אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק תא"ק 21106-05-12

החלטה בתיק תא"ק 21106-05-12

תאריך פרסום : 25/06/2014 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום עכו
21106-05-12
22/10/2013
בפני השופט:
וויליאם חאמד

- נגד -
התובע:
1. המוביל מוצרי בנייה (2006) בע"מ
2. ויסאם אסדי
3. אסדי וסים מוסא
4. אסדי מוזיין מוחמד

הנתבע:
בלוק קדמני בע"מ
החלטה

ב"כ הצדדים הסכימו, בישיבת יום 19/6/13, כי תינתן למבקשים רשות להתגונן. המשיבה עותרת לחייב את המבקשים בהפקדה כנגד זאת, בעוד שהמבקשים מבקשים לפטור אותם מכך.

טיעוני המשיבה

לטענת המשיבה, טיעוני המבקשים כלליים ואינם מפורטים, וכוללים גרסאות סותרות המבטלות זו את זו. טוענת המשיבה כי, התביעה מבוססת על הסכם אספקת בלוקים שנכרת בינה לבין המבקשת 1, כאשר המבקש 2 ערב באופן אישי לכל התחייבויות המבקשת 1. לטענתה, המבקש 2, שהינו בעל השליטה אצל המבקשת 1, הגיש תצהיר כללי, שאין בו כל פירוט או התייחסות למערכת היחסים שבין הצדדים. חרף טענתו כי לא נתקבלה כל סחורה מאת המשיבה, הוא לא מסביר כיצד הגיעו לידי המשיבה שיקים של המבקשים 3 ו- 4, שהינם אחיו ורעייתו, ולא מתייחס, כמנהל החברה, ליתרת החוב הנטען של החברה שבבעלותו. מנגד, המבקש 3 הצהיר כי המבקשת 1 לא קיבלה סחורה מהמשיבה וכי היא "לא נשארה חייבת למשיבה עבור הסחורה שנתקבלה בעבר". הצהרה זו מהווה סתירה חזיתית לדברי המבקש 2 בתצהירו בדבר העדר קשר עסקי בין הצדדים. מעבר לכך, טענתו  של מבקש 3 כי הוא עובד בחברה בעסק המשפחתי וכי חתימתו על השיקים זויפה, וטענתו  האחרת כי קיים כישלון תמורה בגין השיקים, אינן יכולות לדור בכפיפה אחת והן סותרות זו את זו. מעבר לכך, מעלה המבקש 2 גרסה שלישית לפיה, השיקים המצורפים לכתב התביעה הינם שיקים שהוחלפו עם המשיבה. שלל גרסאות אלו מעידות, לטענת המשיבה, על הגנת בדים וטענות סרק, ולפיכך, מתבקש בית המשפט להתנות קבלת הבקשה למתן רשות להתגונן בהפקדת מלוא סכום התובענה וחיוב המבקשים בהוצאות ושכ"ט עו"ד. 

טיעוני המבקשים

לטענת המבקשים, טענות ההגנה שלהם הינן טענות כבדות משקל, לרבות הטענה לכישלון תמורה וזיוף, והן המזכות אותם בקבלת רשות להתגונן ללא שום תנאי. ההלכה בעניין מתן רשות להתגונן קובעת כי די למבקש אם יראה כי בפיו הגנה אפשרית נגד התביעה, ולו בדוחק, כדי שבית המשפט ייעתר לבקשתו, שכן כל אדם זכאי ליומו בבית המשפט ואין בודקים בשלב זה כיצד יצליח המבקש להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו. הטלת תנאי לצורך מתן רשות להתגונן נועלת בפני המבקשים את שערי המשפט ונוטלת מהם את האפשרות לסתור את התובענה ולהוכיח את צדקתם,  ולפיכך, ההלכה היא כי בית המשפט לא יעשה שימוש רחב בסמכות זו. יתרה מכך, המבקשים נמצאים במצב כספי קשה מאוד ונפתחו נגדם הליכי הוצל"פ רבים, כך שאין ביכולתם להפקיד כל ערובה, וחיובם בהפקדה כאמור ימנע מהם לקבל את יומם בבית המשפט ויגרם להם עיוות דין. עוד טענו המבקשים כי כנגד המשיבה מתנהלים הליכים משפטיים רבים בגין חובות המגיעים ממנה לאחרים, ולכן, היא זו שצריכה להפקיד ערובה על מנת להבטיח תשלום הוצאות המבקשים, במידה והתביעה כאן תידחה.

דיון והכרעה

סמכותו של בית המשפט להתנות את מתן רשות להתגונן בהפקדת ערובה מוסדרת בהוראת סעיף 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, המורה כי:

            " רשות להתגונן אפשר ליתן ללא תנאי ואפשר להתנותה בתנאים

               בדבר תשלום כספים לקופת בית המשפט, בדבר מתן ערובה..."

ההלכה מורה כי בית המשפט ייתן רשות להתגונן במידה והגנתו של המבקש, הוא הנתבע, היא אפשרית, ולו בדוחק, וזאת על מנת ליתן בידי המבקש ההזדמנות להוכיח הגנתו במשפט ולא לנעול בפניו את שערי בית המשפט. נראה כי קיימת זיקה בין מידת סיכויי הצלחתה של הגנת הנתבע לבין הפעלת הסמכות בדבר חיובו בהפקדת ערובה או במתן תנאים אחרים כנגד מתן רשות להתגונן. המלומד א' גורן מציין, בספרו " סוגיות בסדר דין אזרחי ", מהדורה עשירית, תשס"ט - 2009, כי בית המשפט יפעיל את שיקול דעתו למתן ערובה כספית רק כאשר סיכויי ההגנה של הנתבע הם בבחינת אפשרות רחוקה מאוד, וכי התניית הרשות להתגונן בהפקדת סכום התביעה אפשרית אך שעה שהראיות מצביעות על כי הגנת הנתבע היא הגנת שווא וכי כמעט ואין לנתבע הגנה ( עמוד 413 לספר הנ"ל ). בעוד שכאשר הגנת הנתבע אולי דחוקה היא אך לא תלויה על בלימה, אין להתנות את מתן הרשות להתגונן בתנאים ( עמוד 414 לספר הנ"ל ). כן ציין שם כי:

                  " מקום שתצהיר ההגנה כמעט שאינו מגלה הגנה ובית המשפט

                     נוטה לסרב לבקשת הרשות להתגונן, אין מניעה בנסיבות כאלה

                     שהרשות שתינתן תהיה מותנית בתנאים...".

ובהמשך צוין כי בשנים האחרונות מסתמנת נטייה, במקרים לא מעטים, להתנות את הרשות להתגונן בתנאים. וכדבריו שם:

                  " הסתמנה נטייה להחמיר עם הנתבע, בפרט כאשר הגנתו לוקה

                     בחוסר בהירות. דהיינו, ניכרה מגמה להחמיר עם הנתבע

                     בהתניית הגנתו בתנאים...".  

התביעה בפניי הינה לחיוב הנתבעים בסכום של 111,363 ש"ח. לטענת המשיבה, בינה לבין המבקשת 1 נכרת הסכם בכתב במסגרתו סיפקה היא למבקשת 1 סחורה, וזו לא שילמה את יתרת חובה למשיבה בסכום התביעה הנ"ל, כאשר המבקש 2, הבעלים והמנהל של המבקשת 1, חתם כערב אישית לחובות התבקשת כלפי המשיבה, והמבקשים 3 ו- 4, אחיו של המבקש 2 ורעייתו, מסרו למשיבה שיקים משוכים מחשבונם, על חשבון החוב הנ"ל של המבקשת 1.

המבקשים 3 ו- 4 מאשרים כי השיקים שנמסרו למשיבה משוכים מחשבונם, אך טוענים כי הם לא מסרו שיקים אלה לאיש, וכי החתימה על גבי השיקים מזויפת. כן טוענים שם כי אין יריבות בינם לבין המשיבה, וכי המבקשת 1 לא קיבלה כל סחורה מהמשיבה, ולכן, מתקיים כישלון תמורה מלא. אין לומר כי טענותיהם אלה של המבקשים 3 ו- 4 סותרות אחת את השנייה. הטענה כי החתימה מזויפת אינה שוללת את הטענה להעדר יריבות בין מבקשים אלה לבין המשיבה ואינה סותרת את הטענה לכישלון תמורה ביחסים שבים המבקשת 1 לבין המשיבה. לפי פקודת השטרות, ללא חתימה אין חבות, וכישלון תמורה מלא הינו הגנה טובה כנגד חיוב שטרי. לכן, אין לומר כי הגנתם של המבקשים 3 ו- 4 הינה קלושה וחסרת סיכוי וכי המדובר בהגנה שכמעט ואינה הגנה. גם המבקש 2 טוען בתצהירו כי חתימתו על ההסכם, כערב אישית לחובות המבקשת 1 כלפי המשיבה, מזויפת, והוא ידע על קיומו של הסכם זה אך עם הגשת התביעה, וכי אין בינו לבין המשיבה כל קשר עסקי והיא לא סיפקה לו סחורה כלל. המדובר בהגנה שראוי כי תתברר בהליך העיקרי, ואין לומר כי המדובר בטענות שעל פניהן ניתן לומר כי הן מופרכות ובבחינת הגנת שווא. אומנם, נותר הרושם כי תצהירו של המבקש 2 הינו כללי, אינו מתייחס כלל לנטען בכתב התביעה באשר להתקשרויות הנטענות בין המשיבה לבין המבקשת 1. יחד עם זאת, משטען לזיוף חתימתו על ההסכם, כערב אישית לחובות, ומהכחיש כי המשיבה סיפקה לו סחורה, ראוי כי תינתן לו רשות להתגונן, ללא התניית זאת בערובה, שכן, אין בפניי הגנה בדוחק וכזו שאינה אפשרית כלל. אומנם, תצהירו של המבקש 2 אינו מתייחס כלל ליחסים שבין למשיבה לבין המבקשת 1, ולהסכם שבכתב שבין השתיים, הנושא חותמת המבקשת 1, בצד חתימת המבקש 2 שלטענתו היא מזויפת. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שלכתב התביעה לא צורפה ראיה להוכיח כי סופקה סחורה כנגד החובה הנטען בכתב התביעה, מלבד כרטסת מאת המשיבה, שאינה מאושרת על ידי מי מהמבקשים, והרי ראיה כזו תיבחן בהליך העיקרי, במסגרת בחינת ראיות הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ