אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק תא"ק 8342-01-12

החלטה בתיק תא"ק 8342-01-12

תאריך פרסום : 31/12/2012 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום בית שמש
8342-01-12
27/11/2012
בפני השופט:
דוד גדעוני

- נגד -
התובע:
רן גוט
הנתבע:
1. אהרון בן יהודה
2. שריגים ליאון בע"מ

החלטה

1.       התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר בה עתר לחייב את הנתבעים לשלם לו סך של 485,806 ש"ח.

2.       לפי הנטען בכתב התביעה, התובע, יחד עם אחרים, התקשר עם הנתבעת בהסכם בקשר לרכישת מגרשים מאת הנתבעת. הנתבע ערב לכל התחייבויות הנתבעת על פי ההסכם. לפי הנטען, בהתאם להסכם, העביר התובע לידי הנתבעת סך של 450,000 ש"ח. לטענת התובע, משחלפה שנה ממועד חתימת ההסכם, ומשלא ניתן היה להעביר את המגרש על שמו, הודיע התובע בהתאם לזכותו על פי ההסכם על ביטול ההסכם. בהתאם להוראות ההסכם קמה לו הזכות לקבל את מלוא הסכומים ששילם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כאמור בהסכם.

3.       הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן.

4.       בפתח הדברים אתייחס בקצרה לשאלה אם בנסיבות העניין יש להורות על עיכוב הליכים בשל תניית הבוררות הקבועה בהסכם.

בבקשה הלינו הנתבעים על כך שהתובע התעלם מסעיף הבוררות שנקבע בהסכם בין הצדדים וטענו כי הם מעוניינים לנהל את הליך הבוררות. לצד זאת ציינו הנתבעים בבקשה כי הם מוכנים "לוותר על עיכוב ההליכים ותניית הבוררות" ובלבד שתינתן להם רשות להתגונן. בסופו של יום עתרו המבקשים לכך שתינתן להם רשות להתגונן ורק לחלופין כי תועבר התובענה לבירור במסגרת הליכי בוררות.

5.       אפילו נניח, כי יש לראות בבקשת הנתבעים האמורה כבקשה לעיכוב הליכים, חרף האופן שבו הועלתה, דומני כי בנסיבות העניין לא עלה בידי הנתבעים להראות כי היו מוכנים "לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה" כנדרש בס' 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968.

כפי שנפסק, "לא די בעובדה, שאין לפני בית המשפט ראיה, כי מבקש העיכוב סירב לנהל את הבוררות. דרוש כי תהא לפני בית המשפט ראייה פוזיטיבית כלשהי, כי מבקש העיכוב היה ועודנו מוכן לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה" (רע"א 254/88 קיבוץ קדרים נ' מורד פ"ד מב (3) 74 (1988)). בבקשתם לא טענו הנתבעים כי פנו אל התובע בשלב כלשהו, עובר להגשת התביעה או לאחריה, והודיעו לו את דבר נכונותם לבירור הסכסוך במסגרת הבוררות. גם בתגובתם להודעת התובע מיום 14.11.2011 בדבר ביטול ההסכם (נספח 8 לכתב התביעה), לא התייחסו, ולו ברמז, לתניית הבוררות אף שמתשובתם עולה כי ידעו שפניו של התובע לבית המשפט (ס' 3 לנספח 10 לכתב התביעה). גם אחרי שפנה התובע לבית המשפט ואחרי שהוטלו על נכסי הנתבעים עיקולים לבקשת התובע, לא העלו הנתבעים את עניין הבוררות משך זמן רב. במצב דברים זה, לדעתי אין לראות בנתבעים - אף לא בדוחק - כמי שעלה בידם להראות, כי היו מוכנים "לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה" (והשוו: רע"א 363/01 נרקיס בניה בע"מ נ' ד.ש.י אריאל לבניין והשקעות בע"מ, החלטה מיום 29.3.01).

6.       אשר לגופה של הבקשה למתן רשות להתגונן - טענת ההגנה אותה מעלים הנתבעים בבקשתם היא כי התובע הוא שהפר את ההסכם מספר חודשים קודם להודעתו בדבר ביטול ההסכם. זאת - כך לפי הטענה - משום שלא שילם לנתבעת סכום נוסף שהגיע ממנו בעקבות קבלת שומה ממנהל מקרקעי ישראל שגררה, לפי הטענה, עדכון בשווי המגרשים. הנתבעים טוענים עוד, כי גם האחרים שהתקשרו יחד עם התובע בהסכם לא שילמו סכומים נוספים המגיעים מהם. לפי הנטען, משהתובע חייב עם אותם אחרים ביחד ולחוד, עולה יתרת חובו על הסכום הנתבע.

7.       יצוין, במידת הזהירות המתחייבת בשלב זה, כי טענת ההגנה שהעלו הנתבעים מעוררת, לכאורה, קשיים של ממש.

ראשית, הנתבעים לא הציגו ולו בדל ראייה לכך שהטענה בדבר הפרה נטענת מצד התובע הועלתה על ידם במועד כלשהו קודם להגשת התביעה, ובכלל זה בתגובה להודעת הביטול של התובע, או בסמוך לאחר הגשת התביעה. נהפוך הוא. מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה עולה, לכאורה, כי קודם להגשת התביעה לא חלקו הנתבעים על חובם להשיב לתובע את מלוא הכספים ששילם וכל שביקשו הוא לפרוס את החוב למספר תשלומים (ר' נספח 8 לכתב התביעה). הלכה למעשה, כך עלה גם מטענת הנתבעים בדיון בפניי, במהלכו ציין הנתבע 2 כי "בסופו של יום אני לא חולק על כך שמגיע לתובע [את] כספו בחזרה בכפוף להסדרים ולסכומים האמיתיים. אני מניח ש מגיע לו לקבל חזרה את רוב הכסף" (ע' 2, ש' 22-23 לפרוטוקול).

שנית, סעיף 7.4 להסכם מקנה לרוכשי המגרשים את הזכות לבטל את ההסכם היה ובתוך שנה ממועד חתימתו - היינו עד ליום 10.10.11 - לא ניתן יהיה להעביר את המגרשים על שמם מסיבה שאינה תלויה בהם. במצב דברים זה, ממשיך הסעיף ומורה, קמה זכות להשבת הכספים ששולמו. בבקשת הרשות להתגונן הנתבעים אינם חולקים על כך שנכון למועד הגשתה - ספטמבר 2012 - טרם ניתן היה להתחיל בהעברת הזכויות על שם הרוכשים (למשל, ס' 53 לבקשה). גם מטענת ההגנה שהעלו כאמור לעיל לא עולה כי העיכוב בהעברת הזכויות רובץ לפתחו של התובע או של הרוכשים האחרים. בכך יש כדי לעורר סימן שאלה אם הטענה שהעלו הנתבעים יכולה להקים להם הגנה ולשמוט את הבסיס מתחת לזכות הביטול הקבועה בהסכם ולהשבת הכספים ששולמו.

בהקשר זה יוער, כי גם הטענה כאילו בשלב זה לא רשאי היה התובע להביא לביטול ההסכם שנעשה עמו בלבד ובמנותק מהרוכשים האחרים מעלה, לכאורה, קשיים וזאת נוכח לשון ההסכם ומכלול הוראותיו שהכירו במעמדם הנפרד של יחידי הרוכש, הן ביחס לתשלום התמורה והן בקשר עם זכות הביטול במצבים שונים (למשל, ס' 5, 6 ו-7.3 להסכם).

שלישית, טענת ההגנה שהעלו הנתבעים נסמכת על אחריותו הנטענת של התובע לחובם הנטען של יתר חבריו לקבוצה שהתקשרו יחד עמו בהסכם. לטענת הנתבעים לו היו האחרים משלמים את הסכומים הנוספים המגיעים מהם יכולה היתה הנתבעת להשיב לתובע את הכספים ששילם (למשל, ס' 38 לבקשה). במקום אחר נטען כי משהתובע חייב עם האחרים ביחד ולחוד ממילא עומדת לנתבעים זכות קיזוז העולה על סכום התביעה (ס' 41 לבקשה).

עיון בסעיפי ההסכם מגלה, כי טענה זו מעוררת, לכאורה, קושי משמעותי. אף שהתובע והאחרים חברו יחד לצורך ההסכם, ואף שנקבע כי אחד הרוכשים ישמש נציג האחרים בכל האמור בביצועו בפועל של ההסכם (ס' 8 להסכם), הרי שבכל האמור בתמורה שתשתלם בעבור המגרשים נקבע במפורש כי זו תשולם על ידי כל אחד מיחידי הרוכש - היינו: התובע וכל אחד מהאחרים שהתקשרו כרוכשים בהסכם - בנפרד ובאופן יחסי על פי מחיר המגרש שיירכש על ידו בפועל. די בכך כדי להצביע, לכאורה, על הקושי שבטענת ההגנה כאילו יש לייחס לתובע את חובם הנטען של האחרים לתשלום סכומים נוספים כלשהם.

8.       במצב דברים זה נראה, כי הגנת הנתבעים מעוררת, לכאורה, קשיים של ממש.

9.       עם זאת, נוכח חשיבותה של הזכות להתגונן כנגזרת מזכות הגישה לערכאות, ונוכח אמת המידה המקלה הנוהגת בכל האמור במתן רשות להתגונן, ומשנפסק כי די בכך שהנתבע יראה כי עומדת לו לכאורה הגנה, ולו בדוחק, מפני התביעה, סבורני כי חרף כל האמור יש ליתן לנתבעים רשות להתגונן.

10.   למעשה, התובע לא התנגד לכך שתינתן לנתבעים רשות להתגונן (ע' 1 ש' 20-21 לפרוטוקול) אלא שעמד על כך שבנסיבות העניין תותנה הרשות בהפקדת מלוא סכום התביעה בקופת בית המשפט.

11.   במצב הדברים כפי שתואר לעיל, ונוכח הקשיים העולים מהגנת הנתבעים, סבורני כי מן הראוי להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדה כספית מסוימת, אף שאינני סבור כי יש להורות על הפקדת מלוא סכום התביעה כפי שהתבקש.

12.   תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 קובעת כי ניתן להתנות את מתן הרשות להתגונן בתנאים "בדבר תשלום כספים לקופת בית המשפט" ו"בדבר מתן ערובה...". כפי שנפסק, ניתן להטיל תנאים כאמור מקום בו טענת ההגנה נראית על פניה חלשה או קלושה ביותר (ע"א 680/89 בן אבו נ' בנק המזרחי המאוחד פ"ד מה (3) 757, 761 (1991)).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ