אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק תא"מ 22318-06-11

החלטה בתיק תא"מ 22318-06-11

תאריך פרסום : 28/11/2012 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום בתל אביב - יפו
22318-06-11
10/11/2012
בפני השופט:
אורלי מור-אל

- נגד -
התובע:
1. ישיר איי.די.איי חברה לביטוח
2. איילת ברס

הנתבע:
סונול ישראל בעמ
החלטה

בפני תביעת שיבוב שעניינה תאונת דרכים שארעה ביום 27/4/2009.

לטענת התובעת 2 תדלקה את רכבה בתחנת דלק של הנתבעת ולאחר יציאתה מהתחנה, התרומם מכסה המנוע שנפתח לפני כן על-ידי עובד התחנה לצורך בדיקת שמן מים, עף לעבר השמשה הקדמית של הרכב וניפץ אותה, כמו כן מכסה מנוע עצמו התעקם.

הנתבעת אינה מכחישה, כי התובעת אכן תדלקה את הרכב בתחנה, כי אכן המתדלק פתח את מכסה המנוע, אך לטענתה הוא גם סגר אותו ואין לייחס לנתבעת כל אחריות למה שארע. יצויין, כי עוד באותו יום, בדק שמאי מטעם הנתבעת את הרכב ומצא כי לרכב הייתה פגיעה קודמת בחזית, פגיעה זו לא אפשרה, לפי חוות דעת השמאי, נעילה תקינה של מכסה מנוע וגם לשון האבטחה של מנעול מכסה מנוע לא מנעה את פתיחת מכסה מנוע בעת נסיעה. השמאי המליץ לדחות את התביעה מאחר והרכב לא היה תקין טרם האירוע והמתדלק לא התרשל בעבודתו. לחוות דעת השמאי צורפו תמונות בהן הוא מצביע על כך שמנעול מכסה המנוע עקום, לשון האבטחה עקום, וכן על סימנים לתאונה קודמת ברכב.

משום מה לא הובא להעיד מטעם הנתבעת המתדלק, בטענה כי אינו זוכר את הארוע, וכן לא הובא סרט האבטחה, שבו ניתן היה לראות את מהלך בדיקת הרכב על-ידי המתדלק, אף שלא הוכחש כי היה סרט כזה.

התובעת-2, העידה, כי הרכב מטופל על ידה, כי אכן הרכב עבר פגיעות מאירועים אחרים גם בחלק הקדמי, אולם מעולם לא קרה לה מקרה דומה. התובעת הוסיפה, כי אמנם הייתה בעיה בפתיחת מכסה המנוע אבל אף פעם לא בסגירה. המתדלק הצליח לפתוח את מכסה המנוע, אז ככל הנראה הבעיה לא הייתה במכסה, מכל מקום גם אם המתדלק לא סגר את המכסה היטב הוא היה צריך לציין זאת. לדבריה, ראתה את המתדלק מניח את המכסה, לא שמעה את הקליק.  בחקירה הנגדית הדגישה, כי לשון מכסה המנוע לא הייתה שבורה, אף שהייתה תקלה.

השמאי שהיה נוכח באולם במשך עדותה של התובעת-2, נחקר בחקירה נגדית והשיב כי אמנם אינו מומחה בחקר כשל, אבל מצא, כי הייתה תקלה במנעול מכסה המנוע, וגם אם התובעת-2, ידעה להתנהל ברכב שלה, ולסגור את מכסה המנוע, יכול שהמתדלק לא ידע לעשות כן. לדבריו, לא ניסה לעשות שחזור של סגירת המכסה, כי כל הצירים התעקמו וגם המכסה ולא היה טעם.  השמאי אישר בחקירתו הנגדית, כי אם המכסה לא נסגר כמו שצריך, צפוי להיות מרווח בין המכסה לבין המקום בו הוא אמור היה לשבת. יצויין, כי השמאי לא טרח לשוחח עם המתדלק או לראות את סרט האבטחה טרם הגעתו לידי מסקנה כי המתדלק לא התרשל בעבודתו.

לגופו של עניין, משאין מחלוקת כי האדם האחרון שנגע במכסה המנוע היה המתדלק, שפתח אותו לשם בדיקת שמן ומים, וסמוך לאחר מכן נפתח המכסה במהלך נסיעה, נדמה שהנטל עובר אל הנתבעת בבחינת "הדבר מדבר בעד עצמו", ועל הנתבעת היה להוכיח, כי לא היה בהתנהגות המתדלק מטעמה משום התרשלות שתחוב עליה.  יצויין, כי אף שהנתבעת טרחה לשלוח שמאי לבדוק את הרכב בו ביום, משום מה לא נגבתה גרסה מן המתדלק עוד באותו יום ולא נשמר סרט האבטחה. כמובן שאין בידי ב"כ הנתבעת להעיד מפיה מה זוכר ומה לא זוכר המתדלק, ולמותר לציין שראוי וניתן היה לשמוע את עדותו על נוהגו דרך כלל שעה שהוא פותח מכסה מנוע בכלי רכב וכיצד הוא מוודא סגירת מכסה המנוע כראוי.

סעיף 41 לפקודת הנזיקין מלמדנו, כי שלושה תנאים מצטברים דרושים להפעלת הסעיף האמור -

(1) לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק,  (2) הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו,  (3) אירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה.

לענייננו, בשלב בו נטל המתדלק על עצמו את המשימה לבדוק קיומם של שמן ומים ברכב, הוא נטל שליטה על הרכב לצורך זה ואין ספק שחובתו הייתה לעשות כן באופן מקצועי, בטוח ומיומן - באותו רגע השליטה המלאה על סגירת מכסה המנוע הייתה בידי המתדלק, וכעובדה, אף אם הדבר ארע בשל תקלה קיימת כלשהי, מכסה המנוע לא נסגר היטב, דבר שגרם לפתיחתו במהלך נסיעה.

העובדה שמכסה המנוע נפתח במהלך נסיעה, משמעה, כפי שהעיד גם השמאי בהגינותו, כי לא היה סגור היטב והיה רווח בין מכסה המנוע לבין הרכב, דבר שהיה צריך להוות נורת אזהרה למתדלק, כי מכסה המנוע לא נסגר היטב.  התובעת, שסביר שישבה ברכב באותה עת, לא ראתה מה קורה בקדמת הרכב, וסביר כי שמה מבטחה במתדלק,  כי מכסה המנוע נסגר היטב וכי אם הייתה בעיה היה מיידע אותה.

לכן, לטעמי, גם בלא להחיל את סעיף 41 לפקודת הנזיקין, הוכחה רשלנות המתדלק, בפרט כאשר זה לא הובא להעיד ולהתמודד עם הטענות נגד התנהלותו, וכאשר לא הוצג סרט האבטחה.

יחד עם זאת, לתובעת אשם תורם כבד לקרות התאונה. התובעת העידה כי אכן הייתה תקלה במנעול מכסה המנוע, שהקשתה על פתיחתו ומשכך ידעה שהיא נוסעת ברכב לא תקין מבחינה זו.  התובעת לא נשאלה, ולא הוכח האם הרכב היה כשיר לנסיעה (האם עבר טסט לאחר התאונות), אולם מכל מקום חובתו של כל נהג לנסוע ברכב תקין ולא להזניח תקלות גם אם אלה נראות חסרות משמעות, ולמצער, חובתה הייתה להפנות את תשומת לבו של המתדלק לעובדה, כי עשויה להיות בעיה במנגנון הנעילה, על מנת שיוודא את סגירת מכסה המנוע היטב. התובעת גם העידה כי לא שמעה את הקליק בסגירת מכסה המנוע וזו הייתה אמורה להיות נורת אזהרה נוספת מבחינתה.  בנסיבות, אני סבורה שהאשם התורם של התובעת-2 מגיע לכדי 50%.

התובעות תמכו את תביעתן בחוו"ד דעת שמאי לעניין גובה הנזק.  ב"כ הנתבעת ביקשה להוציא את חוו"ד שמאי התובעת מתיק בית המשפט שכן השמאי לא הובא להעיד, בניגוד להחלטה המובנית, כי כל העדים יגיעו לדיון. ב"כ התובעת התנגד נוכח תקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת, כי מקום שביקש מי מבעלי הדין לחקור מומחה שהגיש חוות דעת, עליו להודיע על כך לבית המשפט ולשאר הצדדים שלושים ימים לפחות לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות או בתוך שבעה ימים מיום קבלת חוות הדעת.  

למותר לציין, שקיים אינטרס מהותי וממשי לתחולת הוראה זו חלה גם על תובענות בסדר דין מהיר, ובפרט תביעות שיבוב הנתמכות חשדות לבקרים על-ידי חוות דעת שמאי, שמוגשות דרך כלל בהסכמת הצדדים ואין מקום להתייצבות השמאים, אלא אם בעל-דין מבקש באופן מפורש את חקירת השמאי. הטלת חובה על התייצבות השמאים בכל דיון מסוג זה תעלה את הוצאות הצדדים במידה ניכרת בלא הצדקה ממשית לכך.  יצויין עוד, כי בהוראות המתייחסות לתובענות בסדר דין מהיר, נאמר אמנם, כי הוראות פרק ט' בתקנות לא יחולו בשינויים המחויבים (סע' 214ח (ג)) אך לא נאמר דבר לגבי הוראות פרק י"א בתקנות העוסק בחקירת מומחים, ומשכך הוראותיו חלות גם על תובענות מסוג זה. לו רצתה הנתבעת לחקור את מומחה התובעת היה עליה לפעול בהתאם לתקנה 130א לתקנות. משכך, אני קובעת שחוות דעת שמאי התובעות לעניין גובה הנזק לא נסתרה.

לפיכך, ישלמו הנתבעים לתובעות סך של 3,343 ש"ח, בצירוף הצמדה מיום הגשת התביעה, אגרה כפי ששולמה, ישאו בשכר העדים כפי שנפסק, ובשכר טרחת בא-כוח התובעת בסך 1,200 ש"ח.

ניתנה היום, כ"ה חשון תשע"ג, 10 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ