אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק תפ"ח 46038-03-12

החלטה בתיק תפ"ח 46038-03-12

תאריך פרסום : 03/04/2013 | גרסת הדפסה
תפ"ח
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
46038-03-12
10/01/2013
בפני השופט:
1. נ' אחיטוב (אב"ד)
2. מ' דיסקין
3. ר' בן-יוסף


- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
1. זלמן שלמה ניאמציק (עציר)
2. מרדכי יאיר חסין (עציר)
3. אופיר ניאמציק (אסיר)
4. יצחק זרבי

1.  עניינה של החלטה זו בטענות מקדמיות שהעלו ב"כ הנאשמים כנגד כתב האישום שהוגש נגד מרשיהם. במהלך הדיון בו פירטו הצדדים טיעוניהם, הודיע ב"כ המאשימה על הגשת כתב אישום מתוקן, וזה צורף לתיק בית המשפט. על כן, עניינה של ההחלטה הנוכחית אך בנושאים שנותרו במחלוקת בין הצדדים. לשם נוחות הקריאה, תחולק ההחלטה באופן בו תינתן התייחסות נפרדת לכל אחת מטענות הסנגורים.

נאשם 1 - צירוף\הפרדת האישומים

2.  כתב האישום כולל שני אישומים בעבירות קשירת קשר לביצוע רצח, עבירות נשק ועבירות רצח. האישום הראשון מיוחס לכל ארבעת הנאשמים (כאשר קשירת הקשר מיוחסת להם עם אחרים בלתי ידועים), והשני מיוחס לנאשם 1 בלבד (יחד עם אחרים בלתי ידועים). ב"כ נאשם 1 מבקש להפריד את הדיון באישומים המיוחסים למרשו.

3.  נושא צירופם והפרדתם של אישומים באותו כתב אישום מוסדר בהוראות סעיפים 86 ו-88 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: " חסד"פ").

בסעיף 86 נאמר, בחלק הרלוונטי לענייננו, כי: " מותר לצרף בכתב אישום אחד כמה אישומים אם הם מבוססים על אותן עובדות או על עובדות דומות או על סדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת". בסעיף 88 נאמר כי: " בית המשפט רשאי, בכל שלב שלפני הכרעת הדין, לצוות על הפרדת המשפט באישום פלוני שנכלל בכתב האישום, או על הפרדת משפטו של נאשם פלוני שהואשם עם אחרים".

4.  לטענת ב"כ המאשימה, די בדמיון העולה מתיאור העובדות בשני האישומים על מנת להביא למסקנה כי האישומים צורפו לכתב אישום אחד, בדין, בבחינת " עובדות דומות".

הדמיון מתבטא, לטענתו, בכמה רכיבים עובדתיים מרכזיים: בשני האישומים מדובר במעשה רצח מתוכנן, שבוצע בדרך של פיתוי הקורבן באמתלת-שווא להגיע לפגישה במקום ציבורי. בשני המקרים המעורבים במעשה הגיעו למקום הפגישה והתיישבו עם הקורבן ליד שולחן, ואז הופיע אופנוען/מתנקש וירה בקורבן למוות. בשני המקרים, זמן קצר לפני הרצח הסתלקו מהמקום במהירות אלו שהסבו לשולחן עם הקורבן.

לעמדתו, עיקר ההבדלים שבין האירועים המתוארים נמצא בזמן ובמקום בו התרחשו, כאשר ההבדלים באופן הביצוע זניחים ביותר. לצורך השוואה, מפנה להחלטות שניתנו בסוגיה בהליכים אחרים.

באשר לנוחות הדיון, הוא מציין, כי חלק ניכר מפעולות החקירה ביחס לשני האישומים בוצעו בשיתוף פעולה של שני מחלקי משטרה, כך שנאשם 1 נחקר על שני האירועים במשותף, וכי אף שאין עדים חופפים רבים להוכחת שני האישומים, הרי שתוספת העדים הנדרשת לצורך הדיון באישום השני אינה משמעותית וכוללת בעיקרה עדים טכניים. מכל מקום, לטענתו גם אם יופרד הדיון בשני האישומים בכוונתו לעשות שימוש בראיות הנוגעות לאישום האחד על מנת להוכיח את האישום האחר, על דרך של ראיה בדבר "מעשים דומים".

5.  ב"כ נאשם 1 טוען מנגד, כי גם אם אין מניעה עקרונית לצירוף אישומים בכתב אישום אחד, הרי כאשר אין חפיפה מלאה בזהות הנאשמים, יש לפרש את הדרישה ל" עובדות דומות" האמורה בסעיף 86 לחסד"פ, באופן דווקני ומצמצם. לחלופין, על בית המשפט לעשות שימוש מרחיב בסמכות הנתונה לו בסעיף 88 לחסד"פ ולהפריד את הדיון.

בטיעוניו פירט הסנגור מהם ההבדלים הקיימים בין עובדותיו של האישום הראשון לבין אלו באישום השני: מיקום הפגישה; פער זמנים של 3 חודשים בין האירועים; זהותם השונה של המעורבים בביצוע המעשים; דרך הגעת מרשו לזירת האירוע - באישום הראשון ברכב ובאישום השני באופנוע.

נימוק נוסף שלטענתו מצדיק הפרדת דיון, עניינו בהשחרת פניו של נאשם 1. דהיינו, ייחוס שני אישומים ברצח למרשו במסגרת אותו הליך פלילי, ישחיר את פניו ועשוי גם להשליך על בחינת מסכת הראיות המתייחסת לנאשמים האחרים. בהקשר זה, הוא מוסיף וטוען, לצד ב"כ הנאשמים האחרים, כי ממילא לא ניתן להשתמש בראיות הנוגעות לאישום אחד כדי להוכיח את האישום האחר על דרך של " מעשים דומים".

באשר לטענה בדבר יעילות הדיון, לדעתו, אין כל יתרון מהותי לניהול ההליך בדרך של איחוד הדיונים באישומים.

6.  אמות המידה לבחינת תקינות צירוף אישומים נקבעו בפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 5283/98, חדר נ' פרקליטות מחוז ירושלים, פ"ד נה(3) 721 (להלן: " עניין חדר"). לפיהן, " ...המאפיין אישומים המבוססים על 'עובדות דומות' הוא '...'דמיון' מבחינת העובדות, להבדיל מדמיון מבחינת טיב המעשה ואופיו'... התנאי בדבר 'עובדות דומות' אין משמעו כי בין עובדותיהם של האישומים אין כל הבדל. כל שצריך להתקיים הוא מכנה משותף עובדתי. הווי אומר: די בכך שאישומים מבוססים על עובדות שרובן, או עיקרן, דומות כדי להכשיר את צירופם כאישומים המבוססים על עובדות דומות" (עמ' 725 לפסק הדין), וכי " ...בשאלה אם צירוף אישומים הוא כדין מחליט בית-המשפט בלי לבחון את הראיות ועל יסוד בדיקת העובדות הנטענות בכתב-האישום בלבד... שאלת קיומן של ראיות לכאורה כלל אינה מתעוררת" (שם). כן נקבע, כי " בהיעדר בסיס ממשי לקיום חשש שבירור האישומים במאוחד עלול לפגוע בהגנת הנאשם, אין בית-המשפט שועה לטענה כי בעצם צירופם של אישומים המבוססים על עובדות דומות יש כדי 'להשחיר' את פני הנאשם ולפגוע בסיכוייו שגירסתו ביחס לאישום זה או אחר תזכה לאמונו של בית-המשפט " (עמ' 729 לפסק הדין).

7.  אשר לפרשנות המצמצמת הנדרשת לטענת ב"כ נאשם 1 בצירוף אישומים, והמבחינה בין מקרים בהם מיוחסים כל האישומים המצורפים לכל הנאשמים, לבין מקרים בהם ישנם אישומים המיוחסים לחלק מהנאשמים, או לאחד מהם, איננו רואים כל היגיון באבחנה שמבקש לערוך בהתייחס ל פרשנותו של סעיף 86 לחסד"פ. הטעם המהותי לעריכת אבחנה כנטען לא הובהר. אכן, מדובר בשיקול רלוונטי לשאלה האם על בית המשפט לעשות שימוש בסמכות המצויה בשיקול דעתו ולהפריד את הדיונים, אך אין בכך כל השלכה לשאלה הפרשנית-יישומית שעניינה כשרות הצירוף מלכתחילה.

בהיבט זה של כשרות הצירוף סבורים אנו, כי מהפסיקה עולה שאין מניעה לערוך צירוף כאמור.

בעניין חדר עצמו נקבע, כי לצורך הצירוף די בכך שמדובר בפרשיות " ששתיהן התרחשו באזור ירושלים, בהפרש זמן של כחודש ימים זו מזו [בהן] נטען נגד העותר כי שהה בבית קורבנו, קיים עמו יחסים מיניים, ולאחר מכן שדד אותו, תוך שהשתמש כלפיו באלימות בכוונה להמיתו, גנב את מכוניתו ונמלט" (עמ' 724). זאת, אף שהתקיים " ...שוני באמצעי התקיפה ובתוצאות, שבמקרה האחד ניצל הקורבן ממוות, אף שנחנק בעזרת חוט טלפון עד לאובדן הכרתו ושורשי כפות ידיו נחתכו בסכין גילוח, ואילו במקרה השני הומת הקורבן בדקירות סכין רבות" (שם). בדומה לכך, נקבע בתפ"ח (י-ם) 610/03, מדינת ישראל נ' יצחק בר מוחה כי לצורך צירוף אישומים די בכך שלפיהם " ... היה הנאשם מס' 1 פעיל במסכת של מעשי אלימות, אם בדרך של ניסיון רצח ואם בדרך של סחיטה באיומי רצח", כאשר בשני המקרים דובר בביצוע פעולת האלימות יחד עם אחרים בין הנאשמים ובין אנשים לא מזוהים (החלטה מיום 15.4.03, סעיף 2). כך, קבענו גם אנחנו, לבקשת המאשימה, במסגרת תפ"ח 34337-05-11, מדינת ישראל נ' פינקלשטין, כי מתקיימת עילה לאחד ההליכים בשני כתבי אישום, שכן " ...הנאשם גור משותף הן לכתב האישום המתוקן בהליך הראשון והן לכתב האישום המתוקן בהליך השני. שתי מסכות האירועים המתוארות באישומים אלו נסבות על הטענה כי גור ביקש לשכור אנשי זרוע על מנת לפגוע פגיעה פיזית קשה, עד כדי כוונה לגרום למותם של אנשים שהיה בפעולותיהם פוטנציאל לפגוע בו" (החלטה מיום 12.9.11, סעיפים 7 ו-9 להחלטה).

על רקע זה ונוכח הדמיון הכללי שבין תיאורי האירועים בכתב האישום, איננו רואים פסול בצירוף האישומים בענייננו בכתב אישום אחד.

8.  מכאן נפנה לדון בשאלה, האם יש מקום להפרדת האישומים מכוח הסמכות הקבועה בסעיף 88 לחסד"פ.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ