אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק תיק צבאי 16/13

החלטה בתיק תיק צבאי 16/13

תאריך פרסום : 24/06/2013 | גרסת הדפסה
תיק צבאי
ועדת ערר איו"ש
16-13
19/06/2013
בפני השופט:
1. סא"ל דליה קאופמן - יו"ר
2. סא"ל צבי היילברון
3. רס"ן שחר גרינברג


- נגד -
התובע:
עיריית אלחדר ואח'
עו"ד ג'יאת נאסר
הנתבע:
הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באיו"ש
עו"ד אסף שטרן
החלטה

בפניי מונחת הודעת ערר מטעם המתנגדים בתיקי  רישום ראשון 10100, 10101 ו- 10102 הם עיריית אל חאדר ואח'. הודעת הערר הוגשה על החלטת הועדה לרישום ראשון מיום 6.3.13 במסגרתה לא התירה הועדה למתנגדים להגיש ראיה נוספת לאחר סיום שמיעת הראיות בשלב הגשת סיכומי הצדדים.

כבר עתה המקום להבהיר כי לא היה מקום להכתיר את בקשה זו בכותרת "הודעת ערר" שכן בפנינו בקשת רשות ערעור על החלטה אחרת  של הועדה לרישום ראשון לעניין זה ראה סעיף 37(א) לתקנות בדבר ועדות העררים.  משכך מתעוררת שאלה מקדמית במקרה זה האם יש כלל מקום להתיר רשות ערעור על החלטה זו של הועדה לרישום ראשון.

ב"כ המבקשים (המתנגדים בפני הועדה לרישום ראשון) משתית בקשתו על שני אדנים עיקריים, הפן הראשון נוגע לפן הדיוני של אופן קבלת ההחלטה והשני  מתייחס למהות הראיה ומשמעותה במסגרת ההליך בפני הועדה לרישום ראשון.

לדברי ב"כ המבקשים החלטת הועדה לרישום ראשון אינה חוקית שכן תגובת ב"כ הממונה ניתנה באיחור של כחודשיים מבלי לבקש ארכה לכך, וכי לא התאפשרה למבקשים  הגשת התייחסות לאותה תגובה שהועדה לרישום ראשון ביססה עליה את החלטתה במלואה.

עוד טען ב"כ המשיב כי משלא נערך דיון באשר למהות הראיה, והיא לא הוצגה לועדה, לא יכלה הועדה לעמוד על משקלה ומהימנותה ולא יכלה לדחות את הגשתה.

לגופו של עניין, טען ב"כ המבקשים כי בעוד הוא הגיש את הראיה בצירוף תצהיר, לתגובת הממונה לא צורף תצהיר לאימות הטענות העובדתיות,  דבר שאינו מאפשר קבלת עמדת הממונה ודין הבקשה לצירוף ראיה להתקבל. כמו כן טוענים המבקשים, כי מדובר בראיה בעלת חשיבות רבה במארג הראיתי של המבקשים שיש בה כדי לחזק את ראיותיהם ואת טענתם כי מדובר באדמות פרטיות.

 ב"כ המשיב מצידו התנגד למתן רשות ערעור וטען כי טענות המבקשים אינן מדויקות בלשון המעטה. לגופו של עניין טען ב"כ המשיב כי הראיה נושא הבקשה, אין בה כדי להוכיח זכויות קנייניות כלשהן של המבקשים ולכן אין מקום לאפשר הגשת ראיה זו. לטענת ב"כ המשיב השכבה הגיאוגרפית שהגיעה לידי המבקשים אינה מציינת אדמות פרטיות, אלא רק אדמות שאינן אדמות מדינה ואינן אדמות סקר ואין בכך כדי להוכיח כי מדובר באדמות פרטיות. על כן סבור ב"כ המשיב כי אין בראיה האמורה  כדי להוכיח את אשר המבקשים טוענים.

דיון והכרעה

מתן רשות ערעור

 סוגיית מתן רשות ערעור על החלטת ביניים נסקרה בהרחבה בפסק הדין רעא 06 / 7682 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חיים אלוש [פדאור (לא פורסם) 07 (21) 488], עמוד 2. בצד השיקולים בדבר יעילות ניהול ההליך בפני הערכאה הראשונה ומניעת הטלת עומס מיותר על ערכאת הערעור בערעורים על בקשות ביניים מותר לשקול שיקולים מעשיים  של הדיון בערר על הבקשה האחרת  בנפרד ולא במסגרת הערעור, כגון השפעתה על כלל ההליך והנזק שיגרם לכל אחד מהצדדים כתוצאה מדחיית ההכרעה עד לערעור על ההחלטה הסופית.

להלן נפנה לעיקרי פסק הדין:

" מהן, אפוא, אמות המידה שלאורן יחליט בית המשפט שלערעור, אשר מונחת לפניו בקשת רשות ערעור, אם להיכנס לעובי הקורה ולבדוק את ההחלטה האחרת לגופה, או שמא לדחות את הבקשה בנימוק שהנושא ילובן, אם יהיה צורך בכך, במסגרת הערעור על פסק-הדין? כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", המבחן המשמש את בתי המשפט נוגע לקיומה או להיעדרה של שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123, 128). מבחן זה אינו חל לגבי בקשות רשות ערעור על "החלטה אחרת" (שאינן ב"גלגול שלישי") (ראו רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 206, 210 (1990)). לעניין בקשות מן הסוג האחרון, המבחן הראוי נוגע למידתו ולעוצמתו של הצורך בהכרעה מיידית בשאלת נכונותה של החלטת הביניים. ברוח זו ציין ד"ר שלמה לוין:

קיימים לפעמים שיקולים מעשיים המצדיקים הכרעה בדבר נכונותה של החלטת ביניים גם לפני מתן פסק הדין. כך, למשל, במקרים מסויימים פועלת החלטת הביניים באופן מעשי כאילו ניתן פסק הדין והוא - אם מדובר באינטרס קצר ימים או אם הדיון בתיק העיקרי לאחר זמן רב כבר לא יהיה מעשי; למשל, במשפטי קנין רוחני. דוגמה אחרת: ההכרעה בהחלטת הביניים היא יחסית ענין לטיעון-קצר ועשויה למנוע משפט מסובך וארוך, אם ההחלטה תעמוד בעינה, ובית המשפט שלערעור סבור בשלב הבקשה לרשות לערער שקיים סיכוי ממשי שתתקבל. השיקולים כאן הם שיקולים של אדמיניסטרציה שיפוטית ובית המשפט יכול (ולפעמים צריך) להביא בחשבון בשקלו את החלופות השונות, באיזו דרך יחסך זמן שיפוטי יקר למערכת (לוין, בספרו הנ"ל, בעמ' 176).

אכן, ככל שהחלטת הביניים היא בעלת השפעה מכריעה יותר על זכויות הצדדים או על אופן ניהול הדיון בערכאה הדיונית, כך שיהיה קשה יותר להשיב את המצב לקדמותו אם יתברר בשלב מאוחר יותר שההחלטה היתה שגויה, ייטה בית המשפט שלא לדחות את הבירור לשלב הערעור על פסק-הדין (שני, במאמרו הנ"ל, בעמ' 104). ודוק: כל החלטת ביניים היא בעלת חשיבות מסוימת והשפעה כלשהי על ההליך ועל מי מבעלי-הדין. החשש מפני גילוי מאוחר של דבר הטעות קיים תמיד. אולם, כאמור, חשש זה אין משמעותו כי כל בקשת רשות ערעור המוגשת לבית המשפט מצדיקה, מניה וביה, בדיקה "ערעורית" של החלטת הביניים לגופה. ברגיל ובאופן טיפוסי, הנטייה להתיר את הערעור המיידי תתגבר ככל שהחלטת-הביניים היא בעלת אופי בלתי-הדיר (למשל, החלטות בנושא סעד זמני או חיסיון), או שהיא בעלת השפעה מכרעת על עצם קיומו של ההליך, על מתכונת הדיון ועל זכויות הצדדים (למשל, החלטות בנושאי-סף מסוימים). לעניין זה, אין בית המשפט מוגבל לרשימה סגורה וממצה של החלטות (השוו לדין הנוהג ביחס לבקשות רשות ערעור מנהליות - סעיף 12 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, וכן, ביחס לסדרי הדין האזרחיים, ההצעה של "ועדת אור" הכלולה בדין וחשבון הועדה לבדיקת מבנה בתי המשפט הרגילים בישראל (התשנ"ז) 109-107). לבית המשפט נתון שיקול הדעת לבדוק ולהכריע אם חשיבותה של ההחלטה והנזק שעלול להיגרם לצדדים עקב דחיית הבירור הם כאלה שמצדיקים הפעלת מיידית של מנגנון הביקורת הערעורית (ראו גם ע"א 226/65 אליהו נ' עזרא, פ"ד יט (3) 571, 573 (1965)). "

אמנם, אין אנו עוסקים בהליך אזרחי רגיל המתנהל בפני הועדה לרישום ראשון, אולם מאחר שמדובר בועדה אשר מנהלת דיוני הוכחות מורכבים ויש בכוחה להכריע בזכויות קנייניות רחבות היקף, יש להנחות את עצמנו עפ"י הכללים שהותוו בהליכים דומים, המתנהלים בפני ערכאות בישראל, בוודאי ככל שאין הוראה סותרת בדין המקומי.

בשולי הדברים אציין כי ההליך המתנהל בפני הועדה לרישום ראשון שונה במהותו מעתירה מנהלית, כמו גם מרוב ההחלטות המובאות בפני ועדת העררים. על כן לעניין זה אין מקום לאמץ את המגבלות המנויות בסעיף 12 לחוק בתי משפט לעניניים מינהליים, התש"ס-2000 באשר למתן רשות ערעור על החלטות הועדה לרישום ראשון.

במקרה שבפנינו מדובר בדחיית בקשה להגשת ראיה נוספת.  במידה שערכאת הערעור תשתכנע כי היה מקום להתיר הגשת ראיה זו, הרי שמשמעות הדבר היא החזרת הדיון לערכאה הדיונית. הדבר עלול לסרבל ולהאריך את הדיון מעבר לנדרש באם סוגיה זו תוכרע במסגרת הערר על החלטת הביניים.  על כן מצאתי כי במקרה זה, יש מקום להתיר ערעור על ההחלטה האחרת ולדון בה לגופה.

מכיוון שבטיעוניהם בכתב התייחסו שני הצדדים לבקשה לגופה, אין מניעה להכריע בכך על סמך הטיעונים שהוגשו.

הבקשה לגופה

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ