אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק תא"ק 1849-04-11

החלטה בתיק תא"ק 1849-04-11

תאריך פרסום : 22/11/2011 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום חיפה
1849-04-11
16/11/2011
בפני השופט:
גילה ספרא-ברנע

- נגד -
התובע:
שאדיה גריפאת
עו"ד א. הוברמן
הנתבע:
בנק הפועלים בע"מ
עו"ד ד. סביון
החלטה

בפניי בקשה לביטול עיקול ובקשת רשות להתגונן של המבקשת (הנתבעת מס' 2) בפני תביעת המשיב על הסך של 142,895 ש"ח. התביעה נגדה הינה בגין ערבותה לחובו של מר גריפאת שאדי, אחיה (להלן: " הלווה"), הנובע מהלוואה שנטל ביום 11/2/09. להלוואה ערב נוסף, והוא לא התגונן. חלק מהעיקולים בוטלו בהסכמה. המבקשת נחקרה בפניי ביום 1/11/11, וב"כ הצדדים סיכמו בכתב.

הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשת המבקש בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיהם וזכויותיהם, אלא רק לבחון האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה.

לעניין זה ראה ע"א 2418/96 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 133, ובספרו של כב' השופט אורי גורן " סוגיות בסדר דין אזרחי", (מהדורה עשירית), בעמוד 403: "בדיון בבקשת רשות להתגונן, ביהמ"ש אינו צריך להשתכנע שהטענות בתצהירם של המבקשים נכונות הן; עליו לצאת מן ההנחה, שיש אמת בדברים ואין לו צורך לבחון את מהימנותו ע"א 356/85 משה מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321ז".

ועוד נפסק: "בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן. לפיכך, די אם הנתבע הראה, ולו קצה חוט של טענת הגנה, כדי להצדיק, בהתמודדות בין האינטרסים השונים (האינטרס של מתן הגנה לתובע שזכותו עפ"י התביעה שהגיש אינה מוטלת בספק ואינטרס ציבורי בקידום יעילותה של המערכת השיפוטית ביחס לתביעות שתוצאתן האופרטיבית מתבקשת מאליה), את ההכרה בזכותו להתגונן" ( ע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ ( 15.6.2009, פורסם בנבו).

טענות ההגנה של המבקשת

המבקשת העלתה מספר טענות כנגד התביעה:

1.         ההודעה לערב בדבר קיומו של חוב, אשר נשלחה לה בסוף שנת 2010 ע"י המשיב, לא הגיעה לידיעתה, מאחר ונשלחה לכפר זרזיר בו התגוררה טרם נישואיה, וכי החל מיום 29.09.2009 עת נישאה, עברה להתגורר בכפר ג'דידה-מכר. כמו כן טוענת המבקשת כי נודע לה על קיומו של חוב לראשונה עת עוקלה משכורתה כמורה ברשת עמל.

 2.        המבקשת טוענת כי לא הוסבר לה במעמד החתימה על מסמכי הערבות, כי הלווה בקשיים כלכליים ואינו עומד בתשלום חובותיו, וכי הלוואה זו נועדה לכיסוי חובות מחמת אי פרעון, וכי פקיד הבנק הטעה אותה לחשוב כי מדובר בהלוואה חדשה המיועדת לצרכי שיפוץ.

3.         המבקשת טוענת כי בעת החתמתה על כתב הערבות וההתחייבות, לא נרשמה בסעיף 2 מטרת ההלוואה, וכי המילים: "כיסוי מינוס + הלוואה" הוספו מאוחר יותר ללא ידיעתה ואישורה, כמו כן לא נתבקשה לחתום ליד סעיף זה, ואף לא חתמה לידו כמתבקש במעמד החתמתה על כתב הערבות.

4.         המבקשת טוענת כי בדף "גילוי מידע לערב" בסעיף 4, שכותרתו: "גילוי מידע מהותי" לא נרשמה מהות הערבות, שכן אילו ידעה המבקשת כי הערבות משמשת לכיסוי חובות, לא הייתה חותמת כלל.

5.         המבקשת טוענת לזיוף בעמודת "אחוזי חלקו של הערב", וכי במעמד חתימתה על כתב הערבות היה מצויין 50% ולא 100% כפי שמוצג במסמכי המשיבה.

דיון

1.         טענת המבקשת כי ההודעה בדבר קיומו של חוב נשלחה לכתובתה טרם נישואיה, בית זרזיר, וכי החל מתאריך 29.09.2009 עת נישאה עברה להתגורר בכפר ג'דידה-מכר, לא נסתרה ע"י המשיבה, כמו כן לא נסתרה טענתה כי ביצעה עדכון כתובת במשרד הפנים לאחר נישואיה וכי יכול היה המשיב, אילו בדק, לשלוח לה הודעה בדבר קיומו של חוב לכתובתה המעודכנת. עם זאת אין מדובר בטענה המפקיעה את זכות התביעה, מאחר ולפי הסכם הערבות, מסירה למען שמסרה המבקשת מהווה מסירה כדין, ועל המבקשת לעדכן את מענה אצל המשיב. ממילא לא ציינה המבקשת איזה נזק נגרם לה מאי קבלת ההודעה, על כן הטענה אינה מהווה טענת הגנה.

2.         הטענה לפיה לא הוסבר למבקשת ע"י הבנק לפני או במעמד חתימת כתב הערבות וההתחייבות כי הלווה בקשיים כלכליים ואינו עומד בתשלום חובותיו, וכי הלוואה זו נועדה לכיסוי חובות מחמת אי פרעון, לא נסתרה. בשלב זה של הדיון אין המבקשת נדרשת להוכיח את הגנתה או אף להראות כיצד תעשה כן, ודי בכך שתעלה את טענת ההגנה, וזו לא תקרוס בחקירה נגדית או ממכלול הראיות הקיימות.

"ההלכה המושרשת קבעה לא אחת כי שיקולי מהימנות אינם אמורים להילקח בחשבון בעת הכרעה בבקשת רשות להתגונן. וכמו כן יש לתת רשות להתגונן אם מועלית בתצהיר טענה בעל פה נגד מסמך" (ד. בר אופיר, " סדר הדין המקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה שמינית, עמ' 158).

לאור העובדה שהבנק מחזיק במידע רב אודות הנערב וחובותיו, וניסיונו מאפשר לו להעריך את רמת הסיכון בהתקשרות כזאת או אחרת, הרי שיש באפשרותו להתריע בפני הערב על סיכונים כאלו ואחרים, אשר יתכן ואינם ידועים לו בעת החתימה. בעניין הסיכונים הנובעים ממצבו הכלכלי של הנערב נכון ליום החתימה קבע בית המשפט בת.א 045173/03 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נגד חלי לוי, (עמ' 7 לפסק הדין): "אין חולק, כי מצבו הכלכלי של בעל החשבון הינו פרט מהותי שעל הבנק לגלות לערב מיוזמתו. חובת הגילוי הנאות מוטלת על הבנק, בהיותו בעל מידע רב יותר, והיא כוללת את החובה לגלות כל גורם סיכון המצוי בידיעתו של הבנק, ובכלל זה היות החשבון ביתרה שלילית. חובה זו היא חובה קוגנטית". ובהמשך אותו פסק דין נקבע: "על הטוען לקיומה של חובת גילוי מצד הבנק להוכיח שניים אלו: ראשית, כי החשבון היה מצוי ביתרת חוב או בסיכון כלכלי כלשהו; ושנית, כי לא היה ידועים לערב פרטים אודות מצב החשבון".

טענתה של המבקשת כי נאמר לה ע"י פקיד הבנק במעמד החתמתה על מסמכי הערבות שההלוואה הינה למטרת שיפוצים, לא נסתרה אף היא. לא ניתן יהיה לסתור את הטענה ללא שמיעת פקיד הבנק שבפניו נערכו מסמכי הערבות.

3.         לעניין טענתה של המבקשת כי בסעיף 2 לכתב הערבות לא צויינה מטרת ההלוואה, ועל כן לא נתבקשה לחתום ליד סעיף זה ואף לא חתמה, וכי המילים "לכיסוי מינוס +הלוואה" נוספו מאוחר יותר, אני מוצאת כי טענה זו הינה סתמית וכללית ונוגדת את העובדה שהמבקשת חתמה על גבי כתב הערבות בעמוד הראשון 5 פעמים ( פרוטוקול, עמ' 4, שורה 3), כלומר ליד כל אחד מהשינויים, ואין משמעות לכך שחתימתה אינה בדיוק מול סעיף 2 בהתחשב בעובדה שליד כל סעיף חתמו שלושה אנשים. עם זאת תינתן למבקשת רשות להתגונן בטענה לפיה המילים "כיסוי מינוס + הלוואה" לא היו רשומות בעת שחתמה, ראשית מאחר וזו שאלה עובדתית, שלא נסתרה לחלוטין, גם אם אינה נחזית כמהימנה, וזאת מאחר ובטופס גילוי מידע לערב, לא צויין בסעיף 4, שכותרתו "גילוי מידע מהותי" דבר בעניין טיב החיוב הנערב, דבר המרוקן בעצם מתוכן את משמעות הגילוי. עדיין אין חולק כי המבקשת היתה מוכנה לחתום לאחיה על הלוואה בסך 160,000 ש"ח, כלומר היתה מודעת למהותו הבסיסית של המסמך, ולא הוטעתה בעניין מהותו.

בנושא זה קבעה הלכת בליט ( ע"א 779/87 נח בליט ואח' נ' בנק לאומי ואח' פד"י מ"ד(3), עמ'305) כי: "טענת 'לא נעשה דבר' (non est factum) לא תעמוד למי שאינו טורח לקרוא ולהבין את תוכנו של המסמך עליו הוא חותם ולמי שמודע לטיבו של המסמך שעליו הוא חותם. רק מקום בו הונע החותם לחשוב, כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק, כי החתימה - והמסמך עליו היא מובאת בטלים".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ