אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק תפ"ח 150-09

החלטה בתיק תפ"ח 150-09

תאריך פרסום : 10/01/2011 | גרסת הדפסה
תפ"ח
בית המשפט המחוזי נצרת
150-09
04/01/2011
בפני השופט:
1. דוד חשין נשיא - אב"ד
2. אברהם אברהם סגן נשיא
3. יונתן אברהם שופט


- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
1. זאב רוזנשטיין (עציר)
2. גיא וברמן (עציר)

החלטה

 (בבקשת נאשם 1 להפרדת הנאשמים)

הרקע לבקשה וטענות הצדדים

1.         בתיק זה הוגש תחילה כתב האישום נגד הנאשם מס' 2 (להלן: "וברמן") בלבד, שייחס לו עבירה של שידול לרצח, לפי סעיף 300(א)(2) בצירוף לס' 30 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, וכן עבירה של גרימת מוות ברשלנות (שני מקרים), לפי סעיף 304 לחוק העונשין. כתב האישום הוגש בחודש אוקטובר 2009.

בחודש ינואר 2010 הוגשה "בקשה והודעה על תיקון כתב אישום" ובה התבקש בית המשפט לאפשר תיקון כתב האישום באופן שיצורף אליו הנאשם מס' 1 (להלן: "רוזנשטיין" או "המבקש"), והוא יואשם בגדרו בעבירות של רצח, לפי סעיף 300(א)(2) בצירוף לס' 29 לחוק העונשין, הריגה (שני מקרים), לפי סעיף 298 בצירוף סעיפים 29 ו- 34א לחוק העונשין, וקשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק העונשין.

ביום 19/01/2010, לאחר שניתנה רשות לכך, הוגש כתב אישום מתוקן בהתאם ובו יוחסו לכל אחד מן הנאשמים העבירות שפורטו לעיל.

2.         ביום 31/5/10 הגיש רוזנשטיין "בקשה להפרדת נאשמים". לטענתו, בכתב האישום המתוקן אוחדו שני כתבי אישום נפרדים שהוגשו נגד הנאשמים בנפרד, כאשר כתב האישום שהוגש נגד רוזנשטיין נעלם באורח פלאי מן המערכת האדמיניסטרטיבית (לא צוין בבקשה מספר התיק אשר לפי הטענה הוגש בו כתב האישום, אולם כתב אישום זה צורף לתגובת המדינה לבקשה ועולה כי מדובר בתיק פ"ח 2/10). עוד נטען בבקשה, כי לא ניתנה לרוזנשטיין האפשרות להגיב לבקשה לצירופו לכתב האישום טרם צירופו, וכי העובדה שכתב האישום הוגש תחילה כנגד וברמן בלבד, מלמדת כי אין ולא היו ראיות בתיק כנגד רוזנשטיין, פרט לראיות פסולות בדמות עדויות מפי השמיעה. נטען, כי אינדיקציה התומכת באמור לעיל היא שחרורו של רוזנשטיין בהסכמה כבר בשלבי "מעצר הימים". עוד נטען, כי בין הגשת כתב האישום הראשון לזה המתוקן, עברו שלושה חודשים שבהם לא התווספה שום ראיה למעט עדותו של עד בשם דדוש, אשר תוכן הודעותיו עומד בסתירה לתוכן הודעותיו של עד המדינה (ס').

בנוסף, נטען כי על אף שלפי סעיף 87 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"), ניתן לצרף מספר נאשמים לכתב אישום אחד אם כל אחד מהם היה צד לאחת העבירות שבכתב האישום או אם האישום הוא בשל סדרת מעשים המהווים פרשה עובדתית אחת, הרי שיש למנוע אפשרות זאת מקום בו קיים חשש לעיוות דין. לעניין זה הפנה המבקש, לע"פ 597/87 (מוישאשוילי) וכן לתפ"ח (ת"א) 244/83 (אביטן).

עוד טען המבקש שהראיות נגדו, רובן ככולן, הן עדויות מפי השמועה, ועל כן אינן  קבילות. בהמשך עמד המבקש על הרציונל העומד בבסיס הכלל הפוסל עדות שמיעה. לטענתו, על אף שברגיל שמיעת ראיה, הקבילה כלפי נאשם אחד ופסולה כלפי נאשם אחר, אינה פוסלת צירוף נאשמים לאותו כתב אישום, הרי שבמקרה כמו זה שלפנינו - בו מסת ראיות בלתי קבילות כלפי המבקש (שהינן קבילות כלפי וברמן) עלולה להביא לפסילת המותב, בשל חשש לאפשרות ממשית כי תיקבע דעה קדומה כלפי הנאשם, המבקש - יש להורות על הפרדת כתבי האישום. לתמיכה בטענותיו הפנה המבקש לע"פ 6752/97 (פרידן), שם קיבל  כב' הנשיא ברק טענה דומה וקבע כי במידה שישמע שופט הערכאה הדיונית את הראיות נשוא בקשת הפסלות, יהיה עליו לפסול עצמו מלישב בדין בתיקו של הנאשם האחר, אולם אם יחליט אותו שופט שלא לשמוע אותן ראיות, אשר יישמעו בפני מותב אחר אם יופרד הדיון בין הנאשמים, או אז לא יידרש לפסול עצמו.

לטענת המבקש, ענייננו דומה, שכן העובדות המפורטות בסעיפים 7 ו- 11 לכתב האישום המתוקן שלפנינו, מתבססות כל כולן על עדותו של העד ס' שהיא בבחינת עדות שמיעה בלתי קבילה כלפי רוזנשטיין. לשיטתו, מדובר ב"מסה קריטית" של עדויות, ביחס לכלל העדויות בתיק, ועל כן נוכח ההלכה שנקבעה בפרשת פרידן הנ"ל, יש להורות על הפרדת הנאשמים ופיצול כתב האישום.

3.         בתגובה לבקשה זו טענה המאשימה כי יש לדחותה, שכן אינה מוצדקת - לא מן הטעם הפרוצדוראלי ולא מן הטעם המהותי. באשר לטעם הפרוצדוראלי, נטען כי הבקשה לתיקון כתב האישום הוגשה אך מן הטעם שכבר נתקיימה ההקראה בכתב האישום שהוגש נגד וברמן. אלמלא פרט זה, הייתה המדינה רשאית ממילא לתקן את כתב האישום בהודעה בלבד, אף ללא בקשה.

באשר לטעם המהותי בגינו יש לדחות את הבקשה, טענה המאשימה כי מאז הגשת כתב האישום נגד וברמן, נאספו בשלב מאוחר יותר ראיות רבות, הקשורות לגרסת עד התביעה ס', אשר יש בהן לשמש גם נגד המבקש. עוד טענה המאשימה, כי עדותו של ס' הינה קבילה גם נגד המבקש. נטען, כי עדויות ס' ודדוש אינן סותרות זו את זו אלא משלימות האחת את השניה והדבר יתברר במהלך שמיעת הראיות. לדידה, אין המקרה דנן דומה לפרשת פרידן, עליה מסתמך המבקש, כי שם מדובר היה במסה של ראיות בלתי קבילות נוכח הסכם "עד מדינה" שנחתם עם העד צור, שלא איפשר הבאת עדותו של צור מטעם התביעה נגד פרידן, שעה שבמקרה דנן ניתן להביא את ס' כעד ברשימת עדי התביעה, כפי שנעשה גם בכתב האישום המקורי שהוגש בשעתו נגד וברמן בלבד.

עוד נטען, כי בענייננו אין מתעורר כלל חשש לעיוות דין או צורך של המותב לפסול את עצמו. בעניין זה הפנתה המשיבה לתפ"ח (ת"א) 1138/06 בעניין אבוטבול, שם נדחתה בקשה להפרדת נאשמים, וכן לע"פ 2473/07, על ההחלטה הנ"ל, בו נדחה הערעור על ידי כב' הנשיאה ביניש.

עוד נטען כי מדובר בניהול שני תיקים בנפרד במותב תלתא, אם יופרדו הנאשמים , והדבר מהווה בזבוז זמן שיפוטי יקר, זמן עדים וכן זמנם של ב"כ הצדדים, ויהיה צורך בעריכת סידורי אבטחה מורכבים ויקרים נוכח הצורך להגן על העדים ס' ודדוש.

4.         בישיבה שנתקיימה בפנינו ביום 2.1.11, לאחר שהחלה שמיעת עדותו של העד ס', משהגיע בעדותו לעובדות המפורטות בסעיף 7 לכתב האישום המתוקן, התנגד ב"כ המבקש להמשך העדתו של העד,  וחזר על בקשתו לפיצול כתב האישום והפרדת הנאשמים. הוא שב על טענותיו הנ"ל, תוך שהוא מתמקד בהלכה שנקבעה בעניין פרידן ובצורך למנוע עיוות דין, שייגרם לטענתו אם ייחשף בית המשפט ויושפע מעדות השמיעה של ס' (ביחס למבקש), ככל שזאת תתקבל כעדות קבילה ביחס לנאשם וברמן (ואין חולק על קבילותה כלפי וברמן). המבקש שב וטען כי עדותו של העד ס' מהווה עדות בעלת מסה קריטית מתוך מסת העדויות והראיות בכללותה, ובעניין זה שב והפנה לאמור בסעיפים 7 ו- 11 לכתב האישום, בהם נטען כלהלן:

"7. מששמע זאת גיא [וברמן], הוא פנה אל יהודה ואל איל ואמר להם שרוזנשטיין מוכן לשלם סכום של 100 אלף דולרים למי שיהרוג את ויצמן.

...

11. זמן קצר אחר שובם של גיא [וברמן] וס' ארצה, בתאריך 4.10.01 או בסמוך לכך, במהלך מפגש בדירה בגבעתיים, העביר רוזנשטיין לאיל, באמצעות גיא, סך של 100 אלף דולר כתמורה עבור הרצח. אייל נטל את הכסף ונתן לגיא כ"טיפ" סך של 2,000 דולרים".

בתגובה לטענותיו שבה המאשימה על טענותיה שבכתב תגובתה. היא הפנתה את בית המשפט להחלטות שניתנו בבקשות להארכת מעצר וכן בעניין טענה שאין להשיב לאשמה, בהן נקבע שניתן להעריך כי מי שהינו נאשם במשפט (ולענייננו בהקבלה, וברמן), גם יעיד באותו משפט, ועל כן ניתן במקרה דנן להביא את עדותו של ס', מכח סעיף 9 לפקודת הראיות, כעדות קבילה בפני בית המשפט, בין אם יופרדו הנאשמים ובין אם יישאר כתב האישום נגדם מאוחד. עוד נטען מפי המאשימה כי קיימות ראיות נוספות נגד רוזנשטיין, פרט לעדותו של ס'. כן נטען כי עדותו של ס', ככל שיש בה להפליל את רוזנשטיין, איננה  מהווה את המסה הקריטית של הראיות כנגד רוזנשטיין. המדינה שבה והפנתה להחלטות שניתנו בעניין אבוטבול כמפורט לעיל.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ