אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק תה"ג 32860-03-12

החלטה בתיק תה"ג 32860-03-12

תאריך פרסום : 20/08/2013 | גרסת הדפסה
תה"ג
בית המשפט המחוזי בירושלים
32860-03-12
14/02/2013
בפני השופט:
בן-ציון גרינברגר

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד ע"י המחלקה לעניינים בינלאומיים
הנתבע:
אלכסנדר בולטיאנסקי
עו"ד גדעון נחום
עו"ד ארקדי אליגולאשוילי
החלטה

1.             לפניי בקשת המשיב כי יוכרז עליו כמי שאינו כשיר להיות צד להליך המשפטי אשר הוגש נגדו בבקשת העותרת לקבוע כי המשיב הינו בר הסגרה לרוסיה.

2.             לטענת ב"כ המשיב, במשך החודשים האחרונים נתון המשיב בטיפולים פסיכיאטריים, אליהם הופנה ע"י רופא משפחה בקופת חולים, בשל הדרדרות במצבו הנפשי וניסיונות אובדניים. כמפורט בבקשת ב"כ המשיב, בתחילת חודש דצמבר 2012, פנתה אליו באופן דחוף ד"ר איזבלה גרינברג, הפסיכיאטרית המטפלת במשיב, שהינה מומחית בפסיכיאטריה ומנהלת שירות פסיכוגריאטריה בבית חולים רמב"ם, והביעה את חששה לגורלו של המשיב, וכן ערכה חוות דעת, אשר הוגשה לתיק בית המשפט, המתארת את מצבו הנפשי ואת מסקנותיה המקצועיות, לפיהם המשיב אינו מסוגל להבין את ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו ואינו מסוגל להיות צד להם.

3.             על פי האבחנה הטיפולית, נמצא המשיב מאז שחרורו ממעצר במצב פסיכוטי עם תכנים פרנואידיים ומחשבות שווא של יחס ורדיפה, והוא אובחן כסובל מ-Schizoaffective Disorder Depressive Type על פי הקריטריונים שב-IV-DSM. מחוות הדעת עולה כי ניסה כבר פעמיים לשים קץ לחייו: פעם אחת ניסה לתלות את עצמו בבית הסוהר, ובפעם השנייה - בביתו לאחר ששוחרר ממעצר בית, ורק בנס ניצל בשתי האירועים האמורים.

4.             על בסיס האמור טוען ב"כ המשיב כי יש לקבוע כי המשיב הינו בלתי כשיר להיות צד להליכים המשפטיים וכי לא ניתן להמשיך את הדיון בהליכי הסגרתו, זאת מאחר שהמשיב אינו מסוגל להבין את ההליכים שמתנהלים נגדו.

5.             לטענת ב"כ המשיב, אומנם אין בחוק ההסגרה, התשי"ד - 1954, הוראה מפורשת כלשהי המתייחסת למצב המתואר לעיל, וכעיקרון, אין ב"כ המשיב חולק על כך ששאלות המתעוררות בדבר כשירותו של מבוקש בהליך הסגרה לעמוד לדין ו/או רמת אחריותו לביצוע העבירה המיוחסת לו, הינן שאלות אשר מקום הכרעתן הינו בבתי המשפט של המדינה המבקשת ולא בבתי המשפט של מדינת ישראל. עם זאת, בקשת ב"כ המשיב נשענת על כללי הצדק הטבעי, מאחר שלטענתו לא יעלה על הדעת כי ניתן יהיה לנהל נגד אדם הליך הסגרה, אשר הינו הרת גורל עבורו, במצב שאין הוא כלל מבין את טיב ההליכים המתנהלים נגדו ואין הוא מסוגל אף לתקשר עם בא-כוחו כדי לנהל את ההליך בישראל.

6.             ב"כ העותרת מבקשת לדחות את עמדת ב"כ המשיב האמורה. לטענתה, כבר נפסק בבתי המשפט בישראל כי שאלות כשירותו של משיב לעמוד לדין במסגרת הליך הסגרה תיבדקנה בבתי המשפט של המדינה המבקשת ולא במדינת ישראל, ובתמיכה לעמדתה היא מפנה לפרשת בוזגלו ( בזק), ב"ש (י-ם) 4314/03 היועץ המשפטי לממשלה נ' בוזגלו (14.3.04), ופסק הדין של בית המשפט העליון באותה פרשה (ע"פ 3439/04), שם אכן נקבע כי המקום הנכון והראוי לדיון בשאלות הקשורות לכשירותו של מבוקש בהליכי הסגרה הינו בבתי המשפט של המדינה המבקשת, בכפוף לכך שקיימות מסגרות מקצועיות/רפואיות מתאימות במדינה המבקשת שדרכן מסוגלת המדינה המבקשת לבצע את הבדיקות המתבקשות על מנת לקבוע את כשירותו של המבוקש. במקרה דנן, מציינת ב"כ העותרת כי בבדיקה מול הרשויות ברוסיה עולה כי אכן קיימות מסגרות מתאימות כנ"ל, ועל כן אין כל הצדקה לבחון את רמת כשירותו בנפרד בישראל. לטענתה, קביעת רמת הכשירות של מבוקש נעשית דווקא על ידי בית משפט; ועל כן, קביעת כשירותו אינה שונה מכל קביעה דיונית אחרת הקשורה להמשך ניהול ההליך, ואי לכך, מקומה הראוי של קביעה זו הינה במסגרת הדיונית שתתקיים במדינה המבקשת.

7.             ב"כ העותרת אף מבקשת למצוא תמיכה לעמדתה בפסיקה המסורתית של בתי המשפט בארה"ב בשאלה זו, החל מפסק הדין המנחה, Charlton v. Kelly, 229 U.S. 447 (1913), ופסק דין משנת 1997 בבית המשפט לערעורים בארה"ב, Lopez-Smith v. Hood, 121 F.3d 1322. כך נאמר בפרשת Lopez-Smith:

The Supreme Court considered extradition of an insane person accused of murder in Charlton v. Kelly, 229 U.S. 447, 57 L. Ed. 1274, 33 S. Ct. 945 (1913). The court held that evidence of insanity was properly excluded, because extradition is "not to be regarded as in the nature of a final trial by which the prisoner could be convicted or acquitted of the crime charged against him, but rather of the character of those preliminary examinations . . . for the purpose of determining whether a case is made out which will justify the holding of the accused." Id. at 460. The court considered both insanity in the sense in which it bears on guilt, and also insanity in the sense of incompetence to stand trial, and held that both kinds of insanity were irrelevant to extradition. The Court spoke expressly on incompetence to stand trial: "If the evidence was only for the purpose of showing present insanity by reason of which the accused was not capable of defending the charge of crime, it is an objection which should be taken before or at the time of his trial for the crime, and heard by the court having jurisdiction of the crime." Id. at 462. The rule in Charlton has not been overruled or qualified, and remains binding.

8.             דא עקא, אף בפסיקה האמריקאית מקובל העיקרון כי לא ניתן לנהל הליך הסגרה נגד משיב אלא אם כן הוא מסוגל ברמה הבסיסית ביותר, לתקשר עם עורך דינו, על מנת שבא כוחו יוכל לייצגו ואף לטעון בפני בית המשפט לגבי אותם סייגים או חריגות אשר מכוחם ניתן לבית המשפט לדחות את בקשת ההסגרה. השוו הדברים דלהלן של פסק הדין Lopez-Smith האמור:

A relatively recent First Circuit case, Romeo v. Roache, 820 F.2d 540 (1st Cir. 1987), follows Charlton, and holds that mental competency is a matter to be determined by the jurisdiction trying the offense, not by the extraditing jurisdiction. Id. at 544. In its unsigned per curiam disposition, the First Circuit notes that it is not deciding how it would view a due process argument by a catatonic prisoner who had lost all contact with reality and was totally unable to communicate, though the prisoner was a paranoid schizophrenic unable to consult with his attorneys with a reasonable degree of rational understanding.

(ההדגשה שלי - ב.ג.)

9.             לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אי אפשר לקבל את עמדת העותרת במלואה, כאילו שאין כלל להתחשב במצבו הפסיכיאטרי של המשיב בהליך ההסגרה המתקיים בישראל.

10.         ראשית יצוין כי אף העותרת עצמה בפרשת בוזגלו אישרה בפני בית המשפט כי ייתכן ותתקיימנה נסיבות אשר בגינן תתקיים הצדקה לבדיקה פסיכיאטרית בישראלבמסגרת הליך ההסגרה; וכך נאמר בפרשת בוזגלו (סעיף 39):

"באת כוחו המלומדת של העותרת טוענת מנגד, כי אין מקום לברר את סוגיית מצבו הנפשי של המשיב בבית המשפט הישראלי הדן בעתירה, אלא מקום בירורה הראוי הינו בבית המשפט המוסמך בצרפת, שבו יישמע משפטו של המשיב. ככל שיש מקום להעלות בירור בסוגיה זו יש לצמצמו לקביעת ממצאים ראשוניים באשר למסוגלותו של המשיב לעמוד בהליכי ההסגרה...".

          עינינו הרואות אפוא, כי אף העותרת מקבלת את העיקרון כל על מנת לנהל הליך הסגרה נגד מבוקש, חייב המבוקש להיות "מסוגל לעמוד בהליכי ההסגרה".

          שנית אעיר, כי בטענותיה של ב"כ העותרת לפניי אין למצוא את האבחנה המתבקשת בין שאלת הכשירות לעמוד לדין בכתב האישום שהוגש או שיוגש נגד המבוקש במסגרת המשפטית של המדינה המבקשת, לבין כשירותו לעמוד לדין בישראל בבקשת ההסגרה עצמה. בהליך ההסגרה, שאלת אשמתו או חפותו אינה נידונה, ועל כן, רמת כשירותו להבין את מהותן של העבירות המיוחסות לו איננה קשורה ישירות להליך הרלבנטי. במסגרת הליך ההסגרה, השאלה העומדת על הפרק היא עצם הבקשה להעביר את המבוקש מישראל למדינה המבקשת, וזאת הנקודה המרכזית שעליו להבין עת עומד לדין בעתירת ההסגרה.

          בהקשר זה יצוין כי לפי סעיף 2ב' לחוק ההסגרה, התשי"ד - 1954, קיימת רשימה של חריגים להסגרה, אשר בחלקן תלויות בעובדות אשר לא בהכרח יהיה סנגורו מודע להם אלא אם כן יזכה לשיתוף פעולה ותקשורת מלאה עם המבוקש. כך לדוגמא, אם הורשע המבוקש במדינה אחרת על מעשה עבירה שבגללו מבקשים את הסגרתו, או אם הוגשה בקשת ההסגרה בשל עבירה שבשלו קיבל חנינה ומחילה מהמדינה המבקשת.

          יתירה מזו, נדמה כי לא יכולה להיות מחלוקת בעיקרון שהליך ההסגרה הינו הליך שבו עומד מבוקש בפני בית המשפט לדיון בבקשה לשלול ממנו את חירותו ולהעבירו מישראל למדינה זרה. לאור התוצאה החמורה של עצם ההסגרה על כבודו וחירותו של אדם, הרי שעיקרון כבוד האדם אשר בגינו לא יועמד אדם לדין אם הוא אינו כשיר להבין את אופי ההליך המתנהל נגדו, כפי שחל בהליכים פנים-ישראליים, יחולו גם בעתירות להסגרה של אדם לניכר. מסקנה זו מתבקשת גם על בסיס שיקולים של הצדק הטבעי, ואף מתוך פרשנות ראויה של הוראת סעיף 2ב(א)(8) לחוק ההסגרה, לפיו " לא יוסגר מבוקש למדינה המבקשת... אם היענות לבקשת ההסגרה עלולה לפגוע בתקנת הציבור..."; ועל בסיס אותם שיקולים המפורטים לעיל, נדמה כי יהיה זה מנוגד לחלוטין לתקנת הציבור הישראלית לנהל הליך של הסגרה נגד אדם כשהוא כלל אינו כשיר מבחינה פסיכיאטרית להבין את אופיים של ההליכים המתנהלים נגדו.

11.         אשר על כן, נחה דעתי כי יש להחיל גם בהליכי הסגרה את העיקרון כי לא ניתן להעמיד לדין אדם אשר אינו כשיר לכך, כשהמבחן לקביעת כשירותו לעמוד לדין מתמקד בשאלות הרלבנטיות לאופיו של הליך ההסגרה, היינו, האם מסוגל להבין את מהות ההליך המשפטי ויכול הוא לעקוב אחריו באורח מושכל, והאם מסוגל לייפות כוחו של עורך דינו ולשתף עמו פעולה על מנת לסייע לו בהגנתו לפי סעיף 2ב לחוק ההסגרה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ