אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק ת.א. 1866/02

החלטה בתיק ת.א. 1866/02

תאריך פרסום : 27/07/2006 | גרסת הדפסה
ת"א, בש"א
בית המשפט המחוזי בתל אביב
1866-02,21769-03
09/08/2005
בפני השופט:
רנה משל

- נגד -
התובע:
משה רזניק ו- 2 אח'
עו"ד בן ציון רזניק
הנתבע:
1. אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ
2. סאן דור נתיבי אויר בינלאומיים בע"מ

עו"ד יצחק וינדר
החלטה

1.    א.    המבקשים עתרו, בתובענה אליה מסונפת בקשה זו, בין היתר, לחייב את המשיבות להשיב להם, ולכל אחד מחברי הקבוצה תיוצג על-ידם, סך של 8$ לכל מקטע טיסה, ששולם על ידם כ"היטל בטחון" בעת רכישת כרטיסי טיסה  מהמשיבות (להלן: "התוספת"); ליתן צו מניעה קבוע האוסר על המשיבות להמשיך בגביית התוספת ועוד, הכל כמפורט בכתב-התביעה.

       ב.    בבקשה הנדונה עותרים המבקשים כי תאושר הגשת התובענה כתובענה ייצוגית לפי פרק ו1 לחוק הגנת הצרכן תשמ"א- 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"), כי יותר להם לייצג את עניינם של כל הנמנים עם הקבוצה שתוגדר; וכי הקבוצה כאמור תכלול את כל מי שטסו בטיסות המשיבות מאז החלו לגבות התוספת.

2.           העובדות שאינן שנויות במחלוקת והצריכות לעניין:

       א.    המבקשים 1 ו- 2 הנם אב ובנו, אשר רכשו כרטיסי טיסה לטיסה מספר 3387 של חברת אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ (להלן: "אל-על"), אשר יצאה ביום 21.3.02 מישראל לאיטליה, וכן לטיסה מספר 5384 של חברת סאן דור נתיבי אויר בינלאומיים בע"מ, חברת בת של אל-על, אשר יצאה ביום 23.3.02 מאיטליה לישראל.  נ/1 ו-נ/2 הנם כרטיסי הטיסה המקוריים שהוצאו ביום 18.3.02 ותמורתם שולמה ביום 17.3.02 (ראה חשבונית שצורפה להודעת המבקשים מיום 15.12.04).

       ב.    המבקש 3 רכש כרטיסי טיסה (עבור רעיתו ועבורו) לטיסה מספר 395 של אל-על, אשר יצאה ביום 14.3.02 מישראל לספרד וכן לטיסה 398 של אל-על אשר יצאה ביום 4.4.02 מספרד לישראל. כרטיס הטיסה המקורי, אשר הונפק ביום 6.3.02 צורף להודעה האמורה מטעם המבקשים.

       ג.     במהלך השנים האחרונות, חלה עליה בהוצאות אל-על בתחומי הבטחון והביטוח. על-פי תשקיף שפרסמה אל-על ביום 30.5.03 (נספח י"א לבקשה), עד  תחילת שנות השמונים כיסתה המדינה את כל הוצאות האבטחה של החברה, ומאז ועד 1.1.03, קיצצה המדינה בהדרגה את חלקה במימון תקציב אבטחת התעופה, עד להשתתפות של 50% מכלל הוצאות הביטחון של אל-על.  לכן, הוצאות הבטחון של אל-על גדלו, וכך, בעוד שבשנת 2000 היו הוצאות הביטחון של אל-על 15.1 מיליון דולר, הרי שאלו עלו בהדרגה והגיעו, בשנת 2003 ל- 29.25 מיליון דולר. לאור זאת, ביקשה אל-על מהרשויות, מספר פעמים, כי יותר לה לגבות את התוספת האמורה.

       ד.    ביום 1.10.01 אישר ראש מינהל התעופה האזרחית למשיבות, לגבות תשלום בסך של 8$ למקטע במסלול טיסה (ראה נספח ה'לבקשת המבקשים). בתקופה זו פורסמו בכלי התקשורת פרסומים שונים (שיידונו בהמשך) לגבי מהות תוספת זו.

       ה.    החל מיום 1.10.01, גובה אל-על את אותה תוספת, בסך של 8$ למקטע במסלול טיסה, וזאת, בנוסף למחיר כרטיס הטיסה. המבקשים שילמו תוספת זו, בעת רכישת כרטיסי הטיסה האמורים.

3.           תמצית טענות הצדדים:

       א.    לטענת המבקשים, בגבית תשלום שכונה "היטל ביטחון", במועד סמוך להתקפת הטרור של ה- 11 בספטמבר 2001, יש משום מצג מטעה, מטעם המשיבות, לפיו נערך שיפור כלשהו בהסדרי הביטחון כתוצאה מהטלתו, בעוד שבפועל נועד התשלום להחזיר למשיבות חלק מהוצאות הבטחון, בהן היא נושאת. בכך, הטעו אותם המשיבות, לטענתם, בניגוד לאמור בסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן.

       ב.    עוד טוענים המבקשים, כי הוטעו על ידי המשיבות עת האמינו, כי התוספת היא היטל שהוטל כדין, על-ידי רשויות השלטון של מדינת ישראל, מכח חיקוק, כשם שנהוג לגבי כל ההיטלים החלים בדין הישראלי, ולכן נאותו לשלמו. בפועל, כך נטען, ראש מינהל התעופה האזרחית לא התיר למשיבות לגבות "היטל", אלא "תשלום" בלבד, ובכל מקרה, אין הוא מוסמך להתיר גביית היטל.

       ג.     בנסיבות אלו, טענו המבקשים, ובהתקיים כל התנאים המנויים בחוק הגנת הצרכן, הרי שיש לאשר להם הגשת התובענה כתובענה יצוגית.

       ד.    ואילו לטענת המשיבות, התוספת היא "היטל ביטוח וביטחון", אשר הוכרה ואושרה על מנת לסייע לחברות התעופה הישראליות בכיסוי הוצאותיהן הנוספות בשני תחומים אלה. הן מצידן מעולם לא טענו שהתשלום נועד לתגבור מערכת האבטחה והשמירה, אשר מהותה והיקפה מוכתבים על-ידי הרשות המקצועית המוסמכת לכך. 

       ה.    עוד טענו המשיבות, כי המבקשים פעלו שלא בתום הלב בכך שקודם להגשת התביעה לא פנו אליהן ולא ביקשו לקבל הסבר לתוספת.

       ו.     ולבסוף טוענות המשיבות, כי תובענה ייצוגית אינה הדרך הנאותה, היעילה וההוגנת לניהול התביעה, שכן, בתביעה בגין מצגי שווא ותרמית, לא מתקיים התנאי בדבר "שאלות משותפות", שכן, על בית המשפט להכריע באספקטים סובייקטיבים של תובעים ונתבעים, המחייב בירור נפרד לכל תובע.

4.           הפלוגתאות:

       א.    האם למבקשים עילת תביעה אישית, לפי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן?

       ב.    האם ראויה התובענה להתברר כתובענה ייצוגית, מכוח פרק ו לחוק הגנת הצרכן?                

5.           המסגרת הנורמטיבית:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ