אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק תו"ב 3893-12-07

החלטה בתיק תו"ב 3893-12-07

תאריך פרסום : 12/02/2013 | גרסת הדפסה
תו"ב
בית משפט השלום קריית שמונה
3893-12-07
28/03/2012
בפני השופט:
מרדכי נדל

- נגד -
התובע:
ועדה מקומית לתכנון מעלה חרמון
הנתבע:
עדנאן אבו סאלח
החלטה

1)   הנאשם הינו תושב הישוב מג'דל-שמס . כנגד הנאשם הוגש בתאריך 26.12.2007 כתב אישום המייחס לו ביצוע שתי עבירות מכח הוראות חוק התכנון והבנייה . על פי עובדות האישום הראשון המיוחס לנאשם , האחרון לא מילא אחר קביעותיו של בית-משפט השלום במסעדה (כב' השופט ממן) במסגרת תיק ת"פ 72/92 מיום 1.11.1993 , אשר במסגרתו נצטווה להרוס מבנה אותו בנה מבלי שקיבל לכך היתר בנייה מעם המאשימה . אי לכך , עותרת המאשימה לקבוע כי הנאשם הפר את הוראת סעיף 210 לחוק התכנון והבנייה הקובע , כי נשפט שאינו מקיים צו לפי סעיפים 205 או 206 בתוך המועד שקבע בית המשפט דינו מאסר שנה , ואם נמשכה העבירה אחרי תום המועד דינו קנס כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין לכל יום של עבירה.

2)   על פי עובדות האישום השני , במהלך חודש אוגוסט 2007 ביצע הנאשם במקרקעין שבבעלותו הנמצאים בישוב מג'דל-שמס במגרש מספר 235 עבודות בנייה בלא היתר , ובכלל זאת בניית חדר מדרגות המוביל לקומה השלישית של בניין הממוקם במקרקעין תוך יציקת עמודי בטון מסביב לגג הבניין . לדידה של המאשימה , בנוסף לכך , עשה שימוש חורג במקרקעין בכך שאיפשר שימוש במבנה ששטחו כ - 56 מ"ר כצימר המשמש לאירוח ובעשותו כן הפר הנאשם את הוראת סעיף 204 לחוק התכנון והבנייה . סעיף זה קובע , כי אדם המבצע עבודה או משתמש במקרקעין בלא היתר כשביצוע העבודה או השימוש טעונים היתר לפי חוק זה או תקנה על פיו, דינו -  קנס, מאסר שנתיים, ובעבירה נמשכת - קנס נוסף, מאסר נוסף שבעה ימים לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר שקיבל הנאשם הודעה בכתב מהועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו.

3)  על אף שהנאשם איננו חולק על עצם ביצוע המעשה המיוחס לו במסגרת האישום הראשון , הגיש הנאשם לביהמ"ש בקשה בכתב לביטול כתב האישום הראשון בתיק זה בטענה , שניהולו של ההליך עומד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית , כאמור בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 . בתאריך 2.6.2011 קבע בית-המשפט , כי מאחר והבקשה והתגובה לה מצד המאשימה כוללים בחובם טיעונים עובדתיים  רבים , הרי שמן הראוי , כי הבקשה לביטול כתב האישום תידון במסגרת הכרעת הדין לאחר שמיעת ראיות הצדדים במסגרת דיון הוכחות .

4)    למקרא הבקשה עולה , כי בתאריך 10.7.1995 הוגש לבית-משפט השלום במסעדה כתב אישום המייחס לנאשם ביצוע עבירה שעניינה אי קיום פסק-דינו של בית-המשפט משנת 1993 , וכי בעקבות כך הורשע הנאשם על פי הודאתו פעם נוספת בתאריך 13.9.1995 ואף הושת עליו קנס בסך של 1500 ש"ח , כפל אגרה וכן מאסר על תנאי למשך שלושה חודשים בכפוף לכך שלא יעבור במשך שנתיים ימים עבירה מן הסוג בה הורשע .

5)      לאחר מכן הגיש הנאשם לבית-המשפט המחוזי בנצרת ערעור על חומרת העונש (תיק מספר ע"פ 271/95) בנימוק , כי המאשימה סירבה לאשר את בקשתו למתן היתר למבנה חרף פניותיו החוזרות ונשנות , וכי העבודות בוצעו על ידו מתוך מטרה למנוע את התמוטטותו הצפויה של המבנה . במהלך הדיון בהליך הערעור בביהמ"ש המחוזי , אשר התקיים בתאריך 21.11.1995 , הצהיר ב"כ המאשימה דאז (עו"ד בלוק) לפרוטוקול , כי מתן הרישיון למבנה נמצא בשלביו הסופיים , וכי אין כל מניעה כי הנאשם יקבל את הרישיון הרלוונטי בכפוף לעמידתו של הנאשם בתנאי ההיתר . אי לכך , קבע ביהמ"ש המחוזי (כב' השופטים זועבי , משאלי ובן-דוד) , כי לאור הצהרתו של ב"כ דאז של המאשימה הערעור נדחה , וכי העונש המותנה אותו קבע בית-משפט השלום במסעדה בשנת 1995 יחל בתאריך 1.3.1996 (ראה : מוצג נ/3) .

6)      לטענת הנאשם , עקב הצהרתו של ב"כ המאשימה דאז במהלך הדיון בביהמ"ש המחוזי , שהינה בבחינת הבטחה שלטונית לכל דבר ועניין , נוצרה בליבו תחושה כי קיים סיכוי רב שבקשתו תתקבל על ידי המאשימה . לטענתו , בשל כך פנה אל המאשימה במספר רב של בקשות למתן היתר בנייה לצורך "הכשרת" המבנה שנבנה על ידו , אולם הבקשות נדחו בנימוק כי "קיימת חפיפה עם השכן" (ראה : מוצג נ/1) .

7)      לטענת הנאשם , כתב אישום זה הוגש על ידי המאשימה בחוסר תום לב ממניעים זרים ובשיהוי רב ביותר לאחר חלוף 12 שנים ממועד הדיון בביהמ"ש המחוזי בנצרת . עוד גורס הנאשם , כי הטעם העיקרי לדחיית בקשותיו נעוץ בשיקולים זרים ובלתי ענייניים שמקורם בכך שבודקת תוכניות ההיתר מטעם המאשימה , אשר הייתה אמונה על הטיפול בבקשותיו של הנאשם למתן ההיתר , הינה גם גיסתו של אותו שכן הנזכר בהחלטתה של המאשימה ואשר ניהל בעבר הליך משפטי אל מול הנאשם (ראה: מוצג נ/4) . 

8)      במהלך ישיבת ההוכחות העידו בביהמ"ש הנאשם עצמו וכן עדת ההגנה , הגברת סמאהר אבו-סלאח , אשר משמשת כ"בודקת תוכניות" במסגרת המאשימה מאז שנת 2007 . מעדותה של הגברת סמאהר אבו-סלאח מיום 22.9.2011 עולה , כי העדה עצמה אכן טיפלה בבקשות למתן היתרי הבנייה אותן הגיש הנאשם על אף שהינה גיסתו של השכן הנזכר בהחלטתה שלא לאשר את הבקשה (ראה : מוצג נ/1) וחרף העובדה שהנאשם הינו שכן   שלה . עוד עולה מעדותה של העדה , כי הבקשה הראשונה למתן היתר בנייה הוגשה על ידי הנאשם לבניית בניין למגורים במג'דל-שמס אושר לראשונה בשנת 1977 (ראה : מוצג נ/2) , בקשה נוספת ל"סגירת" קומת העמודים של הבנייה אושרה אף היא בשנת 1989 , אולם בסופו של יום ההיתר לא ניתן בשל אי תשלום מיסים ואי עמידה של הנאשם בתנאים הנדרשים . לטענת העדה , בקשה נוספת למתן היתר , אותה הגיש הנאשם כשנתיים ימים לפני מועד הדיון , נדחתה על ידה לאחר שמצאה כי התוכנית איננה מתאימה מאחר וקיימת "חפיפה" עם שכנו של הנאשם  .

9)      הנאשם הודה במהלך עדותו בביהמ"ש , כי פניותיו החוזרות ונשנות אל המאשימה בעקבות הבקשה  הראשונית אותה הגיש בשנת 1989 נדחתה על ידי  המאשימה , וכי אף הובטח לו על ידי ראש המועצה ומהנדס המועצה שבסופו של יום יינתן לו היתר בנייה מתאים , אולם חרף אי העמידה בהבטחה זו בחר בסופו של דבר שלא לנקוט בהליכי ערר .

דיון והכרעה

10)  הגנת ה"הגנה מן הצדק" נועדה להבטיח קיומו של הליך פלילי ראוי, צודק והוגן, והיא עשויה לקום במקרה בו קיום ההליך הפלילי עלול לפגוע פגיעה מהותית בתחושת הצדק וההגינות (ראה : ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט(6) 776, 806-809 (2005); ע"פ 1224/07 בלדב נ' מדינת ישראל מיום 10/2/10) . הפסיקה קבעה שלושה שלבים לבחינת קיומה של ההגנה: אחד - זיהוי הפגמים שנפלו בהליכים כנגד הנאשם ומידת עוצמתם;        שני - בחינת השאלה האם הפגמים מביאים לפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות ואיזון בין האינטרסים השונים; שלישי - בחינת האפשרות לרפא את הפגמים באמצעים מתונים יותר מאשר ביטולו של כתב האישום. הליך הבחינה כולו כרוך מעצם טיבו וטבעו באיזון בין אינטרס אכיפת החוק ומיצוי הדין עם עבריינים לבין שורת אינטרסים נוגדים ובהם ההגנה על זכויות הנאשמים, פסילת מהלכים נפסדים של רשויות אכיפת החוק והרתעה מפני מהלכים כאלה בעתיד, ושמירה על אמון הציבור במערכת השיפוטית. מובן כי הליך הבדיקה והאיזון נעשה על יסוד עובדותיו הספציפיות של כל מקרה. 

11)  הליקוי הבולט בדרך התנהלות המאשימה בתיק זה נובע מכך , שזו בחרה להגיש את כתב האישום כנגד הנאשם במסגרת תיק זה כ - 12 שנה לאחר שהנאשם הורשע באופן חלוט על ידי ביהמ"ש המחוזי בבירה שעניינה אי קיום צו שיפוטי . מעבר לכך , גם מעורבותה הישירה של העדה (הגברת סמאהר אבו-סלאח) בענייננו של הנאשם אומרת גם היא דרשני .

12)  על פניו , יש בשיהוי הניכר ובהתארכות ההליכים כדי לפגוע בזכויותיו ובהגנתו של הנאשם . עמד על הטעמים לכך ד"ר ישגב נקדימון בספרו " הגנה מן הצדק " (מהדורה שניה, תשס"ט-2009), בעמ' 351 באומרו: " במקום שחלף זמן רב מדי מאז ביצוע העבירה הנטענת ועד להעמדה לדין עלול הדבר לפגוע בהגנתו של הנאשם. במהלך תקופה ארוכה שכזו ראיות עלולות לאבוד. עדים שיש בכוחם להוכיח את חפותם עלולים לצאת את הארץ, לחלות או למות. זיכרונם של העדים הנמצאים בהישג יד עלול להיטשטש. בנסיבות שכאלה, קיים חשש כי הפרט החשוד לא יוכל לזכות למשפט הוגן אם יוחלט להגיש נגדו בסופו של דבר כתב אישום. אכן, ניהול המשפט אחרי זמן כה רב, עלול להיות מנוגד באופן מהותי לעקרונות של צד והגינות משפטית גם טרם חלפה תקופת ההתיישנות הסטטוטורית של העבירה המיוחסת לנאשם. דוקטרינת ה'הגנה מן הצדק' - שתכליתה להגן על הפרט מפני כתב אישום שהוגש בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית או מפני הליך פלילי שניהולו עומד בסתירה כאמור - יכולה למנוע תוצאות קשות אלה".

13)  עקרון ה"הגנה מן הצדק" נועד במהותו לתת כוח בידי בית-המשפט לבטל אישום פלילי כנגד אדם , מקום שהגשתו לוקה באי-סבירות קיצונית הגובלת בפגיעה באמות מידה בסיסיות של צדק והגינות כלפי הנאשם. טענת ההגנה מן הצדק מבוססת בין על אדנים של השתק ובין על שיקולים של צדק. תוצאותיה של הגנה זו הן כי נאשם לא יועמד לדין פלילי במנותק משאלת אשמתו או חפותו. היא מקנה שיקול-דעת לבית-המשפט לעכב את הליכי המשפט מקום שלא ניתן לתת לנאשם משפט הוגן, או מקום שיש בניהול המשפט משום פגיעה בחוש הצדק וההגינות. הגנה זו תחול במשורה בנסיבות חריגות ובעלות עוצמה ומשקל מיוחד " כבוד האדם וחירותו מעגן ומגן על זכותו של נאשם להליך הוגן, שבו יסתיים משפטו בזמן סביר ללא עינוי דין" (ת"פ 6650/93 מ"י נ' תומרקין, פ"מ תשנ"ה (4) 415, 421 (1996) .

14)  אחד המצבים העשויים להצמיח טענת הגנה מן הצדק בפי נאשם, הוא שיהוי ניכר בהגשת כתב-אישום אף שלא חלפה תקופת ההתיישנות הסטטוטורית מקום שניהול משפט לאחר זמן רב עלול, בנסיבות העניין, לפגוע פגיעה חמורה ביכולתו של אדם להתגונן או שהוא עלול לעמוד בסתירה עמוקה לחובת הצדק וההגינות המתחייבת מניהול הליך פלילי תקין . אל מול כל אלה , יש לשקול את האינטרס הנוגע לאכיפת החוק ומיצוי הדין . אינטרס זה מושפע מחומרתה של העבירה ומטיבה. בענייננו, אף שעבירות תכנון ובניה אינן ברף העליון של הפשיעה, בית-המשפט העליון כבר הבהיר לא אחת כי מדובר ב"מכת מדינה, שיש להתייחס אליה בחומרה, ולמצות עם העבריינים את הדין (ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים , פ"ד לח(1) 494 (1984); רע"פ 5584/03 פינטו נ' עיריית חיפה , פ"ד נט(3) , 577 (2004)) .

15)  בענייננו , אין המדובר בענישה , כי אם באי קיום צו הריסה שניתן בהתאם לסעיף 205 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (ראה : כתב האישום משנת 1995 המצורף לתגובת המאשימה מיום 30.5.2011) . לא אחת נקבע בפסיקה כי צו הריסה איננו מתיישן לעולם , שכן צו הריסה איננו עונש אלא מעשה מנהלי המכוון לקיים את סדרי התכנון והבנייה ומשכך , רשאית הועדה באופן עקרוני לקיים צו על אף שהצו ניתן לפני למעלה מעשור         (ראה : עפ"א (מחוזי תל-אביב) 080253/04 ד"ר מדני אייל נגד עירית תל-אביב יפו מיום 19.6.2006; ע"פ (מחוזי תל-אביב) 70034/00 גולדפינגר משה נגד הועדה המקומית לתכנון ולבניה "אונו" מיום 10.6.2001) . קיים דמיון רב בין ההליך של בזיון בית משפט על פי פקודת בזיון בית משפט , ובין עבירה של אי ציות לצו של בית משפט שכן , בשני המקרים , רואה החברה בחומרה אי קיום צו של רשות שופטת. בתי המשפט, על פי יוזמה של צד, בין אם על פי פקודת בזיון בית המשפט ובין אם באמצעות הגשת כתב אישום בגין אי קיום צו שיפוטי, מענישים בחומרה מי שמתעלם מצווים של בית משפט ופוגע בכך באושיות החברה (ראה : ע"פ 63/88 דוד שטרית נ' מדינת ישראל, דינים עליון, כרך ז 710) .

16)  אשר לטענת הנאשם בסיכומיו בכל הנוגע לניגוד עניינים מצד הגברת סמאהר אבו-סאלח ולפיה הצהרתו של ב"כ המאשימה (עו"ד בלוק) במהלך הדיון בהליך הערעור בביהמ"ש המחוזי הינה בבחינת הבטחה שלטונית וכי מכח הצהרה זו כזו או מנועה הרשות מלבצע את הצו לאחר חלוף 12 שנה מיום הדיון , אזי לא ברור מדוע האחרון בחר שלא להגיש עתירה מנהלית מתאימה בעניין , או לחילופין , להגיש ערר לוועדה המחוזית לתו"ב נוכח אי מתן ההיתר וכל זאת תוך הצבעה על ניגוד העניינים בה נגועה לכאורה הגברת סמאהר אבו-סלאח בעצם כך שטיפלה באופן ישיר במתן ההיתר .

17)  הפסיקה קיבלה בפועל רק במקרים מועטים טענה בדבר הבטחה שלטונית ובפרט בשל שינוי נסיבות שנוצר עם חלוף הזמן החלה ממועד מתן הבטחה ועד למועד הפרתה  (ראה : בג"ץ 3363/91 אורי רפל ואח' נ' שר הביטחון , פ"ד מ"ו (1) , 397 ; פ"ד 6328/97 עזרא רגב נ' משרד הביטחון , פ"ד נ"ד(5) , 506) . למקרא פרוטוקול הדיון בביהמ"ש המחוזי (ראה : מוצג נ/3) עולה , כי מדובר בדעה סובייקטיבית של ב"כ המאשימה לפיה על פניו , אין כל מניעה שהנאשם יקבל את ההיתר המיוחל , אולם ההיתר מסויג בעמידה בתנאים שונים שעל הנאשם למלא אחריהם . מכאן , תכלית האישום בתיק זה הינה להביא את הנאשם לדין על עצם הזלזול בצו של בית המשפט ועל אי קיומו . לאור המקובץ לדלעיל ,הנני דוחה את טענות הנאשם בכל הנוגע לביטול כתב האישום מחמת "הגנה מן הצדק" .

18)  אשר על כן , לאור הנימוקים המפורטים מעלה הנני מרשיע את הנאשם בגין חלקו הראשון של כתב האישום , דהיינו , אי קיום צו בית-משפט בהתאם להוראת סעיף 210 לחוק התכנון והבנייה , תשכ"ה - 1965 .

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ