אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק תא"ק 50303-07-11

החלטה בתיק תא"ק 50303-07-11

תאריך פרסום : 27/08/2012 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום אשדוד
50303-07-11
31/07/2012
בפני השופט:
עפרה גיא

- נגד -
התובע:
1. שמחות שלמה אשדוד בע"מ
2. סולומון אסייג

הנתבע:
עיריית אשדוד
החלטה

1.         בפניי בקשת רשות להתגונן שהוגשה על ידי המבקשים.

המדובר בבקשה שהוגשה במסגרת תביעה בה נתבעה המבקשת לשלם למשיבה סך כולל של 1,403,129.4 ש"ח בגין אגרת שמירה, מים, ביוב וארנונה ואילו המבקש נדרש לשלם לה סך של 1,260,021 ש"ח בגין ארנונה.

2.         המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן ובמסגרתה טענו שהמבקשת היא המחזיקה בנכס.

במהלך הדיון שהתקיים בפניי הודיע ב"כ המבקשים שאין לו כל התנגדות תדחה בקשת הרשות להתגונן שהוגשה על ידי המבקשת. משכך, זנחה המבקשת טענותיה והמשיבה זכאית לקבלת פסק דין כנגדה, שכן די בהסכמה כאמור בכדי לדחות בקשת הרשות להתגונן שהוגשה וכך הינני מורה.

עם זאת, מאחר וכתב התביעה כולל רכיב אגרת בית משפט אשר אינו ראוי להתברר בהליך של סדר דין מקוצר והמשיבה מבקשת למחוק הרכיב מטעם זה מכתב התביעה, הינני מורה על מחיקת רכיב אגרת בית משפט ומורה למשיבה לצרף לחתימתי טיוטת פסק דין כנגד המבקשת ביחס ליתרה תוך 7 ימים.

3.         בעניינו של המבקש נטען שבנכס נשוא כתב התביעה מתנהלות שתי חברות, האחת חברת גאש ארמונות שלמה בע"מ (להלן: "חברת גאש") אשר מפעילה את האולם משנת 1992 ואילו השנייה היא המבקשת המפעילה משרד באותו מקום.

            לטענת המבקש, חברת גאש אומנם חברה מחוקה אך הינה חברה פעילה, שכן היא המגישה דוחות למס הכנסה. כך גם נטען שלא המבקשת היא שהחזיקה בנכס אלא חברת גאש ומדובר בנכס שמעולם לא עבר לחברה, לא נרכש על ידה ולא היה רשום על שמה ומי שהחזיקה בנכס היא חברת גאש. לטענתו, ההפנייה לסעיף 79 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד- 2004 היא הפנייה סתמית ולא הוכחה הברחת נכסים.

            לטענתו המדובר בנכס שרשום על שמו משנת 1985עוד בטרם התאגדה החברה ומדובר בנכס שמעולם לא עבר לחברה.

            כך גם נטען שחלק מהחוב התיישן ומדובר בשיהוי עצום שכן מדובר בחובות משנת 2004 ומאז ועד עתה לא ננקטו כל הליכים כנגד המבקשים ואלו הבינו שלאור קיומו של צו סגירה לנכס, אין הם חייבים בדבר ולאור השיהוי .

4.         מנגד, טענה המשיבה שדין הבקשה להידחות. לטענתה המדובר בתביעה שהוגשה כדין לטענתה, אין מחלוקת שהמבקש הוא בעל הנכס והנכס נרכש על ידו עוד קודם להתאגדות המבקשת 1.

כך גם נטען שחברת גאש מחוקה על פי רשם החברות משנת 1999 ולכן כל פעילות עסקית מצידה הינה בניגוד לחוק.

            לטענתה, משדיווח המבקש למשיבה שהמבקשת 1 היא המפעילה את הנכס די בכך בכדי לחייבו, מה גם שאישורי הכשרות למקום נעשו תחת שמה של המבקשת ומדובר בערבוב חברות קלאסי למטרת הברחת נכסים ובנסיבות אלו קיימת חובה לחייבה בתשלומים למשיבה.

לטענתה, לא ניתן לבצע פעולות אכיפה שכן בנכס מתנהלת פעילות עסקית של חברה מחוקה אשר מפעילה את הנכס ומקבלת תמורה תמורתו. כך גם טענה המשיבה שהמבקש לא הציג כל ראייה לפיה הפעולות שנעשו על ידו לא בוצעו במטרה להונות את מי מהגורמים שידם בדבר.

5.         דיון

כידוע, התכלית החקיקתית של הליך סדר הדין המקוצר הינה "למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו". (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט (3) 41, 46 (2005); ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו (3) 518, 524 (1982); וראה ע"א 3374/05 אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, (טרם פורסם - 1.5.06); י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 675; א. גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי (מהדורה תשיעית) 385).

על רקע הדברים הנ"ל נקבע לא אחת כי על מבקש רשות להתגונן להראות, כי בפיו הגנה אפשרית מפני התביעה בסדר דין מקוצר, כדי שבית-המשפט ייעתר לבקשתו, ויעניק לו את "יומו בבית המשפט". כלומר, בית משפט יבחן באם הציג הנתבע הגנה אפשרית ולו רק בדוחק, שאז יש ליתן לו רשות להתגונן ואין בודקים, בשלב זה של הדיון, כיצד יצליח הוא להוכיח את הגנתו, או מהו טיב ראיותיו.

בענין הנדון הוגשה בקשה למחיקת התביעה ומחיקת כותרת אשר נדחתה על ידי מנימוקי החלטתי מיום 6/3/2012 ואף קבעתי שאין מחלוקת שהמבקש הוא בעל השליטה בחברה והואיל ומדובר "בהרמת מסך סטטוטורית", לפיכך, ניתן בהתאם להוראות סעיף 79 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד- 2004 והוראות סעיף 119א לפקודת מס הכנסה, לגבות ארנונה בהתקיימם של תנאים מסויימים.

כך גם קבעתי שהואיל ומדובר בעילות המפורטות בחוק, הרי שהנטל להפריכן רובץ לפתחו של המבקש (ראו לעניין זה 1311/07 רובינשטיין צבי ואח' נ' עיריית רעננה, פורסם בנבו, כן ראו 1180/06 עיריית ירושלים נ' ק. קצמן בע"מ ואח' (פורסם בנבו).

בעניין הנדון, לא שוכנעתי שהמבקש הפריך את הנטל ואפרט בהמשך.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ