבואו להכריע בשאלת תיקון כתבי טענות על בית המשפט לבחון- א. האם התיקון יאפשר לבית המשפט להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, היינו שעל התיקון המבוקש להשלים את עילת התביעה (תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984(להלן: "התקנות"); הזכויות הדיונית וסדר הדין במשפט האזרחי, קשת - מהדורה מעודכנת 2.2.00, עמ' כג-7); ב. האם יהיה בתיקון כדי לגרום לצד השני עוול שפיצוי כספי לא יוכל לתקן.

כדי לבדוק באם נתקיים התנאי הראשון הוא התנאי העיקרי, חייב המבקש להראות כי בהגישו את כתב הטענות המקורי הוא טעה טעות כנה וכי עתה התברר לו שהפלוגתא האמיתית גלומה דווקא בפרטים הכלולים בתיקון המבוקש. על המבקש להראות "... מהי הפלוגתא האמיתית שנפלה... שבירורה מצדיק את התיקון" (ע"א 351/61 זדרייביץ נ' חרות, פ"ד טז 481, 487; וראה גם: ר"ע 330/85 אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ, פ"ד לט(2) 556, 559).  

ודוק: השאלות שצריכות להיות שנויות במחלוקת צריכות להיות קשורות לזכות המהותית של נשוא התובענה ואינן צריכות להיות קשורות דווקא לאותן העובדות המולידות ומקיימות את הסעד המשפטי (ע"א 70/62 אדלר נ' יצחק, פ"ד טז 1949, 1952; ע"א 772/79 עזבון שמרון נ' וסקביץ, פ"ד לו(4) 78).

במקרה שלפנינו הגישה המבקשת בקשתה, במהלך קדם המשפט, שזהו המועד הנכון לדון בבקשה מעין זו, בהתאם לתקנה 143(1) לתקנות, הקובעת, כי ראוי להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה בהקדם ובטרם נסתיימו הליכי קדם המשפט. כן מספק תצהירו של המבקש הסבר מניח את הדעת, לכאורה, לסיבת ההשמטה. עם זאת וכפי שאפרט להלן דין הבקשה להידחות.

ככלל, תובענה אזרחית (שעילתה אינה מבוססת על זכות במקרקעין) מתיישנת כעבור שבע שנים מהיום שבו נולדה עילת התובענה (סעיפים 5 ו- 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 להלן: "חוק ההתיישנות").

סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי, "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".

התביעה במקרה דנן מבוססת, על עילות נזיקיות. בע"א 34/95 גבעון נ' ד"ר ברמה , פ"ד נ(4) 462, 466-467, קבע כבוד השופט אור, כי הסדר ההתיישנות בנזיקין מורכב משתי מערכות דינים, המשלימות זו את זו: ההסדר הכללי מצוי בחוק ההתיישנות; וההסדר הספציפי לדיני הנזיקין בא לידי ביטוי בסעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

סעיף 89 לפקודת הנזקין [נוסח חדש] קובע:-

"לעניין תקופת ההתיישנות בתובענה על עוולות - היום שבו נולדה עילת התובענה הוא אחד מאלה:

...

(2) מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שארע - היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק".

שני הצדדים מסכימים, כי עילת התביעה, במקרה שלפנינו מבוססת על מעשים שהתרחשו, בשנת 1996, הוא המועד בו נמסרה למבקש ההודעה על הפסקת עבודתו ומועד קרות אירוע השבץ במוחו, ואולם לאור טענת המבקש, כי הוא למד על נכותו הנפשית, במועד מאוחר יותר, הרי שיש למנות את תקופת ההתיישנות לפי סעיף 89(2) סיפא, קרי - מן "היום שבו נתגלה הנזק". 

לא יכולה להיות מחלוקת, כי חלפו למעלה מ- 10 שנים ממועד אירוע הנזק, ומכאן, שעילת התביעה בגין נכותו הנפשית של המבקש, לכאורה, התיישנה.

המבקש טוען להארכת תקופת ההתיישנות לאור סעיף 8 לחוק ההתיישנות, הקובע:-

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ