אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק ת.א. 14398/05

החלטה בתיק ת.א. 14398/05

תאריך פרסום : 25/09/2008 | גרסת הדפסה
ת"א, בש"א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
14398-05,157995-05,158110-05
01/05/2005
בפני השופט:
סובל משה ת"א

- נגד -
התובע:
1. שמש משה ת.ז. 51138782
2. שמש נורית ת.ז. 51905867

הנתבע:
1. שמואל אהרנסון ת.ז. 50245042
2. דוד אבולעפיה ת.ז. 50515279

החלטה

בפני 2 בקשות בו עותרים המבקשים כי בית המשפט יורה על סילוק על הסף של התובענה מפאת חוסר סמכות מקומית ולחילופין מבקשת המבקשת 2 כי יורה בית המשפט על מחיקת כותרת התובענה והעברתה לסדר דין רגיל.

סמכות מקומית

העלאת טענה מקדמית של העדר סמכות מקומית, מקומה בהזדמנות הראשונה הניתנת לצדדים ובהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 ק"ת 4685 ( להלן: ה" תקנות").

עסקינן בחלופות תקנה 3 לתקנות.

המבקשת 2 מעלה טענה כללית וסתמית לסילוק התובענה על הסף מפאת חוסר סמכות מקומית ומשכך אין לי להתייחס לטענתה.

המבקש 1 סומך את בקשתו על לשון תקנה 3 (א) לתקנות, " תובענה שאינה כולה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה : 1. מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע," טוען המבקש 1 כי מקום מגוריו בירושלים ומשכך היה על המשיבים להגיש תובענתם בירושלים.

המשיבים בתגובתם טוענים כי המבקשים מתעלמים משאר החלופות המצויות בתקנה 3 (א), המקנות סמכות מקומית, בין היתר המקום בו נוצרה ההתחייבות, שכן משרדי המשיבים הנו בתל-אביב ובתצהירי המבקשים מופיע לא פעם כי הם אלו שהגיעו לתל-אביב אל המשיבים, לחילופין באם נטען כי לא הוסכם על מקום החיוב, הרי שמכוח סעיף 44 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ז - 1973 אשר קובע חיוב שלא הוסכם על מקום קיומו יש לקיים במקום עסקו של הנושה, קרי במשרד המשיבים בתל-אביב.

כאמור לעיל תקנה 3 לתקנות קובעת את החלופות על פי הן זכאי התובע להגיש את תביעתו, ( זכאי התובע ולא הנתבע)   ומכאן שאין המשיבים חייבים להידרש דווקא  לחלופה 3(א)(1) לתקנות.

לעניין תקנה 3(א)(3) לתקנות, אכן כפי שהציג ב"כ המשיבים הרי שעל פי סעיף 44 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג -1973 ס"ח 694, ובצירוף סעיף 61(ב) לחוק זה הרי  שמקובלת עלי טענתם של המשיבים כי " חיוב שלא הוסכם על מקום קיומו, יש לקיים במקום עסקו של הנושה".

בנסיבות שנוצרו, אף מקובל עלי הנאמר בבר"ע 6920/94 יאיר לוי נ' צבי פולג  כי " במדינה קטנה כמדינתנו, ממילא אין ליחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית משפט זה או אחר, ואין זה עניין ראוי, בנסיבות רגילות, לשמש נושא להעלאת טענות טרומיות".

לאור האמור לעיל כי המשיבים יכולים לבחור באחת מן החלופות הקיימות בתקנה 3(א) וכי אין הם מצווים לבחור בתקנה 3(א) 1, ולאור האמור בנימוקיהם כי תקנה 3 (א) 3 הנה החלופה הנבחרת ולאור הפסיקה אשר הובאה לעיל, הרי שהסמכות המקומית נתונה לבית משפט זה.

לאור התוצאה אין אני נזקק להכרעה בדבר סילוק על הסף של התובענה מפאת חוסר מסכות מקומית, אך אומר באגב אורחא, כי אף אם היה נקבע כי התובענה הוגשה בחוסר סמכות מקומית, הרי שמדיניות בית המשפט הנה לברר את המחלוקת עצמה ובית המשפט יעדיף את העברת התובענה לבית משפט מוסמך, להבדיל ממחיקת התובענה. (ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ (2) 668).

מחיקת כותרת

תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984, ק"ת 4685 (להלן : ה"תקנות") חלק ג' פרק ט"ז, מסדירות את התנאים בהם יש להכשיר תביעה בסדר דין מקוצר, ואימתי על בית המשפט למחוק את הכותרת ולהעביר את התובענה להליך רגיל.

שני תנאים מצטברים דרושים בענייננו על פי תקנה 202 לתקנות על מנת שהתביעה תוכשר בסדר דין מהיר, האחד סכום קצוב, והשני "מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא". ההלכה בדבר סכום קצוב מדברת על סכום אריתמטי ללא צורך בהערכה (ראה: ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי בעריכת ד"ר ש.לוין מהדורה שביעית 523).

עיון בבקשה, בכתב התביעה ונספחיו, מגלה כי הסכום הקצוב בגינו מבקשים המשיבים להיכנס בגדרו של סדר דין מקוצר הנו שכר הטרחה כפי שמופיע בהסכם שכר - טרחה אשר לא נחתם על ידי הצדדים.

המחלוקת הנה לא לעניין ה"סכום הקצוב", אלא באם קיימת "ראייה כתב" אשר תקיים את הוראת התקנה.

תקנה 202 (1)(א) לתקנות כאמור לעיל דורשת במרכיביה חוזה או התחייבות, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב . קיומה של ראיה שבכתב משמע מסמך הקשור לנתבע ועשוי על ידו או בחתימתו, וכל מסמך אחר שהנו מטעמו של התובע אין הוא מחייב את הנתבע (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית התשס"ג 2003, 203 ).

המבקש 1 איננו מעלה בבקשתו כל טענה לעניין מחיקת הכותרת, ואילו המבקשת 2 טוענת כי  כלל לא חתמה על הסכם שכר טרחה, וזאת משום שלא הסכימה לסכומים אשר המשיבים דרשו, ואילו היה נאמר למבקשת כי אלו הם הסכומים הרי שכלל לא הייתה מבקשת את שירותי המשיבים. המבקשת טוענת כי לכל היותר הסבירה למשיבים שתוכל לשלם את היתרה אשר תישאר מן ההלוואה אשר נלקחה מבנק לאומי למשכנתאות, וכן שילמה 20,000 ש"ח על אף שמעולם לא התחייבה. המבקשת טוענת כי שילמה בנוסף לסכום לעיל, סכומים של 1,200 ש"ח בהזדמנויות שונות וזאת מפאת לחץ מצד המשיבים כלפיה.

המשיבים טוענים כי דרישת הכתב לצורך הגשת התביעה בסדר דין מקוצר, פורשה על ידי בית המשפט העליון לקולא, ונקבע כי די בראשית ראיה ואין צורך בהבאת ראיות באשר לכל אחד מהאלמנטים המרכיבים את התביעה. דרישת הראיה בכתב מתמלאת בין היתר באמצעות התשלומים שביצעו המבקשים לטובת המשיבים (ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד,פ"ד מה(3) 188, 195. ע"א 16/89 "ורדים" חברה לגידול פרחים בע"מ נ' החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ, פ"ד מה(5) 729, 735). בספרו של המלומד ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי(מהדורה שביעית 1995) 660,נכתב כי " לא נדרש שהחוזה או ההתחייבות עצמם יהיו בכתב. בתקנה נאמר כי החוזה או ההתחייבות המשמשים יסוד לתביעה שעל פיה יכולים להיות מפורשים או מכללא, משמע שאלו יכולים להיות בכתב או בעל- פה ואף ניתן להסיקם מהתנהגות הצדדים או ממכלול הנסיבות". עוד טוענים המשיבים כי בעמ' 664-663 מציין ד"ר י. זוסמן כי ה"ראייה שבכתב" אינה טעונה דווקא חתימת הנתבע אך משמודה הנתבע בתצהירו בתוקפו של הסכם, או כאשר מעיד  ודבריו נרשמים בפרוטוקול הדבר ישמש כראיה בכתב.

עיון בכתב התביעה מגלה כי יסוד תביעתם של המשיבים מושתת על הודעת דרישת תשלום  אשר נשלחה למבקשים ביום ה - 17/07/02-16 (להלן:" דרישת תשלום ראשונה") (נספחים ד ו- ד1' לכתב התביעה).אך את התנהגות המבקשים שואבים המשיבים מהתנהגות המבקשים לאחר שליחת מכתב דרישה בתאריך ה - 18/02/03 (להלן:" דרישת תשלום שניה") אשר על פיו על המבקשים להפקיד סכום של 30,000 ש"ח והיתרה בתשלומים. על פי טענת המשיבים לאחר שליחת מכתב דרישה זה הפקידו המבקשים סכום של 20,000 ש"ח לאור האמור נראה כי בהסכם זה לא עמדו המבקשים. המשיבים אף נבנים מהתנהגות המבקשים לאחר שליחת מכתב דרישה מיום ה -15/07/03 (להלן:" דרישת תשלום שלישית") אשר על פיו צריכים המבקשים לשלם יתרה של 49,726 ש"ח בתשלומים של 1,200 ש"ח, ומן המסמכים אשר צירפו המשיבים עולה כי המבקשים אכן הפקידו תשלומים בסכומים זהים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ