אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק ת"פ 58405-03-11

החלטה בתיק ת"פ 58405-03-11

תאריך פרסום : 27/07/2011 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום באר שבע
58405-03-11
22/06/2011
בפני השופט:
דרורה בית-אור סגן נשיא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד מורן גז
הנתבע:
1. לבנת חלילי
2. אברהם יצחק
3. אידו אביהו

עו"ד רונן טל
עו"ד ארז שליו
עו"ד לימור רוט-חזן
החלטה

רקע עובדתי וטענות ב"כ הנאשמים

1.         מונחת בפני בקשת הנאשמים 1 ו-2 לביטולו של כתב האישום נגדם מחמת טענה מקדמית של הגנה מן הצדק בהתאם לסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב -1982 (להלן: "חסד"פ").

2.         הרקע של כתב האישום שבפני הינו אירוע מצער משעות הבוקר המוקדמות של ה- 03.12.10, אירוע בו נגרם מותו של ניסים אסידו (להלן: "המנוח"). על פי כתב האישום מי שגרם למותו של המנוח באמצעות 4 דקירות סכין היה יעד חלילי (להלן: "יעד"), קרוב משפחתה של הנאשמת 1. בגין גרימת מותו של המנוח עומד יעד לדין בבית המשפט המחוזי. שלושת הנאשמים בכתב האישום שבפני מואשמים בעבירות של מעשה ובמחדל הנילוות לעבירת ההמתה המיוחסת ליעד.

3.         קיצור השתלשלות האירועים על פי כתב האישום הינו כדלקמן: תחילתו של האירוע במפגש מזדמן של הנאשמת 1 וחברתה מעיין קלימי (להלן: "מעיין") עם המנוח וחברתו במסגרת בילוי במועדון לילה בנתיבות. הנאשמת 1 נפגעה ובכתה כתוצאה מהתנהגות המנוח כלפיה, וזאת על רקע קשר רומנטי שהיה ביניהם בעבר. בתגובה, עזבו המנוח וחברתו את המועדון. עוד נכחו במועדון גם יעד והנאשמים 2 ו-3.

4.         יעד, שהבחין בנאשמת 1 בוכה וקיבל הסברים לפשר הבכי, אמר לנאשמת 1 ולמעיין כי ידאג להחזירן לבתיהן אולם קודם לכן יטפל במנוח. יעד, מעיין ושלושת הנאשמים יצאו מהמועדון ועלו לרכבו של הנאשם 3. ברכב נהג הנאשם 2, לצידו ישב יעד שחיפש אחר המנוח ברחבי נתיבות, ומאחור ישבו הנאשם 3, הנאשמת 1 ומעיין. במהלך הנסיעה שוחחה הנאשמת 1 עם המנוח וחברתו. במהלך השיחה נטל יעד את הטלפון הנייד של הנאשמת 1, איים על המנוח כי ירצח אותו ודרש ממנו מספר פעמים להיפגש עימו.

5.         אחרי שהובהר ליעד כי המנוח וחברתו נמצאים בצומת היציאה מנתיבות הוא כיוון את הנאשם 2 לשם, אך עוד קודם לכן כיוון אותו למסעדה בעיר השייכת לבני משפחתו, נטל משם סכין גדולה וחזר לרכב, תוך שהוא מסתיר את הסכין מפני הנאשמים. עם הגיעם לצומת היציאה מנתיבות, אחרי שהצביעה הנאשמת 1 על המנוח וחברתו, ביקש יעד מהנאשם 2 לעצור. יעד והנאשם 3 ירדו מהרכב כשיעד מחזיק בסכין לצד גופו והנאשם 2 מבחין בכך. בין יעד והנאשם 3 לבין המנוח וחברתו פרץ ויכוח שהתפתח עד מהרה לחילופי מהלומות. יעד והנאשם 3 תקפו בצוותא חדא את המנוח בכוונה לגרום לו חבלה. מיד לאחר מכן שלף יעד את הסכין ודקר את המנוח ארבע דקירות עמוקות, שכתוצאה מהן מצא המנוח את מותו. 

6.         על פי כתב האישום, מיד לאחר מכן עלה יעד לרכב וביקש מהנאשם 2 לנסוע מהמקום. הנאשם 2 נענה והסיע את יעד למחוז חפצו. במהלך הנסיעה זרק יעד את הסכין מהרכב.

7.         לאור האמור, לנאשמת 1 מיוחסת עבירה של אי מניעת פשע בניגוד לסעיף 262 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"). לנאשמת 1 מיוחס כי ידעה כי יעד זומם לבצע פשע - לתקוף יחד עם נאשם 3 את המנוח ולחבול בו, אך לא נקטה בכל האמצעים הסבירים למנוע מהם את עשיית המעשה או את השלמתו.

8.         לנאשם 2 מיוחס כי למרות שיכול היה לצפות כי יעד ימית את המנוח לא נקט בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע את ביצוע המעשה. לפיכך מיוחסת לנאשם 2 עבירה של גרם מוות ברשלנות בניגוד לסעיף 304 לחוק. כמו כן, בשל הסעת יעד אחרי אירוע הדקירה יוחסו לנאשם 2 עבירות של סיוע לאחר מעשה בניגוד לסעיף 260 לחוק ושיבוש מהלכי משפט בניגוד לסעיף 244 לחוק.

9.         לנאשם 3 מיוחסת עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות הגורמת חבלה של ממש בניגוד לסעיף 382(א) יחד עם סעיף 380 לחוק.

10.       בדיון מיום 22.06.11 ביקשו ב"כ הנאשמים 1 ו-2 להורות על ביטול כתב האישום נגד מרשיהם מחמת טענה של הגנה מן הצדק מן הסוג של אפלייה או אכיפה בררנית. ב"כ הנאשמים הגישו טענותיהם בכתב. כמו כן הומצאה תגובת ב"כ המאשימה לטענות ב"כ הנאשמים ותגובותיהם לתגובתה.

11.       לגיבוי טענותיהם המציאו ב"כ הנאשמים לעיון בית המשפט חלקים מסויימים מחומר החקירה.

12.       בשל הדמיון בטענות ב"כ הנאשמים 1 ו-2 מצאתי לנכון לדון בהן במאוחד.

13.       טוען ב"כ הנאשמת 1, כי מעובדות כתב האישום ומהגרסאות שמסרו הנאשמת 1 ומעיין במשטרה עולה, כי קיים דמיון רב ביניהן מבחינת התנהלותן ותגובותיהן כמו גם מבחינת החלק שנטלו באירועים נשוא כתב האישום. לטענתו, דווקא מעדותה של מעיין במשטרה עולה כי הנאשמת 1 פעלה כדי למנוע את תקיפת המנוח על ידי יעד. לכן לדבריו, ההחלטה להגיש כתב אישום נגד הנאשמת 1 וההחלטה ההפוכה והנוגדת בעניינה של מעיין עולה כדי אפלייה פסולה ואכיפה בררנית, העומדת בסתירה להגינות משפטית ומצדיקה ביטול כתב האישום נגד הנאשמת 1.

14.       גם ב"כ נאשם 2 טוען באופן דומה ביחס למרשו. לדבריו, חלקה של מעיין, חברתה של הנאשמת 1, שהייתה יחד איתה במועדון, בזמן הנסיעה ברכב ומחוצה לו בסמוך למקום אירוע הדקירות, איננו שונה ואפילו גדול מחלקו של נאשם 2. לדבריו, הנאשם 2 אומנם נהג ברכב אך לא ידע על מטרת הנסיעה ועל הסכין, וגם בהגיעם לצומת היציאה מנתיבות הוא היחיד שנשאר ברכב, להבדיל מהנאשמים 1 ו-3 וממעיין שיצאו אחר יעד מהרכב, אך נוכחותם לא מנעה ממנו להשתמש בסכין ולדקור את המנוח. לפיכך לטענתו, ההחלטה להעמיד לדין את נאשם 2 בעבירה של גרם מוות ברשלנות, כשמנגד עבירה זו אינה מיוחסת ליתר הנאשמים ומעיין כלל אינה עומדת לדין, הינה החלטה מפלה הפוגעת בתחושת הצדק וההגינות.

15.       טענות נוספות מטעם ב"כ הנאשמים נשמעו בעניין פגמים שנפלו בחקירה ובשימוע.

16.       טוען ב"כ הנאשמת 1, כי במהלך 3 חקירותיה במשטרה לא הוזהרה מרשתו ולא נחקרה אודות העבירה של אי מניעת פשע המיוחסת לה בכתב האישום ובכך נפגעה יכולתה להתגונן. כמו כן טען, כי עובר לשימוע קיבל לידיו חומר חקירה חלקי בלבד שכלל רק את כתב האישום נגד יעד ואת אמרות הנאשמת 1 במשטרה.

17.       גם ב"כ הנאשם 2 טען באופן דומה, כי לקראת השימוע הועבר לו חומר חקירה מצומצם בלבד, שכלל את הודעות מרשו במשטרה והעימותים שנערכו לו עם יעד ועם נאשם 3. בנוסף טען, כי השימוע נערך שלא כדין מאחר ונסב רק על רשימת עבירות בהן שקלה המאשימה להעמיד את מרשו לדין (ראו סעיף 3 להודעת המאשימה בעניין השימוע של נאשם 2 מיום 02.02.11), כאשר עבירת גרם מוות ברשלנות המיוחסת אף היא בסופו של יום למרשו לא נכללה באותה רשימה.

18.       כאמור, ב"כ המאשימה השיבה על טענות ב"כ הנאשמים 1 ו-2. ביטוי לטענותיה יינתן בפרקי הדיון וההכרעה.

הגנה מן הצדק וטענת אפליה - המסגרת הנורמטיבית

19.       טענת ההגנה מן הצדק, על פיה מוסמך בית המשפט לבטל כתב אישום בנסיבות בהן הגשתו עמדה בסתירה לעקרונות הצדק וההגינות, התקבלה לראשונה בדין הישראלי בע"פ 2910/94 יפת נ' מ"י (להלן: "הלכת יפת"), שם נקבע כי טענה זו תתקבל רק במקרים נדירים בהם הוכחה התנהגות בלתי נסבלת של הרשות, התנהגות שערורייתית, שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם. בכלל זה חלו תמורות ובע"פ 4855/02 מ"י נ' בורוביץ (להלן: "הלכת בורוביץ'") נקבעה אמת מידה רחבה יותר לפיה ההגנה עשויה לחול גם עקב התנהלות רשלנית של הרשות או בכל מקרה שבו "לא ניתן יהיה להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן" או ש "קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות כפי שזו נתפסת בעיניו של בית-המשפט".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ