אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק תיק צבאי 4063/12

החלטה בתיק תיק צבאי 4063/12

תאריך פרסום : 17/10/2012 | גרסת הדפסה
תיק צבאי
בית הדין הצבאי המחוזי יהודה
4063-12
23/09/2012
בפני השופט:
רס"ן מאיר ויגיסר

- נגד -
התובע:
התביעה הצבאית
עו"ד סרן מזי מקונן
הנתבע:
עתמאן מוחמד עבד אלקאדר קואסמה
עו"ד פאדי קוואסמה
החלטה

1.         כתב אישום מייחס לנאשם עבירות של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת, מתן מקלט וקשירת קשר לייצור נשק. בכתב האישום נטען, כי החל משנת 2002 ועד לשנת 2006 היה הנאשם חבר ופעיל בתנועת צעירי מסגד אל חראס, אשר בין מטרותיה קידום תעמולת החמא"ס בחברון. העבירה המרכזית המיוחסת לנאשם, היא שבמחצית השנייה של שנת 2010, סייע לחוליה צבאית, כמתווך, לאתר מומחה לייצור חומרי נפץ. לבקשת מחמד אבו-חדיד, פנה הנאשם אל מחמד אבו-דאוד, שמכיר את המומחה, וביקש ממנו כי ישאל את המומחה, האם הוא מוכן ללמד את חברי החוליה הצבאית כיצד להכין חומרי נפץ. לאחר זמן מה, השיב אבו-דאוד לנאשם כי המומחה אינו מעוניין בהצעה. על פי הנחיית אבו-חדיד, הנאשם שב ופנה אל אבו-דאוד בבקשה כי ישכנע את המומחה לסייע לחוליה הצבאית, אולם המומחה דחה גם את הפניה החוזרת. הנאשם הודיע על כך לאבו-חדיד והאחרון עדכן את חברי החוליה הצבאית. בהמשך, ביום 31/08/10 ביצעו חברי החוליה הצבאית פיגוע ירי בו נהרגו 4 ישראלים.

2.         התביעה ביקשה לעצור את הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו ואילו הסנגור התנגד לכך; טענתו המרכזית של הסנגור, הינה שהנאשם נעצר, נחקר ונשפט בבית משפט צבאי של הרשות הפלסטינית. הנאשם שהה במאסר משך 23 חודשים. יומיים לאחר שהשתחרר מן המאסר הוא נעצר על ידי כוחות הביטחון הישראליים. התביעה הסכימה כי הטענה העובדתית נכונה, אולם לשיטתה, אף בהתחשב במאסרו הממושך של הנאשם, נוכח עברו הקודם, עדיין נשקפת ממנו מסוכנות רבה, שחלוף הזמן לא הקהה. הנאשם נשפט פעמיים בעבר: בשנת 2007, הורשע בעבירה של חברות בהתאגדות בלתי חוקית והושת עליו, בין היתר, מאסר למשך 14 חודשים. ביום 25/02/09 הורשע הנאשם בשנית בעבירה של סיוע למבוקשים והושת עליו עונש מאסר בפועל של 4.5 חודשים וכן 8 חודשי מאסר על תנאי, שהם, כנטען, ברי הפעלה בענייננו. התביעה הדגישה שלא עומדת לנאשם טענת הגנה מסוג "כבר נשפטתי" או "סיכון כפול" בעקבות העמדתו לדין ברשות הפלסטינית.

3.         הסנגור הסכים כי קיימות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות לנאשם. הסנגור הציג מסמך מטעם הצלב האדום המלמד על כך שהנאשם היה עצור תקופה ארוכה ברשות הפלסטינית. כן הגיש הסנגור מסמך ממנו ניתן ללמוד שהנאשם נשפט בבית משפט צבאי של הרשות הפלסטינית. הסנגור טען כי המאסר המותנה איננו בר הפעלה, כיוון שאינו מתייחס לעבירות בהן מועמד הנאשם לדין כיום. עוד הוסיף הסנגור, שאף אם המאסר המותנה הינו בר הפעלה, ניתן להורות על שחרורו של הנאשם לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, בעיקר בשל חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות המיוחסות לנאשם ומשך שהייתו במאסר - עובדה ממנה לא ניתן להתעלם.

דיון והכרעה

4.          עיינתי בחומר הראיות ומצאתי כי קיימות בו ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום. הנאשם מודה בכל המיוחס לו ועדי התביעה קושרים אותו למעשים המיוחסים לו. בהודאתו טוען הנאשם, כי לאחר שאבו-דאוד סרב לפנייתו השניה, הוא הודיע לאבו-חדיד שאיננו מעוניין להיות מעורב עוד בפרשה. אבו-חדיד בעצמו סיפר לנאשם כי ניתק את קשריו עם החוליה.

5.         באשר לעילת המעצר, יש לקבוע כי בנסיבות המקרה דנן מתקיימות הן עילת המעצר של מסוכנות, והן עילת המעצר של חשש להימלטות מאימת הדין. על אף חלוף הזמן, לא ניתן לאיין את העילות באמצעות חלופת מעצר.

6.         פסק הדין המנחה בטענת סיכון כפול ניתן בע"פ 84/88 מדינת ישראל נגד בן שלום אברג'יל [פורסם בנבו; 02/04/90]. נקבע שם שכללי כפל הדין בהעמדה לדין מכוח תחולה טריטוריאלית חלים רק במקרה בו אותה מדינה מטרידה יותר מפעם אחת את הנאשם באותו עניין. כאשר מדובר במדינה זרה, שהעמידה לדין את הנאשם בגין עבירה שבוצעה בישראל, יגבר האינטרס של המדינה לאכוף בעצמה את הדין הפלילי שלה על פני האינטרס של הנאשם, כי לא יוטרד פעמיים באותו עניין. הדברים נכונים, בשינויים המתבקשים, גם בענייננו. בהמשך להלכת אברג'יל, בע"מ 1357+1358/11 עבד אל לטיף עבדאללה נגד התביעה הצבאית [פורסם בנבו; 17/03/11]  התייחס המשנה לנשיא, נתנאל בנישו, לחקיקה באזור וקבע, כי פסק דין של ביהמ"ש הצבאי הפלסטיני אינו יכול להקים טענת "כבר נשפטתי":

"מדינה או שלטון אינם כפופים להחלטות שיפוטיות הניתנות על ידי גופים זרים. המדינה או השלטון יכולים, על כן, לקבוע כללים שונים לקבלה ולהוכחת פסק דין שניתן על ידי רשות זרה ואף לקבוע את גדרי השפעתם על הדין במדינה. ניתן אף לומר כי בעניין זה הכלל הרווח הינו של אי הכרה בהליך פלילי שהתקיים במדינה אחרת (ראה סעיף 9 (א) ו-(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977). כך נהג המפקד הצבאי בחוקקו את ההוראה האמורה, מתוך הכרה בעצמאות שהוענקה למערכת המשפט הפלסטינית, בכפוף להוראות מנשר מס' 7 בדבר יישום הסכם הביניים. תיקון זה אף אינו מתעלם מהאפשרות כי הרשות הפלסטינית, והרשות השופטת שתוקם על ידה, ישאפו למימוש אינטרסים שלא תמיד יעמדו בקנה אחד עם האינטרס הציבורי ועם התפיסה החוקית המנחים את פועלם של הריבון הצבאי באזור.

על כך יש להוסיף, למעלה מן הצורך, כי גם במישור העובדתי טענת הסנגוריה לוקה בחסר. עיון במסמך שצורף לערר ואשר נחזה להיות פסק דין של ביהמ"ש הצבאי הפלסטיני, ילמד כי העוררים הורשעו בהחזקת אמצעי לחימה ללא היתר ובפעילות פוליטית נגד הרשות. אלא שאין כל פירוט של המעשים שהביאו להרשעה זו, מלבד העובדה שהוחרם מהם רוס"ר קלצ'ניקוב. בנסיבות אלה, לא הובאה ראיה לכך שהעוררים נתנו את הדין על העבירות המיוחסות להם כעת, מלבד פרט האישום השני. זהו טעם שני ועצמאי לדחיית העררים."

וראו גם החלטה בטענה מקדמית של "כבר נשפטתי" בע"מ (איו"ש) 41867/01 התובע הצבאי נ' איאד אלשבאב [פורסם בנבו; 07/04/03] וכן את בש"פ 10383/03 אחמד נדאל נגד מדינת ישראל [פורסם בנבו; 17/12/03] המאזכר את החלטת בית המשפט המחוזי, שדחה טענת הגנה מן הצדק בשל העמדה לדין ברשות הפלסטינית בגין אותה עבירה. אין חולק, אפוא, כי לא ניתן לקבל טענה מקדמית, שהנאשם כבר נשפט בבית משפט צבאי ברשות הפלסטינית. גם הסנגור לא טען זאת.

7.         בנוסף לכך, בדומה לעניינו של עבדאללה המאוזכר לעיל, יש להוכיח בפני בית המשפט כי הנאשם אכן נשפט בבית המשפט הצבאי של הרשות הפלסטינית באותן עבירות בגינן הוא מועמד לדין כעת. ואכן, על מנת שניתן יהיה ליתן את המשקל הנכון לתקופת מאסרו של הנאשם ברשות הפלסטינית יש מקום להשלים את הבירור בדבר טיבו של המאסר. יש להגיש לבית המשפט מסמכים מתאימים או לשמוע עדויות אודות תנאי הכליאה. בשלב זה, אין די במסמכים שהוגשו כדי לקבוע מסמרות (ראו בהקשר זה, את התייחסותו של כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין בע"פ 275/09 עאהד ע'ולמה נגד מדינת ישראל [פורסם בנבו; 28/07/11] בדבר הקושי להוכיח את טיבו של המעצר ברשות הפלסטינית ואת תנאי הכליאה שם ללא שהוגשו מסמכים מתאימים).

8.         הסנגור הסכים כי בנסיבות רגילות, בהן הנאשם נעצר מייד לאחר ביצוע המעשים, יש מקום למעצר עד לתום ההליכים המשפטיים. נותרת, אם כן, להכרעה, שאלת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם כיום, לאחר שריצה 23 חודשי מאסר בפועל ברשות הפלסטינית. האם חלוף הזמן הקהה את המסוכנות הנשקפת מן הנאשם ומה המשמעות שיש לייחס לתקופה שבה שהה הנאשם בכלא הרשות הפלסטינית?

סברתי, כי עברו הקודם של הנאשם, הכולל שתי הרשעות קודמות, ומאסר על תנאי, שייתכן מאוד שהוא בר הפעלה בענייננו (ואינני נדרש לקבוע, בשלב זה, מסמרות בסוגיה זו), מכריע את הכף לטובת מעצרו. על אף שתי הרשעות קודמות בבית המשפט הצבאי, שגררו עונשי מאסר לריצוי בפועל, שב הנאשם לסורו ושוב סייע לפעילות כנגד בטחון האזור. יתר על כן, הנאשם הסלים את מעשיו, וכעת ערב את עצמו בפעילות צבאית של ממש, כלומר בסיוע אקטיבי לגורמי טרור להוציא אל הפועל פיגוע. הנאשם הבין היטב כי המומחה לייצור חומרי נפץ אמור להכשיר את אנשי החוליה הצבאית לבצע פיגועים, ולא הסתפק בפניה חד פעמית אליו, אלא פנה אליו גם בפעם השנייה בניסיון לשכנע אותו לסייע לחוליה. אומנם, לאחר הסירוב השני, משך הנאשם את ידיו מן המעורבות בעניין, אך אין בכך כדי להקהות במידה משמעותית את חומרת מעשיו. זאת ועוד, לא ניתן לטעון שחלוף הזמן היווה עבור הנאשם מעין "תקופת מבחן" שהנאשם עמד בה בהצלחה, הואיל ובתקופה זו היה הנאשם עצור בכלא הרשות הפלסטינית. לאור כל האמור, חלוף הזמן לא הקהה את מסוכנות הנאשם ואין מנוס מלקבוע, כי לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

9.         בשולי הדברים, אציין כי לטעמי, ככל שיוכח בפני בית המשפט, כי הנאשם שהה במאסר ברשות הפלסטינית למשך תקופה של 23 חודשים, כנטען, לא ניתן יהיה להתעלם מנסיבה משמעותית זו, בעת שייגזר עונשו. כך לדוגמא, בע' (איו"ש) 4/28 איאד עואג'נה נ' התובע הצבאי [פורסם בנבו; 24/08/04] השיב התובע הצבאי לשאלת בית המשפט, כי יש לקחת בחשבון בעת קביעת העונש את התקופה בת 4 השנים, אותה ריצה המערער בכלא הרשות הפלסטינית.

סוף דבר

10.      קיימות ראיות לכאורה ומתקיימות עילות מעצר של מסוכנות וחשש להימלטות מאימת הדין. לא מצאתי, כי נסיבות העניין מאפשרות להסתפק בחלופת מעצר ולכן אני מורה על מעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

דיון הקראה בתיק יקבע ליום 31/10/12 בפני כבוד השופטת רס"ן אתי אדר.

ניתן והודע היום, 23/09/12, בפומבי ובמעמד הצדדים.

   ___________

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ