אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק תפ"ח 54877-09-11

החלטה בתיק תפ"ח 54877-09-11

תאריך פרסום : 28/08/2012 | גרסת הדפסה
תפ"ח
בית המשפט המחוזי ירושלים
54877-09-11
01/01/2012
בפני השופט:
צבי משה דרורי וים משה

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד אריאל עטרי
הנתבע:
דניאל מעוז
עו"ד יובל קפלינסקי
החלטה

1.         לפניי בקשה לעיון בחומר החקירה, שהוגשה בהתאם להוראות סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. הבקשה כוללת תשעה סעיפים. במהלך הדיון שהתקיים בבקשה, הגיעו הצדדים להבנות בעניינם של חמישה סעיפים, כמפורט בפרוטוקול. נותר, אפוא, לדון בעניינם של ארבעה סעיפים, לגביהם קיימת מחלוקת בין הצדדים.

            סעיף א' לבקשה: בקשת הנאשם לקבל את הרישום הפלילי של עדי התביעה שמספריהם 15-53:

2.         לדברי ב"כ המאשימה, מתוך 39 עדי התביעה אליהם מתייחסת הבקשה, יש רק לשלושה עדים הרשעות קודמות. לטענת ב"כ המאשימה, על פי המבחנים שנקבעו בהחלטתו של בית המשפט העליון בבש"פ 5881/06 בניזרי נ' מדינת ישראל, אין עילה למסור לנאשם פרט כלשהו ביחס להרשעות הקודמות של שלושת העדים האלה. על מנת שבית המשפט יוכל לבחון טענה זו, העבירה המאשימה, לעיוני בלבד, את ההודעות שמסרו שלושת העדים במשטרה, ואת גיליונות הרישום הפלילי שלהם.

3.         לאחר שעיינתי בחומר שהועבר אליי, הגעתי לכלל מסקנה שיש לאפשר לסנגור לקבל פרטים לגבי ההרשעות הקודמות של כל שלושת העדים. אכן, הסיכוי שהמידע אשר יימסר לסנגור יהיה בעל משקל מכריע, אינו רב. ואולם, בשים לב לעובדה שהנאשם מואשם בביצוע שתי עבירות רצח, גובר השיקול התומך במתן אפשרות לסנגור למצות את החקירה, על פני השיקול שעניינו הגנת פרטיותם של העדים. אני מחליט, אפוא, לקבל את בקשתו של הסנגור בסעיף זה.

4.         ההלכה שנפסקה בפרשת בניזרי מתייחסת להרשעות קודמות בלבד, להבדיל מרישומים אחרים אותם מנהלת המשטרה, ובהם רישומים על תיקים שנסגרו מבלי שהוגשו בהם כתבי אישום, ורישומים על תיקים פתוחים הממתינים לבירור דינם. במענה לבקשה שהעלה הסנגור ביחס לתיקים מסוגים אלה הצהיר ב"כ המאשימה, כי "לאיש מבין העדים לא הובטחה טובת הנאה לפני שהוא מסר את הודעתו במשטרה ואיש מבין העדים לא קיבל ולא צפוי לקבל טובת הנאה כתוצאה ממתן הודעתו במשטרה וממתן עדותו בבית המשפט". בנוסף הצהיר ב"כ המאשימה, כי "מתוך הרישום הפלילי שמסרתי לביהמ"ש, עולה שלאיש מבין העדים לא נפתח תיק במהלך החקירה או לאחריה". עוד הצהיר ב"כ המאשימה, כי "לא ידוע לי על מישהו שבמהלך החקירה היו חשדות כלשהן והיתה פניה מהמשטרה ברחבי הארץ לגביהם שבעקבותיה באה המלצה של הצוות החוקר שלא לפתוח בחקירה נגד אותו עד" (עמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 21.12.11).

            אני סבור כי די בהצהרות אלה, ואין לחייב את המאשימה למסור לנאשם מידע נוסף, מה גם, שכאמור, הלכת בניזרי מתייחסת להרשעות קודמות בלבד.         

            סעיף ב' לבקשה: בקשת הנאשם לקבל את המזכרים והדו"חות שהוגשו במהלך דיוני המעצר של הנאשם:  

5.         במהלך הדיון שהתקיים בבקשה הודיע ב"כ המאשימה, כי למיטב ידיעתו, "פרט לסיכומי החקירה שהוגשו לשופטי המעצרים, כל החומרים הנוספים שהועברו לשופטים וסומנו על ידם, הפכו עם הגשת כתב האישום לחומרי חקירה שעמדו לרשותו של הסנגור. חברי יכול לעשות על כך בקרה" (עמ' 12 לפרוטוקול). יוצא, כי המחלוקת בין הצדדים חלה על שלושה מסמכים שהוגשו לבית משפט השלום בירושלים בשלב החקירה, ואשר הועברו לעיוני.

6.         המסמך הראשון בו מדובר הוא מסמך אותו הגישה המשטרה לשופט המעצרים ביום 12.9.11, יום לאחר מעצרו של הנאשם, במסגרת הדיון בבקשה הראשונה שהגישה המשטרה להארכת מעצרו של הנאשם לצורכי חקירה. המסמך מחזיק 13 עמודים, והוא כולל, בין היתר, סקירה מפורטת שערכה המשטרה באשר לפעולות החקירה שנערכו מאז היוודע דבר הרצח ביום 14.8.11, היינו קרוב לחודש לפני מעצר הנאשם, ועד למעצר הנאשם; תיאור פעולות החקירה שביצעה המשטרה מאז נעצר הנאשם ועד להגשת הבקשה; וכן פירוט של פעולות החקירה אשר בכוונת המשטרה לבצע, ואשר לשם ביצוען התבקש המשך מעצרו של הנאשם. למסמך צורפו חומרי חקירה גולמיים, אשר לדברי ב"כ המאשימה נמסרו כולם לידי הסנגור לאחר הגשת כתב האישום.

            המסמך השני הוא המסמך אותו הגישה המשטרה לשופט המעצרים ביום 21.9.11, במסגרת הדיון בבקשה השניה שהגישה המשטרה לבית משפט השלום אשר התבקש להאריך את מעצר הנאשם לתקופה נוספת. המסמך מחזיק  5 עמודים והוא כולל עדכון של מצב החקירה וההתפתחויות שארעו מאז הוארך מעצרו של הנאשם לראשונה ועד למועד הגשת הבקשה להארכת מעצר שנייה; תיאור של פעולות החקירה שביצעה המשטרה מאז הארכת המעצר הקודמת ועד להגשת הבקשה הנוכחית; וכן פירוט של פעולות החקירה אשר בכוונת המשטרה לבצע, ואשר לשם ביצוען התבקש בית משפט השלום להאריך את מעצר הנאשם לתקופה נוספת. גם למסמך זה צורפו חומרי חקירה גולמיים, אשר לדברי ב"כ המאשימה נמסרו כולם לידי הסנגור לאחר הגשת כתב האישום.

            המסמך השלישי נערך ביום 29.8.11 והוגש לבית משפט השלום ביום 30.8.11. מצויים בו נתוני תקשורת מסויימים. המסמך הוגש לבית המשפט במסגרת בקשה שהגישה המשטרה, עוד בטרם הנאשם נעצר.

7.         השאלה האם מסמכים המוגשים לשופט בשלב החקירה הינם בגדר "חומר חקירה", נדונה לא אחת בפסיקה. בהחלטתו של בית המשפט העליון (כב' השופט א' פרוקצ'יה) ב בש"פ 91/08 מדינת ישראל נ' מוחמד שבלי, נאמרו, בין היתר, דברים אלה:

                   "9.        ההסדר בחוק ביחס להליך בקשת המעצר והארכת המעצר לצרכי חקירה מניח קיומם של עניינים אשר צרכי החקירה או אינטרסים ציבוריים אחרים עשויים לחייב את חסיונם מפני החשוד במהלך החקירה, ובטרם הוגש כתב האישום. לעיתים קרובות, סוג עניינים זה מועלה על הכתב במזכרים המועברים לעיונו של שופט המעצרים בלבד. השאלה היא מה מעמדם של מזכרים אלה בשלב שלאחר הגשת כתב אישום, וכיצד יש לסווגם לאור הכלל המחייב העברת "חומר חקירה" לעיונה של ההגנה לצורך המשפט.


10.      התשובה לשאלה זו אינה עשויה מיקשה אחת, והיא תלויה, בכל מקרה, בטיב החומר, הנתונים והעניינים הכלולים במזכרים הנוגעים להליך המעצר, המצויים בתיק התביעה. המבחן שיש להחיל לגבי תוכנם של המזכרים האמורים הוא המבחן הכללי הרגיל, המוחל ביחס לסיווג חומר כ"חומר חקירה" - קרי: האם נכללים במסמך נתונים כלשהם המהווים חומר רלבנטי המצוי בגרעין הקשה של תשתית ראיות התביעה עליו מתבסס האישום; האם כלולים בו נתונים השייכים ל"פריפריה" של האישום, או שמא מדובר במסמך שלתוכנו אין כל רלבנטיות לאישום, או שהרלבנטיות שלו היא רחוקה ושולית בלבד לנושא האישום; המבחן המנחה הוא, איפוא, האם לתוכן המסמך, כולו או חלקו, עשויה להיות חשיבות ממשית כלשהי להגנת הנאשם במשפט; אם מתקיים תנאי זה, כי אז יש לסווג את החומר הרלבנטי האמור כ"חומר חקירה" ולהציגו לעיון ההגנה; אם אין לו רלבנטיות, יש להימנע מהצגתו במיוחד מקום שגילוי תוכנו עלול לפגוע באינטרסים אחרים בעלי חשיבות.

            11.      על-פי אמות המידה הללו, יש לבחון את תוכנם של המזכרים בענייננו ולסווג את הנתונים הכלולים בהם; ככל שיש בהם נתונים רלבנטיים לנושא האישום, או אף לפריפריה של האישום - הרי שמדובר ב"חומר חקירה" שחל עליו סעיף 74 לחוק, ויש להעבירו לעיון ההגנה, אלא אם כן תראה המדינה להטיל עליו חסיון על-פי פקודת הראיות (סעיפים 44 ו-45 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971) (פרשת זאבי, שם, פסקה 13). לעומת זאת, מקום שהמזכרים כוללים נתונים ופרטים שאינם נוגעים לאישום ואינם רלבנטיים להגנת הנאשם, אלא מתייחסים, למשל, לנושאים של היערכות גופי החקירה לפעולות חקירה המתנהלות בעניינו של החשוד כגון - פעולות החקירה שבוצעו, פעולות החקירה המתוכננות, בעיות שנוצרו בחקירה, תחזית של לוחות זמנים לביצוע פעולות חקירה, ותכנון מערך פעולות משטרתיות הקשורות בחקירת החשוד - כל אלה, דרך כלל, אינם בגדר חומר חקירה רלבנטי למשפט, ולכן אין לסווגו כ"חומר חקירה" שיש להציגו לעיון ההגנה לאחר הגשת כתב אישום. הצגתו של חומר זה, דרך כלל, אינה רלבנטית לאישום עצמו, ולא תועיל להגנת הנאשם. מנגד, היא עלולה לפגוע פגיעה קשה במערכות החקירה המשטרתיות, שהחוק הכיר באינטרס הציבורי להימנע מגילוי מהלכיהן, כדי לייעל את השיטות לגילוי עבריינים ולשכלל דרכי אכיפת החוק לקידום טובת הכלל. [הדגשות שלי - א.ר.]

12.      על רקע דברים אלה, סיווג מזכרים חסויים שהוגשו על ידי התביעה לשופט מעצרים כ"חומר חקירה" שיש להעבירו לעיון ההגנה על פי סעיף 74 לחוק מחייב עבודת סיווג ומיון של המסמכים על-פי תוכנם. תפקיד זה מוטל על המשטרה והתביעה. על אופן ביצוע התפקיד קיימת ביקורת שיפוטית במסגרת סעיפים 74(ב), (ג) (ד) ו-(ה) לחוק סדר הדין הפלילי." 

8.         ביחס לשני המסמכים שהוגשו לשופט המעצרים במהלך דיוני המעצר, הרי שכפי שציינתי, מדובר בעיקר בסיכומים שערכה המשטרה עבור שופט המעצרים, בהם סקרה המשטרה את פעולות החקירה שכבר בוצעו, ובהם פירטה את פעולות החקירה שבכוונתה לבצע. על פי הסיווג המופיע בהחלטת בית המשפט אותה הבאתי, אין מדובר בחומר חקירה (ר' הקטע המודגש בסעיף 11 להחלטת בית המשפט העליון; ר' גם החלטת כב' השופט מלצר ב בש"פ 2286/10 פלוני נ' מדינת ישראל). דברים אלה נאמרים מתוך הנחה, שבשני המסמכים אין מדובר אלא בעיבוד של חומר גולמי שהינו בבחינת "חומר חקירה", אשר נמסר לסנגוריה במלואו לאחר שכתב האישום הוגש. למען הזהירות, וברוח הגישה אותה נקט בית משפט העליון בסיפא של החלטתו בפרשת שיבלי, על הפרקליטות לוודא שכל העובדות המובאות בשני מסמכים אלה, מתבססות על חומר שהועבר לסנגוריה לאחר שהוגש כתב האישום.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ