אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק תפ"ח 3025/06

החלטה בתיק תפ"ח 3025/06

תאריך פרסום : 26/09/2006 | גרסת הדפסה
ת"פ, פ"ח
בית המשפט המחוזי חיפה
3025-06,466-02
08/05/2006
בפני השופט:
1. ח. פיזם סגן נשיא [אב"ד]
2. א. רזי
3. א. שיף


- נגד -
התובע:
חנניה ביינהקר
עו"ד גל פלג
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד פרקליטות מחוז חיפה
החלטה

1.         בקשה לפי סעיף 80 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) לחייב את אוצר המדינה לשלם למבקש (הנאשם בת"פ 466/02) פיצויים בשיעור המלא הקבוע בתקנות בגין 191 ימי מעצר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

            סעיף 80(א) לחוק העונשין קובע כדלקמן:

            "משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי.... בסכום שיראה לבית המשפט".

            המבקש ציין כי הוא איננו טוען שלא היה מקום, מלכתחילה, להגיש את כתב האישום נגדו והוא מבסס את הבקשה אך ורק על הטענה כי היו נסיבות אחרות, המצדיקות בקשתו לפצותו. עוד הודיע המבקש כי אין הוא תובע פיצויים על הוצאות הגנתו (הוא יוצג בהליכי האישום ע"י הסניגוריה הציבורית) ובקשתו מתמקדת בפיצויים בגין תקופת המעצר הארוכה (בת 191 יום) בה שהה המבקש, ללא הצדקה לפי טענתו.

2.         בכתב האישום הואשם המבקש בביצוע עבירות מין, במתלוננות, שתי בנותיו, ובמספר עבירות של תקיפת בנותיו בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 379 + 382(ב)(2) לחוק העונשין. בהכרעת הדין זוכה המבקש מחמת הספק מעבירות של ביצוע מעשים מגונים ואונס לגבי בנותיו והורשע בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 379+382(ב)(2) לחוק העונשין.

            בעקבות הרשעתו של המבקש בעבירות התקיפה בנסיבות מחמירות נגזר עליו עונש של שנת מאסר אחת, מתוכה 6 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. מתקופת המאסר נוכתה התקופה שהמבקש היה במעצר, שהיתה ארוכה מעונש המאסר בפועל שנגזר עליו והוא שוחרר לאלתר.

3.         תקופות מעצרו של המבקש יפורטו להלן:

            המבקש נעצר ביום 23.10.02 בגין העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של המבקש עד לתום בירור דינו
(ב"ש 4938/02).

            שופט המעצרים שקל אפשרות לחלופת מעצר בית, אך המבקש לא הצליח להניח את דעתו של בית המשפט בחלופת מעצר מתאימה. בנסיבות המקרה, הורה שופט המעצרים על מעצרו של המבקש עד לתום בירור דינו. כל זאת כששופט קמא קובע, שלכשתהיה בידי המבקש חלופה מתאימה של מעצר בית מלא, במקום מרוחק מחיפה (איזורי מגורי הבנות) בפיקוח ראוי, יוכל המבקש להגיש בקשה לעיון חוזר והיא תקבע לשמיעה.

            בעקבות ההליך הנ"ל נעצר המבקש עד ליום 06.07.03. ביום זה, נתקבלה בקשת המבקש להשתחרר לחלופת מעצר באילת בליווי הוראה האוסרת עליו לצאת את העיר אילת וחיובו לחתום במשטרת אילת 4 פעמים ביום.

            ביום 25.03.04 נעצר המבקש בשל הפרת תנאי חלופת המעצר (ב"ש 3700/04) והוחלט על מעצרו, שנמשך עד ליום 18.07.04 (עותק מהחלטה צורף לבקשה), שאז הוא שוחרר על ידי בית המשפט העליון, במסגרת בקשה שניה להארכת מעצרו מעבר לתקופת 9 החודשים (בש"פ 6698/04, עותק מההחלטה צורף לבקשה).

            המבקש טוען כי סך כל תקופות המעצר המצטברות מגיעה לכדי 373 יום שמתוכן יש לנכות 6 חודשי מאסר, שנגזרו על המבקש, כלומר, 182 יום. כך, שלטענת המבקש הוא "נדון" ל- 191 ימי מעצר "מיותרים". מכאן תביעתו לפיצוי על מעצר של 191 יום.

            המבקש טוען כי בנוסף יש לפצותו בגין בושה שנגרמה לו, עקב מעצרו והאשמתו בעבירות חמורות וכן על פגיעה בפרנסתו.

            עוד טוען המבקש כי אף שנקבע בהכרעת הדין כי הוא זוכה מעבירות המין מחמת הספק יש לקרוא, למעשה, בין השורות זיכוי מלא.

4.         המשיבה טוענת כי חלק מתקופת מעצרו של המבקש נגרמו כתוצאה מהתנהגותו. בתחילה הוא לא הצליח להניח את דעת בית המשפט לחלופת מעצר מתאימה ולאחר מכן כששוחרר למעצר בית באילת, הפר את תנאי המעצר ולכן אין לו להלין על מעצרו בעקבות הפרת תנאי מעצר הבית אלא על עצמו. עוד טוענת המשיבה כי המבקש זוכה מחמת הספק ולא היתה קביעה פוזיטיבית כי המתלוננות העלילו על המבקש. גם ממהימנותו של המבקש לא התרשם בית המשפט. המשיבה הוסיפה טענות המתייחסות לבדיקות פוליגרף. לדעתינו, לא היה מן הראוי להביא טענות אלה, שאינן קבילות בהליך פלילי ולא היה מקום להביאן כשהמבקש אינו טוען כי לא היה יסוד להאשמות נגדו. לפיכך התעלמנו מהן.

            אף כי המבקש לא טען כי מן הראוי שיפוצה מחמת שלא היה יסוד לאשמה, טרחה המשיבה ופירטה גם מעבר לצורך כי לא מוצדק יהיה לפצות את המבקש מחמת שלא היה יסוד לאשמה.

            המשיבה הדגישה כי זיכויו של המבקש היה אך ורק מחמת הספק וכי בסופו של דבר הוא גם הורשע במספר עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות.

5.         בהתייחס לעילת הזכאות לפיצוי מחמת נסיבות אחרות המצדיקות זאת, אמר בית המשפט העליון בעניין ע"פ 4466/98 ראמי דבש נגד מדינת ישראל ופלונית, פ"ד נו(3) 73,

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ