אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק תיק צבאי 2629/11

החלטה בתיק תיק צבאי 2629/11

תאריך פרסום : 10/10/2013 | גרסת הדפסה
תיק צבאי
בית הדין הצבאי המחוזי יהודה
2629-11
16/05/2013
בפני השופט:
רס"ן מאיר ויגיסר

- נגד -
התובע:
התביעה הצבאית
עו"ד סגן ברק טמיר
הנתבע:
פארס פארוק פארס בדר
עו"ד נרי רמתי ממשרד עו"ד גבי לסקי
החלטה

 

1.         בפניי בקשת הסנגור לקבל את חוות דעתה של מתאמת הרווחה במנהל האזרחי בנוגע לנאשם ובהתאם להמלצתה לשקול את האפשרות לבטל את הרשעתו. הבקשה מציגה לדיון את השאלה האם רשאי בית המשפט הצבאי להימנע מהרשעת נאשם.

2.         אקדים ואומר כי החלטתי לדחות את הבקשה, לאחר שמצאתי כי לא קנויה לי הסמכות לבטל את ההרשעה ושבמקרה דנן פגיעת ההרשעה בזכויות הנאשם איננה בלתי מידתית. תחילה, אפרט את השתלשלות ההליכים בתיק ואת טיעוני הצדדים; בהמשך, אדון בשאלת הסמכות, אבדוק את מידת הפגיעה בנאשם ואכריע בבקשה; ולפני סיום, אמליץ למחוקק לשקול קביעת אמצעי ענישה נוספים בחקיקה.

ההליך וטיעוני הצדדים

3.         ביום 16/10/12 הודה הנאשם והורשע בכך שנטל חלק בתהלוכה ללא רישיון, עבירה לפי סעיף 10 לצו בדבר איסור פעולות הסתה ותעמולה עוינת (יהודה והשומרון) (מס' 101), תשכ"ז-1967. ההפגנה התקיימה ביום 17/04/11 במעבר ביטוניה ובמהלכה דפק הנאשם בידיו על הגדר בשער הצפוני של המעבר ואף טיפס על גדר תיל במטרה לתלות עליה דגל ותמונות. מעשיו גרמו נזק לגדר.

4.         הנאשם הודה באשמה ובקשת ההגנה הועלתה לאחר מתן הכרעת הדין. עיקר המחלוקת בין הצדדים, היא בשאלת סמכותו של בית המשפט הצבאי להימנע מהרשעה. הצדדים חלוקים גם בשאלת מידת הנזק שייגרם לנאשם כתוצאה מהרשעתו.

5.         ההגנההעלתה טיעון ובו שלושה רבדים; הראשון, עניינו בסמכות בית המשפט הצבאי לאמץ באופן ישיר דברי חקיקה מהדין הישראלי מכוח פרשנות מרחיבה של סמכותו, מקום בו קיים חסר בדין. על פי הלך טיעון זה, בית המשפט הצבאי רשאי לאמץ את הסדר הקיים בדין הישראלי ולהורות על ביטול או הימנעות מהרשעה.

6.         ההגנה נתנה שתי דוגמאות לאימוץ הסדרים חוקיים אחרים מהדין הישראלי לדין האזור; כך אומצה הגנת זוטי הדברים (ראו עד"י איו"ש 49/01 התובע הצבאי נגד חאזם מעאלי [פורסם בנבו; 29/03/01]); וכך הוחלה ההגנה מן הצדק (ראו ע"מ 3249/06 התובע הצבאי נ' באסם זעארור [פדאור (לא פורסם) 06(33) 404] המאזכר בהסכמה את תיק (יהודה) 3975/04 התביעה הצבאית נגד מחמוד נמר [פורסם בנבו; 17/01/06]).

7.         הסנגור הטעים, כי ביחס לישראל, הדין באזור מקנה לשופט הצבאי כלי ענישה מצומצמים ונעדרים ממנו כלים היכולים לתת מענה לשיקולי השיקום בענישה. אין כל הצדקה לשוני מהותי בין הדין באזור לבין הדין בישראל ולכן יש לאמץ גם את ההסדר בדבר הימנעות מהרשעה.

8.         הרובד השני של טיעון ההגנה עסק בדין הבינלאומי. נטען, שעקרונותיו אינם מאפשרים הבחנה מפלה בין זהים. אילו היה מועמד אזרח ישראלי תושב האזור לדין בישראל, בגין עבירה דומה שבוצעה באיו"ש, היתה פתוחה בפני בית המשפט האפשרות לבטל את הרשעתו. לכן, ההסדר הקיים מפלה לרעה את תושבי האזור שאינם אזרחי ישראל ואיננו יכול לעמוד.

9.         הרובד השלישי של טיעון ההגנה התמקד בתחולת חוקי היסוד באזור. ההגנה ציינה, שרוחם של חוקי היסוד חלה באזור ועקרונותיהם משמשים נר לרגליו של המפקד הצבאי. עקרונות אלו מחייבים גם הם את אימוץ ההסדר הישראלי אל הדין באזור. ניתן לתת סעד חוקתי של השלמה או הוספה להוראת חוק חסרה; "לקרוא לתוך" (reading in) החוק את הסמכות הנדרשת על מנת לקדם את התכליות העומדות ביסוד זכויות האדם המוגנות (פרופ' אהרון ברק פרשנות במשפט כרך ג', פרשנות חוקתית 765-766 (1994)). הסנגור לא ציין במפורש מהו החוק אליו הוא מתייחס ואשר לתוכו יש לקרוא את הסמכות, אולם מובן, שהכוונה היא לצו בדבר הוראות בטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009 (להלן: הצו בדבר הוראות בטחון), המהווה את ההסדר המקיף של סדר הדין הפלילי וסמכויות הענישה באזור.

10.     ביישום לענייננו, נטען שהמעשים נעדרי החומרה המיוחסים לנאשם, לקיחת האחריות על מעשיו והפגיעה הקשה ביכולתו להשתכר הופכים את מקרהו למקרה הראוי ליישום הסדר אי ההרשעה הנהוג בישראל גם באזור. עד כאן טענות ההגנה.

11.     התביעההתנגדה לבקשת ההגנה. טיעונה המרכזי, הוא שהחוק קובע הסדר שלילי, כלומר המחוקק בחר שלא לאמץ מישראל את ההסדר המשפטי של הימנעות מהרשעה. בשונה מההגנה מן הצדק ומהגנת זוטי הדברים, לקליטתו של מוסד "אי ההרשעה", נלוות משמעויות תקציביות וארגוניות נרחבות. על מנת ליישם את ההסדר, יש להקים באזור שני מוסדות שאינם קיימים: שירות מבחן ושירות למען הציבור. ואולם, קיימים קשיים משמעותיים בפיקוח ובהעמדה במבחן של עבריינים. כמו כן, לא ניתן לאתר מוסדות שיקום, אליהם ניתן לשלוח עבריינים לביצוע עבודות שירות ושירות למען הציבור. קשיים אלו מוכרים לכל ונובעים מן המצב המורכב של השלטון הצבאי באזור. החלטה שיפוטית הגוררת השלכות כה מרחיקות לכת אינה ישימה וחורגת ממידת האיפוק השיפוטי הנדרשת.

12.     באשר למשפט הבינלאומי, השיבה התביעה שלא הוכח שהאוכלוסייה המקומית נפגעת מהמצב המשפטי הקיים עד שנוצר צורך לשנות את החוק על מנת להגן על טובתה. ההסדר החוקי הנוכחי איננו מגלה אפליה, אלא קיומה של אבחנה מותרת בין שיטות משפט ומערכות משפט שונות.

13.     התביעה הבהירה, כי יש להבחין בין שני סוגים של דברי חקיקה: הראשון, שעצם קיומו פוגע בזכויות היסוד החוקתיות, והשני, שהוא חוקתי בפני עצמו, אך אינו מכיל הוראה המגנה על זכות יסוד חוקתית. ככל שהכלל בדבר ביטול חקיקה מהסוג הראשון ראוי ליישום אך במקרים קיצוניים, כך יש להיזהר ולהקפיד הקפדה יתרה בהתערבות בחקיקה מהסוג השני. לכן, סברה התביעה, שאין מקום לתיקון חוקתי של הצו בדבר הוראות בטחון.

14.     התביעה הדגישה שבנסיבות המקרה הפרטני שבפנינו הסנגור לא פרט מהו הנזק שיגרם לנאשם, ככל שיורשע. בנוסף, מעשיו של הנאשם הם חמורים ועלולים היו לדרדר את ההפגנה לאלימות ולפגיעה בביטחון האזור.

15.     בהמשך, התבקשו הצדדים להתייחס לנזק שייגרם לנאשם, כתוצאה מהרשעתו. התביעה מסרה שהקריטריונים שנקבעו על ידי מפכ"ל משטרת ישראל, ביום 17/09/10, בנושא הגבלת כניסתם של תושבי הרש"פ לתחומי מדינת ישראל על רקע מניעה פלילית (להלן: הקריטריונים) עודם בתוקף (וראו בנושא זה גם את עד"י (איו"ש) 1702/11 פריד נאג'י מחמד צלאח אלדין [פורסם בנבו; 01/09/11]).

16.     הקריטריונים קובעים תקופת מניעה שמשכה דומה לאדם שהורשע ולאדם שהוחלט להימנע מהרשעתו. ככלל, נדרש שהמבקש אישור תעסוקה בישראל יהיה נשוי ואב לילד, כתנאי לקבלת היתר תעסוקה בישראל. הגיל המינימאלי לקבלת היתר עבודה בישראל משתנה בין ענף עבודה אחד למשנהו, ומעת לעת, ונע בין 26-35. הגיל המינימאלי לקבלת היתר תעסוקה בהתיישבות הוא 18 שנים, ללא תלות במצב המשפחתי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ